מערכת COL
|
יום כ"ה תשרי ה׳תשע״ג
11.10.2012
"אחרי החגים": השגרה הלא-שגרתית ● מתכון מסביב לעולם
השבוע, בשונה מהמתכונת הרגילה, החליטה עורכת המדור לעלות מכתב אמיץ וכנה שקיבלה מאחת השליחות ברחבי העולם, בסיומו נתנה השליחה גם מתכון ● "...מה קורה מאחורי כל זה, כשאנחנו לבד מול ממשק שלא יתנהל בלעדינו, כשאנחנו מבינים שגזרנו על ילדינו חיי בדידות חברתית, כשאנחנו מביטים לעתיד והוא תמיד לא נודע. אלו תחושות אנושיות שיש להם ביטוי לפחות בתוכנו, חלק מאיתנו גם מדברות על זה זו עם זו, עם הבעל, או עם המשפחה..." ● מיוחד מתכון מסביב לעולם
מאת שלומית, COL
להלן המכתב:
אז גם אני שליחה, אחת מיני רבות. חלק בלתי נפרד מהאחווה העוצמתית הזו, שמבלי לתאם באופן פרטני עושה בדיוק את אותה העבודה, אחד על אחד.
אז אנחנו לפעמים גם מתראיינים ומצטלמים, כן גם חותכים סרטים כאלו של חנוכת בית.
אבל באמת, מה קורה מאחורי כל זה, כשאנחנו לבד מול ממשק שלא יתנהל בלעדינו, כשאנחנו מבינים שגזרנו על ילדינו חיי בדידות חברתית, כשאנחנו מביטים לעתיד והוא תמיד לא נודע. אלו תחושות אנושיות שיש להם ביטוי לפחות בתוכנו, חלק מאיתנו גם מדברות על זה זו עם זו, עם הבעל, או עם המשפחה.
קחו את התמונה הזו, המצולמת פוטוגנית כל כך ושחזרו אותה בפלאש בק זריז אחורה בזמן. עוד לפני הכל. כשהיינו זוג צעיר, הרפתקן וחדור במטרה. לפני הקשיים בכלל.
כשהמדינה הזו עוד הייתה זרה, עוד הייתה פיסת ארץ לא כבושה מבחינתנו, כשהרחובות היו חידוש בכל בוקר חדש והאנשים והשפה וההלם תרבות שתקף אותנו.
ויום אחד קמנו בבוקר, לאחר תקופת הגישושים וההתקעקעות, בכדי לגלות שנהיינו עם - אנחנו הקהילה, בית כנסת, המוסדות ובכלל הריטואל היהודי שסביבו יחיו אנשים במקום הזה.
הרחובות והריחות הפסיקו להיות 'חוצלארץ' והכל קיבל מימד של עבודה של יגיעה - והסביבה הזו, העולם שבחוץ - זה המשרד שלנו. כל דבר בדרכנו מהווה עזר או אמצעי.
לפתע נהינו שגרה, היום-יום, המציאויות המביאים באמתחתם, כדרכה של מציאות, את האתגרים, המכשולים, ההצטמצמות והקשיים הנערמים הללו.
כח המשלח הוא בוודאי הסיבה, המניע והשמש הזו ששולחת קרניים מחממות כל פעם כשנהיה קר, אתן יודעות זאת וחשות כך תמיד. כאן בחרתי שלדבר מהרהוריי ליבי, ממחשבותיי מתוך האנושיות הזו שמתחוללת בי עם היותי שליחה, חסידה שנלחמת בשביל לתפקד כחיילת של הרבי.
במדור הזה 'מתכון מסביב לעולם', אני מקבלת כח והנעה בלתי תלויה. אני קוראת בין השורות את מה שלא פוליטיקלי קורקט, רואה גם את הדמעות והדרישה העצמית הבלתי פוסקת.
מה שנכתב, החיובי - יחד עם תובנות החיים משכלל את הכל עבורי למעין מזון רוחני, אותו אני משלבת עם המתכון שניתן ויחד יוצאת לעוד שבת, עוד שבוע שבו אני מיישמת את היותי שליחה, מקרקעת את התחושות, את האמונה, הביטחון והחולשה ומחשלת הכל לאימפריה הזו שקרויה - 'חיי שליחות'.
האימפריה הזו לא נוצקה רק מאופטימיות צרופה אלא נעשתה לכזו בכור ההיתוך של מחויבות ההשפעה. היום, לאחר 15 שנה, כשבעלי כבר לא צריך לכתת רגליים בין דלתות הנגידים או לשרשר שוב טופס רשימות קבע לרשימת תפוצה דואל"ית, כשהשאלה היא לא אם יהיה גן אלא האם לפתוח עוד קבוצת גיל בתוכו.
