מערכת COL
|
יום ז' חשוון ה׳תשע״ג
23.10.2012
תוצאות החינוך המפדל"י-צוהרי / הרב דוד-מאיר דרוקמן
האם יש 'קא סלקא דעתך' ליהודי חרדי להצביע עבור 'הבית היהודי' (כלפיה נטען שהיא בעצם המפד"ל הישנה ב'שינוי אדרת') - על כך ניתן אולי לקבל תשובה במאמר שכתב הרב דוד מאיר דרוקמן בעבר הלא רחוק הרב דרוקמן על הבית היהודי
הרב דוד דרוקמן בשיחה עם הרב יהודה דרעי רבה של באר שבע (ארכיון)
מאת הרב דוד-מאיר דרוקמן
להלן 2 ידיעות התפרסמו לאחרונה בתקשורת בתקשורת (שעקב הכלל של הרחק מן הכיעור והדומה לו - מתומצתות):
ידיעה מס' 1:
"צוהר לשבועות בצוותא הוא שיתוף פעולה בין "הבמה לשיח ישראלי-יהודי בצוותא" לבין פעילות ארגון רבני צהר בחגים, שמטרתם לאפשר שיח מעמיק על תרבות ועל זהות ישראלית-יהודית. את הערב מרכזים במשותף ד"ר עליזה לביא, יו"ר צוותא גברי ברגיל, ויו"ר ארגון רבני צוהר - הרב דוד סתו..
צהר לשבועות בצוותא, יציף תכנים שנוגעים לחג מהיבטיו השונים ויגע בנושאים חברתיים, הלכתיים, תרבותיים, אישיים ואנושיים הקשורים לחיים של כולנו. בערב ייקחו חלק אנשי רוח, רבנים, אנשי-אקדמיה, תרבות ואמנות"
לישנא אחרינא: הדמות הרבנית הרישמית ביותר והמייצגת ביותר את 'רבני צוהר' (ר' דוד סתיו – יו"ר הארגון) יופיע כשווה בין שווים עם כל מיני אנשי 'רוח' שבהסתכלות היהודית השורשית הינם בעל דעות נפסדות, ואף איתיאיסטיות. רבני צוהר יתנו בימה לדן אלמגור למשל (זה שבנאום שנשא בהפגנת 'שלום עכשיו' האשים את קציני צה"ל בהרג ילדים.
זה שהשקפתו על יהודים=גויים: "כל בני האדם כולם ואין טובים יותר ואין שווים יותר, כל בני האדם ברואים"), וגם האי מתועב חה"כ (ממר"ץ) ניצן הורביץ הופיע שם והשמיע את הגיגיו הצנועים למדי. לא נלאה את הקוראים; רשימת הצדיקים וה'ווייב'לאך' (חלקן מארגון נשות 'קולך' הידוע לשם ולתפארת ולתהילה) שרבני 'צוהר' זיכה את עם ישראל בלילה הקדוש של תיקון ליל שבועות – "מכובדת" בכמות וב"איכות".
ידיעה מס' 2:
"למעלה מ-300 בני נוער מסיימי כיתה י"ב מתיכונים דתיים, אולפנות וישיבות תיכוניות ישתתפו בנשף סיום המוני שיערך בתחילת החופש הגדול. הנשף, שיתקיים בגן אירועים באזור גוש דן, יהיה דומה במתכונתו לאירועי סיום מקבילים שנפוצים בחברה החילונית...... מכתב בהול בנושא נשלח מטעם רכז בתנועת "בני עקיבא" למנהלי המוסדות התיכוניים הדתיים בגוש דן... המארגנים: הרבנים חיים בסרט".
- מה הקשר בין 2 הידיעות?
נחזור לרגע לידיעה הראשונה: ברשימת רבני צוהר אנו מוצאים שמות של רמי"ם במוסדות 'בני עקיבא' ו'ההסדר'.
