הרב אליטוב חושף: מניין רבנים חב"דיים ימונו לתפקידים רישמיים
אריה ברגר
צילומים: ישראל ברדוגו, עזרא לנדא, לע"מ וארכיון COL
ערב ראש השנה תשס"ח, בית הרבנות הראשית לישראל, ירושלים.
את המתח שהשתרר במסדרונות בנייני בית יהב שבירושלים, ניתן היה לחתוך בסכין. בכל המבואות והלשכות, בכל פינות העישון וחדרי ההמתנה - עמדו מאות רבנים ואישי ציבור, דמויות פוליטיות ועסקנים מכל גווני הקשת, וכססו ציפורניים לקראת התפרסמותן של תוצאות ההצבעה למועצת הרבנות הראשית לישראל.
באותו בניין, מאחורי דלתיים סגורות, בתוך חדר אפוף עשן, התאספו 131 חברי האסיפה הבוחרת, והטילו אל הקלפי פתקים חשאיים, לפי חלוקה עדתית - פתק למועמד ספרדי ופתק למועמד אשכנזי. בסופו של יום מותח ורווי דרמות, אמורה היתה להתקבל התוצאה שתעצב את דמותה של הרבנות הראשית לישראל ואת אופיין של מערכות הדת בארץ למשך השנים הקרובות. מתוך עשרות רבנים שהיו מועמדים לתפקיד הנחשק - בודדים בלבד אמורים היו לזכות בחברות במועצה הקובעת את ענייני הדת בארץ הקודש.
רק בשעת ערב מאוחרת, לאחר שעות ארוכות של המתנה מורטת עצבים, התקבלה תוצאה מפתיעה במיוחד: מתוך 131 חברי הוועדה הבוחרת - 117 הטילו אל הקלפי פתק שבו התנוסס שמו של הגאון החסיד רבי שמעון אליטוב, מדמויות ההוד שבין רבני חב"ד בירושלים, עד אז רבם של יישובי מטה בנימין וראש ישיבה בעיר הקודש. היה זה רוב ברור, מוצק, בלתי ניתן לערעור, שלימד על ההערכה שלה זוכה רב חב"די העוסק ללא לאות בהפצת המעיינות ומדגיש בכל הופעותיו את היותו חסיד חב"ד הפועל בשם רבו, בהשראתו ובשליחותו. 
במעמד החגיגי שנערך לאחר מכן, ציינו רושמי קורות העיתים במועצת הרבנות הראשית, כי מדובר ברוב נדיר - שמעטים הם תקדימיו. בין הבוחרים נמנו ראשי ערים מגוש השמאל, שרים וחברי כנסת - לצד רבני ישראל ודיינים מכל גווני הקשת. התוצאה הותירה בהלם את המערכת הרבנית בישראל.
"לא אני ניצחתי, כי אם הקו החסידי המאפיין את רבנותי - הוא שזכה באותו יום חשוב להכרה ולהוקרה", אומר הגאון החסיד רבי שמעון אליטוב בשיחת חג מיוחדת ל'כפר חב"ד', ארבע שנים בדיוק לאחר ההישג הדרמטי.
באותה התקופה חתם הגר"ש אליטוב מסע בן חמישה חודשים, שבמהלכו נפגש באופן אישי עם עשרות רבני ערים ויישובים. במפגשים הללו עמד מקרוב על ענייני הדת בכל מקום ומקום וקבע היאך צריך להיראות סדר יומו של רב בישראל וכיצד עליו לבסס את מעמדו הרוחני של היישוב שעליו הוא מופקד. רבני ישראל השיבו לו באימון מלא וביקשו שיכהן במועצה העליונה של רבני ארץ ישראל.
בחלוף ארבע שנים, הטביע הגר"ש אליטוב חותם מובהק משלו במערכת הרבנות הראשית לישראל. "באסיפות מועצת הרבנות הראשית, מביא עמו הגר"ש אליטוב תקיפות ללא פשרות מחד ונועם ומאור פנים חסידיים מאידך", אמר לאחרונה הגר"י מצגר, הרב הראשי לישראל.
אחד הפרויקטים הגדולים שעליהם עמֵל הגר"ש אליטוב ללא לאות, הוא הגדלת מצֶבֶת הרבנים החב"דיים הכשירים לכהן בתפקידי רבנות רשמיים במדינת ישראל. יחד עם צמד אברכי אנ"ש העומדים לימינו, המשפיע רבי שמואל ויספיש ורבי שניאור זלמן משי זהב - מסייע הגר"ש אליטוב לרבני חב"ד לעמוד בכור מבחני הרבנות והדיינות הנערכות על ידי הרבנות הראשית ולקבל תעודות 'יורה-יורה'.
"השאיפה שלי היא לראות מאות אברכים מאנ"ש הבקיאים בשולחן ערוך ונושא כליו - כשהם מתעטרים בנזר הרבנות וזוכים להכרה רשמית כמועמדים לרבני שכונות, יישובים וערים", אומר הגר"ש אליטוב בשיחת החג ל'כפר חב"ד'. "השלב השני", הוא מוסיף, הוא לדאוג עבורם למשרות רבנות ברחבי הארץ, ובכך להעמיד דור חדש של רבני חב"ד המכהנים בתפקידים רשמיים. מיד לאחר החגים", מבשר הגר"ש אליטוב, "ימונו כעשרה רבנים מן השורה הראשונה שבציבור אנ"ש, לתפקידי רבנות בכירים". 
בעקבות הרוח החדשה שהביא עמו הגר"ש אליטוב למועצת הרבנות הראשית, הוקמו בריכוזי חב"ד מסגרות שונות ללימודי רבנות, הפועלות במתכונת ובקצב המאפיינים את מבחני הרבנות הראשית לישראל ושואפים להעצים את הייצוג החב"די במערכת הרבנות, ובכך לקיים את שאיפתו של הרבי, כפי שרואה אותה הגר"ש אליטוב, מחולל הרעיון.
ואכן, בפרק זמן של ארבע שנים, הצטרפו למעלה משלוש מאות (!) אברכים מאנ"ש אל המיזם השאפתני: הם השתתפו במבחנים והתעטרו בכתר הסמיכה וכעת נמצאים בקדמת רשימת הממתינים לקבל משרת רבנות רשמית. עשרות אברכים נוספים זכו, לאחר שעמדו במסלולי המבחנים, בתעודת כושר לרב עיר, לאישור עריכת חופות ולהצטרף לרשימת המתאימים לתפקידי רבנים בתפוצות לאחר שהוסמכו לכך על ידי הרבנות הראשית לישראל.
"כשרואים את התמורות המבורכות המתחוללות לאחרונה - קורת הרוח היא עצומה", אומר הגר"ש אליטוב. "הצלחנו, בסייעתא דשמיא ובכוח המשלח, להניע מהפכה בקרב אברכים מאנ"ש, המקדישים שנים מחייהם על מנת לקנות שולחן ערוך - אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, וחושן משפט - ומסתמנים כעתודה בטוחה ב'מזרח' המכובד של רבני ישראל. רבים מקרב האברכים הללו - הם ממילא אנשי תורה המקדישים את סדר יומם ללימודים תורניים. בזכות המגמה החדשה, הם מתאימים את לימודיהם למסלולי המבחנים, ואני בטוח שהם מקיימים בכך את רצון קודשו של הרבי נשיא דורנו".
ברוכים הבאים ללשכה שממנה תצא בשורה עבור עשרות רבני אנ"ש שיפארו בשנים הקרובות את מפת הרבנות בארץ ישראל.
