מערכת COL
|
יום י' אלול ה׳תשע״ב
28.08.2012
על סף היכל תלמודו > המאמר שמכה גלים ● לקריאה
אנו תמהים, הכיצד זה לא נחקקה עדיין דמותו של הרבי בתודעת עמנו לכל לראש, כגדול מנחילי התורה בדורנו, כחדשן ומהפכן אמיתי היוצר דמות חדשה של בן תורה שהוא בעל ידיעות נרחבות ומקיפות בתורה על כל חלקיה. הכיצד זה לא הגיעו עדיין ספריו הרבים אל מקומם הראוי בארון הספרים של כל בית יהודי בארץ ובעולם ● COL מתכבד להגיש את ה'פתח דבר' של הספר החדש "משנתו של הרבי מליובאוויטש" העוסק באופן מקיף ומעמיק במאפייני משנתו של הרבי ובתכניה, מאת הרב מאיר אליטוב ● המאמר מכה גלים למאמר המלא, אל תפספסו ● גילוי מרעיש: פסק-הדין להבאת הגאולה של הרב מרדכי אליהו
(באדיבות: מכון אבנר)
מאת הרב מאיר אליטוב
זכה הרבי מליובאוויטש ושמעו הולך מקצה העולם ועד קצהו, ועדיין לא זכו כל בתי מדרשות שבעולם להכיר משנתו העצומה והפלאית ולהגות בה דרך קבע.
בתודעה הציבורית נחקקה דמותו כמנהיג מורם מעם, כצדיק וקדוש הפועל ישועות בברכותיו, כאוהב ישראל באמת הדואג לכל יהודי באשר הוא, כהוגה תנועת התשובה ומחוללה וכמי שהפיח חיים יהודיים בכל פינה בעולם על ידי צבא השלוחים שהקים. דעתו הברורה בעניני השעה וקולו הנחרץ בענינים שלדורות עשוהו מורה דרך לרבים בעניני הפרט ולעמוד האש בהוראותיו לכלל. יש שכינוהו היהודי הגדול בעולם ויש שאף הגדילו ואמרו: גדול - דורות הרבה.
אולם פלא גדול הוא, שבקרב הצבור הרחב הנחשף לפעולותיו המגוונות ונהנה מברכותיו והדרכותיו, לא התנחלה ההכרה שחידושו הגדול באמת הוא פלא תורתו ונס יבולו העצום החובק את כל תחומי התורה. גם את כל מגדל מפעלותיו שבכל התחומים הוא בונה מתוך התורה ומכח חידושיו שחידש בה, עד שאין לך ולו מבצע אחד או הוראה אחת שהעביר לחסידיו, שלא מצא לה סימוכין ובנה לה תשתית תורנית רחבת היקף, מקורית, עמקנית וחדשנית העומדת מאחרי כל פעולה ופעולה שבה נקט בכל שנות נשיאותו.
היו אמנם גדולי ישראל הנושאים ונותנים עמו בתורה, מריצים אל חדרו שאלות סבוכות שאין פותר להן ומקבלים תמיד את תשובותיו המקוריות והקולעות. ישנם גם בני תורה רבים העומדים על גדולתו העצומה בתורה על כל חלקיה דרך הלימוד בספריו ומתוך עיון בקונטרסים השונים ובכל זאת, בתודעת ההמונים עדיין לא נחקקה דמותו כשר התורה של דורנו ולא הוטמעה בהם ההבנה הפשוטה שהגילוי העצום העולה מתורתו הוא נקודת הכובד שבאישיותו והוא הציר המרכזי עליו סובבים שלל פעולותיו הרבות.
רבים דיברו על דמותו של הרבי כעל משה רבנו שבדור והזכירו את מאמר הזוהר בדבר "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" , והרי לא על שום הניסים הגדולים שעשה לנו במצרים ובמדבר נקרא משה בתואר רבנו, אלא על שם התורה שהוריד לנו מן השמים ולימדנו חוקיה משפטיה ומצוותיה, כך גם משה רבנו שבדור אינו נקרא כן אלא על שם מפעלו התורני העצום, וכל השאר היא תוצאה הבאה מכח תורתו ומחידושיו שחידש בה.
רבים מלומדי התורה לא שמו לבם לכך שמשנתו הענפה פורצת דרך אל מחוזות תורניים חדשים ולא שכיחים בהיכלי הישיבות של דורנו ומעצבת בתוך כך דמות חדשה של בן תורה שיש לו ידיעות רחבות והשגות עמוקות בתורה על כל חלקיה: בפרש"י על החומש, בפרקי אבות, במאות רבות של סוגיות תלמודיות בבבלי ובירושלמי, באין ספור מדרשים, בהלכה ובאגדה, ברמב"ם על כל ספריו, בזוהר, בקבלה ובחסידות ובמאות רבות של ספרי ראשונים ואחרונים.
