מערכת COL
|
יום ח' תשרי ה׳תשע״ג
24.09.2012
וּמִי בָאֵשׁ > השלוחות שעמדו במוקד האירועים הסוערים - מדברות
שני פיגועים מזעזעים התרחשו בשנת תשע"ב בחוץ-לארץ, והעסיקו את יהודי העולם: הטבח המזעזע בטולוז שבצרפת ופיגוע הטרור באוטובוס הישראלים בבולגריה ● שלוחי הרבי במקומות אלו, הושיטו יד, והפכו למלאכי החסד עבור הפצועים ● מיוחד ב-COL: נשותיהם, השלוחות, שהיו שם כל-העת, לאו דווקא מאחורי הקלעים, מספרות כיצד הן התמודדו ● הרבנית תמי סלומון מבית-חב"ד בולגריה: "נדרשתי לאזור אומץ, לראות מראות קשים, לדבר ולתמוך באנשים בשעתם הקשה. זה היה צו השעה באותה העת בלי הנחות" ● הרבנית חווה סבאג מבית-חב"ד בטולוז: "התחושות היו קשות, כולם בכו ללא הרף" השלוחות במוקד האירועים - מדברות
(צילומים: COL, בתי-חב"ד, ערוץ 10, ערוץ 2, יוטיוב, התקשורת המקומית בבולגריה)
מאת שלומית, COL
שנת תשע''ב תמה, נגמרה לה, ואנו בפתחה של השנה החדשה – שנת תשע"ג.
בסוקרנו את האירועים השונים שפקדו אותנו בשנה החולפת, עם הטובים ועם הפחות טובים ואף הקשים שבהם, מתעורר בנו הצורך לשאול, להבין ולהתחקות אחר ההיבט הנשי באירועים אלו.
שניים מרכזיים שכאלו, ידועים לכולנו לצערנו הרב, הפיגוע המזעזע שאירע בטולוז שבצרפת לפני כחצי שנה, וכן פיגוע הטרור הקשה שהתרחש בבורגס שבבולגריה לפני כשלושה חודשים.
יצאנו לדבר עם השליחות שהיו שם כל העת, לאו דווקא מאחורי הקלעים, בכדי לשמוע כיצד הם התמודדו ואילו פעולות נקטו בשעת האסון.
טולוז, צרפת
הרבנית חווה סבאג:
"התחושות היו קשות, כולם בכו ללא הרף"
חווה סבאג - שליחת הרבי לעיר טולוז שבצרפת, מתארת את יום הרצח המזעזע בטולוז ואת השתלשלות האירועים ממנו והלאה.
"באותו יום לא בהיר בעליל", מספרת הרבנית סבאג, "עשיתי את דרכי כמידי יום לבית-הספר, אני משמשת כמורה לשכבת הגיל הצעירה ביותר הנמצאת במבנה אחר.
"כשנכנסתי לכיתה כבר ידעתי שמשהו קרה, רק לא ידעתי מה, גם הילדים כבר שמעו אי-אילו שברי שמועות, נקטנו כמובן בכל האמצעים הביטחוניים והתפללנו עם הילדים מבלי לדעת את סדר גודל האסון, פשוט התפללנו לרפואה ומניעת שברון. זעקנו ללב השמיים על-מנת להיטיב עם המצב שאותו לא ידענו לאשורו.
"הילדים היו נפחדים מאוד", היא ממשיכה ומתארת, "לרובם יש אח או אחות בשכבות הגדולות יותר של בית-הספר - שם התרחש האסון. הרגעתי את הילדים והשתדלתי להסיח את דעתם ככל האפשר ע''י אמירת תהילים ובתפילה משותפת.
הרב גבריאל סבאג בזירת האירוע (צילום מסך: ערוץ 2)
"אני זוכרת, שלזמן קצר הלכתי לבית-הספר היכן שהייתה כל ההתרחשות ושם אמרו לי בקווים כלליים מה קרה, לא רציתי לרדת לפרטים ומיד חזרתי אל הילדים. קיבלתי גם שיחת טלפון מאחת האמהות של התלמידים שרצתה לעדכן אותי בפרטים, אך שוב סירבתי לשמוע את הפרטים המדויקים בכדי שאצליח להיות עם הילדים בצורה חזקה ולהקרין להם תחושת ביטחון.
