כל מה שלא ידעתכם על העיר החרדית החדשה ● תחקיר מקיף
יאיר שטרן
צילומים: מתוך מצגת של משרד השיכון
עיר חדשה צומחת לה בארץ ישראל. חריש. העיר החרדית החדשה, שתפתור – אולי – את מצוקת הדיור החרדית. על הנייר היא יפה, חדישה, מודרנית. ומתוכננת היטב בהתאם לצרכיו של הציבור הצפוי להתגורר בה. קבלנים ועמותות מציגים הדמיות של דירות משורטטות היטב, מרווחות ומתוכננות נפלא. הנוף יפה ומזג האוויר נוח.
ורק העיקר חסר מן הספר.
בשעות היום עדיין המצב נסבל, פחות או יותר. אבל כאשר מצביעים מחוגי השעון על שעות הערב המוקדמות, משנה הרוח המנשבת מעל אדמות חריש העתידית כיוון, והאוויר הופך לבלתי נסבל. ריח חרוך באוויר מזהם את האזור ומקשה על הנשימה. המקור הוא אי שם, בשטחי הרשות הפלסטינית, שם נמצאות מפחמות הפועלות במרץ כל ימות השנה ומזהמות את האוויר עד לרדיוס עצום. התקפי אסטמה, מחלות וקשיים בריאותיים הם תוצאות לוואי בלתי נמנעות של המצב הזה.
למרבה הצער, אין מדובר בדמיון שווא ובהתקפות של גורמים אינטרסנטיים על הפרויקט המבקש להיות הפרויקט החרדי הגדול מכולם. התיאור הולם במדויק את הצפוי לרוכשים החרדיים הצובאים בימים אלו על משרדי חברות המכירות השונות, המשווקות את הדירות בחריש. המשווקים החרוצים מספרים על תכנון מרשים, דירות מרווחות ואפילו מחירים נוחים (אם כי לא בטוח שגם נמוכים, כפי שהובטח). ישנם כאלו המפליגים לספר בשבחה של התחבורה הציבורית הנוחה שתהיה למקום, ועל יתר היתרונות הגלומים בעיר שקמה מראש לצבור חרדי.
אבל איש אינו מספר להם, כי במרחק קילומטר וחצי מדירתם העתידית פועלת במרץ משרפה, מפחמה בלשון מקצועית, ההופכת גזרי עץ לפחמים, כאלו המשמשים בסיס למנגל או להכנת מאכלים במסעדות יוקרה. העשן היוצא מהמפחמות הללו עובר עם כיוון הרוח בין היישובים הסמוכים: חדרה, פרדס חנה, כרכור, מצפה אילן, נצר, היישוב הקיים חריש ובמיוחד – על פי המשרד להגנת הסביבה - אדמות חריש העתידית. הוא מזהם את האוויר ואת הכביסה, אך בעיקר גורם לזינוק חד בתחלואה בדרכי הנשימה, בעיקר אצל חולים, קשישים, תינוקות וילדים. רק לאחרונה החלו היישובים הסמוכים להרים את הכפפה ולנסות להילחם במטרד, בינתיים ללא הצלחה משמעותית.
ריכוזים גבוהים של חומרים מסרטנים
הממצאים העובדתיים בשטח מתבססים לא רק על הריח החרוך שאינו מרפה, אלא גם ובעיקר על מסמכים ממשלתיים חד משמעיים. בבדיקה מיוחדת שערך המשרד להגנת הסביבה בשנה שעברה נמדדו באזור רמות גבוהות של חלקיקי זיהום היכולים לחדור למערכת הנשימה, וריכוזים גבוהים של חומרים מסרטנים.
הערכת גורמי המקצוע במשרד הייתה, כי יש סבירות גבוהה שמקור הזיהום במפחמות, אם כי באזור פועלות גם מזבלות בלתי חוקיות שנשרפת בהן פסולת לעתים קרובות, וגם מהן נפלט זיהום.
לבקשת המועצה האזורית מנשה, ניגש פרופ' אליהו ריכטר, מנהל היחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית באוניברסיטה העברית, לבדוק בצורה מקצועית ובלתי תלויה את הסיכונים כתוצאה מפעילות המפחמות. על פי הדו"ח שהגיש למועצה שהעתקו הגיע לידי 'משפחה', פעילות המפחמות גורמת לנזקים בריאותיים מיידים בטווח הקצר ובטווח הארוך.