מגשימי החזון
איש של ניגודים הוא הגה"ח רבי שמעון אליטוב. הוא משרה שמחה סביבותיו, והיה כבר מי שכינה אותו 'א פריילאכע נשמה', אך יש בו גם בו מן הרצינות הנובהרדקית שבצילה גדל בצעירותו. הוא עמקן ביותר ועושה משמרות על גבי משמרות בהעמקה ובצלילה אל תוך נבכיה הסבוכים יותר של תורת החסידות - אך כאשר הוא נושא דרשה, קילורין הם הדברים לעיניים, עד שאחרון בעלי המלאכה יתמוגג מנחת. 
הוא מדבר במתינות, מדייק בכל מילה, משל מונה מעות היה. פעמים יחזור למשפט קודם, בכדי לתקן פרט כלשהו. בכלל, ניכר כי לנגד עיניו עומדים הציטוטים וניצבות הדמויות שאותם הוא מזכיר. עליו רק לגשת אליהם ולשולפם מתוך נבכי זכרונו, הסדורים כבתיקייה תיעודית עבת כרס.
הוא רך לבב, אך עקשן העומד על שלו. מסביר פנים, אך אינו מתפשר על עקרונותיו. הוא יקרב נערים שנשרו מן הדרך, יגלה כלפיהם חיבה ואף סלחנות, אך לא יוכל שאת כאשר יראה דברי תורה מתחללין והלכה שאינה מקוימת.
ובארבע השנים האחרונות - אחת היא משימתו: להאדיר את כבודה של הרבנות בארץ ישראל ולצרף אליה כמה שיותר רבנים חסידיים.
מדוע דווקא רבניים חב"דיים? ניסינו 'להתריס'...
"קודם כל, כי רבנים חב"דיים אמונים על משנתו של הרבי, שראה בכל יהודי יהלום זוהר, ורב שאינו רואה את כל בני עדתו כיהלומים - אין לנו כל ערובה שיצליח למלא את ייעודו", מגדיר הרב אליטוב.
"הרבנות נמצאת במשפחתנו שנים רבות. כשאני מבקר בעיר חדרה ורואה את המהפך הרוחני שחולל במקום חתני הגאון החסיד רבי אליהו אסולין, רב שכונת בית אליעזר בעיר, ליבי מתרחב.
"ידוע הסיפור, שפעם אחת שאלה אשה את כבוד קדושת רבנו זי"ע, איך הוא אינו מתעייף לעמוד על רגליו שמונה או עשר שעות ולברך יהודים. אמר לה הרבי: כשסופרים יהלומים, אין מתעייפים... במשנתו של הרבי, כל יהודי הוא כמו יהלום. ויהלום, ככל שיתגולל בבוץ ובאדמה - מהותו הפנימית, היהודית, תיוותר בזוהרה. כשמנקים אותו ומצחצחים אותו - הוא נוצץ ובוהק אף ממרחק.
"זו הגישה הנכונה בקירוב יהודים לאביהם שבשמים. אתה לא יוצר מציאות חדשה אלא חושף את הטוב והזוהר שבכל אחד. אתה מגלה את המציאות המבהיקה, הזקוקה לעיתים לניעור האבק. כשאתה חושף מציאות קיימת, אתה מבין שמבחינת הנשמה, כולנו בני איש אחד נחנו, אבל אבק הדרכים הוא שהביא את האדם לאן שהגיע. לכן אני אומר לרבנים, ואף למחנכים: יהיה מצבו של המקורב או התלמיד אשר יהיה - מדובר בבן אברהם יצחק ויעקב, מי שהבעל שם טוב העיד עליו שהוא בן יחיד לקדוש ברוך הוא". 
עם נשיא המדינה בטקס ההשבעה
"ועוד והוא העיקר", אומר הגר"ש אליטוב. "הרבי לימד אותנו, שהייעוד של דורנו הוא לתקן עולם במלכותו יתברך, על מנת להביא לימות המשיח. אין לנו כל ספק, כי ריבוי רבני חב"ד שדבר הוי' היתה עליהם ומילתו של הרבי על לשונם - הוא המפתח לקיום הייעוד של תיקון העולם והבאה לימות המשיח.
"עוד לימד אותנו הרבי", מוסיף הגר"ש אליטוב "שתפקידו של חסיד, כל חסיד, הוא לדאוג לכך ש'העולם יזעק משיח'.
"ישנן שתי דרכים להגשמת הייעוד הזה: האחת - לתלות כרזות ססגוניות בכל מקום, לשנן סיסמאות נלהבות ולעסוק בכל מי שחיצוני וקל לביצוע. הדרך השנייה, היא באמצעות לימוד מעמיק של תורה וחסידות, ולדעתי - יגיעה במסלול העולה אל תפקיד רבני. נכון שהדרך הראשונה נראית כקצרה וקלה ונכון שהדרך השנייה נראית כסבוכה - אך אין לנו ספק שהאמת נמצאת בחיקם של אלו התובעים פנימיות מעצמם, מתאמצים בלימודי רבנות, זוכים להכרה רשמית ומתמנים לתפקידי רבנות רמים.
"זוהי הדרך הנכונה, זוהי הדרך שאליה כיוון נשיא הדור: אברך חסידי שזוכה להכרת מערכת הרבנות, מתעטר בכתרה של תורה וזוכה להנהיג עדה בישראל ברמה - הוא-הוא מגשים החזון שהציב לנו הרבי נשיא דורנו.
"ועבור מגשימי החזון הללו", מסכם הרב אליטוב, "אני נמצא במועצת הרבנות הראשית. כדי לסייע להם ולהיות לצידם - עד שיזכו לשבת על כס הרבנות, כיאה להם וכיאה לדרך ולתנועה שאותן הם מייצגים.
"ולכן לקחנו לנו למשימה", מספר הרב אליטוב, "לקחת את אותם אברכים המוכשרים מבין השלוחים ולעודדם שייגשו לבחינות, כפי שהרבי רצה - שהחסידים ימצאו את המקומות המתאימים ויגלו באותם מקומות את יכולותיהם. חשיבות עצומה ישנה לכך כשהשלוחים יגיעו עם יכולת לפסוק גם-כן הלכה. ובאמת, בשנים האחרונות הרבה צעירים מוכשרים השתלבו בנושא זה של רבנות. מי עם שש בחינות - המקנות סמיכה לרבנות ישוב ושכונה, ומי עם שלוש עשרה בחינות - המקנות תעודה לרב עיר. תודה להקב"ה, יש מספר מקומות שזכינו גם כן שרבנים תפסו מקום כרבנים רשמיים ממש".
"לא מזמן בא אליי יהודי ואמר: "מאז שלקחתם את חתני למסגרת זו, ונתתם לו אמביציה ללמוד - עוד בחינה, ועוד בחינה, הוא מלא חיים והתרוממות הרוח. כל כולו עשיה, אין לו פנאי לדברים אחרים".
יידיש אוקספורדית ולאדינו
איש שיחה מרתק הוא הגאון החסיד רבי שמעון אליטוב. הוא נוטל אותך, השומע, אל עבר המחוזות שבהם הוא משוטט בדמיונו, ואתה חש כאילו אתה עומד שם. דיבורו מתנגן, מתלהב ואינו חף מרגשות.
הוא עשוי להתעכב על דמותו של אדם שאותו הזכיר באקראי, ואינו זז ממנו עד שמונה כל שבחיו. ואם כלפי אנשים סתם אמורים הדברים - כלפי ירושלים ודמויותיה וכלפי חסידים וראשיהם - על אחת כמה וכמה. זכרונותיו הטמירים ביותר של הרב, נטועים בין קירותיו ספוגי הוד הקדומים של בית הכנסת צמח צדק, של חסידי חב"ד בעיר העתיקה. "את המלווה מלכה בבית הכנסת צמח צדק ברחוב חב"ד, מול הבית שלנו - אני לא יכול לשכוח", הוא משחזר.
