מערכת COL
|
יום י"ב חשוון ה׳תשע״ג
28.10.2012
"אז זהו, אני מתמודד ועובר את אחוז החסימה" ● מיכאל בן-ארי
"אם רוצים להרחיב את השורות ולחזק את המחנה, ולהביא את אנשי חב"ד, ש"ס וחרדים, כמו גם חילונים מהשכונות וסטודנטים – הדרך היא, לא לשים את האידיאולוגיה שאני מייצג בשוליים" ● "מסתבר שהשנאה הם שם המשחק, איש לא מעוניין באחדות של אמת" ● "אז זהו, אני מתמודד ועובר את אחוז החסימה. אני מחזיק סקר עומק של ד"ר צמח שמוכיח שאני עובר את החסימה" ● טור מיוחד ח"כ מיכאל בן ארי
חבר-הכנסת מיכאל בן-ארי (צילום: מאיר אלפסי)
מיכאל בן-ארי
זה כבר התחיל. בשעות שאני כותב את השורות הללו התקשרו אלי מספר צעירים וסיפרו שקיבלו הצעה מגורמים מוכרים ששמם שמור אצלי. על הפרק, "המאבק" שצריך לעשות בבן ארי ולהציג אותו בציבור כמפלג, כמחרחר ריב, ובקצב הזה עוד יאשימו אותי גם ברצח ארלוזורוב.
רגע לפני שהכל מתחיל, ולפני הכסף הגדול שהולכים לשפוך בקמפיין נגדי (השמאל לא יעניין אותם גם לא הליכוד, "רק למחוק את בן ארי") נדמה שהגיעה השעה להעמיד דברים על דיוקם, ובכאב גדול, לספר את הסיפור שלא כולם יודעים, על פילוג וכוחניות באיחוד הלאומי.
ערוץ הבחירות: עדכונים שוטפים על המפלגות הדתיות והחרדיות
זה התחיל טוב. נדמה היה שהחיבור של האיחוד הלאומי יוביל למקומות שהימין לא הגיע אליהם בעבר. אמנם נתניהו לא רצה ימין אמיתי בקואליציה שלו, אבל יכולנו להגיע רחוק, לו היינו מתפקדים כאופוזיציה לוחמנית מול אדם חלש המובל על ידי השמאל.
אלא שב"איחוד" היו מי שהעדיפו להמתין לטלפון מביבי ולא באמת רצו להיאבק בממשלת 'חזון שתי המדינות'.
גם היחסים במישור האישי לא היו מושלמים. כצל'ה לקח בכוח את תפקיד יו"ר הועדה לעובדים זרים, תפקיד שהיה מיועד למפלגת ארץ ישראל שלנו (כל ח"כ נדרש לבחור תפקיד וכצל'ה בחר בתפקיד יו"ר הסיעה), אבל ויתרתי! יכולתי להיסחף למלחמות, כפי שחכי"ם נוהגים לעשות, אולם בחרתי לוותר.
גם כשאורי אריאל קיבל את תפקיד יו"ר הועדה לביקורת המדינה, והיה צריך לפנות מקום בוועדת כספים, שללתי אפשרות של מריבה, כי השלום בבית חשוב. אך יש מי שפירש זאת כחולשה.
לא פעם הצעתי שנלך לפריימריז פתוחים, שהציבור יחליט כיצד תראה האחדות ומי מיוצג בה, תוך ביטול מוחלט של כל המפלגות. אולם נענתי בלגלוג, בידי מי שהחליט, שהוא המחליט, מבלי שהוסמך לכך מעולם, ותוך סירוב עקשני לקבל הכרעה ציבורית. הם הסתמכו על כך שבבוא היום, הם יציגו את עצמם כמובילי האחדות וישתמשו בציבור שצמא לאחדות, כדי לסדר לעצמם מקום ובאותה הזדמנות להכות ולמחוק אותי ואת אריה אלדד.
ערב הבחירות הקרבות ובאות זה הגיע, בשם האחדות: אלדד הודח לעשירייה השנייה ואת בן ארי הם אמרו "נציב בשוליים" (לשונו של כצל'ה בראיונות). ככה ייעשה למי שבמשך ארבע שנים הצליח להתחבר לציבורים שונים ומגוונים. (ראו לדוגמא סקר פאנלס מטעם ערוץ הכנסת, מבין חברי הכנסת, קיבלתי את הדרוג הגבוה ביותר בשאלה 'מי מנהיג הימין בעיניך', פי שתיים מכצלה פי ארבע מאורלב ופי שתים עשרה מאורי אריאל. (יצויין שקיבלתי 12% אחוז, מקום אחד אחרי פייגלין איש הליכוד שקיבל 13%).