הדו"ח מתבסס גם על דו"ח קורדובה, שהוא למעשה סיכום של בדיקות שערך המשרד לאיכות הסביבה בשנים 2010-2009. מחברת הדו"ח, ד"ר לבנה קורדובה, ערכה סקירה עובדתית על תוצרי שרפה לא מבוקרת של גזם עצים המתבצעת במפחמות בכפרים פלסטיניים באזור מצפה אילן.
"המועצה אזורית מנשה פנתה אלי לאחר תלונות רבות של תושבי הסביבה על חדירת ענני פיח, עקב רוחות מזרחיות אל ישובי הסביבה וריחות חריפים של פיח החודרים לביתם של תושבי הסביבה, גם כאשר חלונות ודלתות ביתם סגורים", אומר פרופ' ריכטר. "התלונות הבריאותיות כוללות גירויים בעיניים ובדרכי הנשימה, קוצר נשימה וחוסר יכולת לנשום, שיעול, סירחון חזק, אסטמה או החמרה של אסטמה, הסתגרות בבית וחוסר יכולת לעסוק בפעילות גופנית".
ממזרח ליישובים מצפה אילן
וחריש פועלות לפי נתוני המינהל
האזרחי 400 מפחמות המייצרות מדי
חודש 1,600 טונות פחם - המקור
העיקרי לפחמי מנגל בארץ
דו"ח קורדובה בו השתמש ריכטר כולל נתונים ממספר ניטורי אוויר שערך המשרד להגנת הסביבה בשנים 2009 ו-2010 שגילו כי "תעשיית המפחמות באזור מצפה אילן פולטת מגוון רחב ביותר של מזהמים כימיים לסביבה. מהמזהמים שנמדדו נמצא באופן עקבי כי הריכוזים הסביבתיים של חלקיקים נשימים עדינים PM2.5 בעת פעילות המפחמות גבוהים משמעותית מריכוזי החלקיקים הנשימים העדינים PM2.5 שנמדדו באזורים אחרים בארץ... ריכוזים גבוהים של פורמאלדהיד בהשוואה לאזורים אחרים בארץ, כאשר חומר זה ידוע כמסרטן ודאי.
"פעילות המפחמות גורמת לנזקים בריאותיים מיידים, הן בטווח הקצר של חשיפה למפגעי המפחמות והן בטווח הארוך. ישנן מספר רב של חשיפות לחומרים המסוכנים, מספר רב של אתרי פגיעה ומספר רב של אוכלוסיות בסיכון", קובע הדו"ח.
"האוכלוסייה בכפרים ובישובים המרוחקים עשרות קילומטרים מאזור המפחמות - עלולה להיות בטווח הנזק. כלומר, מלבד הישובים במועצה אזורית מנשה (כולל הישוב מצפה אילן), ישנם ישובים רבים הנמצאים בטווח הסיכון לנזקים ישירים: חדרה, פרדס חנה וכדומה". 
הדו"ח מציין, כי הערכים אשר נמדדו בדו"ח קורדובה, הינם ערכים הגבוהים מערכים המנוטרים באזורים עירוניים- מתועשים - מהמזוהמים ביותר בארץ.
הדו"ח מציין גם את הנזקים העלולים להיגרם כתוצאה מפעילות המפחמות: "בשל פעילות המפחמות קיים סיכון בריאותי מוחשי וודאי לכלל האוכלוסייה המתגוררת באזור, יהודים ופלסטינים כאחד. השפעות הסכנות הבריאותיות העיקריות של מזהמים אלה הידועות כיום, הן נזקים לדרכי הנשימה: אסטמה, מחלת ריאה חסימתית כרונית, ברונכיט ושאר מחלות דרכי נשימה עליונות, ירידה בתפקודי ריאות, סרטן באברי מטרה שונים ובעיות קרדיווסקולריות. חשיפה למזהמים אלה פוגעת בכל שכבות הגיל.