במוצאו הוא נמנה עם שושלת רבנים מעדת מרוקו, אך כאשר הוא יושב בחברת זקני חסידי חב"ד בירושלים בהתוועדות לילית של י"ט בכסלו הנמשכת עד הבוקר או בהתוועדות שבת מברכים הנמשכת עד כי יינטו צללי ערב של עת רעווא דרעווין - יידיש רוסית אוקספורדית תתגלגל מפיו ותרתק אליו את יוצאי רוסיה ומחוזותיה, ואז יהיו כולם בטוחים כי בעל הפה המפיק את המרגליות אינו אלא רב ממוצא ספק ליטאי ספק רוסי. בבית הכנסת 'מוסיוף' ידרוש בעברית צחה וצחורה, נוטפת מור ואהלות ומתובלת בניבים בערבית עתיקה, ובמפגשיו השנתיים עם צאן מרעיתו בדרום אמריקה הוא ידבר בספרדית רהוטה ואף ישורר בפניהם ניגון מסולסל בשפת הלאדינו לכבודו של אברהם אבינו.
חדי עין יזהו בו שרידים בולטים של מרירות נובהרדקאית, זכר לחמש השנים שבהן ספג אל תוכו את מושגי השפלות העצמית וערכי המוסר הנוקבים מבית מדרשו של הסבא רבי יוזל מנובהרדוק. דמות רבגונית, הנטועה היטב במחוזותיה של חסידות ויודעת להטעים ממנה לבני כל שפה, כל אוכלוסייה, כל מוצא וכל השקפה.
בביקור במצרים עם רבני חב"ד
בצעירותו, כאשר שוטט ברחבי אירופה כשוחט מטעם הרבנות הראשית, נהג לחלק את יומו לעשיית מלאכת השחיטה, ואת לילותיו בכדי לבקר ברחבי אירופה המזרחית, על מנת להתחקות אחר ערש לידתה של החסידות לענפיה. עד היום הוא שולט במרחביה של אירופה המזרחית, ומכירה כפי שנהירים לו שבילי רחוב חב"ד בעיר העתיקה.
הרב אליטוב נולד בפורים תרצ"ז. "יש לנו פנים של פורים כל השנה", הוא אומר ל'כפר חב"ד' בחיוך ירושלמי צופן סוד.
אביו, רבי יוסף רחמים זצ"ל, היה יהודי שמכמני התורה היו חרוטים על לוח ליבו משל היה ספר מהלך, למרות היותו עיוור מגיל שבע-עשרה. הוא קרא ושנה על פה, והיה משמש שליח ציבור ביום הכיפורים בבית הכנסת 'בית א-ל' של חכמי הנסתר, כאשר הוא מתפלל את תפילת המוספין ומקריא את כל סדר העבודה, בקול עבה וערב, מתוך זכרונו הפנומנאלי. כאשר בעל הקורא היה מחסיר טעם מטעמי המקרא, היה רבי יוסף רחמים מתקנו. את כלותיו היה בוחר לפי מבחן קפדני בחומש ורש"י על הלשון, כאשר כל סטייה כמלוא הנימה מלשונו של רש"י, נענתה בהערתו המיידית של החכם השלם.
מנובהרדוק לחב"ד
אולם כל תיאור של גדלות לא ימצה את סיפורי ההוד המתהלכים בירושלים סביב דמותה של אמו. היא הייתה מצביאה לכל דבר. אשת מלחמה עתירת עזוז וגבורה. זקני ירושלים וגם לא מעטים מצעיריה, זוכרים את הרבנית שושנה ע"ה כדמות ההוד של ירושלים של מעלה. היא ניהלה את ישיבת פורת יוסף בקטמון, ועמדה לימין ראשי הישיבה ותלמידיה.
"כילד התפללתי בבית הכנסת צמח צדק של חב"ד הסמוך ביותר לביתנו. המאורע המרכזי של השבוע היה אז סדר הניגונים בעת רעווא דרעווין. בזמן ההוא, היינו מצטופפים מסביב לשולחן אחד, ומנגנים את ניגוני חב"ד הערבים, העמוקים מני ים. הרי אוצרות הנגינה של חסידות חב"ד לא יסולאו בפז. יש בהם עומק, יש בהם רוחב. יש בהם דבקות עילאית והם מכוונים על פי סודות עצומים.
"אין מי ששומע ניגון חב"די שורשי, ואינו מתעורר ונפשו אינה מזדככת. וכך הייתי יושב שעות על גבי שעות, ומאזין להמיית ליבם של זקני החסידים. הניגונים הללו חדרו אל עצמותיי, וביום מן הימים חרטו בי את רישומיהם. ליבי הלך שבי אחריהם. תנועות הניגונים, על העליות והמורדות שבהם, דיברו אלי מאוד.
"בחמש השנים שלמדתי בנובהרדוק, דבקתי בתורת המוסר בדרכם הסגפנית של ראשוני נובהרדוק. אבל ההשגחה הביאה אותי גם לשהות במחיצתו של חסיד חב"ד, רבי יצחק ליפשיץ, שהיה אז השוחט של חדרה וביתו היה לי לבית שני.
"בנובהרדוק למדתי עד שהודיעו לי כי התקבלתי ללמוד בישיבת פוניבז' בבני ברק. עברתי לפוניבז'. באחת משבתות החופשה, נסעתי לעשות את השבת בבית הגאון רבי אלימלך בר שאול (שאולזון), רבה של רחובות. במהלך השבת למד איתי הרב ונראה היה שמטרתו לתהות על קנקני. ביום ראשון בבוקר צייד אותי בכל טוב וליווה אותי לרכבת. עם פרידתנו, פנה אלי הרב בר-שאול בהתרגשות: 'פריילאכער נשמה כמוך, מקומך בישיבה חסידית!' החרשתי".
"הרכבת התקרבה ובאה. 'אני מבקש ממך', אמר לי, 'בדרך לבני ברק, תקפוץ לישיבת תומכי תמימים בלוד. יש שם יהודי בשם הרב אפרים וולף. תגיד לו שאני שלחתי אותך'. הבטחתי לו לנסוע לראות את הישיבה. בתחנת לוד ירדתי מהרכבת. פגשתי אברך צעיר נוסע על אופניים, ציציותיו מתבדרות באוויר. האברך הניח את אופניו בצד ומיהר לרוץ לעברי. היה זה הרב אפרים וולף ע"ה, שמאותו רגע ועד חתונתי שנערכה בפרדס הישיבה, ליווה אותי.
"ושם, בהיכלה של ישיבת תומכי תמימים בלוד, מצאתי את שאיוותה נפשי. פה אשב כי איוויתיה", מסכם הגר"ש אליטוב את המהפך שהתחולל בחייו הצעירים.
בצעירותו כיהן הרב אליטוב מספר שנים כרב קהילת 'סוכת דוד' שבארגנטינה, שם חולל נפלאות וקירב רבים מאחינו בני ישראל לתורה ולחסידות.
"כשיצאתי מארגנטינה", הוא מספר, "נתן לי הרבי דולר באומרו: "און דאס איז פאר דיין גאנצע ארבעט אין ארגנטינה" - זה עבור עבודתך בארגנטינה. שנים לאחר מכן, כשפתח ישיבה בירושלים והגיע אל הרבי לקבל ברכת הצלחה לישיבה קיבל ברכה מיוחדת - שאת תוצאותיה המבורכות, רואים כלל חסידי חב"ד. הרב אליטוב, שבעצמו מונה לתפקידים רבניים בכירים ורבי השפעה, הוא חלוץ מינוף הרבנות החב"דית בדורנו.
