Ynet ממליץ: יש מה לראות בכפר חב"ד גם לפני ימות המשיח
זיו ריינשטיין
כבר נסעתם אין-ספור פעמים על כביש מספר 1, בדרך לנתב"ג, לירושלים או לתל אביב, וראיתם בניין גדול מלבנים אדומות מביט עליכם אבל אף פעם לא עצרתם לבדוק או נכנסתם לשאול.
תכירו את כפר חב"ד, היכן שהרבי מלובביץ' הוא עדיין סלב, התושבים חסידים אבל גם חקלאיים ו"מחכים למשיח" הוא לא רק שם של שיר.
בפרוס חגי תשרי, מקבל כפר חב"ד (חוכמה, בינה, דעת) נופך מיוחד וחגיגי. תושבים מכל הארץ באים לבחון אתרוגים לסוכות, מכוורת הדבש המקומית פועלת ביתר מרץ וערכות "שנה טובה" נארזות בדרכן לכל הארץ.
הרבי אמר "אסור להתייאש"
כפר חב"ד נוסד ב-1949, עת הרב יוסף יצחק שניאורסון (חמו של זה שיותר מוכר לכם מברוקלין), הורה ליהודי רוסיה שהתיישבו בצרפת לעלות ארצה ולהקים ישוב יהודי על אדמות הכפר הערבי הנטוש ספאריָה. אם בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הגיעו יהודים חילוניים, במה שכונה ציונות-חילונית חקלאית, יהודי חב"ד היוו את ה"קונטרה" לחלוצים עם ציונות-דתית משלהם, כשהם נשלחו לעבוד את אדמת ארץ הקודש תוך כדי שילוב תורה ומצוות.
והמוטיב החקלאי, שהיה נחלת השטעטל היהודי בגולה, המשיך להתקיים גם כאן וכיאה לישוב חקלאי קיבל את המילה "כפר". ההתחלה לא היתה סוגה בשושנים, והחב"דניקים סבלו התקפות ומעשי רצח מהשכנים הערבים, אבל הרבי אמר "אסור להתייאש".
כיום חיים בכפר חב"ד כאלף משפחות המתפרסות על כ-7,000 נפש. רובם עוסקים בחינוך, חלקם הקטן עדיין נשארו חקלאים. "מצב האבטלה כאן שואף לאפס", אומר לי יו"ר ועד כפר חב"ד, הרב בנימין ליפשיץ, שהוא וחבריו מנסים להזים את השמועה ש"דוסים לא עובדים". גם גיוס לצבא הוא מנת חלקם של החב"דניקים הצעירים, אולם רבים מתגייסים בגיל 21 אחרי שהתחתנו או סיימו ללמוד בישיבה.
770 - המספר שהפך לסמל
ואת הלימודים מקיימים רבים מהם ב"סמל של כפר חב"ד" שידוע גם כ"770". זהו כינויו של בית הרבי מלובביץ, מנחם מנדל שניאורסון (וביידיש ליובאוויטש - "עיר האהבה") בברוקלין, שבנוי מלבנים אדומות וקיבל את שמו הודות למספר הבית ברחוב שבו הוא שוכן.
ב-1985 הורה הרבי לחסידיו לבנות העתק של ביתו מברוקלין בכפר חב"ד, בכדי שישמש מפלט ישועה עבור אלו שאין בכוחם להגיע לארה"ב. הבניין משמש כסמינר ללימודי דת, אתר לחתונות ובר/בת-מצוות ללא תשלום ומקום התייחדות עם הרבי וזכרו בחדר עבודה שנבנה ממש כפי שהשאיר אותו הרב, עת החזיר נשמתו לבורא ב-1994.
הרב פגש בביתו בניו יורק מאות אלפי יהודים מהעולם שביקשו עצה, שישא תפילה, שיקשיב. כה זכורה לרבים הפגישה עם הרב, עד כי יש מי שמספר שבאותן דקות הרגישו המאמינים שהרבי נמצא אך ורק איתם.
כל אתרוג מלמיליאן
אבל בצד האמונה יש גם עבודה, ואם אמרנו ישוב חקלאי - אמרנו אתרוגים. בשטחי הכפר מגדלים אתרוגי קלבריה, שמקורם בדרום איטליה. וכזה הוא נחום לוריא, שאחראי על 200 דונמים של אתרוגים שהוא מגדל עבור שבוע אחד בשנה - סוכות. לפני 50 שנה קיבל חמו של לוריא מהרבי מלובביץ' בברוקלין, זרע של אתרוג קלבריה בכדי שישתול פרדס בארץ.