"לאחר זמן קצר יצאנו כולם מהכיתות וההורים באו לקחת את הילדים הביתה. במצב הרגיש שהיינו מצויים בו לא היה שייך שיום הלימודים יימשך - אז שמעתי את כל פרטי הפיגוע".
הרבנית סבאג משתהה מספר רגעים, וממשיכה: "התחושות היו קשות והדמעות איימו לפרוץ בכל רגע. מצידנו נדרש פוקוס מלא וסיוע בכל הפרטים הטכניים וכן המנטאליים עם ההורים והילדים ונאלצנו לכבוש את תחושות הכאב והשבר הגדול.
"בצהריים התכנסנו כולם לאמירת תהילים, הורים וילדים, צוות החינוך והמוניי יהודים שהצטרפו, כולל בכירים ואנשי ממשל שהשתתפו גם הם. בכינוס דיברה אימו של יונתן הי''ד ואמרה שאסור שהרצח הזה יהיה לחינם ושכל אחד ייקח על עצמו איזו שהיא החלטה טובה.
"ההתרגשות הייתה עצומה, כולם בכו ללא הרף. אני מצידי התפעלתי ממנה מאוד מהכוחות ותעצומות הנפש שגילתה בכך שהייתה לה היכולת לדבר ועוד לעורר את הקהל לקבל החלטות טובות".
וכך היא מתארת את רגעי ההלוויה הבלתי-נשכחת בטולוז: "למחרת בהלוויה, ראיתי את אימה של מרים יפה הי"ד שהייתה חברה הכי טובה של ביתי, המחזה היה קשה מנשוא והלב נקרע נוכח שברון הלב שלה ובכלל מהאסון שפקד אותנו את כל קהילת טולוז.
"כל יהודי המקום חשו שהם עצמם נפגעו ו לקחו את הפיגוע הזה בצורה קשה, מתקשים לעכל את המאורעות שהתרחשו רק ביום האתמול כמו בסחרחורת מהירה ומסוכנת.
"יהודי טולוז, באחווה גדולה וכמשפחה אחת גדולה צעדו בהלוויה כואבים עד עמקי נשמתם. באותה שעה האחווה הזו, עם כל הקושי, נסכה איזושהי תחושת ביטחון ורוממות רוח".
לדברי הרבנית סבאג, הפיגוע משפיע עד היום על יהודי הקהילה: "עד היום המצב לא פשוט בקרב ילדי בית הספר ובכלל בקהילה, ישנם פחדים וקושי עצום להתגבר".
למעלה: הנרצחים הי"ד. למטה: שוטרים בזירת האירוע
היא מספרת על הפעילות של בעלה עם יהודי הקהילה: "בעלי סייע רבות לאורך כל הדרך בהיבטים שונים. הוא מחזיק בין השאר גם בתפקיד רב צבאי בצרפת, כך שכישוריו וקשריו הביאו לתועלת רבה. הוא ניווט את כל ההורים והילדים לאיסוף מהיר לבתים וכן ליווה את אנשי הממשל והשיטור בצעדים הביטחוניים.
"כולם שואלים במה אפשר לעזור, בעצם אין הרבה מה... פשוט לקחת החלטות טובות כמה שיותר ולהרבות בפעולות שיעלו את נשמתם ויהוו את הניצחון האמיתי לכל גלי האנטישמיות שפוקדים אותנו.
"בית-הספר כעת מכונה בשם 'אור מרים' וכן נפתח כולל בעיר על שם יונתן הי"ד, נערך יום לימוד לע"נ . נעשים אירועים ויזמות שונות לפיתוח החיים היהודיים כאן והכל במגמה של הרמת ראש וסירוב להיכנע לטרור ולאנטישמיות.
"אני מאחלת לכל בית ישראל שנה טובה ומתוקה, שנה מוצלחת, שנה של בשורות טובות בכל המצטרך וכמובן שנה של גאולה!"