תקיפות ללא פשרות
ספרייה עמוסת ספרים מעטרת את לשכתו של הגר"ש אליטוב. בספרייה ספונים מדפי ספרים, המתנשאים מהרצפה לתקרה בגאווה יהודית עתיקת-יומין. ביניהם ניתן לראות ספרי חסידות ושו"ת, ספרי הרבי נשיא דורנו, קבצים תורניים ופסקי דין לרוב - כיאה לאחד הנערצים שברבני ירושלים, הנמנה על מנהיגי מועצת הרבנות העליונה בארץ ישראל.
מדף מיוחד בספרייתו, שמור לתיקיות שעליה שומר הגר"ש אליטוב כעל בבת עינו. בתיקיות הללו מתויקים מאות מכתבים ומענות שלהם זכה מאת פני הקודש - במרוצת עשרות שנות רבנות, חינוך, והרבצת תורה בארץ ישראל ובדרום אמריקה. 
נ
כל ימיו נקרע הגר"ש אליטוב בין עולמה של רבנות לשדה החינוך. במשך שנים הוא מקדיש את זמנו להרבצת תורה ולענייני רבנות - כאשר בשנים האחרונות מונח דגש גדול יותר על שדה הרבנות, וזאת בעקבות מענה מהרבי, שעליו יעמוד בהמשך השיחה.
בארבע השנים האחרונות הצליח הגר"ש אליטוב להביא לבחירתם של כמה מרבני חב"ד לתפקידי רבנות בכירים, כשאחת הפעולות המרכזיות שעליהם עמל היתה היבחרותו של הרב חיים שלמה דיסקין, שליח הרבי לקריית אתא, לתפקיד רב העיר, ולמינויו של הרב משה הבלין, רבה של קרית גת, לתפקיד נוסף כרבה של שדרות. לאחרונה נקרא הרב אליטוב עצמו, במקביל לכהונתו במועצת הרבנות ולתפקיד רב יישובי מטה בנימין - לכהן כרב העיר מבשרת ציון.
כבוד הרב פועל רבות ונצורות למינוי רבנים מחב"ד. האם עולם הרבנות מעניק יחס מיוחד לרבנים מאנ"ש?
הגר"ש אליטוב מחייך למשמע השאלה. הוא מוציא ממגירתו את 'היום-יום', ופותח אותו בתאריך כ"ג אדר שני. "הנה דבר נפלא שאני מוכרח לצטט באוזניכם", הוא אומר בחביבות. בכלל, דיבורו אפוף גינונים מרשימים; פנייתו לכל אדם, בכל מעמד - תהיה פנייה של כבוד. בדרך כלל ידבר אל הקטן ואל הגדול בלשון רבים, לאות כבוד ונועם.
"הנה הציטוט שאליו כיוונתי", מזדרחות פניו כאשר אצבעו נחה על מימרת כ"ג אדר שני. "האדמו"ר הרש"ב אמר לרב אחד, בעל עבודה ומתמיד בלימודו: על רב לזכור בכל עת ובכל רגע, כי תמיד הינו על הסף שבין מזכי הרבים לבין - חס ושלום - מחטיאי הרבים. על הסף שבין עומק רום, לבין עומק תחת. ועל כל העניינים לנגוע בפנימיות נקודת הנפש ממש, כי בנפשו הוא".
"כאן", מטעים הרב אליטוב, "מניח הרבי הרש"ב את היסוד המרכזי למהותו ולדמותו של רב ההולך בדרכי החסידות; של רב שנתיב החסידות הוא נתיבו ודרכה היא דרכו. רב חב"די צריך לעמוד בביטול מוחלט אל מול פני משלחו. וההכרה הזו צריכה להיות חדורה אצלו בפנימיות נקודת הנפש ממש.
"על דוד המלך נאמר: 'והשם עמו - שהלכה כמותו בכל מקום'. מדוע הלכה כמותו בכל מקום? במה זכה לכך? כי דוד המלך עמד בביטול ובענווה מוחלטת, בבחינת לית ליה מגרמיה כלום. כל מציאותו היתה כעבדא קמיה מריה - כעבד בפני אדונו. הוא היה חדור כל העת בתחושת שליחות.
"וכך", אומר הגר"ש אליטוב ונפנה שוב לארון הספרים, "מספרת הגמרא במסכת ברכות: בזמן שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם - דוד היה יושב ומשיב לשאלות, ומסייע ליהודים, ועוזר בשלום בית ובהמשך הדורות. לעצמו לא ביקש כלום, את כבודו לא דרש. אם לבש איצטלה - הרי שזה אך ורק בגלל שמעמדו ומלכותו חייבו אותו; אם לבש 'פראק', או 'המבורג' - הוא עשה זאת בגלל כללי הטקס... אך הוא עצמו - חסיד המתחסד היה. ולכן אמר דוד: שמרה נפשי, כי חסיד אני. הביטול שלו, ענוותנותו והיותו נכון לסייע לכל איש ישראל - אכן זיכו אותו בתואר חסיד. זוהי משנתו של רב שתורת חסידות חב"ד מנחה את חייו: שליחות, התבטלות ועמידה לצידם של כל בני עדתו.
"מצד שני", ממשיך הגר"ש אליטוב לנסח את האמנה הלא כתובה של רבני חב"ד, "רב חסידי צריך להתאפיין בתקיפות ללא פשרות; רב חב"די מתאפיין בכך שהוא לעולם לא ישמש פרטנר לעיגולי פינות, לעצימות עיניים, ולכל מיני עסקאות שיש בהם משום פשרה חס ושלום.
"פעמיים הוזמנתי לוועידה בין-דתית בקזחסטאן. את הדרך הלוך וחזור ניצלו להתוועדות חסידית עם הרבנים הראשיים, הגר"ש עמאר והגר"י מצגר ושר הדתות ר' יעקב מרגי. היתה זו התוועדות ממושכת בת יומיים תמימים. ושם, בקזחסטאן, היה ויכוח לגבי השתתפות באירוע שארגן בביתו אדם שנשוי לאינה יהודית. המשתתפים בוועידה ראו מה זו עמידה של רב חב"די שאינו מוכן להתפשר, אינו מוכן להחניף ואינו מוכן למכור את עקרונותיו עבור אירוע נוצץ ככל שיהיה.
ערדליים בשלג
"בעיניי, דמות רבנית אמיתית - היא דמותו של הרה"ק החסיד המקובל רבי לוי יצחק זי"ע, אביו של הרבי נשיא דורנו. הוא היה תקיף וישר, כביר במעשיו, ואב רוחני לעדת מרעיתו - וכל זאת, ללא קוצה של פשרה.
"בח"י בניסן תשד"מ", מספר הגר"ש אליטוב, "הפתיע הרבי כאשר עמד בזאל הגדול של 770 ומסר שיחה לכבוד אביו, בעל ההילולא. השיחה התקיימה בשפת 'המדינה ההיא', כלומר ברוסית, ובמהלכה סיפר הרבי שפעם דרשו מאביו שיחתום, מתוקף תפקידו כרבה של יקטרינסלב על כשרות החיטים שסופקו לכל יהודי רוסיה לחג הפסח. היתה זו שעת סכנה, וציפייתם של השלטונות היתה שהוא יחתום ללא פשרות והתחכמויות.
"אבל רבי לויק סירב ואמר: רק אם אראה את תהליך הייצור מתחילתו ועד סופו ואוודא שהוא כשר על פי תורה - אוכל לחתום, ואם לאו - לא אחתום. הוא הואשם בגרימת הפסד של עשרות אלפי רובלים, אוים בהעברה מתפקידו ואף בהעמדה לדין - אך הוא התעקש להבהיר שמתוקף החוקה הרוסית ומצפונו האישי והמצפון האנושי - אסור לו לעשות שקר בנפשו ולשמש חותמת גומי. כזה הוא רב אמיתי!"
