מעשה בקוזק, סוס ורומח ● סיפור לימי הדין הממשמשים ובאים
הרב זלמן רודרמן
בתפר שבין חודש הרחמים והסליחות לימי הדין הממשמשים ובאים, זמן שבו כל יהודי מחפש זכויות לעצמו ומשתדל ללמד זכות על זולתו, הנה סיפור נהדר שמצאתי לאחרונה בספר 'רשימות דברים' מאת הרה"ת ר' יהודה חיטריק ע"ה:
פלוני התאונן פעם באוזניו של החסיד הנודע ר' ישראל (לווין) נעוולער ע"ה על הנהגותיהם של כמה מחסידי חב"ד שהכיר, ומן הביקורת על החסידים השליך הלה על השיטה כולה.
"הסכת ושמע סיפור", ענה לו ר' ישראל:
יהודי גדול בתורה התמנה לרב בעיר חשובה. עם בואו לעיר זומנה לו פגישת היכרות ראשונה עם פרנסי העיר ונכבדיה. הרב, שחבש דרך־קבע כובע צילינדר, הסירוֹ עם כניסתו מראשו והניחו על השולחן שלפניו.
הנכבדים ראו בהסרת הכובע מהראש אקט של חוסר נימוס כלפיהם. "והיכן הדרך־ארץ?", לא נרתעו מלהטיח את ביקורתם ברב, "כלום אין כבוד־מעלתו רוחש לנו מינימום של כבוד?!".
הרהור קל חלף על פניו של הרב בעודו בורר את מילותיו.
"חלילה וחס!", אמר להם כעבור רגע. "מכבד הנני אתכם עד מאוד. ואשר לשאלתכם – אשיב עליה בסיפור".
וכך סיפר הרב לנכבדי העיר:
הדבר אירע בעת מלחמת הגרמנים ברוסים. הגרמנים שלחו לשדה־הקרב חיילים מאומנים היטב בעוד הרוסים שגרו אל החזית קוזקים רכובים על סוסים ורמחים בידיהם. די היה במראה הקוזקים הדוהרים לקראתם עם הרמחים בידיהם, כדי להפיל אימה בלב החיילים הגרמנים. לא ייפלא אפוא כי האחרונים איבדו יום־יום לוחמים רבים.
בוקר אחד בטרם צאתם לעוד יום של לחימה, כינס המפקד הגרמני את חייליו ואמר להם כך: "היום המשימה שלכם לא תהיה ניצחון בקרב. הפעם אבקשכם דבר אחד ויחיד: לתפוס קוזק אחד חי ולהביאו לכאן ביחד עם סוסו".
גם ביום ההוא הפילו הקוזקים חללים רבים מקרב הגרמנים. ואולם המשימה שהטיל המקפד הגרמני על חייליו – בוצעה על־ידם. הם הצליחו להביא אל המחנה שלהם קוזק אחד עם סוסו ורומחו.
המפקד הגרמני היה מרוצה. הוא פקד על חייליו להתייצב בשתי שורות זו מול זו, ולאחד החיילים הורה להוביל בין שתי השורות את הקוזק הרוסי כשהוא רכוב על סוסו ומחזיק בידו את הרומח.
איש לא הבין לאן חותר המפקד, אבל הפקודה מולאה כלשונה. לאחר מכן הורה המפקד הגרמני לקוזק לרדת מהסוס. על שלושה מחייליו הוא ציווה להוביל שוב בין שורות חייליו את הקוזק עם סוסו ורומחו, אולם הפעם – כל אחד מהפריטים הנ"ל, בנפרד.
עד מהרה בוצעה גם פקודה זו: חייל אחד הוביל בין שורות החיילים את הסוס, חייל שני משך אחריו את הקוזק ואילו חייל שלישי החזיק בידיו את הרומח. ועדיין איש מהחיילים הגרמנים לא הצליח לרדת לסוף דעת המפקד.
או־אז התייצב המפקד מול חייליו והסביר: "לאחר שהתעמקתי רבות וניסיתי לעמוד על שורש הפחד האוחז בכם בשדה־הקרב עם הקוזקים, הבנתי סוף־סוף את הסיבה.
בדמיונכם אתם רואים את הקוזק והסוס והרומח שבידו כיחידה אחת. ומכיוון שברייה משונה שכזו טרם ראיתם מימיכם – לבכם מתמלא תכף ומייד אימה ופחד.
על־כן הוריתי להפריד בין השלושה למען תדעו כי אין כזאת ברייה אלא מדובר בשלושה דברים נפרדים לגמרי – קוזק, סוס ורומח. מעתה, גם כאשר תפגשו בשדה־המערכה את כל השלושה יחדיו, לא תתייראו עוד מפניהם...".
סיים הרב את סיפורו ואמר: "כשנכנסתי לכאן וראיתיכם, הבנתי תכף ממראה פניכם כי בעיני־רוחכם הרב וכובע הצילינדר – חד הם. רציתי אפוא להמחיש לכם כי אין הדבר כך, אלא רב הוא רב, וצילינדר הוא בסך־הכול כובע...".
ובכן, פנה ר' ישראל נעוולער ליהודי שהלין על הנהגת החסידים וממנה הקיש גם לדרך, אף אתה צריך לדעת כי דרך החסידוּת והחסידים עצמם והנהגות לא־רצויות שלהם (במידה והן קיימות) – אינם מציאוּת אחת, אלא מדובר בשלושה דברים נפרדים. ישנה דרך החסידוּת שהיא קודש־קודשים ואמת־לאמיתה, ישנם החסידים עצמם שהם בני־אדם כמוני וכמוך, ולחסידים הללו ניתנה בחירה־חופשית. אל לך להסיק מסקנות מהנהגתם של אי־אלו חסידים על דרך החסידות כולה...
עד כאן הסיפור המאלף, הטומן בחובו מסר חשוב גם בכל הנוגע להפרדה שראוי לכולנו לעשות בין האיש עצמו ובין הנהגתו. שכן גם אם פלוני כשל במעשיו, אין הדבר מתיר לנו לפסול אותו מהיסוד. ואף אם הנהגתו של פלוני־אלמוני איננה לרוחנו, בפרט זה או אחר, אין בכך הצדקה לפירוד לבבות.
יהי־רצון שנשכיל ונצליח להפריד בין דרך האמת הסלולה למתיימרים לדבר בשמה, בין השגיאות לשוגים ובין המעשים לעושים.
שנה טובה ומתוקה.
פורסם ב"כפר של הרבי"
מאפשרים לכם לקבל