בוגרס, בולגריה
הרבנית תמי סלומון:
"נדרשתי לאזור אומץ, לראות מראות קשים"
לפני כשלושה חודשים, חיזבאללה ביצע פיגוע קטלני בעיר בוגרס שבולגריה. כך מתארת תמי סולומון, שליחת הרבי לעיר, את השתלשלות העניינים - מרגע קבלת ההודעה על הפיגוע: "הבשורה הקשה אודות הפיגוע תפסה אותנו בדרכינו מבודפשט לוינה. שם שהינו בכדי להשתתף בסמינר רבני אירופה.
"במשך הנסיעה חזרה, הפלאפון היה כבוי וקיבלנו אינספור הודעות המדווחות על שיחות שהתקבלו ולא נענו מבית חב''ד בורגס ובכלל. מיד הבנו שישנו דבר מה בהול ולאחר זמן הצלחנו לענות לטלפון, או אז שמענו על האסון.
"כשהגענו לוינה בררנו מהי האפשרות המהירה ביותר להגיע לבורגס. אני חשבתי תחילה לחזור לסופיה לילדיי, ושבעלי ימשיך לבורגס, אך לאחר התייעצות עם המשפיעה שלי, החלטתי לאזור כוחות ולהצטרף גם כן ולעזור במקום ככל יכולתי.
(צילומים: ערוצי הטלוויזיה הבולגריים)
מוינה נסענו לבוקרשט ומשם ברכב כ-7 שעות נסיעה עד שהגענו לבורגס. מהרגע שענינו לטלפון הראשון ועוד קודם לכן, המכשיר לא פסק מלצלצל. קיבלנו שיחות מכל רחבי העולם. מכרים, חברים ומשפחה שאלו לשלומנו והתעניינו במה ניתן לסייע. כלי-תקשורת שונים צלצלו גם הם ללא הרף בכדי לקבל אינפורמציה מאיתנו.
"אתר התיירות, אליו היו פני הנוסעים מועדות הינו 'חוף השמש', המהווה מוקד תיירות מפורסם בבולגריה. מידי שנה מגיעים אלפי תיירים בעונה זו של השנה, בעונת החורף המקום אינו פעיל, כך שבכל שנה אנו מביאים לתקופת זמן זו שלוחים שינהלו את הבית חב''ד באתר.
"השנה שימשו כשלוחים במקום הרב חיים ורחלי טברדוביץ שהיו בקשר איתנו כל הזמן והתייעצו מה לעשות, לאן לפנות, עם מי לדבר ופעלו בצורה יוצאת דופן ממש.
"עם הגיענו למקום הלכנו ישירות לבית הרפואה, שם פעלנו ע''פ הדרוש. אז התבקשתי אני, להצטרף למד''א ולטוס עימם לסופיה בכדי לתרגם ולקשר בין הפצועים והניצולים לבין כוחות הביטחון והסיוע הבולגריים".
הרבנית סלומון ממשיכה ומתארת: "כשהגעתי לשדה התעופה בסופיה, הכוחות עסקו באיסוף הגופות והפצועים וארגונם לטיסה לארץ. בטרמינל שהו שאר הנוסעים- הניצולים, ברובם פגועי הלם, אשר נאלצו לחכות לטיסה שתיועד להם רק לאחר פינוי סופי של הגופות והפצועים.
"הם היו מבולבלים ומבוהלים ושיוועו לשפה מוכרת. נשים ומשפחות שלמות עם ילדים שאף אחד מהם לא יצא מהטרמינל לאחר הפיגוע. הם לא רצו בשום אופן להמשיך בטיול או לצאת למקום כלשהו בקרבת השדה, 'רק להגיע כבר לארץ - הביתה', חזרו ואמרו יגעים וכואבים.
"בסביבות 12:00 בצהריים הם כבר עלו על טיסה חזרה לארץ. מדוע אנשים, גורמים ביטחוניים וכלי תקשורת רואים בבתי-חב"ד כתובת ישירה לפניות בתרחישים מעין אלו, לכאורה ישנה שגרירות וגופים פורמאליים יותר? היתרון הבולט של הבית חב''ד הוא היותו מרכז הנותן מענה מלא, לא רק בצרכים יהודיים, אלא גם ולעיתים בעיקר- בצרכים אלמנטאריים, בחיפוש קרובים ואף במתן מידע תיירותי.