"ומצד שלישי", מסכם הגר"ש אליטוב, "עבודת הרבנות צריכה להיעשות במאור פנים ובנועם; לא ב'ביטרקייט' - מרירות - האופיינית לרבנים שאינם הולכים בדרכי החסידות.
"וכי תאמרו", אומר חבר מועצת הרבנות, "כיצד ניתן להגיע לסינתזה של ביטול מחד גיסא, תקיפות מאידך גיסא ומאור פנים מתלתא גיסא? התשובה היא: רב שאין לו קביעות ללימוד חסידות של שעה ביום לכל הפחות - לעולם יוכל למזג את שלושת היסודות. המפתח לכל אלה - מהרריה של תורת החסידות הם חצובים, ועדיין צריכים חיזוק בכל יום. והחיזוק הזה לא יוכל לבוא כי אם בדמותו של לימוד חסידות יומי קבוע.
"ביטול", מבקש הרב אליטוב להעניק הגדרה נוספת, "היא מסירות מוחלטת לכל אחד מבני העיר, ופעילות באופן של 'אתערותא דלעילא': לא לחכות שיבואו אליך לשאול ולדרוש, אלא לדעת לרדת לעמך ולעדתך. אצל הרבנים החסידיים הגדולים, ראינו את התכונות הללו במובהק: הם היו קושרים את עצמם לתפקידם ולעדותיהם בשלשלאות של ברזל, מבלי להינתק לרגע. בדוגמת משה רבנו ע"ה, שמצינו אצלו שכאשר פרצה מחלוקת קורח ועדתו - הוא לא חס על כבודו אלא ירד בעצמו לפגוש את הפחותים והריקנים שבעם ישראל - דתן ואבירם - מתוך ניסיון להחזירם בתשובה".
האם יש לרב דוגמה לתקיפות רבנית גם מהפרקטיקה היומיומית של רבני ישראל?
"כשנבחרתי לרבנות מבשרת ציון בערב חג הפסח האחרון, נאמר לי שאין מה לבקר במרכולים הגדולים הפועלים באזור - היות ויש בהם כשרות מהודרת. אין צורך להוסיף ולחקור אחריהם. החלטתי לא לוותר - כי הרי מכאן ואילך האחריות מוטלת על כתפיי. פתחתי בסבב סיורים: עברתי חנות אחר חנות, בדקתי מוצר אחר מוצר. בחלק מהמקומות לא הבינו מה מביא יהודי מבוגר, עטור זקן וחגור גרטל, לכתת את רגליו בין מדפי ירקות לתנורי אפייה.
"בתוך פרק זמן קצר הצלחנו לחולל מהפך כשרותי של ממש. מוצרים רבים, כמו יינות מפוקפקים, ליקרים שמקורם בעייתי, ירקות עם תולעים ומוצרים עם כשרויות לא מוכרות מרחבי העולם - הוצאו מכל החנויות שבכשרותנו. הצעדים הללו יצרו אנדרלמוסיה: היה עלינו לחץ גדול מלמעלה - אבל פעלנו בתוקף גדול וברוך השם ראינו ברכה בעמלנו.
"גם ברבנות מטה בנימין, אשר אליה כפופים ארבעים ושמונה יישובים - פעלנו באותה הדרך. במטה בנימין ישנן שתי מאפיות גדולות. הביקורת הראשונה שלי באחת מהן נערכה ביום סגרירי ומושלג. החלטתי לעלות על מכונית ולנסוע ביום זה - דווקא משום שאיש אינו משער שהרב יטרח לבוסס את רגליו בשלג.
"בבואי, והנה בעל המאפייה רואה את רבו של מטה בנימין מגיע עם ערדליים, המכונים ביידיש 'קַלוֹשִין', ועטוף בבגדי צמר מראשו ועד רגליו - על מנת לבחון מקרוב האם שומרים על הפרשת חלה. בעל המאפייה נדהם - אך הבין שכשרות איננה דבר שניתן לוויתור או לפשרה.
"ישנן מאפיות שבעליהן, אם מתוך חביבות גרידא ואם מתוך כוונות נסתרות, אומרים אל הרב או המשגיח: 'כבוד הרב, בוא תיקח קופסת עוגיות הביתה'. לדעתי, אסור לקחת שום טובת הנאה! אין ליטול אפילו דבר מאפה או משקה מחנות שהרב נותן בה כשרות, משום שמהרגע שלקחת ולא שילמת אתה בן ערובה. אין לך את התוקף לדרוש הידורי כשרות".
הפצרת הגר"מ אליהו
כבוד הרב, במשך שנים היית רב בדרום אמריקה, לאחר מכן במשך שנים טיפלת בבני נוער, ובשנים האחרונות חזרת להתמקד בעיקר ברבנות. האם הרפית מעבודתך בשדה החינוך?
"בחלוקת דולרים תשנ"ב", מספר הגר"ש אליטוב, "עברתי לפני הרבי וביקשתי ברכה להצלחה בשדה החינוך. הרבי זי"ע חייך בפנים זורחות ואמר לי: "הצלחה ברבנות". מאז שמרתי את הדבר, וידעתי כי יום יבוא ואצטרך להגביר את פעולותיי בתחום הרבנות.
"שש שנים לאחר מכן, התגשמה הנבואה. ביום בהיר אחד נקראתי לביתו של הראשון לציון הגאון החסיד רבי מרדכי אליהו זצ"ל, שאמר לי שהרבנות הראשית זקוקה לרבנים אשר יש להם את הציור של רבנים מימי קדם. הוא הפציר ממני שאצטרף אל מערך רבני ישראל. אמרתי לו, שדי לי בעיסוקיי החשובים בתחום החינוך.
"באותה תקופה לא הצליחו למצוא מועמד מוסכם שיכהן כרבה של המועצה האזורית מטה בנימין. זוהי אחת המועצות הגדולות בארץ ישראל - היא מתפרסת מפאתי צפון ירושלים ועד שדה התעופה בלוד. הגר"מ אליהו שאל אותי אם אסכים לקחת את רבנות המועצה, שכן אם אסכים תהיה לכך הסכמה כוללת בין כלל הגורמים הרלוונטיים ובכך תיפתר המחלוקת.
"באותה התקופה, כל נסיעה בכבישים המובילים אל חלק מן היישובים הללו - בפיקוח נפש היתה כרוכה. לא פעם הושלכו אבנים ונורו יריות בכבישים הללו. אך למשמע דבריו של הגר"מ אליהו לקחתי על כתפיי את השליחות הזאת. הצבתי לנגד עיניי את היחס המיוחד שלו זכה הראשון לציון הגר"מ אליהו אצל הרבי, וחשבתי שאם הוא מפציר, עליי לקבל את בקשתו בהתבטלות. הייתי נוסע מדי יום אל המקום, ומחזק את אדני הדת בכל מקום שהיה בכך צורך.
"עזבתי את הבית בשעת בוקר מוקדמת וחזרתי בשעה מאוחרת - ובמהלך היום כולו התרוצצתי מיישוב ליישוב. כך הקמנו מניינים, בנינו בתי מדרשות וייסדנו מקוואות טהרה ביישובי מטה בנימין. בתוך שנים ספורות הצלחנו לחולל מהפכה רוחנית של ממש בכל היישובים הללו - בעיקר ביישובים החילוניים".
התחנה הבאה של כבוד הרב היתה מועצת הרבנות הראשית.
