תיאור אותנטי: כך הרבי היה בוחר ארבעת המינים ● האזינו
מאת מערכת COL
הרב לוי ביסטריצקי ע"ה, רבה האגדי של צפת, היה במשך שנים רבות מגיש לרבי את הלולבים וההדסים. בכל שנה, ימים ספורים טרם התקדש החג, היה הרב ביסטריצקי נכנס לחדרו של הרבי ומגיש את עשרות הלולבים וההדסים, מתוכם היה בוחר הרבי.
בהקלטת אודיו מיוחדת, מתאר הרב ביסטריצקי כיצד הרבי היה בוחר את הלולבים, כל זאת בשילוב סיפורים אותנטיים ומרגשים מכלי ראשון.
להלן תמליל מהדברים - לאחר עריכה (באדיבות 'כפר חב"ד'):
במשך כמה וכמה שנים היתה לי הזכות להביא לרבי לולבים, מתוכם הוא היה בוחר לולב לעצמו", סיפר הרב ביסטריצקי, "בשנים הראשונות הסדר היה שהייתי נכנס לחדרו הק' ביחידות כשאני אוחז את הלולבים בידי, והרבי היה בוחר מהם את הלולב לעצמו. בשנים האחרונות הסדר השתנה ובחירת הלולבים ע"י הרבי נעשתה מחוץ לחדרו הק', ב'גן עדן התחתון'.
הסיפור התחיל בכך שאבי מורי שיחי' היה שותף במשך שנים עם ישראלי אחד, סוכן גדול מאוד שהיה מייבא לולבים, אתרוגים והדסים מארץ ישראל לחו"ל. הרבי היה משתמש בהדסים צפתיים. לפני סוכות הייתי יושב שעות על שעות ובוחר עבור הרבי מאה ועשרים הדסים משולשים שהיו מיובאים מצפת. זה היה עוד לפני שקריית חב"ד בצפת עלתה על המפה. בכל שנה, כשהרבי היה רואה את אבי שי' ביום הראשון של החג, היה אומר לו: "השתמשתי בהדסים".
הרב לייב ביסטריצקי שיחי' ובנו הרב לוי ע"ה בחול-המועד סוכות אצל הרבי
היו שולחים לרבי הדסים מעוד כמה מקומות, מארגנטינה ומארה"ב. אבל פעם הרבי אמר לאבי שאת כל ההדסים הוא לוקח מצפת, ומכל יתר המקומות בעולם ששולחים לו הדסים, הוא לוקח רק שלושה הדסים.
גם לאחר שקריית חב"ד בצפת עלתה על המפה, נמשך אותו הסדר, וזה נמשך כך כל השנים. הייתי בוחר את ההדסים עבור הרבי, ובהם הוא השתמש. הרבי אף פעם לא בדק אחריי את כשרותם של ההדסים שבחרתי עבורו. הייתי מכניס אל הרבי את חבילת ההדסים ואומר לרבי שהם בדוקים. באחת הפעמים הרבי אמר במפורש שהוא לא בודק את ההדסים.
שנה אחת, בערב סוכות בשעה 12 בצהריים, אבי קיבל טלפון מהרב חודקוב: "הרבי שואל אולי יש לך בשבילו לולב מהודר". מתברר שהרבי היה באותה שנה מאוכזב מהלולבים שהביאו לו. היו משקיעים אז בעיקר באתרוגים שהובאו אל הרבי, ואילו הלולבים היו מובאים אל הרבי בערב החג. הרבי עבר על כל הלולבים, והרב חדקוב התקשר לשאול את אבי אולי נשאר לו בשבילו לולב מהודר. באותה שעה נשארו בידינו רק 500 עד 600 לולבים אחרונים, מתוך אלפים שהיו ברשותנו בימים הקודמים. 600 הלולבים היו סגורים בארגזים אורגינליים שעדיין לא נגענו בהם. מיד סגרנו את העסק, והשותף של אבי, שהיה מומחה גדול, אבי ואתי, עברנו על כל 600 הלולבים והוצאנו מהם את המובחרים ביותר.