"באופן טבעי כולם כבר יודעים שישנו בית-חב''ד והוא כמובן מעורב ומעורה בצרכי המקום וניתן לצלצל אליו בכל זמן – כי לשם כך הוא נועד בעצם.
"בבולגריה, פעמים רבות מפנה אלינו השגרירות פניות שקיבלה בעצמה, כמו תיירים ישראלים שנגנב או אבד להם ציוד והם זקוקים לאוכל ולמקום לינה, או עזרה מסוג אחר".
עוד אומרת הרבנית סלומון: "מעבר לכך, אדם פשוט מן המניין מרגיש בנח יותר לפנות לבית-חב"ד מלכתחילה. באסון הזה ובכל הסיוע שנלווה אליו, היה שיתוף פעולה מלא בינינו לבין השגרירות, עזרנו בתרגום בשטח עצמו ובסידור העניינים הטכניים והביטחוניים בין הניצולים והפצועים לבין הכוחות הבולגריים.
באזכרה שנערכה לפני שבועיים
"בעיקר באמצעי התקשורת ביניהם, כיוון שתחילת השיח של הצוותות נעשה מעברית לאנגלית ומאנגלית לבולגרית ופרטים רבים נשמטו בדרך כמו בתיאור תהליך הפינוי וסדר הפעולות שיינקטו עם הפצועים והניצולים, אז, ראינו צורך ונרתמנו לתרגם ולהקל בכך על כל התהליך, כשברור היה שחשוב שהכל ייעשה במהירות המירבית".
בנימה אישית
בנימה, אישית, מוסיפה הרבנית סלומון: "ההשגחה העליונה כיוונה שאגיע למקום ואסייע - 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש'. נדרשתי לאזור אומץ, לראות מראות קשים, לדבר ולתמוך באנשים בשעתם הקשה. זה היה צו השעה באותה העת בלי הנחות.
"ישנה נקודה נוספת שהבחנתי בה כתוצאה מרצף האירועים הללו. כשאנו שומעים על אסון או פיגוע, אוטומטית אנו רצים לבדוק אם לא נפגע שום מכר או ידיד שלנו, זהו טבע אנושי.
"כשנוכחתי להימצא בינות המשפחות ולראות את הכאב העצום מול העיניים, השמות הכביכול אנונימיים קיבלו פתאום משמעות. לכל אדם יש שם וסיפור שעומד מאחוריו וחלומות שרצה להגשים, כך שעצמת החיבור מתגברת גם אם עד לפני דקה היינו זרים גמורים.
"הנוסעים עצמם, הפגועים, הפצועים והניצולים, לא הכירו טרם האסון איש את רעהו וכל התהליך הקשה הזה איחד אותם יחד, נוצר קשר מיוחד והירתמות מדהימה בעזרה אחד לשני ללא כל הבדל של דת או שוני מנטאלי כזה או אחר".
אזכרה מרגשת
לפני שבועיים וחצי נערכה אזכרה בבית-הכנסת בסופיה. משלחת של משפחות הפצועים וההרוגים הגיעה לציין את המעמד. "הם הדגישו כל העת את העזרה הרבה של בית-חב"ד. כמובן שלא עשינו זאת בכדי לקבל צל"ש, אך בהחלט חימם את הלב לקבל הערכה והכרת הטוב מצד האנשים.
"לאחר האזכרה שנערכה כאמור בסופיה, נסעו כולם לבורגס להמשך העצרת.
כשישבו יחד, בתום האזכרה במסעדה בבורגס הייתה אווירה מיוחדת של ביטחון, שותפות והדדיות – פשוט 'עם ישראל'.
"משפחות ההרוגים העניקו לנו מתנה סט מהודר להבדלה. הם צרפו לשי זה מכתב שמיטיב לתאר את איחולינו לשנה החדשה, וזהו הנוסח:
לנו נותר לשאת תפילה
שמפעלכם לעולם ימלא ידיו
בארוחות שבת וחג, והפצת יהדות.