"חשוב לציין כי ככל שהחשיפות נמשכות, האפקטים הבריאותיים עלולים להיות פחות ופחות הפיכים. יצוין, כי גם חשיפה בטווח הקצר עלולה להיות בלתי הפיכה. יש דרך אחת למנוע את הסיכון והיא למנוע את עצם היווצרותו. ניסיונות לתכנן מפחמות "נקיות" - לא הראו הצלחה וספק מנבאות הצלחה. יש חובה לאסור המשך ייצור הפחם קרוב לריכוזי אוכלוסין, לחלוטין".
למסקנה דומה הגיע גם ד"ר מיכאל גרבר, שהתבקש אף הוא מטעם המועצה האזורית מנשה, לבדוק את השפעתן של המפחמות על איכות חייהן של תושבי האזור.
"לדעתי ועל פי הנתונים שלפני, כתוצאה מהחשיפה לחומרים המסוכנים המשתחררים לאוויר בעת פעילות המפחמות, נגרמים נזקים בריאותיים לתושבי הסביבה, זאת הן כתוצאה מחשיפה ממושכת והן כתוצאה מחשיפה קצרת מועד לעשן המפחמות. לפיכך, יש לפעול למניעת הזיהום באופן מיידי".
חיים בתוך מדורה
כדי לקבל מושג על הצפוי למתיישבי חריש העתידיים, שוחחנו עם גב' רבקה לנדא, אחת מתושבות היישוב חריש במתכונתו הנוכחית, הקטנה.
גב' לנדא, שהגיעה לחריש לפני כשנתיים במסגרת קבוצה מחסידות ברסלב בשם 'מעמקים' המונה כשישים משפחות, מספרת על סבל קשה שלה ושל תושבי האזור.
"אנחנו חיים כל הזמן כאילו ליד מדורה", היא מספרת ל'משפחה'. "משעות הערב המוקדמות עד לשעות הבוקר המאוחרות ישנו ריח חריף של עשן מחניק, תלוי כמובן בכיוון שאליו פונים החלונות בבית. כתוצאה מכך קשה לנו לנשום, וישנם מקרים רבים מאוד של אנשים בעלי קוצר נשימה ושיעול כרוני, ומקרים רבים עוד יותר של ילדים סובלים מתחלואה דומה".
ניסיתם לעשות משהו כדי לפתור את הבעיה?
"למען האמת לא. יש לנו קשיים לא פשוטים. המועצה המקומית הייתה משותפת עד עתה לחריש ולקציר, ואפילו פחי אשפה לא היו כאן ולא הייתה כתובת אחת לפנות אליה. רק לאחרונה נפרדו המועצות, ובינתיים לא ראינו שמישהו לקח את הנושא לידיו. מעבר לכך, חלק מהאנשים שילדיהם או הם בעצמם סובלים ממחלות בדרכי הנשימה לא תמיד מקשרים זאת לעשן המפחמות".
"יש פה ריחות בלתי נסבלים של עשן, בעיקר בשעות הלילה", סיפר גם תושב קיבוץ מצר הסמוך. "מי שנפגעו בעיקר הם ילדים, הסובלים מהתקפי קוצר נשימה. אני קם בארבע וחצי בבוקר לצאת לעבודה, וכל הקיבוץ אפוף בריח כבד של עשן. אנחנו נאלצים לישון עם חלונות סגורים בגלל הריח, אבל העשן בכל זאת חודר לבתים".
"אנחנו מתעוררים באמצע הלילה עם תחושת מחנק נוראה בגרון", מוסיפה גב' מלי אהרונסון, גם היא תושבת חריש זה כשנתיים. "לעתים אני מרגישה שאינני מצליחה לנשום, ואני זקוקה לבלון חמצן. גם לשני ילדי הקטנים יש בעיות נשימה שונות, כמו אסטמה, שיעול מתמשך, תחלואה גבוהה בדלקת ריאות ועוד. מתעוררים בבוקר מעשן, שוכבים לישון עם עשן - בלי יכולת לעשות מאומה. הייתה פעם התארגנות של התושבים לפנות למועצה המקומית בנושא, אבל גם היא כנראה לא יכולה לעשות דבר".
חשבתם על אופציה לעבור למקום אחר?