קהלים אלו כלל לא הבחינו שתורתו של הרבי רלוונטית לגמרות הנלמדות בישיבותיהם, לפרש"י שעל החומש אותו למדו מידי שבת בשבתו, לרמב"ם שכה עסקו והתפלפלו בו ואף לאמונות והדעות המעסיקות את בני דורנו. צבורים גדולים בעדת לומדי התורה אינם יודעים עד היום שלקוטי השיחות של הרבי, לא לקוטים הם ולא שיחות, כי כל אחת מכאלף ושש מאות! השיחות שבשלושים ותשעה הכרכים שבסדרה זו, היא הרבה יותר מהידוע בישיבות כשיעור כללי עמוק ומרתק בעל עשרות רבות של מראי מקומות שונים ומגוונים שבכל אחת מהן ימצא הלומד הסתכלות חדשה על הענין הנדון והסברים מאירים ומקוריים שלא נאמרו קודם מעולם, תוך ביסוסם על הגמרות והמדרשים השונים ועל דבריהם של הראשונים והאחרונים.
רבות דובר על החדר הקטן ממנו ניהל הרבי את שלל פעולותיו הנוגעות ליחיד ולכלל, ובו קיבל עד השעות הקטנות של הלילה שועי עולם ופשוטי עם, תוך שהוא משפיע מברכותיו ופותר מגוון עצום של בעיות, תהיות וספיקות, בכל תחומי החיים הגשמיים והרוחניים, הפרטיים והציבוריים גם יחד.
אלבומים לא מעטים סיקרו את תקופת נשיאותו בשלל תמונות וספרים רבים נכתבו על הניסים והמופתים ש"התגלגלו מתחת לשולחנו". אולם, חובה עלינו לדעת, שהמופת הגדול מכולם התרחש דבר יום ביומו, מעל לשולחנו דווקא, ובאותן עשרות שנות נשיאותו, בין כתליו של חדרו הקטן והצנוע, נתרחש לעמנו הנס הגדול באמת.
נס היצירה התורנית שקשה למצוא לה אח ומשל בכל קרית הספר של עמנו, מפרי רוחו של איש אחד. לא בהיקפה ומבנה, לא בחדשנותה ומקוריותה, לא בגאונות העצומה שבה הגובלת לא פעם ברוח הקודש של ממש, ולא בחן ההסברה הנסוך עליה.
נס הנר המערבי שלא כבה מעולם בחדרו אפוף הפשטות ועמוס הספרים, והוא עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל ואף התורה מסורה לישראל על כל יופייה והדרה, נתונה היא גם בדורנו על כל עומקה ואין סופיותה, על אלפי דיוקיה העדינים ורבבות דקדוקיה והוראותיה המרננים.
נס המנורה הטהורה שהכל צריכים לאורה, גאוני עולם ופשוטי עם, עמקנים ופשטנים, למדנים ובעלי בתים, חכמי הסוד ופוסקי ההלכה, חסידים ומתנגדים, בעלי מקרא ובעלי גמרא, דרשנים ומשפיעים, כולם יחד הוארו באור יקרות הנוטע בהם שמחה וחיות מחודשים בלימוד התורה על כל חלקיה.
נס להתנוסס בו ולהגביה נפשות הלומדים אל דרגות חדשות בעבודת השם ובתיקון המידות ואל רום גובה השגת אנוש בהגות ובמחשבה שבתורתנו.
נס עמוד העשן של עצי המערכות הרבות שערך באין ספור נושאים תורניים, הבלולים בעמקות הגיונו ובחריפות סברותיו, נס בו לא נצחה שום רוח אחרת את רוח קדשו העולה ניצבת מעל הנושאים הרבים שביאר שהרי כל גץ היוצא מ"פטיש יפוצץ סלע" שלו, הוא כחץ שלוח אל לב הענין המצוי בנקודת הפנים שלו, ומשום כך, ארשת של אמת גדולה אופפת את כל דבריו.
אכן, נס גדול היה שם, וכשם שאין בעל הנס מכיר בנסו, כך אין עולם התורה מכיר עדיין בנס היצירה התורנית העתידה להאיר בהיכליו, ועדיין לא הפנים את העובדה הפשוטה שבמאה השמינית לאלף השישי דרך כוכבו של מי שעתיד להנחיל לישראל תורה חדשה ארוכה מארץ רוחבה ומני ים עומקה.
רבים מבינינו מתרפקים בגעגועים על השנים ההן ומפליגים בערגה אל ימי הזוהר של נשיאותו, בהן עינינו ראו ולא זר, את הפלא הגדול שביהודי הגדול של דורנו. אבל צריכים אנו לידע ולהודיע שהפלא הגדול עודנו שוכן כבוד בתוך ספריו הרבים, שהרי כל אחת משיחותיו היא נס של ראיה רוחנית, מופת של גאונות על אנושית ופלא של למדנות נבואית, וכולן יחד, הן עדות נחרצת על משכן הלעד ולעולמים בהיגיון לב אנוש.
