חג הגאולה, בואו ללמוד את תורת אדמו"ר הזקן לפרשה ● וישב
הרב אבינועם אהרוני
הקדמת העורך
אחד הדברים המקשים כל כך על עבודת ה' שלנו היא הקוטביות הכמעט סימולטנית המורגשת בליבנו. מצד אחד יש בנו שאיפות רוחניות גבוהות, ומאידך אנו חשים משיכה לעניינים ארציים ואף מגושמים. אילו היה הדבר נגמר בכך, דיינו. אבל המציאות מבלבלת הרבה יותר, שכן תחושות אלו מקננות בנו כמעט בו זמנית! ברגע אחד אנו שואפים לרוחניות, וברגע שלאחריו לעניני עולם הזה. דבר זה גורם לנו להטיל ספק ברוחניותינו, שכן ההנחה היא שאם באמת היינו בעלי מדריגה רוחנית הרי שלא היינו משתוקקים כל כך לעיניני עולם הזה.
זאת ועוד, פעמים שדוקא התנהלות רוחנית תקינה ואף טובה היא גופא מהווה מבוא להתדרדרות שבאה לאחריה. לדוגמא: אדם שבשעת התפילה מעורר אהבת ה' בליבו, גורם בעצם ל "התרחבות הלב". ולכן כאשר מסתיימת התפילה וליבו עדיין ב "התרחבות", הרי כאשר הוא פונה לעניני עוה"ז הוא חפץ בהם מכל ליבו המורחב, הרבה יותר ממה שהיה חפץ בהם קודם התפילה באהבה! ולהיפך – כאשר מעורר יראת ה' בליבו בזמן התפילה, הרי שלאחריה יכולה להתעורר אצלו מידת הכעס. או כדברי חז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".
מאין נובעת הקוטביות הזו? האם תופעה זו רומזת שאכן רוחניותינו איננה אלא דימיון בלבד? מה ניתן לעשות בנוגע לכך? כל זה מבאר אדמוה"ז במאמר שלפנינו:
מהות החלום
מהו חלום? חלום הוא חוויה סובייקטיבית של מראות דמיוניים, ותחושות במהלך השינה. לחלום שגרתי מספר מאפיינים, ובהם חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום, אי יכולת לשלוט ולכוון את השתלשלותו, וחוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצה תרבויות, שגם נצפתה בחיות, ושגם ילדים לומדים לזהותה כבר בגיל צעיר.
המראות הדמיוניים שאדם חווה בחלומו כוללות לפעמים גם הרכבה של דברים הפכיים לחלוטין כאילו היו דבר אחד. בחסידות מוסבר כי הסיבה לכך היא שבעת השינה מסתלק כח "המבחין" (מנגנון הביקורת והשיפוט הנז"ל) ונשאר רק כח ה "מדמה". במילים אחרות, כח ה"מבחין" וכח ה"מדמה" קיימים כל הזמן. אלא שבהיות האדם בהקיץ, מבקר כח ה "מבחין" את כח ה "מדמה" כך שהדמיונות יתאימו למציאות. ואילו בעת השינה, כאשר כח ה "מבחין" מסתלק אל תוך הנפש, יוצא כח ה"מדמה" מכלל שליטה ואדם חווה דברים דמיוניים לחלוטין.
אך כאן נשאלת השאלה: מילא שכח ה "מדמה" יגרום לאדם לראות מראות דימיוניים בלבד. אבל מאין שואב כח ה"מדמה" את היכלת לדמות חיבור בלתי אפשרי, לכאורה, בין דברים הפוכים לחלוטין?
על כך משיב אדמוה"ז כי שורשו של כח ה"מדמה" נעלה מאד ונקרא "עיגולים". כשם שכל נקודה בעיגול נמצאת באותו המרחק מהמרכז וכל הנקודות הינם חלק מאותו העיגול, הגם שיתכן שבעיגול עצמו הן הופכיות אחת לשניה (בחסידות זה נקרא ש "אין בו מעלה ומטה"). כך הוא כח ה "מדמה", כל הנושאים שווים בהתייחס לעצם כח זה ולכן אין סתירה בכך שהם יורכבו למציאות אחת.