"האמת היא, אומר הרב אליטוב, "שכל העניין של הרבנות הראשית היה זר לי מלכתחילה. לאורך השנים ניסו רבנים מקרב אנ"ש להיבחר למועצת הרבנות - ותמיד עמדו בפני מחסום בלתי עביר. נראה היה שיש כאן סוג של מעשה שטן - אין לי הגדרה אחרת - שעמד בדרכם של כל רב מרבני אנ"ש שביקש להשפיע על מערך הרבנות מבפנים וליטול חלק בהחלטות על צביון עולם הרבנות. היה זה ידידנו האהוב, הגאון החסיד רבי לוי ביסטריצקי ע"ה, רבה הבלתי נשכח של עיר המקובלים צפת, שכמעט ונבחר למועצת הרבנות - אולם בסופו של דבר נשאר בחוץ. הדבר גרם לנו כאב גדול, משום שהיה רצון אמיתי להשפיע על צביון הדת והרבנות בארץ הקודש.
"לפני חמש שנים התחיל ידידי הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק, להריץ מהלך שיביא לבחירתי למועצת הרבנות הראשית. הוא פנה אל הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף, ודיבר עמו על הצורך לפעול לבחירתם של כמה רבנים נוספים ודומיננטיים במועצת הרבנות - כי הרבנות נמצאת במצב של עלפון וכי צריך להכניס רבנים שיכניסו חיות בעבודת הרבנות.
"באחת הפעמים שעליתי אל הגר"ע יוסף, הוא שאל אותי אם אסכים להיכנס אל הרבנות הראשית. אמרתי שאם תינתן לי האפשרות להשפיע, אעשה זאת בשמחה. כל השאר, כפי שאומרים, היסטוריה"...
לרב יש קשר קרוב אל הגר"ע יוסף...
"בעשרים השנים האחרונות אכן יש לנו קשר קרוב לנשיא מועצת חכמי התורה הגר"ע יוסף. הצלחנו לפעול ברבדים גלויים ונסתרים; חלקם פורסמו, וחלקם - יפה להם השתיקה".
"היו כמה אנשים שמתנגדים לדרך חב"ד שנלחמו נגד בניית מקוואות בשיטתו של הרבי הרש"ב נ"ע, והוציאו לעז כי אין מדובר במקוואות כשרים חס ושלום. עמדנו כחומה בצורה, למען ייבנו עוד מקוואות בשיטת חב"ד. 
"לילה אחר לילה עלינו למעונו של הרב עובדיה ובכל פעם ביקש לראות עוד מקורות ושו"תים המתייחסים לשיטת בור על גבי בור. לאחר תקופה ארוכה של לימוד, ישב הגר"ע יוסף וכתב פסק דין מפורט, שלפיו המקוואות האלה לא רק שהן כשרות לכתחילה - אלא שיש בהן הידור מיוחד. את התשובה הזו הוא הכליל בספרו יביע אומר.
"אין לנו צל של מושג כמה עשרות מקוואות בעולם נבנו בשיטת הרבי הרש"ב נ"ע, בעקבות הקביעה הזו.
"לפני שנה ההין אחד מרבני הקהילות הוציא לעז כביכול המכתב אינו אמין. סרתי למעונו של הגר"ע יוסף, שהפקיד בידי מכתב תקיף שבו הוא יוצא חוצץ כנגד הניסיונות לערער על אמינות פסק הדין", מספר הגר"ש אליטוב.
הפתעת הגרי"ש אלישיב
האם כבוד הרב יכול לספר על יחסו של הגר"ע יוסף לחב"ד?
"לצערנו היו בעלי מחלוקת שניסו במרוצת השנים להסיתו נגד חב"ד, אבל במפגש האחרון של רבני אנ"ש בביתו, ראו הכל איך מבקש ממני הגר"ע יוסף שנפתח את הרשמקול - על מנת לומר ביטויי הערכה נדירים ומפתיעים על הרבי - משל היה ראש וראשון לחסידים, בהערצה עצומה ובחביבות גדולה.
"כשבאנו להזמינו למעמד הגדול של סיום הרמב"ם האחרון בהיכל יד אליהו בתל-אביב, הוא דיבר בתחילת הפגישה על מעלת ספרו של הרמב"ם, שכל בית ישראל הולך לאורו ושספריו הם 'סולת נקייה'. בהמשך אמר לנו: 'אשריכם ואשרי חלקכם. תעמוד לנו זכותו של האדמו"ר מליובאוויטש שעשה את הדברים האלה. הוא יחיד בדור בהרבצת התורה בישראל. לא קם כמוהו. עד עכשיו כל העולם כבודו. כל יושבי תבל נענים לבשורתו. הגמרא אומרת שהקב"ה יודע שהצדיקים מועטים, ושתלם בכל דור ודור. והוא, הרבי, שתל את התלמידים שלו ותלמידי החכמים שלו בכל מקום - אין מקום בעולם שלא הוגים בתורת השם הודות למפעלו. זכותו תעמוד לנו, שגם אנחנו נלך בדרכיו, להגדיל תורה ולהאדירה'..."
לאחר שהזמנו אותו להשתתף במעמד הגדול של סיום הרמב"ם, השיב הגר"ע יוסף: 'כמה שמחה יש לי שאני אבוא! אבל זה תלוי ברופא. נקווה שהוא ירשה, ואני אבוא בשמחה רבה. כבוד גדול הוא בשבילי שאני אבוא. בשמחה רבה'. בסופו של דבר, עקב מזג האוויר הסגרירי ששרר באותו הערב, אסר עליו רופאו האישי לבוא, אך הוא שיגר אליי מכתב חם ונלהב, שהוקרא במעמד על ידי בנו, הגאון רבי אברהם יוסף, רבה של חולון. בנוסף, הוא שיגר את כל שרי ש"ס אל המעמד, לאות הזדהות והערכה. הדבר לא היה קורה אם כל אותם גורמים שהזכרתי קודם היו מצליחים להנציח את כוונתם", אומר הגר"ש אליטוב אך נמנע מלפרש את דבריו. "המבין יבין", הוא מפטיר לנוכח הפצרותנו...
הרב שמר גם על קשר עם הגרי"ש אלישיב ע"ה...
"בשנים האחרונות היינו פעמיים אצל הגרי"ש אלישיב. כאשר שורבב שמו בעניינים שפגעו בשלוחים של הרבי בעולם - עלינו לביתו. לא אסתיר זאת שהוא לא נחשב היה לאוהד מושבע של חב"ד, אבל כשישבתי בפניו והצגתי הדברים כהווייתם - בשני המקרים הוא ציווה לנאמני ביתו לתקן את העניין.
"באחת הפעמים שאל אותי הגרי"ש אלישיב: 'דו ביסט א ליובאוויטשער?' - אתה חסיד חב"ד? עניתי בחיוך: 'א- וודאי'. שאל אותי: 'דו ביסט נישט קיין ספרדישער' - אינך ספרדי? אמרתי שבליובאוויטש יש המון ספרדים, כי בחב"ד לא שמעו על 'תורת המכסות'. חייך הרב אלישיב ואמר: 'נו, איך האב עפעס געלערנט היינט' - למדתי משהו היום... 
"הוא עצמו (הגרי"ש אלישיב) אמר לאנשיו לבחור בי למועצת הרבנות. רבני ערים שמזוהים הטילו את הפתק שלי, לאחר שרבם תהה על קנקני ואמר: 'ער וועט בויען דעם עולם הרבנות' - הוא יבנה את עולם הרבנות".
תדהמה במבחני הרבנות
באיזה רב מאנ"ש שכיהן בעבר ברבנות הראשית רואה הרב מודל לחיקוי?