ובכן, תלמיד/בוגר ישיבה-תיכונית ממוצע בגיל ה'טיפש עשרה' (ופסיכולוגים טוענים שכיום תופעות הגיל הפזיז הלזה נמשכות אפילו עד גיל 28), העוקב אחרי פעילות 'צוהר' הארגון עליו נמנה 'הרב שלו' - המעמיד כ'שווה בין שווים' את הרב של אותו תלמיד ביחד עם מרשיעי ברית. הצעיר הזה, ולו עקב גילו, קורא ומנתח הכל ב'שחור לבן'. מסקנה: "יאללה, אם לא רק 'אלה אלוהיך ישראל' אלא גם אלה 'אלוהיך ישראל' – מסקנה: אני הקטן עושה מה בא לי...".
איברא, יש ויש לקרב ליבם של ישראל, גם של 'תינוקות שנישבו', לאביהם שבשמים. וגם כותב שורות אלה משתדל לעסוק בזה. וכך עושים ופועלים כל ארגוני התשובה. ברם במה דברים אמורים? כשמקרבים! אבל לא כשמתקרבים! וההבדל בין 'לקרב' לבין 'להתקרב' הוא תהומי (אהרן הכהן באהבתו קירב את הבריות לתורה, אבל לא קירב חלילה את התורה לבריות).
תכלי'ס; חזרנו לימי 'המזרחי' העליזים, כאשר תנועה זו התרברבה בימי הבראשית של המדינה כי היא מהווה 'גשר' בין דתיים לחילונים', ושלומי אמוני ישראל אשר קראו נכונה את המפה ראו נכוחה שמדובר בעצם ב'גשר חד סיטרי' היינו, הידרדרות לכיוון החילוניות.
כאשר פוסק הדור התעלף בליל הסדר
בהשגחה פרטית יצא לי לקרא עובדה מרטיטה אודות פוסק הדורות רבנו 'הצמח צדק' נכדו של 'בעל התניא; בליל פסח מסויים בשעת ה'סדר' הגיעה הרבנית של ה'צמח צדק' לאביה רבי דובער ('האדמו"ר האמצעי') במרוצה, וצעקה כי בעלה התלהב מאד בעת עריכת הסדר ונכנס לדביקות עצומה ונפל ממקום מושבו על הרצפה והתגלגל עד אשר הגיע אל מתחת לספסל, והוא שם בכלות הנפש. אביה של הרבנית לא התרגש כלל מזה ואמר לה: "הוא יצא משם".
כשחזרה הרבנית לביתה מצאה עדיין את בעלה במצבו הקודם. היא רצה שוב אל אביה, והוא – זצ"ל הורה למספר חסידים ללכת לחתנו רבי מנחם מענדל ה'צמח צדק' ולומר לו בשמו שעליו לצאת משם. כאשר הגיעו לביתו הבחינו שה'צמח צדק' כבר יצא, ומובן שהם נכנסו למבוכה. פנה עליהם הרבי ה'צמח צדק' ושאל לרצונם. החסידים השיבו: "באנו לשמוע משהו (הכוונה כמובן לדברי תורה). הצמח צדק' צחק ואמר להם: לכו לחותני, שם יש מה לשמוע, ואילו כאן אין לכם מה לשמוע"... (מקור: 'תורת שלום' בתרגומו המצויין של הגה"ח ר' טוביה בלוי שליט"א).
ועתה נסיט את הפוקוס בסיבוב של 180 מעלות: בציבור ה'דתי-לאומי' קיים ויכוח לוהט האם יש ללמוד 'תנ"ך בגובה העיניים' או לא? כלומר, כשעוסקים בדמותם של אברהם יצחק ויעקב – האם יש להתייחס אליהם כאל דמויות אנושיות גרידא, "חלק מן החבר'ה.." (עפ"ל), או שמא האבות הקדושים הינם כדברי חז"ל "מרכבה לאלוקות". אחד מן המרצים בתיקון ליל שבועות הנ"ל של ארגון רבני צוהר העונה לשם הרב יואל בן נון כתב לא מכבר מאמר תחת כותרת נועזת, כשהוא קובע, לא פחות ולא יותר;"כן, תנ"ך בגובה העיניים"!
כל מילה נוספת מיותרת.
למען הגילוי הנאות; לא כל אלה המכונים 'רבני צוהר' מסכימים עם שיטת ה'תנ"ך בגובה העיניים', אבל עצם העובדה שגם אלה וגם אלה חברים רישמיים ולא רישמיים בארגון זה הנותן חסות לכל מיני דעות מפוקפקות בלשון המעטה – זהו מסר ברור לנוער; שעם אברהם יצחק ויעקב, עם ר' זירא ואביי ורבא – ניתן להתווכח, אלה, פחות או יותר, חבר'ה כמונו (מ'הסניף').