מכאן אנו למדים את פעולתו של כח "המבחין" שענינו "לפרוס" את נקודות העיגול לקו, שיש בו מעלה ומטה, ולדרג את הנקודות על קו זה, כך שנושאים דומים קרובים יותר אחד לשני, ונושאים שונים יהיו רחוקים יותר אחד מהשני.
הגלות היא חלום
מהי גלות? גלות הינה המצב הלא טיבעי של הדבר. לדוגמא: המצב הטבעי של עם ישראל הוא להיות בארץ ישראל. כאשר עם ישראל איננו בארצו זו גלות. המצב ה "טבעי" של השכינה היא להיות שוכנת ומתלבשת בקודש הקודשים. עתה שאין בית המקדש קיים – שכינתא בגלותא. כך לכל דבר ודבר יש את מצבו הטבעי, וכשהוא אינו במצבו הטבעי הרי הוא בגלות. עתה, כל העולם איננו במצבו הטיבעי, שכן בחינת ה"מוחין" (כח המבחין הרוחני של כללות העולם) היא בהעלם. אבל לעתיד לבא, כל הדברים בעולם יחזרו למצבם הטבעי (זה שיועד להם לכתחילה בבריאת העולם), כולל השכינה, ולתקופה זו אנו קוראים "גאולה".
"גאולה" היא בעצם "גולה" שהאות "א" (הרומזת על הקב"ה – אלופו של עולם) חזרה אליה. במילים אחרות, בזמן הגלות האור האלוקי המגלה בעולם את הסדר הנכון של הדברים הוא בהעלם. בזמן הגלות, בהעדר גילוי האור האלוקי, כל הדברים שווים במרחקם מנקודת המרכז הנעדרת. ועל כן, טוב ורע משמשים בערבוביה. לכן גם קשה לפעמים להבדיל בין טוב ורע, שכן כל דבר טוב ניתן להשתמש בו גם לרע ולהיפך (כי החיוב והשלילה נמצאים באותו מרחק מהמרכז). או בשלש מילים: "הגלות היא חלום"! ואכן שורש הגלות הוא בבחינת "עיגולים".
אבל – "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" – כאשר תתרחש הגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו, אזי יתעורר העולם מן החלום ויחזור למצבו הטבעי ואז "היינו כחולמים" – אז נראה שכל מה שהיה עד אז הרי הוא בגדר "חלום", ואזי כל דבר יתפוס את מקומו ה"טיבעי" בקו של סדר והדרגה.
עבודת ה' בזמן הגלות
בפתח המאמר דובר אודות התחושה הקשה המלווה אותנו כאשר אנו חפצים הן ברוחניות והן בגשמיות. על כך מסביר אדמוה"ז שזוהי תוצאה ישירה של הגלות. בחינת "עיגולים". המצב ה "טבעי" של הגלות הוא העדר הסתירה בין מצבים קיצוניים וקוטביים. ולכן יכל אדם להתפלל בכוונה, ומייד אח"כ להתאוות לעניני עולם הזה.
לכן, מסיק אדמוה"ז – אל יפול לב האדם עליו לומר כי ההתעוררת שבתפילה והתבוננותו הן דמיונות שווא. הכל אמת! גם השאיפות הרוחניות שלנו וגם המשיכה לגשמיות! אלא שהאדם נדרש לעשות ככל אשר ביכלתו על מנת שבכל הנוגע לפועל ממש, יהיו המחשבה דיבור ומעשה שלו לה' בלבד.
הגם שמצד נפשו הבהמית ייתכן ותהיה משיכה לעינינים גשמיים גם אחר התפילה ועבודת ה', הרי שמכל מקום בכל הנוגע למחשבה דיבור ומעשה בפועל – על האדם להתמסר אך ורק לרצון האלוקי בפועל ממש. ואדרבא – דווקא המצב ה "חלומי" בו אנו נמצאים מאפשר לנו להתהפך בכיוון החיובי ברגע אחד ולהתעלות לדרגות הנעלות ביותר מבלי הבט על מצבנו כיום. חלום של ממש!
להורדה בפורמט PDF
להורדת המאמר לפרשת וישלח ב-PDF - לחצו כאן
מאפשרים לכם לקבל
