האם פרסום שמו של תורם אינו סותר את הערך 'מתן בסתר'?
שאלה: האם פרסום שמו של תורם אינו סותר את הערך 'מתן בסתר'?
תשובה: ברור שתמיד עדיף 'מתן בסתר', ומבחינת טובתו הרוחנית של התורם מוטב שלא לפרסם את מעשי הצדקה שלו, אך לפעמים גובר השיקול של טובת הציבור.
בתשובות הרשב"א יש דיון אם רצוי שהמקדיש חפץ לבית-הכנסת יכתוב את שמו עליו. כותב הרשב"א ש"זו מידת חכמים היא ומידת ותיקין... ומידת התורה היא, שהיא כותבת ומפרסמת עושה מצווה. ואם התורה עושה כן, צריכים אנו להלך אחר מידותיה של תורה שהיא דרכי נועם". הוא מביא לזה כמה דוגמאות מהתנ"ך, ומסיים: "מכאן אתה למד שהיו נוהגין לכתוב כן... להיות להם לזיכרון טוב, ולפתוח דלת לעושי מצווה". מסקנתו זו הובאה בפוסקים.
האדמו"ר ה'אמצעי' (רבי דובער, בנו של בעל התניא) קבע תקנה, שהחסידים שביקרו בליובאוויטש יחזרו דברי חסידות בעיירות בדרכם הביתה. חסיד אחד, שהיה חוזר דברי חסידות בטוב טעם, התלונן לפניו שבשעה שהוא מדבר לפני הציבור הוא מרגיש תחושת 'ישות' עצמית. ענה לו הרבי: "שיהיה ממך בצל, אבל חסידות עליך לחזור!".
הרבי מליובאוויטש הסביר שהוראה זו היא על-פי פסק-הדין האמור, ש"מצווה לפרסם עושי מצווה". כלומר, לטובת העניין מוטל לפעמים על האדם לשלם מחיר גם מבחינה רוחנית, ועליו לפרסם את פעילותו, כדי שבזה יוסיף עידוד ומרץ לרבים, שממנו יראו וכן יעשו.
מקורות: שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפא. רמ"א יו"ד סי' רמט סי"ג. מג"א או"ח סי' קנד ס"ק כג. צדקה ומשפט ספ"א וס"פ יא. לקוטי שיחות כד,144. כה,338. 421. תורת מנחם יג,312.
מאפשרים לכם לקבל