"בהשגחה פרטית", אומר הגר"ש אליטוב, "הרב היחיד מאנ"ש שכיהן במועצת הרבנות היה הגרש"י זוין זצ"ל. כשביקשו לבחור בו לרב הראשי לישראל הרבי דחה את הרעיון. אני הייתי מתפלל אצלו מדי שבת, בביתו ברחוב יונה בירושלים. אצל הרב זוין מצינו דבר מעניין: היתה לו גאונות אדירה בכל התחומים, אבל את העקרונות שלו הוא היה מביא לציבור באמצעות סיפורים ומעשיות חסידיים, שבהם משך אנשים לדרך התורה. גם אצל ה'פלא יועץ' וה'בן איש חי' מצינו שכתבו את עצותיהם בצורה השווה לכל נפש. רב של היום, יכול לחולל מהפכות באמצעות מעשייה, אמרה או ניגון. כשהדברים נעשים באופן אותנטי, כנה ואמיתי, אפשר להפוך כל עקוב למישור.
"בשנים האחרונות היינו עדים לכמה וכמה מקרים שבהם אנשים שהיו רחוקים מאנ"ש התקרבו וראו את האור כי טוב - לאחר שראו מקרוב רב מאנ"ש".
באמתחתו של הרב קיים סיפור ספציפי?
"אספר לכם סיפור מהחודש האחרון. ישנה ועדת בחינות במועצת הרבנות הראשית, העומדת בראשות הגאון רבי שלמה שלוש, רבה של חיפה. תפקידה של הוועדה לאשר את הסמכת הרבנים תוך בחינת אישיותו של הרב בנוסף על ידענותו התורנית.
"לפני חודש ימים, אחד האברכים מאנ"ש שהמתין לקבלת כושר לרב עיר, נתבקש לומר עניין בהלכות שבת, וישבו חברי הוועדה. שאלו אותו מרבי חיים מבריסק, מהראשונים ומהאחרונים. האברך המסולא בפז התבלבל, אלא עמד בבקיאות מדהימה - שהוציאה את חברי הוועדה מכליהם. או אז נעמד הגאון רבי יצחק רלב"ג ואמר לי: 'יש אצלכם כאלה גאונים מופלגים שלמדו בתומכי תמימים וספגו לתוכם גם יראת שמים וגם תורה ללא שיור. איפה אתם מסתירים אותם?!'
"ואני שואל: היש לך קידוש שם ליובאוויטש גדול מזה?!
"הרי זו היתה משאת נפשו של הרבי. שאברכים מאנ"ש יידעו 'שאגת אריה', ישחו ב'נתיבות' וב'קצות החושן'. בסופו של דבר, הדרך לקרב המונים לדרך חב"ד איננה בנצחנות ולא בווכחנות. הדרך היא בכך שאברכים משלנו יהיו דוגמה חיה ומופת זוהר. וכאשר פוגשים אותם אנשים מבחוץ ורואים שכל הווייתם היא התורה - אומרים עליהם: ראו תלמיד חכם חסידי זה, כמה נאים מעשיו וכמה מתוקנים דרכיו. אשרי רבו שלימדו תורה!
האם הרב פועל למינוי רבנים נוספים?
"ראינו סייעתא דשמיא מיוחדת כאשר התגייסנו יחד, שכם אחד עם רבני אנ"ש, להביא לבחירתו של הגאון רבי חיים שלמה דיסקין לרבנות קרית אתא. באותו הזמן כבר היה גוף בוחר שעמד לבחור רב אחד בלבד. כשפנינו וביקשנו שיבטלו את הגוף הבוחר ויקימו גוף חדש שיבחר שני רבנים - אמרו העסקנים שליוו את בחירתו של הרב הספרדי: מניין לנו שנצליח לוודא רוב גם בגוף הבוחר החדש?
"הדבר הביא לשיתוק של כמה שבועות. ואז אמר הגר"ע יוסף לעסקנים שבאו אליו לאחר תפילת שחרית, שאם אני אקח על עצמי בהתחייבות כלפיו שיפעלו עמם בהגינות כדי שגם בגוף הבוחר השני תובטח הבחירה לרב הספרדי - יאשר את פיזור האסיפה. כמובן שהפקדתי את המכתב בידיו עוד באותו הערב, וברוך השם נסללה הדרך לבחירתו של הרב דיסקין.
"האם אני שבע רצון מכך? ממש לא. אנחנו פועלים במרץ להשלמת בחירתו של הגאון הגדול הרב ירוסלבסקי, מזכיר בית דין רבני אנ"ש, לרבה הראשי של קרית מלאכי. מינינו כמה רבני יישובים ורועים רוחניים ברחבי הארץ. אנו פועלים להביא לבחירתו של הרב מרדכי ביסטריצקי לרבה של צפת, את הרב אליעזר שמולביץ לרבה של אור עקיבא ואת הרב אברהם אדיאשווילי לרבה של קרית ביאליק. זה היה רצונו הקדוש של הרבי כשפעל בדרכים נסתרות, בסיוע הפרטיזן רבי זושא וילימובסקי ע"ה, לבחירת רבני אנ"ש לתפקידי רבנות. בשנים האחרונות היתה חלישות בעניין, וברוך השם לאחרונה ישנה תנופה מחודשת. שתקוותי שתלך ותגבר".
"אנו פועלים יחד עם הני תרי צנתרי דדהבא האברכים העומדים לימיננו בכל ימות השנה, איש החינוך ומשפיע אנ"ש בביתר עילית - הרב שמואל ויספיש, והאברך כפשוטו וכמדרשו - הרב שניאור זלמן משי זהב. שניהם מלווים באופן אישי מאות אברכים מאנ"ש ביחד עם רבני אנ"ש בכל אתר ואתר. שניהם מסתייעים כל העת בבני, הרה"ח ר' יוסף יצחק, הפועל במסירות על מנת להרבות את רשימת רבני אנ"ש ולסייע, באמצעות הקשרים שעומדים לרשותו, לעבודת הקודש שלנו בכל אתר ואתר".
"ואכן, גם בזכות הפעילות הענפה הזו זכו ערי ישראל להתעטר בכתרה של תורה והוראה, כאשר למעלה משבעים רבנים מאנ"ש מכהנים בתפקידי רבנות בפועל, ומוסרים את חייהם ואת חיי משפחתם למען הרבות תורה בעריהם ולהאיר ולהבעיר את ליבות תושבי עריהם. זכתה העיר לוד שיש בה חמישה רבנים מאנ"ש המכהנים בתפקיד רבני שכונות, וזכו יישובי הצפון שקרוב לשני מניינים של אברכים מאנ"ש מכהנים בהם.
"מצד שני, הלב כואב לנוכח העובדה שבחמשת הערים הגדולות - ירושלים, תל-אביב, חיפה, באר-שבע, אשדוד וראשון לציון - שבהם מתגוררים רוב מניין ובניין של העם היושב בציון, אין כמעט רבנים מאנ"ש שמכהנים בתפקידים רשמיים. זהו כתב תביעה קשה לכל אחד מאיתנו שיש לו שיג ושיח עם מערכות השלטון, שוצריך לשאול את עצמו: מה עשיתי כדי לתקן את העוול.
"זו ההזדמנות לחזור ולבשר שמיד לאחר החג אנו נערכים למנות למעלה מעשרה רבנים מאנ"ש לתפקידים של רבני ערים ושכונות, וזאת במסגרת סבב מינויים שהולך להתרחש מיד לאחר החגים. מעבר לכל היתרונות הטמונים ברבני חב"ד - ישנו יתרון בולט נוסף: האברכים הללו מתגוררים כבר במקומות יישוב שונים שנדרש להם רב, כך שהם יכולים לשרת את בני קהילותיהם משך כל השבוע וכל השנה, והם אינם באים רק למסירת שיעור וכדומה.