תנאי גדול לבינה במשנתו הוא דעת ייחודה, וכשם שחולצים את המנעלים לפני הכניסה לטרקלין מזרחי, כך יש לחלוץ מתוך מוחנו את המדדים המקובלים בהם הורגלנו להתבונן ביצירות התורנית. שונה יצירתו התורנית של הרבי מרוב הספרים המוכרים והידועים - פירות הדורות האחרונים, כי דרך כלל נודעו גדולי האחרונים על שום חיבוריהם בתחום אחד או שנים לכל היותר.
רבים מגדולי ישראל התפרסמו בגין חיבוריהם על הש"ס, ורבים אחרים נחקקו בתודעת עולם התורה כעושי חיל בביאוריהם על הרמב"ם. ישנם גדולי ישראל השקועים כל כולם בד' אמות של הלכה ופסיקה, וישנם המפליאים פירושיהם וחידושיהם במקרא או באגדה, בנסתר ובקבלה. גם לעוסקים בכמה מתחומי התורה, היתה תמיד נקודת הכובד האחת שעל שמה נקראו בחיבוריהם, וחידושיהם בשאר התחומים היו כפרפראות ליצירתם העיקרית.
משנתו הענפה, לא רק שעוסקת בהרחבה בכל הנושאים כולם, אלא שבכל אחד מהתחומים הוא פורץ דרך חדשה ומקורית בדמות שיטת לימוד ייחודית להבנתו, ובכל תחום בו אנו עוסקים בלימוד תורתו יכולים היינו לומר הנה התחום שהוא גולת הכותרת של משנתו, כי בכל תחום ותחום לא רק שהוא עושה מטעמים, אלא אף סולל נתיבים.
אילו לקטנו את כל חידושיו בש"ס בבלי וירושלמי, ויצקנו לתוכם גם את מאה חמישים ואחד ההדרנים שאמר על מסכתות הש"ס השונות, הרי לנו יצירה תורנית עצומת מימדים שהכל בה: שיטת לימוד ייחודית ומקורית, למדנות עצומה ובקיאות שלא בנמצא, ביאורים מדהימים בשורשי ההלכות ובפשט הגמרות, גילויים נרחבים בשורשי שיטות התנאים והאמוראים הלוקחים את הלומדים בכל הדרן ובכל שיחה למסע מרתק של הבנה חדשה בהוכחת שיטתם האחת על פני כל הש"ס כולו. כל זאת הוא עושה תוך תירוץ קושיות רבות ששאלו הראשונים והאחרונים בסוגיות השונות. אילו בא מאן דהו והניח על שולחן עולם התורה מאסף תורני בדמות זה על כל עומקו ורוחבו, היינו בוודאי אומרים גדול ראשי הישיבות לפנינו.
הלא סך כל ביאוריו ברש"י על התורה, הם לא פחות מאשר מהפכה אמיתית בלימוד רש"י שעל החומש, שיטה חדשה שלא רק שאין כמותה אלא שגם אין דומה לה בספרות התורנית שבכל הדורות.
הלומדים במאות! שיחותיו ברש"י על החומש שכל אחת מהן היא שיעור עמוק ומרתק לביאור חדש ברש"י שלא נאמר קודם מעולם, מוצאים עצמם מוקפים בתוך שלל ביאורים המגלים עמוקות וצפונות בכוונות רש"י גדול פשטני המקרא תוך דיוקים עדינים ודקדוקים מופלאים בכל מילה ובכל אות שבדבריו, ולא עוד אלא שעל ידי פירושו החדש, הניח הרבי פלס חדש על שולחן בית המדרש בישראל בדמות כללי רש"י המגלים שיטה חדשה ודרך סלולה ללימודו, עד שנמצאו הלומדים פוסקים ואומרים : רש"י חדש לפנינו, כי אינו דומה כלל רש"י שלפני השיחות לזה שאחריהם. אילו בא מאן דהו והניח על שולחן הלומדים כדבר שגילה הרבי במאות "דיבורים המתחילים" שבפרש"י שעל החומש, ועמם כללי רש"י שכתב, היינו לבטח פוסקים ואומרים: ממשיכו של רש"י לפנינו.
אילו קיבצנו לחוד את כל חידושיו הרבים והמופלאים ברמב"ם על כל ספריו, הרי לנו כמה וכמה כרכים עבי כרס ובהם הוא מבאר בביאור חדש ומקורי כאלף! הלכות וענינים מספרי היד החזקה תוך ראיה חודרת וסברה נוקבת בכל אחת מההלכות הרבות שביאר ובענינים רבים נוספים שבספר המצוות, במורה נבוכים ובפירוש המשניות. בכולם הוא טובע חותם של ראיה חדשה ומופלאה ללימוד הרמב"ם על כל ספריו בדמות דרך חדשה ללימודו. אילו בא אדם ואמר זוהי סך כל יצירת חיי היה לבטח מרומם בעינינו לדרגת גאון הדורות ברמב"ם.