אלא שהבעיה היא לא תחושת הפטרונות, גם לא הדחיקה אל שולי הרשימה. אני מתחייב שאם יציבו במקומי את מי מאנשי אמוני, אשוב לעיסוקי הקודמים. אך מדובר באידאולוגיה. על פי הוראת הרב ליאור (אחד משלושת רבני תקומה), הבסיס לאחדות הם הקווים האידיאולוגיים, אלא שעד היום לא נעשה כל בירור אידיאולוגי, או עיסוק בשאלה, באילו תנאים יש לערוך את החיבור עם הבית היהודי.
ניחא זאת, ברם סימני אזהרה הופיעו כשהיו ישיבות משותפות בכנסת בין הבית לאיחוד. לא אחת נרשמו חילוקי דעות עמוקים ומהותיים בין היתר בנושאים כגון חינוך, ארץ ישראל, שמירת שבת, שירת נשים, גיוס בני ישיבות, תנועות נוער וכו'. גורמים מסוימים השקיעו לטובת האיחוד מיליונים רבים, האם לא היה ראוי לעסוק קודם, בעניינים "שוליים" כמו מצע, דרך, וקווים אדומים?
העובדות מדברות. במשמרת שלי, פרצתי את מעגל המצביעים של הסקטור המפלגתי הקבוע. עסקתי בנושאים הבוערים של הציבור בישראל, מסתננים, האויב הערבי, המצוקות החברתיות, משבר הזהות הלאומית והיהודית באוני' ועוד ועוד. והגענו לציבורים שבאופן מסורתי הליכוד ש"ס וליברמן נוגעים בהם.
אם רוצים להרחיב את השורות ולחזק את המחנה, ולהביא את אנשי חב"ד, ש"ס וחרדים, כמו גם חילונים מהשכונות וסטודנטים – הדרך היא, לא לשים את האידיאולוגיה שאני מייצג בשוליים. אבל מסתבר שהשנאה והכוחניות הם שם המשחק, איש לא מעוניין באחדות של אמת.
אז זהו, אני מתמודד ועובר את אחוז החסימה ללא בעיה. אני מחזיק בידי סקר עומק של מד"ר מינה צמח (שנחשב למכון הסקרים המקצועי ביותר בישראל!) שמוכיח שאני עובר את אחוז החסימה.
אני קורא לכולם להצטרף אלי ולתת מענה חד משמעי לכוחניות ולערפול האידיאולוגי של הרשימה המסתמנת, שאינני מוצא את ההבדלים בינה לבין הליכוד. יש לנו תשעים יום עד הבחירות, תשעים יום של עבודה מאומצת להיות הפתעת הבחירות עם חמשה ששה מנדטים ומשם השמים והשלטון הם הגבול.
שלכם, באהבת ישראל
מיכאל
זה כבר התחיל. בשעות שאני כותב את השורות הללו התקשרו אלי מספר צעירים וסיפרו שקיבלו הצעה מגורמים מוכרים ששמם שמור אצלי. על הפרק, "המאבק" שצריך לעשות בבן ארי ולהציג אותו בציבור כמפלג, כמחרחר ריב, ובקצב הזה עוד יאשימו אותי גם ברצח ארלוזורוב.
רגע לפני שהכל מתחיל, ולפני הכסף הגדול שהולכים לשפוך בקמפיין נגדי (השמאל לא יעניין אותם גם לא הליכוד, "רק למחוק את בן ארי") נדמה שהגיעה השעה להעמיד דברים על דיוקם, ובכאב גדול, לספר את הסיפור שלא כולם יודעים, על פילוג וכוחניות באיחוד הלאומי.
ערוץ הבחירות: עדכונים שוטפים על המפלגות הדתיות והחרדיות
זה התחיל טוב. נדמה היה שהחיבור של האיחוד הלאומי יוביל למקומות שהימין לא הגיע אליהם בעבר. אמנם נתניהו לא רצה ימין אמיתי בקואליציה שלו, אבל יכולנו להגיע רחוק, לו היינו מתפקדים כאופוזיציה לוחמנית מול אדם חלש המובל על ידי השמאל.
אלא שב"איחוד" היו מי שהעדיפו להמתין לטלפון מביבי ולא באמת רצו להיאבק בממשלת 'חזון שתי המדינות'.
גם היחסים במישור האישי לא היו מושלמים. כצל'ה לקח בכוח את תפקיד יו"ר הועדה לעובדים זרים, תפקיד שהיה מיועד למפלגת ארץ ישראל שלנו (כל ח"כ נדרש לבחור תפקיד וכצל'ה בחר בתפקיד יו"ר הסיעה), אבל ויתרתי! יכולתי להיסחף למלחמות, כפי שחכי"ם נוהגים לעשות, אולם בחרתי לוותר.