שתמשיכו לארח את ילדיי ישראל המבקשים לטייל
ושבני עוולה לא יצליחו עוד בדרככם התמימה לחבל"
הרבנית סלומון מסיימת: "בעז"ה שלא נצטרך לעולם לגלות את הכוחות ואת העצמות הפנימיות החבויות בזמנים קשים, אלא להבחין ולהביא תועלת באמצעותם רק בזמנים של שמחה וצמיחה. בזאת נאחל, שתהיה שנה טובה ומוצלחת, שנה בה לא נעמוד יותר בניסיונות המודדים אותנו בעתות אסון. שתהיה שנה טובה ומתוקה. שנת גאולה אמיתית".
שנת תשע''ב תמה, נגמרה לה, ואנו בפתחה של השנה החדשה – שנת תשע"ג.
בסוקרנו את האירועים השונים שפקדו אותנו בשנה החולפת, עם הטובים ועם הפחות טובים ואף הקשים שבהם, מתעורר בנו הצורך לשאול, להבין ולהתחקות אחר ההיבט הנשי באירועים אלו.
שניים מרכזיים שכאלו, ידועים לכולנו לצערנו הרב, הפיגוע המזעזע שאירע בטולוז שבצרפת לפני כחצי שנה, וכן פיגוע הטרור הקשה שהתרחש בבורגס שבבולגריה לפני כשלושה חודשים.
יצאנו לדבר עם השליחות שהיו שם כל העת, לאו דווקא מאחורי הקלעים, בכדי לשמוע כיצד הם התמודדו ואילו פעולות נקטו בשעת האסון.
טולוז, צרפת
הרבנית חווה סבאג:
"התחושות היו קשות, כולם בכו ללא הרף"
חווה סבאג - שליחת הרבי לעיר טולוז שבצרפת, מתארת את יום הרצח המזעזע בטולוז ואת השתלשלות האירועים ממנו והלאה.
"באותו יום לא בהיר בעליל", מספרת הרבנית סבאג, "עשיתי את דרכי כמידי יום לבית-הספר, אני משמשת כמורה לשכבת הגיל הצעירה ביותר הנמצאת במבנה אחר.
"כשנכנסתי לכיתה כבר ידעתי שמשהו קרה, רק לא ידעתי מה, גם הילדים כבר שמעו אי-אילו שברי שמועות, נקטנו כמובן בכל האמצעים הביטחוניים והתפללנו עם הילדים מבלי לדעת את סדר גודל האסון, פשוט התפללנו לרפואה ומניעת שברון. זעקנו ללב השמיים על-מנת להיטיב עם המצב שאותו לא ידענו לאשורו.
"הילדים היו נפחדים מאוד", היא ממשיכה ומתארת, "לרובם יש אח או אחות בשכבות הגדולות יותר של בית-הספר - שם התרחש האסון. הרגעתי את הילדים והשתדלתי להסיח את דעתם ככל האפשר ע''י אמירת תהילים ובתפילה משותפת.
הרב גבריאל סבאג בזירת האירוע (צילום מסך: ערוץ 2)
"אני זוכרת, שלזמן קצר הלכתי לבית-הספר היכן שהייתה כל ההתרחשות ושם אמרו לי בקווים כלליים מה קרה, לא רציתי לרדת לפרטים ומיד חזרתי אל הילדים. קיבלתי גם שיחת טלפון מאחת האמהות של התלמידים שרצתה לעדכן אותי בפרטים, אך שוב סירבתי לשמוע את הפרטים המדויקים בכדי שאצליח להיות עם הילדים בצורה חזקה ולהקרין להם תחושת ביטחון.
"לאחר זמן קצר יצאנו כולם מהכיתות וההורים באו לקחת את הילדים הביתה. במצב הרגיש שהיינו מצויים בו לא היה שייך שיום הלימודים יימשך - אז שמעתי את כל פרטי הפיגוע".
הרבנית סבאג משתהה מספר רגעים, וממשיכה: "התחושות היו קשות והדמעות איימו לפרוץ בכל רגע. מצידנו נדרש פוקוס מלא וסיוע בכל הפרטים הטכניים וכן המנטאליים עם ההורים והילדים ונאלצנו לכבוש את תחושות הכאב והשבר הגדול.