כשמקווה זה בסיס ולא מותרות, בנקודה זו - אני יודעת שהכל כדאי. לא בגלל התוצאה המבורכת ותשואות החן, אלא מהסיבה שבעטיה ידעתי להמשיך לחתור ולהיות גאה בתפקידי גם כשהייתי בתוך המים הרותחים, הכוויות שנצרבו בי מהם - הם המדליות שאני מפארת בהם את משפחתי, את ביתי, את הבית חב"ד שלי.
ולסיום - איך אפשר שלא לתת גם מתכון בכדי להמתיק את השנה שפתחה אנו עומדים, שנה בה התגשמו כל תפילותינו. אמן!
טראפלס שוקולד:
החומרים הדרושים -
● 450 גרם שוקולד מריר 60% מוצקי קקאו לפחות
● 300 מ"ל שמנת מתוקה
לציפוי:
● 100 גרם שוקולד לבן
● 100 גרם שוקולד חלבי רגיל
● קקאו
● אבקת סוכר
אופן ההכנה:
● שוברים את השוקולד המריר לקוביות בקערה.
● מביאים את השמנת לרתיחה,מכבים את האש ושופכים את השמנת החמה על השוקולד המריר וטורפים עם מטרפה עד שהתערובת אחידה ומבריקה. (למי שאוהב אפשר להוסיף כמובן גם אלכוהול לתערובת)
● מכניסים למקרר ללילה או לכמה שעות טובות בתבנית מרופדת בנייר אפייה, לאחר מכן פורסים את תערובת השוקולד לקוביות שוות פחות או יותר בגודלן.
ניתן להשאיר את הטראפלס בצורה של קוביות ולצפות אותן ככה או לקחת כל קובייה ולגלגל אותה לכדור טראפלס קטן.
● לאחר שיצרנו את העיגולים, ממיסים את השוקולד הלבן והשוקולד החלב בקעריות קטנות נפרדות במיקרוגל.
● משפדים כל כדור על קיסם או על שיפוד ומכניסים אותו לתוך הקערה של השוקולד הלבן או החלבי עד שכולו מצופה.
● מניחים את השיפודים עם הטראפלס המצופים בתבנית עם נייר אפייה ומכניסים שוב לקירור של שעה שעתיים.
● למי שלא אוהב כ"כ הרבה שוקולד, לאחר שסיימנו לגלגל את הכדורים מכניסים אותם לקערה עם קקאו או עם אבקת סוכר ומגלגלים בקערה עד לציפוי של הטראפלס.
- לילדים אפשר לצפות בסוכריות צבעוניות.
שליחה יקרה, באם גם את מעוניינת לשתף בחוויות אישיות או מהווי השליחות והפעילות השוטפת - מערכת COL תשמח לצרף אותך לעשרות השליחות שכבר עשו זאת.
שלחי את פרטייך לכתובת המייל הבאה ונחזור אלייך לביצוע הראיון: shlomit@col.org.il
להלן המכתב:
אז גם אני שליחה, אחת מיני רבות. חלק בלתי נפרד מהאחווה העוצמתית הזו, שמבלי לתאם באופן פרטני עושה בדיוק את אותה העבודה, אחד על אחד.
אז אנחנו לפעמים גם מתראיינים ומצטלמים, כן גם חותכים סרטים כאלו של חנוכת בית.
אבל באמת, מה קורה מאחורי כל זה, כשאנחנו לבד מול ממשק שלא יתנהל בלעדינו, כשאנחנו מבינים שגזרנו על ילדינו חיי בדידות חברתית, כשאנחנו מביטים לעתיד והוא תמיד לא נודע. אלו תחושות אנושיות שיש להם ביטוי לפחות בתוכנו, חלק מאיתנו גם מדברות על זה זו עם זו, עם הבעל, או עם המשפחה.
קחו את התמונה הזו, המצולמת פוטוגנית כל כך ושחזרו אותה בפלאש בק זריז אחורה בזמן. עוד לפני הכל. כשהיינו זוג צעיר, הרפתקן וחדור במטרה. לפני הקשיים בכלל.
כשהמדינה הזו עוד הייתה זרה, עוד הייתה פיסת ארץ לא כבושה מבחינתנו, כשהרחובות היו חידוש בכל בוקר חדש והאנשים והשפה וההלם תרבות שתקף אותנו.
ויום אחד קמנו בבוקר, לאחר תקופת הגישושים וההתקעקעות, בכדי לגלות שנהיינו עם - אנחנו הקהילה, בית כנסת, המוסדות ובכלל הריטואל היהודי שסביבו יחיו אנשים במקום הזה.
הרחובות והריחות הפסיקו להיות 'חוצלארץ' והכל קיבל מימד של עבודה של יגיעה - והסביבה הזו, העולם שבחוץ - זה המשרד שלנו. כל דבר בדרכנו מהווה עזר או אמצעי.