גם כשאורי אריאל קיבל את תפקיד יו"ר הועדה לביקורת המדינה, והיה צריך לפנות מקום בוועדת כספים, שללתי אפשרות של מריבה, כי השלום בבית חשוב. אך יש מי שפירש זאת כחולשה.
לא פעם הצעתי שנלך לפריימריז פתוחים, שהציבור יחליט כיצד תראה האחדות ומי מיוצג בה, תוך ביטול מוחלט של כל המפלגות. אולם נענתי בלגלוג, בידי מי שהחליט, שהוא המחליט, מבלי שהוסמך לכך מעולם, ותוך סירוב עקשני לקבל הכרעה ציבורית. הם הסתמכו על כך שבבוא היום, הם יציגו את עצמם כמובילי האחדות וישתמשו בציבור שצמא לאחדות, כדי לסדר לעצמם מקום ובאותה הזדמנות להכות ולמחוק אותי ואת אריה אלדד.
ערב הבחירות הקרבות ובאות זה הגיע, בשם האחדות: אלדד הודח לעשירייה השנייה ואת בן ארי הם אמרו "נציב בשוליים" (לשונו של כצל'ה בראיונות). ככה ייעשה למי שבמשך ארבע שנים הצליח להתחבר לציבורים שונים ומגוונים. (ראו לדוגמא סקר פאנלס מטעם ערוץ הכנסת, מבין חברי הכנסת, קיבלתי את הדרוג הגבוה ביותר בשאלה 'מי מנהיג הימין בעיניך', פי שתיים מכצלה פי ארבע מאורלב ופי שתים עשרה מאורי אריאל. (יצויין שקיבלתי 12% אחוז, מקום אחד אחרי פייגלין איש הליכוד שקיבל 13%).
אלא שהבעיה היא לא תחושת הפטרונות, גם לא הדחיקה אל שולי הרשימה. אני מתחייב שאם יציבו במקומי את מי מאנשי אמוני, אשוב לעיסוקי הקודמים. אך מדובר באידאולוגיה. על פי הוראת הרב ליאור (אחד משלושת רבני תקומה), הבסיס לאחדות הם הקווים האידיאולוגיים, אלא שעד היום לא נעשה כל בירור אידיאולוגי, או עיסוק בשאלה, באילו תנאים יש לערוך את החיבור עם הבית היהודי.
ניחא זאת, ברם סימני אזהרה הופיעו כשהיו ישיבות משותפות בכנסת בין הבית לאיחוד. לא אחת נרשמו חילוקי דעות עמוקים ומהותיים בין היתר בנושאים כגון חינוך, ארץ ישראל, שמירת שבת, שירת נשים, גיוס בני ישיבות, תנועות נוער וכו'. גורמים מסוימים השקיעו לטובת האיחוד מיליונים רבים, האם לא היה ראוי לעסוק קודם, בעניינים "שוליים" כמו מצע, דרך, וקווים אדומים?
העובדות מדברות. במשמרת שלי, פרצתי את מעגל המצביעים של הסקטור המפלגתי הקבוע. עסקתי בנושאים הבוערים של הציבור בישראל, מסתננים, האויב הערבי, המצוקות החברתיות, משבר הזהות הלאומית והיהודית באוני' ועוד ועוד. והגענו לציבורים שבאופן מסורתי הליכוד ש"ס וליברמן נוגעים בהם.
אם רוצים להרחיב את השורות ולחזק את המחנה, ולהביא את אנשי חב"ד, ש"ס וחרדים, כמו גם חילונים מהשכונות וסטודנטים – הדרך היא, לא לשים את האידיאולוגיה שאני מייצג בשוליים. אבל מסתבר שהשנאה והכוחניות הם שם המשחק, איש לא מעוניין באחדות של אמת.
אז זהו, אני מתמודד ועובר את אחוז החסימה ללא בעיה. אני מחזיק בידי סקר עומק של מד"ר מינה צמח (שנחשב למכון הסקרים המקצועי ביותר בישראל!) שמוכיח שאני עובר את אחוז החסימה.
אני קורא לכולם להצטרף אלי ולתת מענה חד משמעי לכוחניות ולערפול האידיאולוגי של הרשימה המסתמנת, שאינני מוצא את ההבדלים בינה לבין הליכוד. יש לנו תשעים יום עד הבחירות, תשעים יום של עבודה מאומצת להיות הפתעת הבחירות עם חמשה ששה מנדטים ומשם השמים והשלטון הם הגבול.
שלכם, באהבת ישראל
מיכאל
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