"בצהריים התכנסנו כולם לאמירת תהילים, הורים וילדים, צוות החינוך והמוניי יהודים שהצטרפו, כולל בכירים ואנשי ממשל שהשתתפו גם הם. בכינוס דיברה אימו של יונתן הי''ד ואמרה שאסור שהרצח הזה יהיה לחינם ושכל אחד ייקח על עצמו איזו שהיא החלטה טובה.
"ההתרגשות הייתה עצומה, כולם בכו ללא הרף. אני מצידי התפעלתי ממנה מאוד מהכוחות ותעצומות הנפש שגילתה בכך שהייתה לה היכולת לדבר ועוד לעורר את הקהל לקבל החלטות טובות".
וכך היא מתארת את רגעי ההלוויה הבלתי-נשכחת בטולוז: "למחרת בהלוויה, ראיתי את אימה של מרים יפה הי"ד שהייתה חברה הכי טובה של ביתי, המחזה היה קשה מנשוא והלב נקרע נוכח שברון הלב שלה ובכלל מהאסון שפקד אותנו את כל קהילת טולוז.
"כל יהודי המקום חשו שהם עצמם נפגעו ו לקחו את הפיגוע הזה בצורה קשה, מתקשים לעכל את המאורעות שהתרחשו רק ביום האתמול כמו בסחרחורת מהירה ומסוכנת.
"יהודי טולוז, באחווה גדולה וכמשפחה אחת גדולה צעדו בהלוויה כואבים עד עמקי נשמתם. באותה שעה האחווה הזו, עם כל הקושי, נסכה איזושהי תחושת ביטחון ורוממות רוח".
לדברי הרבנית סבאג, הפיגוע משפיע עד היום על יהודי הקהילה: "עד היום המצב לא פשוט בקרב ילדי בית הספר ובכלל בקהילה, ישנם פחדים וקושי עצום להתגבר".
למעלה: הנרצחים הי"ד. למטה: שוטרים בזירת האירוע
היא מספרת על הפעילות של בעלה עם יהודי הקהילה: "בעלי סייע רבות לאורך כל הדרך בהיבטים שונים. הוא מחזיק בין השאר גם בתפקיד רב צבאי בצרפת, כך שכישוריו וקשריו הביאו לתועלת רבה. הוא ניווט את כל ההורים והילדים לאיסוף מהיר לבתים וכן ליווה את אנשי הממשל והשיטור בצעדים הביטחוניים.
"כולם שואלים במה אפשר לעזור, בעצם אין הרבה מה... פשוט לקחת החלטות טובות כמה שיותר ולהרבות בפעולות שיעלו את נשמתם ויהוו את הניצחון האמיתי לכל גלי האנטישמיות שפוקדים אותנו.
"בית-הספר כעת מכונה בשם 'אור מרים' וכן נפתח כולל בעיר על שם יונתן הי"ד, נערך יום לימוד לע"נ . נעשים אירועים ויזמות שונות לפיתוח החיים היהודיים כאן והכל במגמה של הרמת ראש וסירוב להיכנע לטרור ולאנטישמיות.
"אני מאחלת לכל בית ישראל שנה טובה ומתוקה, שנה מוצלחת, שנה של בשורות טובות בכל המצטרך וכמובן שנה של גאולה!"
בוגרס, בולגריה
הרבנית תמי סלומון:
"נדרשתי לאזור אומץ, לראות מראות קשים"
לפני כשלושה חודשים, חיזבאללה ביצע פיגוע קטלני בעיר בוגרס שבולגריה. כך מתארת תמי סולומון, שליחת הרבי לעיר, את השתלשלות העניינים - מרגע קבלת ההודעה על הפיגוע: "הבשורה הקשה אודות הפיגוע תפסה אותנו בדרכינו מבודפשט לוינה. שם שהינו בכדי להשתתף בסמינר רבני אירופה.