עבדנו בשיטה שנקט שמאי הזקן היה עושה בכל שבוע לקראת שבת - היה קונה בהמה במשך השבוע, ובכל פעם שהיה מוצא משהו יותר טוב, היה אוכל את הישן ומניח את החדש לשבת. בצורה זאת עברנו על כל הלולבים.
הגעתי לרבי עם כשלושים לולבים בידי, כשהם קשורים בעניבה, ובמזכירות הורו לי להיכנס פנימה לחדרו של הרבי. בחדרו של הרבי היו לפני השולחן שני כסאות עם ריפוד אדום וידיות (אנשים שהיו נכנסים לרבי ל'יחידות' - הרבי היה מציע להם להתיישב על הכסאות). כשנכנסתי, הרבי היה בחדר לבדו. הרבי סידר כיסא אחד, והנחתי את הלולבים על ידיות הכיסא. ואז מסרתי לרבי את הלולבים לבדיקה, לולב אחר לולב.
ומאז נמשך הסדר הזה כל השנים. הייתי נכנס אל הרבי ביחידות ומוסר לרבי כשלושים לולבים מהודרים לבחירה (לפעמים הייתי מגיע אפילו עם חמישים לולבים, ומתוכם הרבי היה בוחר כשלושים). אחרי שזכיתי לעלות לצפת בשליחות הרבי בשנת תשל"ו, כבר לא נכנסתי אל הרבי עם הלולבים. בשנים האחרונות היו מגיעים הדסים גם מעוד מקומות, אבל את הלולב הרבי בחר תמיד משל אבי שי'.
כשהרבי היה בודק את הלולב, קודם כל היה לוקח אותו ואוחז אותו בצורה אופקית ובודק אם הוא ישר. אחר כך היה מסובב את הלולב לצד שמאל כדי לבדוק את צבעו בצד ימין, ואז היה מסובב את הלולב לצד ימין כדי לבדוק את צבעו בצד שמאל, שיהיה כולו ירוק, ולא לבן. אחר כך הרבי היה לוקח את הלולב ובודק את ה'שפיץ' שלו. הרבי תמיד לקח לולב שסגור ע"י קליפה חומה דקה שנקראת 'קארע'. הרבי הקפיד שהלולב יהיה סגור הרמטית.
כידוע, יש בזה מחלוקת הפוסקים - האם צריכים לדעת מה יש מתחת לקליפה החומה, או שמכיוון שזהו דרך גידולו, ואם הלולב סגור ע"י הקליפה החומה - זה נקרא שהוא סגור. הרבי היה בדיעה שלולב שסגור ע"י הקליפה החומה נקרא לולב סגור, ובלולב כזה הרבי היה משתמש. והלולב שהקליפה שלו היתה הכי חומה והוא הכי סגור - אותו הרבי בחר. הייתי יכול לנחש מראש איזה לולב הרבי יבחר לעצמו. לפעמים הייתי מסמן את הלולב ההוא בגומייה קטנה בקצהו, כדי לראות אם אמנם שיערתי נכון. וכך היה. היה מדהים לראות את השמחה של הרבי כשהיה מוצא לולב ראוי לשמו, לולב שהרבי באמת נהנה מהכשרות וההידור שלו.
כידוע, הרבי היה מחלק גם לולבים ואתרוגים לשלוחים ונציגי מוסדות מכל העולם. וגם אותם הוא היה בוחר בעצמו.
כמו בכל יתר הדברים, הרבי תמיד הקפיד לשלם מיד אחר כך על הדברים, ובמיוחד שכאן יש עניין של "ולקחתם לכם", שיהיה משלכם. אמנם יש מכתב מהרבי (שנדפס גם ב"שערי הלכה ומנהג") שעוסק בשאלה אם אדם צריך לשלם על הלולב שלו לפני החג כדי שזה ייקרא "לכם", או שגם אם הוא משלם באשראי או בצ'ק דחוי, גם זה נקרא "לכם". יש מחלוקת בין הפוסקים בעניין זה והרבי מכריע שלא חייבים לשלם דווקא לפני החג, אבל היו כמה פעמים שהרבי היה נותן לי כסף, שכר טירחה. והיו כמה פעמים שהרבי נתן לי כסף ואמר לי: "יש חיוב לקנות לאישה מתנה לפני החג, תקפיד לקנות לה מתנה לפני החג".