אמנם, למען הדיוק; ר"י בן נון הנ"ל מסביר את עצמו שע"י הצגת דמויות התנ"ך כדמויות אנושיות כמונו – בשיטה הזו הוא יקרב את התנ"ך לליבותיהם של בני הנוער. אבל איך אומרים? "בסרט הזה כבר היינו": זו הייתה דרכם כסל למו של 'המשכילים' שאך חפצו לחבב את התנ"ך על המוני בית ישראל, ולעומתם החסידים 'החנויקי'ם' שלדידם דוד המלך מעולם לא חטא, והוא לא פחות מאשר 'מלכא משיחא' ו'רגל רביעית במרכבה העליונה'. למותר לציין מה הפירות והתוצאות שיצאו מה'משכילים', ומה תולדותיהם ותוצאותיהם של ההולכים בנתיבי תורת הבעש"ט ה' (שתלמידיו הקדושים לא האמינו בהשקפה ראשונה שרבם –זי"ע בכלל 'ילוד אשה'!).
ובלעומתיות: כאשר תלמיד או אברך חסידי מתוודע לסיפור 'כלות הנפש' של אדמו"ר ה'צמח צדק', הוא עושה חשבון פשוט: אם כזו הייתה דמותו של פוסק לפני קרוב ל-150 שנה, בודאי שהאבות הקדושים ויוצאי חלציהם שבטי י-ה, משה רבינו רעיא מהימנא, תנאים, אמוראים, הרמב"ם, מרן הבית יוסף – פשיטא שאלה היו דמויות אלוקיות שאך היו מחופשות ומוסתרות בתוך חומר הגוף הגשמי.
ופועל יוצא: ההתייחסות לדבריהם ופסיקתם של ראשונים כמלאכים היא מתוך התבטלות וחרדת קודש. ברם, רחמנא ליצלן, אם גדולי ישראל ומצוקי ארץ כמוהם-כהרב ה'צוהרי' אשר מתייחס לארזי הלבנון ב'גובה העיניים' ומחלל את קדושת ליל מתן תורה בהשמעת דעות חילוניות חלולות ומנותקות מאידישקייט – מי הם שיתערבו בחיים שלי? מי הם שיורו לי וידריכו אותי באיזה סגנון ובאיזה אופן אני מבלה במסיבת הסיום של "הישיבה" או האולפנא? וכלשונם "הזהב" של 'הסרוגים' (ואינני עושה הכללות של כל 'הסרוגים') מארגני מסיבת הוללות: "הרבנים חיים בסרט"...
(איברא, גם בציבור החרדי לא חסרות לצערנו בעיות וצרות של תופעות פריקת עול. אלא ש"יחי ההבדל"; בציבור החרדי, בנוסף לעובדה שאין זה מאפיין כללי, זהו למרות החינוך, ואילו בחינוך הפשרני מה שמכונה 'המזרחיסטי') זהו, למרבה התוגה, פועל יוצא ואך מתבקש של השיטה המיתולוגית - פסיחה על שני הסעיפים).
***
ועל השמחה במעונם של הכלבים הרפורמים
חתן הבר-מצווה, חבוש כיפה חדשה, נכנס בצעדים מדודים, לצליליו המקפיצים של הדי-גיי. אוזניו השעירות וזנבו מתנפנפים בעוז, ציציותיו נסרכות על הרצפות הבוהקות. נביחה קטנה של התרגשות נפלטה מפיו.
לא, לא טעיתם. זהו תיאור של טקס שהולך וצובר פופולריות בקהילה הרפורמית בארצות הברית. קיום טקסי בר-מצווה לכלבים שהגיעו לגיל שנה ועשרה חודשים – 13 שנים בחיי כלב.
בסרטון שפרסמה לאחרונה סוכנות הידיעות אי-פי נראה כלב בשם ניקי, בטקס "בארק (נביחה) מצווה" (Bark Mitzvah) בניו-גרזי כשהוא חבוש כיפה, לבוש בטוקסידו ועטוף בטלית. ספר תורה נפרס לפניו בפרשת השבוע והאורחים התכבדו בחלה ובעוגה. חבריו הכלבים של ניקי הולבשו אף הם בחליפות יוקרתיות (והקרדיט ל 'עולם קטן' ול'הארץ').