"במשך הנסיעה חזרה, הפלאפון היה כבוי וקיבלנו אינספור הודעות המדווחות על שיחות שהתקבלו ולא נענו מבית חב''ד בורגס ובכלל. מיד הבנו שישנו דבר מה בהול ולאחר זמן הצלחנו לענות לטלפון, או אז שמענו על האסון.
"כשהגענו לוינה בררנו מהי האפשרות המהירה ביותר להגיע לבורגס. אני חשבתי תחילה לחזור לסופיה לילדיי, ושבעלי ימשיך לבורגס, אך לאחר התייעצות עם המשפיעה שלי, החלטתי לאזור כוחות ולהצטרף גם כן ולעזור במקום ככל יכולתי.
(צילומים: ערוצי הטלוויזיה הבולגריים)
מוינה נסענו לבוקרשט ומשם ברכב כ-7 שעות נסיעה עד שהגענו לבורגס. מהרגע שענינו לטלפון הראשון ועוד קודם לכן, המכשיר לא פסק מלצלצל. קיבלנו שיחות מכל רחבי העולם. מכרים, חברים ומשפחה שאלו לשלומנו והתעניינו במה ניתן לסייע. כלי-תקשורת שונים צלצלו גם הם ללא הרף בכדי לקבל אינפורמציה מאיתנו.
"אתר התיירות, אליו היו פני הנוסעים מועדות הינו 'חוף השמש', המהווה מוקד תיירות מפורסם בבולגריה. מידי שנה מגיעים אלפי תיירים בעונה זו של השנה, בעונת החורף המקום אינו פעיל, כך שבכל שנה אנו מביאים לתקופת זמן זו שלוחים שינהלו את הבית חב''ד באתר.
"השנה שימשו כשלוחים במקום הרב חיים ורחלי טברדוביץ שהיו בקשר איתנו כל הזמן והתייעצו מה לעשות, לאן לפנות, עם מי לדבר ופעלו בצורה יוצאת דופן ממש.
"עם הגיענו למקום הלכנו ישירות לבית הרפואה, שם פעלנו ע''פ הדרוש. אז התבקשתי אני, להצטרף למד''א ולטוס עימם לסופיה בכדי לתרגם ולקשר בין הפצועים והניצולים לבין כוחות הביטחון והסיוע הבולגריים".
הרבנית סלומון ממשיכה ומתארת: "כשהגעתי לשדה התעופה בסופיה, הכוחות עסקו באיסוף הגופות והפצועים וארגונם לטיסה לארץ. בטרמינל שהו שאר הנוסעים- הניצולים, ברובם פגועי הלם, אשר נאלצו לחכות לטיסה שתיועד להם רק לאחר פינוי סופי של הגופות והפצועים.
"הם היו מבולבלים ומבוהלים ושיוועו לשפה מוכרת. נשים ומשפחות שלמות עם ילדים שאף אחד מהם לא יצא מהטרמינל לאחר הפיגוע. הם לא רצו בשום אופן להמשיך בטיול או לצאת למקום כלשהו בקרבת השדה, 'רק להגיע כבר לארץ - הביתה', חזרו ואמרו יגעים וכואבים.
"בסביבות 12:00 בצהריים הם כבר עלו על טיסה חזרה לארץ. מדוע אנשים, גורמים ביטחוניים וכלי תקשורת רואים בבתי-חב"ד כתובת ישירה לפניות בתרחישים מעין אלו, לכאורה ישנה שגרירות וגופים פורמאליים יותר? היתרון הבולט של הבית חב''ד הוא היותו מרכז הנותן מענה מלא, לא רק בצרכים יהודיים, אלא גם ולעיתים בעיקר- בצרכים אלמנטאריים, בחיפוש קרובים ואף במתן מידע תיירותי.
"באופן טבעי כולם כבר יודעים שישנו בית-חב''ד והוא כמובן מעורב ומעורה בצרכי המקום וניתן לצלצל אליו בכל זמן – כי לשם כך הוא נועד בעצם.
"בבולגריה, פעמים רבות מפנה אלינו השגרירות פניות שקיבלה בעצמה, כמו תיירים ישראלים שנגנב או אבד להם ציוד והם זקוקים לאוכל ולמקום לינה, או עזרה מסוג אחר".