לגבי האתרוג, הרבי היה מקפיד קודם כל שיהיה כולו צהוב. אתרוג שהיה יפה ביותר, אבל לא צהוב - הרבי לא היה מסתכל עליו. ואף על פי שמצד הדין אפשר להצהיב אותו בין תפוחים וכו', אצל הרבי אף פעם לא היה בפועל מושג כזה. הרבי היה מקפיד גם על הגודל והצורה של האתרוג, ורק אחר כך היה בודק את הנקיות שלו.
לגבי הגודל של האתרוג, הרבי בחר לעצמו אתרוג די גדול, יחסית לגודל של השיעור המינימלי. צריך לזכור שבמשך ימי החג כל אתרוג יכול להצטמק, מה גם שעל האתרוג של הרבי בירכו אלפי אנשים כל יום מימי החג. כבר אחרי היום הראשון ראית שהאתרוג של הרבי כבר נראה משומש מאוד.
מאתרוגי קלבריה, הרבי היה לוקח רק אתרוג אחד, עליו היה מברך בבוקר ובו היה מנענע ב'הלל'. אבל הרבי היה מקבל גם אתרוגים מארץ ישראל, וידוע שאחרי התפילה הוא היה מנענע גם באתרוג מארץ ישראל.
היו כמה שנים שלרבי היה אתרוג עם פיטם בולט. כלומר, כל אתרוג גדל עם פיטם, והרי זהו אחד הסימנים שזה אתרוג, אבל בהרבה מקרים הפיטם נופל. כשהפיטם נופל בזמן שהאתרוג מחובר לעץ, חייב להישאר באתרוג שקע, או גומא, במקום הפיטם (יש תשובה ארוכה של ה'צמח צדק' לגבי אתרוג שאין בו גומא במקום הפיטם. הוא דן בעניין הגומא והחור, מה הסימן לדעת אם היה פיטם וכו').
באחת השנים שלרבי היה אתרוג עם פיטם בולט, כשמישהו בירך על האתרוג, הפיטם נפל. כרגיל, הרבי היה יורד לתפילה ואנשים היו ממשיכים לברך על ארבעת מינים של הרבי, ולפני הלל היו מכניסים את ארבעת המינים לרבי. הפעם, כשהכניסו את האתרוג לרבי לפני הלל, אמרו לו שהפיטם נפל. ובכל-זאת, הרבי לקח להלל את האתרוג הזה שעליו בירך כבר מקודם.
אבי שי' שמע על זה מיד. הוא הכיר יהודי מהימן בברוקלין שהיה מייבא אתרוגים מאיטליה, ושנשאר לו ארגז אורגינלי סגור, ארגז עץ שבתוכו למעלה מ-100 אתרוגים שנארזו באיטליה. הסוחר הזה אפילו לא הספיק לפתוח את אותו ארגז. אבי הלך אליו ולקח ממנו את הארגז, והרבי אמר לו: "אם הרבי יבחר מכאן אתרוג אחד, אני משלם לך על כל הארגז".
עוד לפני שהרבי הספיק לגמור את התפילה, אבי כבר היה שם עם הארגז, כדי שהרבי יוכל לבחור ממנו אתרוג. הוא זכה לברכות מהרבי על מאמציו, אבל הרבי אמר לו שהיות וזה כבר לא עניין של "ולקחתם לכם ביום הראשון", הוא יוכל לברך בימים הבאים על האתרוג של הרבנית חיה-מושקא ע"ה.
וככה היה באמת: בשאר ימי החג הרבי בירך על האתרוג של הרבנית (בדרך כלל, הרבי היה דואג שבבית יהיה סט של ארבעת המינים עבור הרבנית ע"ה, כי הסט של הרבי היה נשאר כל הזמן ב-770)".
להאזנה לחצו על כפתור ההפעלה, או באופצייה הנוספת:
● לא מצליחים להאזין? לחצו כאן
מאפשרים לכם לקבל