כדי לקיים 'עם כל ההידורים' את מאמר חז"ל "בעקבתא דמשיחא...פני הדור כפני הכלב" – זכו בימים אלה ממש הרפורמים/הכלבים להכרה משפטית מהרשויות המוסמכות במדינת ישראל.
ה'רבה' הרפורמית האוחזת ברצועת כלבלבה הרץ לפניה (לקיים מה שנאמר "שמה הולך לפניה") היא הדמות 'הרבנית' האולטימטיבית במדינת ישראל, ואידך זיל גמור...
לא רק הכלבים זוכים לעדנה ולהכרה במדינת ישראל, אלא כל דבר שחי ובעיקר בועט הוא מאד בקרב ה"יש שופטים בירושלים". ברם,כל זאת בתנאי שהוא איננו יהודי.
הבדווים והערבים יכולים לבנות בכל מקום ברחבי הארץ וללא אישורי בניה. איתרע מזלם של תושבי 'גבעת האולפנא' שהם בני אברהם יצחק ויעקב, שאם לא כן – מי היה מהין כלל להזיז אותם ממקומם.
במחשבה שניה, נכנסים בי הרהורים להצטרף לקהילת הכלבים הרפורמית. בקהילה זו בודאי לא אומרים מידי בוקר את הברכה "שלא עשני גוי". כי ברכה ושמחה זו על היותך 'יהודי' ב'מדינת היהודים' – על שום מה? חיי גוי ערבי וחיי כלב במדינה זו הם בהחלט לא 'חיי כלב'. רק בגלות היה המושג 'חיי כלב' כינוי נרדף למסכנות ואומללות. האידנא, יכול כל אחד אך להשתבח להתברך ב'כלביותו' וב'גויותו'; את ביתו לא יהרסו, את דמותו לא ישמיצו, הוא יהיה שייך בהחלט ל'מועדון הנכון'.
מסתמא גם כמה רבנים 'צוהריים' חובבי פלורליזם (שאינם שייכים כמובן לרבני 'נוער הגבעות') מאד יהנו להתחכך עם 'נאורים' אלה ,להתברך בחברתם ולהופיע בצוותא חדא איתם במהלך 'תיקון ליל שבועות' 'צוהרי' וליברלי. וד"ל.
"ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים"!
להלן 2 ידיעות התפרסמו לאחרונה בתקשורת בתקשורת (שעקב הכלל של הרחק מן הכיעור והדומה לו - מתומצתות):
ידיעה מס' 1:
"צוהר לשבועות בצוותא הוא שיתוף פעולה בין "הבמה לשיח ישראלי-יהודי בצוותא" לבין פעילות ארגון רבני צהר בחגים, שמטרתם לאפשר שיח מעמיק על תרבות ועל זהות ישראלית-יהודית. את הערב מרכזים במשותף ד"ר עליזה לביא, יו"ר צוותא גברי ברגיל, ויו"ר ארגון רבני צוהר - הרב דוד סתו..
צהר לשבועות בצוותא, יציף תכנים שנוגעים לחג מהיבטיו השונים ויגע בנושאים חברתיים, הלכתיים, תרבותיים, אישיים ואנושיים הקשורים לחיים של כולנו. בערב ייקחו חלק אנשי רוח, רבנים, אנשי-אקדמיה, תרבות ואמנות"
לישנא אחרינא: הדמות הרבנית הרישמית ביותר והמייצגת ביותר את 'רבני צוהר' (ר' דוד סתיו – יו"ר הארגון) יופיע כשווה בין שווים עם כל מיני אנשי 'רוח' שבהסתכלות היהודית השורשית הינם בעל דעות נפסדות, ואף איתיאיסטיות. רבני צוהר יתנו בימה לדן אלמגור למשל (זה שבנאום שנשא בהפגנת 'שלום עכשיו' האשים את קציני צה"ל בהרג ילדים.