"זכתה חב"ד והעומד בראש מוסד הרבנות הראשית כיום, הגאון רבי שלמה משה עמאר הוא ידיד אמת לחב"ד ולדרכה, וחסיד של הרבי ללא פשטל'אך. לצידו עומד יד ימינו ידידנו הרב נסים אלקסלסי, שהוא בולדוזר של ממש במינוי רבנים, ונחשב לידיד חב"ד בכל רמ"ח אבריו. אודות לפעילותו יחד עם הגאון החסיד רבי פינחס אלטהויז, מרבני חולון, נעשו דברים גדולים למען היישוב החב"די בישראל.
החמצה היסטורית
ישנם רבנים המתלבטים עד להיכן צריכה להגיע השפעתם: האם צריך להסתפק בהכנסת מקורביהם אל כנפי תורה ומצוות - או שצריך לשאוף לספח אותם לנחלת חב"ד?
הגר"ש אליטוב: "זכיתי ללמוד בתומכי תמימים בתחילת שנות היו"דים. מי שלומד את אגרות הקודש משנות הנשיאות הראשונות יכול להיווכח ברצונו של הרבי בכך שעדת אנ"ש בארץ הקודש תכלול ארבעים אלף משפחות לפחות. ליובאוויטש היתה החסידות הראשונה בארץ הקודש, ולא היתה סיבה שהדבר לא יקרה. הרבי ביקש שכל אחינו הספרדים שעלו מכל הארצות יוכנסו אל עדת אנ"ש. היו לכך כל האפשרויות, והרבי בנה תכנית ברורה לשם כך.
"לו היינו משכילים ליישם את דברות הקודש וההוראות המפורטות - היינו זוכים היום שבכל עיר היו מתגוררים אלפים מאנ"ש, כמו בימי ההרבי ה'צמח צדק' נ"ע. ומשלא זכינו לכך, צריך כל אדם לשאול עצמו מדי בוקר איך הוא מקרב עוד ועוד אנשים לדרך החסידות ודרך חב"ד. קיבלנו מהרבי את הדרך לעשות זאת. כל מוסדות החינוך במרוקו היו של חב"ד. כיום, מרבית ראשי הישיבות הספרדיות בארץ הקודש כולל הרב הראשי הגר"ש עמאר שהנו ידיד אמת לבית רבי - למדו בישיבות תומכי תמימים בצעירותם. אז האם זוהי דרישה מוגזמת לצפות שכל אותם אלפים ורבבות ילכו הם ובניהם וצאצאיהם אחריהם בדרך החסידות?
"מצד שני", מסייג הגר"ש אליטוב, "בחב"ד מעולם לא פעלו לקרב יהודים מתוך רצון לנכס אותם לחב"ד. חב"ד מעולם לא לקחה בעלות, אלא תפקדה לא אחת כחדר מיון קדמי. כשהבית בוער רצים להציל, ללא חשבונות של תועלת".
עם מי מקרב חברי המועצה שומר הרב על קשר מיוחד?
"ברוך השם, יש לנו קשר אישי עם כל החברים, ודרכם אנו משתדלים לפעול נצורות. כשפונים ללא אינטרסים אלא באמת למען השג את המטרה האלוקית - משיגים רבות".
מה היחס הרצוי למוסד הרשמי של הרבנות הראשית
"אומר זאת בזהירות: אינני נמנה עם אלה שרואים במוסד הזה שלב בתהליך הגאולה... אנחנו רואים בזה כלי חשוב להנחיל דרכו את ערכי חב"ד ואת דרך החסידות בכל הרבדים של הרבנות".
מה היחס של כבוד הרב לארגון 'רבני צהר' שיצאו לאחרונה בקמפיין נרחב על חשבון הרבנות הראשית?
"בארגונים הללו שאת שמותיהם מנית, יש רבנים טובים וביניהם גם תלמידי חכמים. אבל צריך לומר לכל אלה, שרבנות אינה מושתתת על קוּלות, על פשרות, על 'בדיעבד' ועל עיגולי פינות. דמות של רב בישראל היא דמות נחושה ותקיפה שגם אם שפת העברית שבפיה אינה מהוקצעת דיה והרב יכול להחליף בדיבורו זכר בנקבה - כשעומדים בפני ניסיון של רוחות זרות יודע הרב לעמוד בפרץ ולומר: עם כל הכבוד, אין פשרות בתורת ישראל".
התדהמה של שרון
"המבחן הראשון שלי היה כאשר האפיפיור, ראש הטומאה, ביקר בארץ. באו ואמרו לי: אתה יודע שפות ושולט גם בשפה הספרדית. בוא ותנאם בפניו. זה היה סמוך לפורים. עמדתי וסירבתי בתקיפות וכמעט שנגרמה תקרית דיפלומטית.
"במשך שנות כהונתו של אריאל שרון כראש הממשלה, נפגשנו איתו מספר פעמים - אני וידידי הרב גרוסמן. היו בינינו שיחות ידידות. בתקופת תכנית ההינתקות מגוש קטיף, סירבתי לקרוא בפניו את המגילה, כמנהגי מדי שנה. שלחו אחריי לקרוא לי, ואמרתי שכל העניין של המגילה הוא 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה' - ואיך אתן יד ואכנע? ולא באתי. 
"לאחר מכן פנו אליי רבנים מאנ"ש ואמרו לי: עליך לנצל את ההשפעה שיש לך על שרון ולדבר על לבו שיחזור בו. בתוך תוכי ידעתי שהעניין אבוד, אבל אחד המשתתפים במשלחת טען שיש לו היכולת להקריא בפניו הוראות של הרבי שיצליחו לעורר אותו לחזור בו. לצערנו, הפגישה הזו לא הצליחה, אבל את חובת המחאה קיימנו. באחת הפעמים שפגש בכנסת את בני ר' יוסף יצחק שיחי', אמר לו שרון: 'חב"ד היא הרי תנועה סימפטית. מדוע אביך ניתק כל קשר?!' אבל הוא למד להבין שרבנים חב"דיים, עם כל מאור הפנים והנועם - יש להם קווים אדומים שאותם אין חוצים.
"ולמרות שלשרון זכויות בבניין ארץ ישראל ואף זכה ליחס של קרבה אצל הרבי - אנו רואים בעיניים כלות את התהום שהוא הביא לעם ישראל. אינני מנהל חלילה חשבונות שמים, אך אי אפשר להימלט מהתחושה שהוא נענש משמים בכך שהוא שוכב כאבן שאין לה הופכים. זהו ספר מוסר פתוח לבאים אחריו: מי שיפגע, חס וחלילה, בארץ ישראל - עלול לשלם על כך עוד בחייו".
לסיום מבקש הגר"ש אליטוב לחדד דבר מה נוסף:
"כל רב מאנ"ש, גם אם אינו רב של קהילת חב"ד, צריך להכפיף את עצמו למרותו של בית דין רבני אנ"ש. הרבי מינה אותם לנהל את ענייני הרבנות והקהילות של חב"ד בארץ ישראל, ועל כן, אין רב ומנהיג קהילה שיכול לפטור את עצמו ממרותו של בית הדין הגדול של חסידי חב"ד בארץ ישראל.
"ובזכות הציות להוראות הרבי וההיצמדות לכללים המחייבים כל רב חב"די באשר הוא, נזכה לקיים את הייעוד שהועיד לנו נשיא דורנו, ולהביא, בפועל ממש, לימות המשיח", אומר הגר"ש אליטוב, וממהר אל ישיבה נוספת וחשובה במועצת הרבנות הראשית לישראל.
מאפשרים לכם לקבל