גב' אהרונסון מחייכת בעגמומיות, תוך כדי שיעול מתמשך. "להיכן נוכל לעבור בסכומים שהדירה שלנו שווה? כיצד ניתן לרכוש דירה בשש מאות אלף שקלים, או לפחות למצוא דירה בשכירות במחיר של כאלף שקלים, כפי שיש כאן?"
התיאורים של תושבי הסביבה אחידים, בדיוק כמו מנת הסבל היומית הנופלת בחלקם. ומי שנטל יוזמה מעשית כדי לעשות משהו לשיפור המצב, הוא חגי פלמר, מזכיר היישוב מצפה אילן, הנמצא במרחק של קילומטר וחצי מחריש.
"הסבל שלנו משותף לא רק לחריש, אלא גם לפרדס חנה, כרכור, חדרה ויישובים נוספים בסביבה", הוא מסביר בשיחה עם 'משפחה'. "מדובר בסכנת חיים ממשית ההורגת אותנו ואת ילדינו. המשרד להגנת הסביבה כבר קבע שהמקום סובל מזיהום חמור. רק ביישוב שלנו ישנם לא פחות משמונה עשרה ילדים שחיים עם משאפים ומכשירי אינהלציה בשל עבודת המפחמות, העובדות שמונה חודשים בשנה ללא הפסקה. לשמחתנו, בחודשים האחרונים החליטו ראשי הערים באזור להצטרף לפורום שנאבק בנושא שאותו הקמנו, ואנו מקווים שסוף סוף נצליח במאבק".
פרנסה פלסטינית
המפחמות המזהמות את האוויר באזור חריש נמצאות בצפון השומרון, בצידה המזרחי של גדר ההפרדה, בשטחי הרשות הפלסטינית. ממזרח ליישובים מצפה אילן וחריש פועלות לפי נתוני המינהל האזרחי 400 מפחמות המייצרות מדי חודש 1,600 טונות פחם - המקור העיקרי לפחמי מנגל בארץ. שיא הפעילות שלהן הוא בסביבות יום העצמאות.
מקורם של 90% מהעץ לפחמים בארץ הוא מחקלאים העוקרים מטעים ישנים של אבוקדו ופרדסים. "מדי מספר שנים יש צורך לעקור את הגזעים כדי להשביח את המטעים", הוא מסביר. "כדי לעשות זאת יש צורך בכלים כבדים, מיוחדים, ובפועלים שדורשים כסף רב. לבעלי המטעים אין כסף ופנאי מיותר לעבודה הזו, ואת המצב הזה ניצל ערבי ישראלי, שנכנס לתמונה והציע להם הצעה מפתה למדי: הוא מוכן לעשות עבורם את העבודה חינם אין כסף, ובתמורה יזכה בגדמי העצים. את הגזעים הללו הוא מוכר לבעלי מפחמות בשטחי הרשות הפלסטינית, וכך יוצאים כל הצדדים מרוצים ומרווחים, מלבד כמובן התושבים באזור. 
"מרבית המפחמות נמצאות בשטחי C, בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית. לכאורה המנהל האזרחי היה צריך לפעול לפי חוקי איכות הסביבה ולסגור את המפחמות. אבל במנהל, שמנסה לסייע בשיפור הכלכלה הפלסטינית, מודעים לכך שהפחם הוא מקור הכנסה מרכזי לתושבים הפלסטיניים בכפר יעבד".
לפי הערכות המנהל, כ-1,200 מ-7000 תושבי יעבד עובדים בייצור פחם. את ערמות העצים והפחמים ניתן לראות לאורך הכביש ממעבר ריחן על הקו הירוק בצפון שומרון, לאורך עמק דותן ועד הכפר יעבד.
לקראת יום העצמאות, כשהן בשיא העבודה, מפיחות המפחמות ענן אפרפר סמיך הנישא מעל האזור. "אנחנו עובדים כאן כבר 20 שנה", סיפר פאהד אבו-באכר, בעל מפחמה מקומי, בראיון שנערך עמו זה מכבר. "אנחנו נמצאים בין הפטיש לסדן, בין המנהל האזרחי למושל הפלסטיני בג'נין. בסך הכל רוצים להתפרנס".