זה שהשקפתו על יהודים=גויים: "כל בני האדם כולם ואין טובים יותר ואין שווים יותר, כל בני האדם ברואים"), וגם האי מתועב חה"כ (ממר"ץ) ניצן הורביץ הופיע שם והשמיע את הגיגיו הצנועים למדי. לא נלאה את הקוראים; רשימת הצדיקים וה'ווייב'לאך' (חלקן מארגון נשות 'קולך' הידוע לשם ולתפארת ולתהילה) שרבני 'צוהר' זיכה את עם ישראל בלילה הקדוש של תיקון ליל שבועות – "מכובדת" בכמות וב"איכות".
ידיעה מס' 2:
"למעלה מ-300 בני נוער מסיימי כיתה י"ב מתיכונים דתיים, אולפנות וישיבות תיכוניות ישתתפו בנשף סיום המוני שיערך בתחילת החופש הגדול. הנשף, שיתקיים בגן אירועים באזור גוש דן, יהיה דומה במתכונתו לאירועי סיום מקבילים שנפוצים בחברה החילונית...... מכתב בהול בנושא נשלח מטעם רכז בתנועת "בני עקיבא" למנהלי המוסדות התיכוניים הדתיים בגוש דן... המארגנים: הרבנים חיים בסרט".
- מה הקשר בין 2 הידיעות?
נחזור לרגע לידיעה הראשונה: ברשימת רבני צוהר אנו מוצאים שמות של רמי"ם במוסדות 'בני עקיבא' ו'ההסדר'.
ובכן, תלמיד/בוגר ישיבה-תיכונית ממוצע בגיל ה'טיפש עשרה' (ופסיכולוגים טוענים שכיום תופעות הגיל הפזיז הלזה נמשכות אפילו עד גיל 28), העוקב אחרי פעילות 'צוהר' הארגון עליו נמנה 'הרב שלו' - המעמיד כ'שווה בין שווים' את הרב של אותו תלמיד ביחד עם מרשיעי ברית. הצעיר הזה, ולו עקב גילו, קורא ומנתח הכל ב'שחור לבן'. מסקנה: "יאללה, אם לא רק 'אלה אלוהיך ישראל' אלא גם אלה 'אלוהיך ישראל' – מסקנה: אני הקטן עושה מה בא לי...".
איברא, יש ויש לקרב ליבם של ישראל, גם של 'תינוקות שנישבו', לאביהם שבשמים. וגם כותב שורות אלה משתדל לעסוק בזה. וכך עושים ופועלים כל ארגוני התשובה. ברם במה דברים אמורים? כשמקרבים! אבל לא כשמתקרבים! וההבדל בין 'לקרב' לבין 'להתקרב' הוא תהומי (אהרן הכהן באהבתו קירב את הבריות לתורה, אבל לא קירב חלילה את התורה לבריות).
תכלי'ס; חזרנו לימי 'המזרחי' העליזים, כאשר תנועה זו התרברבה בימי הבראשית של המדינה כי היא מהווה 'גשר' בין דתיים לחילונים', ושלומי אמוני ישראל אשר קראו נכונה את המפה ראו נכוחה שמדובר בעצם ב'גשר חד סיטרי' היינו, הידרדרות לכיוון החילוניות.
כאשר פוסק הדור התעלף בליל הסדר
בהשגחה פרטית יצא לי לקרא עובדה מרטיטה אודות פוסק הדורות רבנו 'הצמח צדק' נכדו של 'בעל התניא; בליל פסח מסויים בשעת ה'סדר' הגיעה הרבנית של ה'צמח צדק' לאביה רבי דובער ('האדמו"ר האמצעי') במרוצה, וצעקה כי בעלה התלהב מאד בעת עריכת הסדר ונכנס לדביקות עצומה ונפל ממקום מושבו על הרצפה והתגלגל עד אשר הגיע אל מתחת לספסל, והוא שם בכלות הנפש. אביה של הרבנית לא התרגש כלל מזה ואמר לה: "הוא יצא משם".