לפתע נהינו שגרה, היום-יום, המציאויות המביאים באמתחתם, כדרכה של מציאות, את האתגרים, המכשולים, ההצטמצמות והקשיים הנערמים הללו.
כח המשלח הוא בוודאי הסיבה, המניע והשמש הזו ששולחת קרניים מחממות כל פעם כשנהיה קר, אתן יודעות זאת וחשות כך תמיד. כאן בחרתי שלדבר מהרהוריי ליבי, ממחשבותיי מתוך האנושיות הזו שמתחוללת בי עם היותי שליחה, חסידה שנלחמת בשביל לתפקד כחיילת של הרבי.
במדור הזה 'מתכון מסביב לעולם', אני מקבלת כח והנעה בלתי תלויה. אני קוראת בין השורות את מה שלא פוליטיקלי קורקט, רואה גם את הדמעות והדרישה העצמית הבלתי פוסקת.
מה שנכתב, החיובי - יחד עם תובנות החיים משכלל את הכל עבורי למעין מזון רוחני, אותו אני משלבת עם המתכון שניתן ויחד יוצאת לעוד שבת, עוד שבוע שבו אני מיישמת את היותי שליחה, מקרקעת את התחושות, את האמונה, הביטחון והחולשה ומחשלת הכל לאימפריה הזו שקרויה - 'חיי שליחות'.
האימפריה הזו לא נוצקה רק מאופטימיות צרופה אלא נעשתה לכזו בכור ההיתוך של מחויבות ההשפעה. היום, לאחר 15 שנה, כשבעלי כבר לא צריך לכתת רגליים בין דלתות הנגידים או לשרשר שוב טופס רשימות קבע לרשימת תפוצה דואל"ית, כשהשאלה היא לא אם יהיה גן אלא האם לפתוח עוד קבוצת גיל בתוכו.
כשמקווה זה בסיס ולא מותרות, בנקודה זו - אני יודעת שהכל כדאי. לא בגלל התוצאה המבורכת ותשואות החן, אלא מהסיבה שבעטיה ידעתי להמשיך לחתור ולהיות גאה בתפקידי גם כשהייתי בתוך המים הרותחים, הכוויות שנצרבו בי מהם - הם המדליות שאני מפארת בהם את משפחתי, את ביתי, את הבית חב"ד שלי.
ולסיום - איך אפשר שלא לתת גם מתכון בכדי להמתיק את השנה שפתחה אנו עומדים, שנה בה התגשמו כל תפילותינו. אמן!
טראפלס שוקולד:
החומרים הדרושים -
● 450 גרם שוקולד מריר 60% מוצקי קקאו לפחות
● 300 מ"ל שמנת מתוקה
לציפוי:
● 100 גרם שוקולד לבן
● 100 גרם שוקולד חלבי רגיל
● קקאו
● אבקת סוכר
אופן ההכנה:
● שוברים את השוקולד המריר לקוביות בקערה.
● מביאים את השמנת לרתיחה,מכבים את האש ושופכים את השמנת החמה על השוקולד המריר וטורפים עם מטרפה עד שהתערובת אחידה ומבריקה. (למי שאוהב אפשר להוסיף כמובן גם אלכוהול לתערובת)
● מכניסים למקרר ללילה או לכמה שעות טובות בתבנית מרופדת בנייר אפייה, לאחר מכן פורסים את תערובת השוקולד לקוביות שוות פחות או יותר בגודלן.
ניתן להשאיר את הטראפלס בצורה של קוביות ולצפות אותן ככה או לקחת כל קובייה ולגלגל אותה לכדור טראפלס קטן.
● לאחר שיצרנו את העיגולים, ממיסים את השוקולד הלבן והשוקולד החלב בקעריות קטנות נפרדות במיקרוגל.
● משפדים כל כדור על קיסם או על שיפוד ומכניסים אותו לתוך הקערה של השוקולד הלבן או החלבי עד שכולו מצופה.
● מניחים את השיפודים עם הטראפלס המצופים בתבנית עם נייר אפייה ומכניסים שוב לקירור של שעה שעתיים.
● למי שלא אוהב כ"כ הרבה שוקולד, לאחר שסיימנו לגלגל את הכדורים מכניסים אותם לקערה עם קקאו או עם אבקת סוכר ומגלגלים בקערה עד לציפוי של הטראפלס.
- לילדים אפשר לצפות בסוכריות צבעוניות.
שליחה יקרה, באם גם את מעוניינת לשתף בחוויות אישיות או מהווי השליחות והפעילות השוטפת - מערכת COL תשמח לצרף אותך לעשרות השליחות שכבר עשו זאת.
שלחי את פרטייך לכתובת המייל הבאה ונחזור אלייך לביצוע הראיון: shlomit@col.org.il
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