כיום הפך הפרדס לתפארת הכפר, שבו מגדלים גם הדסים משולשים (3 עלים) הנחשבים למובחרים וגם ערבה. את הלולב השאירו לאזור צפון ים המלח והערבה.
שבועות לפני שצריך לברך על ארבעת המינים, כבר גודשים את הכפר עשרות יהודים שבאים לבחור אתרוג משובח. "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר", כתוב בספר ויקרא כ"ג, ועל כן מהדרים בבחירת האתרוג אפילו יותר מבחירת טלית.
"יש לנו אתרוגים מחמישה שקלים ועד 2,000 שקל ויותר", אומר לוריא שמשתמש בשיטות גידול "אנטי אייג'ינג" לשמירת האתרוגים טריים גם חודשיים לפני החג. עם סיום החג, מוזמן הציבור לבוא לכפר ולאסוף אתרוגים ללא תשלום שבהם ניתן להשתמש לריבות, בשמים ועוד. תביאו ארגזים, נשארים אלפים.
תהלים בוורוד פוקסיה
מפעל אחר שכדאי לפקוד בכפר הוא הכריכיה לספרי קודש. לא, לא מדובר בשם נרדף לסנדוויצ'יה, אלא במפעל חייו של דניאל רובר ובניו שכבר 23 שנה כורכים ספרי דת.
את מלאכת הכריכה למד דניאל במיניסוטה, ממנה הוא מגיע, ובקריירה הקודמת שלו היה גוי שלחם במלחמת וייטנאם. הוא התוודע ליהדות, התגייר והפך לחב"דניק גאה. העור שממנו כורכים את ספרי הקודש מגיע מאזור בנגל שבהודו, ובחנות שסמוכה למפעל תמצאו שלל ספרי קודש בצבעים שונים, אפילו בוורוד.
לפי רובר, 95 אחוז מהספרים שלו נמכרים כמתנות. "זוהי המתנה האולטימטיבית", הוא אומר, ומוסיף שספר הקודש הנמכר ביותר הוא "חת"ת" - ספר המאגד את שלושת הספרים חומש, תהלים ותניא. "זה נמכר כמו לחמניות טריות".
אבל רובר עצמו יותר אוהב את ספר תהלים, ובסוד מגלה שיש הבדל בין רכישות ספרים של אשכנזים לספרדים. "הליטאים קונים יותר ספרים עם כריכה חומה בעוד הספרדים יותר פתוחים לצבעים".
הספא של החב"דניקיות
נשים אינן שייכות לספרה הביתית בלבד כפר חב"ד, אלא נמצאות בתפקידי מפתח שונים בכפר. אחת מהן היא שושי שניאורסון (קרובה-רחוקה של הרבי מלובביץ') שמנהלת את מכוורת "מאחורי הדבש".
שושי היא רק אחת מ-20 ילדים שהיו לאביה, משה, שלפני שנים חיפש דרך להגדיל את מקור הפרנסה, וענף הדבורים קרץ לו. הרבי נתן ברכתו, ומשה החל לגדל דבורים לדבש ואף פתח מרכז מבקרים. לפני כעשור נפטר, וכיום מנהלים את המקום שושי ובעלה.
במאחורי הדבש ניתן לצפות בסרטון על עבודת הדבורים, להתנסות בסדנאות יצירת הנוזל המתוק ואפילו לבקר את הדבורים בפעולה עם טרקטור מיוחד שהילדים מתים עליו.
חוכמת הפיצה
אטרקציה אחרת לילדים בכפר היא "שמעל'ה". זהו שמה של בובת חב"דניק קטן, לבושה בלבוש אברך צעיר שאם לוחצים את ידו - מיד מתחיל לשנן "שמע ישראל". דורה, מאחוריך.
וכדאי שלא תעזבו את הכפר על בטן ריקה, קפצו ל"זלמנס' פיצה". כן, לגם לדתיים יש ג'אנק פוּד ולצערנו הכשרות לא מפחיתה מהקלוריות.
מפיצות ועד פלאפל, סוף סוף מקום שבו משולש פיצה עולה רק 8 שקלים ופלאפל 12 שקל. המחירים של פעם וגם כוללים איזה סיפור או שניים מבעלי המקום, שלכל מושג או אירוע מיד ידביקו איזה משל עם מוסר השכל.
לפני שעזבתי את הכפר, בדרך חזרה אל החילוניות, ראיתי פתאום חמור לבן קשור לעמוד. תקראו לזה מקריות או לא, אבל במקום שבו מצפים למשיח יום-יום מצפים גם לכל עדת ישראל וישמחו לפגוש בכולם, ואולי אנחנו נקרב את בואו יותר מהכל.
מאפשרים לכם לקבל