כשחזרה הרבנית לביתה מצאה עדיין את בעלה במצבו הקודם. היא רצה שוב אל אביה, והוא – זצ"ל הורה למספר חסידים ללכת לחתנו רבי מנחם מענדל ה'צמח צדק' ולומר לו בשמו שעליו לצאת משם. כאשר הגיעו לביתו הבחינו שה'צמח צדק' כבר יצא, ומובן שהם נכנסו למבוכה. פנה עליהם הרבי ה'צמח צדק' ושאל לרצונם. החסידים השיבו: "באנו לשמוע משהו (הכוונה כמובן לדברי תורה). הצמח צדק' צחק ואמר להם: לכו לחותני, שם יש מה לשמוע, ואילו כאן אין לכם מה לשמוע"... (מקור: 'תורת שלום' בתרגומו המצויין של הגה"ח ר' טוביה בלוי שליט"א).
ועתה נסיט את הפוקוס בסיבוב של 180 מעלות: בציבור ה'דתי-לאומי' קיים ויכוח לוהט האם יש ללמוד 'תנ"ך בגובה העיניים' או לא? כלומר, כשעוסקים בדמותם של אברהם יצחק ויעקב – האם יש להתייחס אליהם כאל דמויות אנושיות גרידא, "חלק מן החבר'ה.." (עפ"ל), או שמא האבות הקדושים הינם כדברי חז"ל "מרכבה לאלוקות". אחד מן המרצים בתיקון ליל שבועות הנ"ל של ארגון רבני צוהר העונה לשם הרב יואל בן נון כתב לא מכבר מאמר תחת כותרת נועזת, כשהוא קובע, לא פחות ולא יותר;"כן, תנ"ך בגובה העיניים"!
כל מילה נוספת מיותרת.
למען הגילוי הנאות; לא כל אלה המכונים 'רבני צוהר' מסכימים עם שיטת ה'תנ"ך בגובה העיניים', אבל עצם העובדה שגם אלה וגם אלה חברים רישמיים ולא רישמיים בארגון זה הנותן חסות לכל מיני דעות מפוקפקות בלשון המעטה – זהו מסר ברור לנוער; שעם אברהם יצחק ויעקב, עם ר' זירא ואביי ורבא – ניתן להתווכח, אלה, פחות או יותר, חבר'ה כמונו (מ'הסניף').
אמנם, למען הדיוק; ר"י בן נון הנ"ל מסביר את עצמו שע"י הצגת דמויות התנ"ך כדמויות אנושיות כמונו – בשיטה הזו הוא יקרב את התנ"ך לליבותיהם של בני הנוער. אבל איך אומרים? "בסרט הזה כבר היינו": זו הייתה דרכם כסל למו של 'המשכילים' שאך חפצו לחבב את התנ"ך על המוני בית ישראל, ולעומתם החסידים 'החנויקי'ם' שלדידם דוד המלך מעולם לא חטא, והוא לא פחות מאשר 'מלכא משיחא' ו'רגל רביעית במרכבה העליונה'. למותר לציין מה הפירות והתוצאות שיצאו מה'משכילים', ומה תולדותיהם ותוצאותיהם של ההולכים בנתיבי תורת הבעש"ט ה' (שתלמידיו הקדושים לא האמינו בהשקפה ראשונה שרבם –זי"ע בכלל 'ילוד אשה'!).
ובלעומתיות: כאשר תלמיד או אברך חסידי מתוודע לסיפור 'כלות הנפש' של אדמו"ר ה'צמח צדק', הוא עושה חשבון פשוט: אם כזו הייתה דמותו של פוסק לפני קרוב ל-150 שנה, בודאי שהאבות הקדושים ויוצאי חלציהם שבטי י-ה, משה רבינו רעיא מהימנא, תנאים, אמוראים, הרמב"ם, מרן הבית יוסף – פשיטא שאלה היו דמויות אלוקיות שאך היו מחופשות ומוסתרות בתוך חומר הגוף הגשמי.
ופועל יוצא: ההתייחסות לדבריהם ופסיקתם של ראשונים כמלאכים היא מתוך התבטלות וחרדת קודש. ברם, רחמנא ליצלן, אם גדולי ישראל ומצוקי ארץ כמוהם-כהרב ה'צוהרי' אשר מתייחס לארזי הלבנון ב'גובה העיניים' ומחלל את קדושת ליל מתן תורה בהשמעת דעות חילוניות חלולות ומנותקות מאידישקייט – מי הם שיתערבו בחיים שלי? מי הם שיורו לי וידריכו אותי באיזה סגנון ובאיזה אופן אני מבלה במסיבת הסיום של "הישיבה" או האולפנא? וכלשונם "הזהב" של 'הסרוגים' (ואינני עושה הכללות של כל 'הסרוגים') מארגני מסיבת הוללות: "הרבנים חיים בסרט"...