עוד אומרת הרבנית סלומון: "מעבר לכך, אדם פשוט מן המניין מרגיש בנח יותר לפנות לבית-חב"ד מלכתחילה. באסון הזה ובכל הסיוע שנלווה אליו, היה שיתוף פעולה מלא בינינו לבין השגרירות, עזרנו בתרגום בשטח עצמו ובסידור העניינים הטכניים והביטחוניים בין הניצולים והפצועים לבין הכוחות הבולגריים.
באזכרה שנערכה לפני שבועיים
"בעיקר באמצעי התקשורת ביניהם, כיוון שתחילת השיח של הצוותות נעשה מעברית לאנגלית ומאנגלית לבולגרית ופרטים רבים נשמטו בדרך כמו בתיאור תהליך הפינוי וסדר הפעולות שיינקטו עם הפצועים והניצולים, אז, ראינו צורך ונרתמנו לתרגם ולהקל בכך על כל התהליך, כשברור היה שחשוב שהכל ייעשה במהירות המירבית".
בנימה אישית
בנימה, אישית, מוסיפה הרבנית סלומון: "ההשגחה העליונה כיוונה שאגיע למקום ואסייע - 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש'. נדרשתי לאזור אומץ, לראות מראות קשים, לדבר ולתמוך באנשים בשעתם הקשה. זה היה צו השעה באותה העת בלי הנחות.
"ישנה נקודה נוספת שהבחנתי בה כתוצאה מרצף האירועים הללו. כשאנו שומעים על אסון או פיגוע, אוטומטית אנו רצים לבדוק אם לא נפגע שום מכר או ידיד שלנו, זהו טבע אנושי.
"כשנוכחתי להימצא בינות המשפחות ולראות את הכאב העצום מול העיניים, השמות הכביכול אנונימיים קיבלו פתאום משמעות. לכל אדם יש שם וסיפור שעומד מאחוריו וחלומות שרצה להגשים, כך שעצמת החיבור מתגברת גם אם עד לפני דקה היינו זרים גמורים.
"הנוסעים עצמם, הפגועים, הפצועים והניצולים, לא הכירו טרם האסון איש את רעהו וכל התהליך הקשה הזה איחד אותם יחד, נוצר קשר מיוחד והירתמות מדהימה בעזרה אחד לשני ללא כל הבדל של דת או שוני מנטאלי כזה או אחר".
אזכרה מרגשת
לפני שבועיים וחצי נערכה אזכרה בבית-הכנסת בסופיה. משלחת של משפחות הפצועים וההרוגים הגיעה לציין את המעמד. "הם הדגישו כל העת את העזרה הרבה של בית-חב"ד. כמובן שלא עשינו זאת בכדי לקבל צל"ש, אך בהחלט חימם את הלב לקבל הערכה והכרת הטוב מצד האנשים.
"לאחר האזכרה שנערכה כאמור בסופיה, נסעו כולם לבורגס להמשך העצרת.
כשישבו יחד, בתום האזכרה במסעדה בבורגס הייתה אווירה מיוחדת של ביטחון, שותפות והדדיות – פשוט 'עם ישראל'.
"משפחות ההרוגים העניקו לנו מתנה סט מהודר להבדלה. הם צרפו לשי זה מכתב שמיטיב לתאר את איחולינו לשנה החדשה, וזהו הנוסח:
לנו נותר לשאת תפילה
שמפעלכם לעולם ימלא ידיו
בארוחות שבת וחג, והפצת יהדות.
שתמשיכו לארח את ילדיי ישראל המבקשים לטייל
ושבני עוולה לא יצליחו עוד בדרככם התמימה לחבל"
הרבנית סלומון מסיימת: "בעז"ה שלא נצטרך לעולם לגלות את הכוחות ואת העצמות הפנימיות החבויות בזמנים קשים, אלא להבחין ולהביא תועלת באמצעותם רק בזמנים של שמחה וצמיחה. בזאת נאחל, שתהיה שנה טובה ומוצלחת, שנה בה לא נעמוד יותר בניסיונות המודדים אותנו בעתות אסון. שתהיה שנה טובה ומתוקה. שנת גאולה אמיתית".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