"התעשייה הזאת קיימת כאן 50 שנה", אומר גם ראש מנהל התיאום והקישור באזור ג'נין, סא"ל קמיל חאג'. "בשנים האחרונות זה התרחב והפך למקור הכנסה מרכזי יותר אפילו מהחקלאות". ראשי המינהל פנו למושל ג'נין והעניין הגיע דרך ארגוני איכות סביבה אירופיים, גם ללשכת ראש הממשלה הפלסטיני סאלם פיאד. "צריך לנסות להגיע לפתרון משותף", אומר סא"ל חאג', שלדבריו קיבל תלונות על זיהום גם מישראלים וגם מפלסטינים.
תושבי האזור מודעים לכך שפעילות המפחמות מספקת פרנסה לפלסטינים. דרישתם העיקרית היא לשנות את אופן פעולת המפחמות, כך שיצוידו באמצעים מתאימים להפחתת הזיהום.
גם במנהל התיאום והקישור מנסים לקדם פתרונות של 'מפחמה ידידותית לסביבה', באמצעות מתקנים עם פילטרים שיכסו את הערמות וימנעו פליטת מזהמים. מתקן אחד כזה נמצא כעת בניסוי, אם כי לא בטוח שזה פתרון יעיל ושליצרני הפחם יהיה כדאי כלכלית לרכוש מתקנים כאלה. במנהל אומרים שאם לא יתקדמו המגעים, תצטרך המדינה בסופו של דבר להתחיל לפעול נגד המפחמות.
"החשש העיקרי הוא שבעליהן יעבירו את העבודה לשטחי B בגדה, שם אין למדינת ישראל שליטה ויכולת אכיפה. בניסיון נואש לצמצם את פעילות המפחמות, ניסו במנהל למנוע מעבר משאיות נושאות גזם מהקו הירוק, אבל היצרנים הצליחו למצוא אספקה חלופית מאזור טובאס בגדה.
"ישראלים עדיין מביאים לנו עצים כדי שנהפוך אותם לפחמים", אומר אחד מבעלי המפחמות, "למרות המחסומים של הצבא". בינתיים, הם אומרים, יש להם גזם לעוד חודשי פעילות ארוכים והם אינם חוששים להמשך האספקה.
"חשוב גם לציין, כי התושבים הפלסטינים הגרים באזור המפחמות סובלים מתחלואה קשה, אפילו יותר מהתושבים הישראלים", מדגיש פלמר. "לא מזמן ראיתי הסרטה של המנהל האזרחי, המלמד על סבל אדיר של הפלסטינים כתוצאה מהמפחמות. גיל המוות הממוצע שם עומד על 45-50, ואחוז החולים הקשים שלהם גבוה משמעותית מאשר באזורים אחרים. אך הם אינם יכולים לעשות דבר. הכסף מעוור את עיניהם של כאלף המשפחות השולטות בענף, ולא מאפשרות לאיש ביקורת על מעשיהן".
● ● ●
תגובות
יו"ר המועצה המקומית בחריש הרב ניסים דהן מסר בתגובה לפניית "משפחה":
"אנו מטפלים בבעיית המפחמות מזה למעלה משלש שנים. מדובר במפחמות בעייתיות, אך הן הרבה פחות מסוכנות ממה שמיוחס להן. להערכתי ישנם גורמים עוינים המנסים בכל דרך למנוע את הגעתו של הציבור החרדי לחריש, והפחדת הציבור הינה חלק מכך.
מכיון שהמפחמות פועלות בתחום הרשות הפלשתינית אנחנו מתואמים עם גורמי הבטחון והקב"טים, המנסים בכל דרך לפתור את הבעיה. אני יודע שחלק גדול מהמפחמות הללו עבר למקום אחר, במימון בנק אירופי, וחלק אחר מזהמות כיום פחות מבעבר. מבלי לזלזל כמובן בחומרת הבעיה, עדיין חזון למועד. האכלוס הקרוב ביותר בחריש צפוי להיות בעוד שלוש שנים, ועד אז אנו מצפים שהבעייה תפתר במלואה".
אם שלוש שנות פעילות לא הועילו, מה יקרה בשלושת השנים הבאות?