(איברא, גם בציבור החרדי לא חסרות לצערנו בעיות וצרות של תופעות פריקת עול. אלא ש"יחי ההבדל"; בציבור החרדי, בנוסף לעובדה שאין זה מאפיין כללי, זהו למרות החינוך, ואילו בחינוך הפשרני מה שמכונה 'המזרחיסטי') זהו, למרבה התוגה, פועל יוצא ואך מתבקש של השיטה המיתולוגית - פסיחה על שני הסעיפים).
***
ועל השמחה במעונם של הכלבים הרפורמים
חתן הבר-מצווה, חבוש כיפה חדשה, נכנס בצעדים מדודים, לצליליו המקפיצים של הדי-גיי. אוזניו השעירות וזנבו מתנפנפים בעוז, ציציותיו נסרכות על הרצפות הבוהקות. נביחה קטנה של התרגשות נפלטה מפיו.
לא, לא טעיתם. זהו תיאור של טקס שהולך וצובר פופולריות בקהילה הרפורמית בארצות הברית. קיום טקסי בר-מצווה לכלבים שהגיעו לגיל שנה ועשרה חודשים – 13 שנים בחיי כלב.
בסרטון שפרסמה לאחרונה סוכנות הידיעות אי-פי נראה כלב בשם ניקי, בטקס "בארק (נביחה) מצווה" (Bark Mitzvah) בניו-גרזי כשהוא חבוש כיפה, לבוש בטוקסידו ועטוף בטלית. ספר תורה נפרס לפניו בפרשת השבוע והאורחים התכבדו בחלה ובעוגה. חבריו הכלבים של ניקי הולבשו אף הם בחליפות יוקרתיות (והקרדיט ל 'עולם קטן' ול'הארץ').
כדי לקיים 'עם כל ההידורים' את מאמר חז"ל "בעקבתא דמשיחא...פני הדור כפני הכלב" – זכו בימים אלה ממש הרפורמים/הכלבים להכרה משפטית מהרשויות המוסמכות במדינת ישראל.
ה'רבה' הרפורמית האוחזת ברצועת כלבלבה הרץ לפניה (לקיים מה שנאמר "שמה הולך לפניה") היא הדמות 'הרבנית' האולטימטיבית במדינת ישראל, ואידך זיל גמור...
לא רק הכלבים זוכים לעדנה ולהכרה במדינת ישראל, אלא כל דבר שחי ובעיקר בועט הוא מאד בקרב ה"יש שופטים בירושלים". ברם,כל זאת בתנאי שהוא איננו יהודי.
הבדווים והערבים יכולים לבנות בכל מקום ברחבי הארץ וללא אישורי בניה. איתרע מזלם של תושבי 'גבעת האולפנא' שהם בני אברהם יצחק ויעקב, שאם לא כן – מי היה מהין כלל להזיז אותם ממקומם.
במחשבה שניה, נכנסים בי הרהורים להצטרף לקהילת הכלבים הרפורמית. בקהילה זו בודאי לא אומרים מידי בוקר את הברכה "שלא עשני גוי". כי ברכה ושמחה זו על היותך 'יהודי' ב'מדינת היהודים' – על שום מה? חיי גוי ערבי וחיי כלב במדינה זו הם בהחלט לא 'חיי כלב'. רק בגלות היה המושג 'חיי כלב' כינוי נרדף למסכנות ואומללות. האידנא, יכול כל אחד אך להשתבח להתברך ב'כלביותו' וב'גויותו'; את ביתו לא יהרסו, את דמותו לא ישמיצו, הוא יהיה שייך בהחלט ל'מועדון הנכון'.
מסתמא גם כמה רבנים 'צוהריים' חובבי פלורליזם (שאינם שייכים כמובן לרבני 'נוער הגבעות') מאד יהנו להתחכך עם 'נאורים' אלה ,להתברך בחברתם ולהופיע בצוותא חדא איתם במהלך 'תיקון ליל שבועות' 'צוהרי' וליברלי. וד"ל.
"ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים"!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