"הנתונים שלנו חמורים הרבה פחות מאשר הדוחו"ת המקצועיים שפורסמו, המתייחסים בעיקר למצפה אילן ולקבוצים בסביבה. המקומות הללו נמצאים על ראש ההר ולכן הרוחות הנושבות שם חזקות יותר ומביאות עימן את הפיח. לעומת זאת, חריש נמוכה יותר וזיהום האויר בה נמוך הרבה יותר. צריך גם לזכור שאין כמעט מקום בארץ עם אפס זיהום אויר, אפילו לא בגוש דן. ושוב, המצב כיום טוב יותר מאשר בעבר אך אנו ממשיכים לטפל בבעיה במלא הרצינות".
● ● ●
מדוברות המשרד להגנת הסביבה נמסר במענה לפניית 'משפחה' כי: "מדובר בבעיה קשה ומטרידה. אכן המפחמות מסכנות את בריאות התושבים אך יש להבדיל בין האיזורים השונים בהן הן פועלות.
באשר למפחמות בשטחי סי, השטח שנמצא בשליטת ישראל, סגר המשרד להגנת הסביבה לפני שנה כשלושים ושתיים מפחמות. שמונה מהן עתרו לבג"צ נגד ההחלטה, והוא העניק להן צו הגנה עד לקבלת החלטה. בינתיים עברה שנה ללא שנקבע דיון נוסף בפרשה, ואנו מקווים שהוא ייערך בחודש הבא כאשר בכל החודשים הללו פעלו המפחמות הללו ללא הפסקה כמעט.
"באשר לשטחי B המשרד פועל ברמה מדינית מתוך התייחסות לנושא כאל טרור כימי לכל דבר, כאשר השר גלעד ארדן מערב את הגורמים הגבוהים ביותר כדי לשים קץ למטרד. חשוב גם לציין כי למרות שעל פי החוק אסור להעביר לשטחי הרשות כל פסולת חקלאית מתחומי מדינית ישראל, למשרד לאיכות הסביבה ישנם רק 11 פקחים בלבד, המסוגלים לעצור את העברות הגזם לשבוע לכל היותר. אנו זקוקים לשיתוף פעולה מלא של כל הגורמים האחראים על הנושא, כדי לפתור את הבעיה החמורה והמטרידה הזו".
● ● ●
תגובת דוברת משרד החקלאות ופיתוח הכפר דפנה יוריסטה:
"המגזר החקלאי מבצע מזה עשרות שנים שריפות יזומות של פסולת גזם ממטעים, בעיקר בעונת החורף. הדבר גורם למטרדי זיהום אויר קשים ביותר, בעיקר לאוכלוסייה המתגוררת בסמיכות לשטחים החקלאיים. כיוון שבשריפת הגזם החקלאי יש משום פגיעה בסביבה, מגביל משרד החקלאות ופיתוח הכפר למינימום את מספר השריפות המאושרות. על מנת לעשות כן, מתבצעות ביקורות במקרה של תלונות.
בתחילת שנת 2009 נכנסו לתוקפן הנחיות האוסרות שריפות גזם חקלאי, שמטרתן לצמצם ככל הניתן ביצוע שריפות גזם חקלאי במקרים בהם ניתן לטפל בגזם בדרכים אחרות, המתאימות יותר לסביבה.
על פי ההנחיות, שריפת גזם חקלאי מותרת אך ורק כאשר ישנו אישור של משרד החקלאות, הניתן רק במידה שקיים חשש כי הגזם נושא בתוכו גורם מחלה או מזיקים והגזם עלול להוות מוקד להתפתחות נגעים או להתפשטותם, על סמך חוות דעת של מדריך חקלאי.
הפיקוח, כאמור, על שריפות גזם חקלאי מבוצע על-ידי פקחי יחידת הפיצו"ח (פיקוח צומח וחי) של משרד החקלאות ומפקחי המשטרה הירוקה, ויש בידם הסמכות להטיל קנסות מכוח החוק למניעת מפגעים ולפתוח בהליכים משפטיים. מפקחי יחידת הפיצו"ח זמינים לטיפול במקרים של שריפות גזם המבוצעות ללא היתר בכל ימות השבוע, כולל שישי-שבת, ובכל שעות היום והלילה.
מאפשרים לכם לקבל