אילו ערכנו מאסף לכל השיחות העוסקות בהוראות הנלמדות לעבודת ה', מסיפורי התורה ומאורעות האבות והשבטים, הרי שאנו עומדים משתאים אל מול יצירה מופלאה שכל אחת משיחותיה היא צידה לדרך חיים ופרנסה לנפשות ההמונים המבקשים דרך בעבודת השם ומתענגים על הגיונות הקודש ורגשות הטוהר הנוהרים על דפי ספריה. כל אחת מהן היא מעיין לאנינים, וכולן יחד שפיעה להמונים. כל אחת היא בנין בנוי ומשוכלל, וכולן יחד עיר גדולה לאלוקים.
אילו כרכנו יחד את כל ביאוריו הרבים בזוהר בחסידות ובקבלה, בפנימיות התורה וברזין דאורייתא ועשינו אותם חטיבה אחת, די היה בה כדי להכריז ולומר חכם הרזים שבדורנו.
הלא רק אלף חמש מאות ששים ושלושה מאמרי החסידות שהשפיע עלינו, שתוכנם רצוף מדע האלוקות ונפש האדם, וכולם בגדר פרי חדש מרוח קדשו, הם הוכחה ניצחת לכך שמעולם לא שקעה שמשה של חב"ד ובכל דור ודור קם לה אדמו"ר שהוא עמוד האש לפני המחנה ומורה דרך לרבים המבליע תורתו החדשה בתוך מאמרי קודמיו.
בא וראה את ארבעים הכרכים של אגרות הקודש שכתב לאלפים בלמעלה מארבעים שנות נשיאותו, שהם נושא לעצמו הראוי למחקר מקיף ומעמיק ובהם פורס הרבי לכל אחד ואחד את הפרוסה הראויה לו מלחם הפנים של דעת עליו, ומהן ניצבת דמותו כשר המשקים ובידו כוס ישועות של הדרכה אישית ומיוחדת למעמדו ומצבו של היחיד.
כל בן תורה המתוודע אל מימדה העצומים של יצירתו התורנית, משתאה ומשתומם מגודל היקפה ומהמספר הרב של הנושאים בהם היא נוגעת, אך בעיקר משתומם הוא מן השפיעה, אותה שפיעה שאין בה הפסק או מנוחה ואדרבה, כל כמה שהיא מגלה והולכת היא הולכת וגוברת עד שנעשית נביעה להנביע ושפע על טבעי להשקות בו עדרי צאן קדושים לרוב.
תדע, שעל אף הקיפה העצום והבלתי נתפס של משנתו, הרי שעיקר חידושה הוא בעומק שבה. ועד כמה שלא נדבר בכמותה עדיין לא חיסרנו טיפה אחת מים איכותה, כי יותר משיצירתו התורנית אינה נתפסת בהיקפה ובגודלה העצום, אין היא נתפסת בעמקנותה, בחריפות שבה, בהגיון הנוקב שבסברותיה החדות, בלומדות העצומה העולה ממנה, בבהירות שהיא זורקת בכל נושא ונושא, במקוריות המחשבה ובדרך הלימוד הייחודית שסללה בכל אחד מהתחומים שבהם עסקה, עד שכלל לא מתקבל על דעתו של האדם הסביר להניח שנכתבה בידי איש אחד ובתקופת שנות דור אחד, כי אילו השאיר אחריו ספרים העוסקים רק בתחום אחד מכל הנ"ל, היה ראוי לדורות של לומדים להודות ולהלל לו על ההארה החדשה שהאיר להם בתחום זה בלבד.
ואנו תמהים, הכיצד זה לא נחקקה עדיין דמותו של הרבי בתודעת עמנו לכל לראש, כגדול מנחילי התורה בדורנו, כחדשן ומהפכן אמיתי היוצר דמות חדשה של בן תורה שהוא בעל ידיעות נרחבות ומקיפות בתורה על כל חלקיה. הכיצד זה לא הגיעו עדיין ספריו הרבים אל מקומם הראוי בארון הספרים של כל בית יהודי בארץ ובעולם.
הייתכן שעדיין לא נלמדת תורתו בכל בית מדרש ונדרשת מפיו של כל ראש ישיבה ומגיד שיעור בישראל. כיצד ייתכן שעוד מסתובבים בינינו בני תורה שאינם יודעים אפילו את שמות ספריו, ואת תוכנם לא כל שכן. איך קרה שמרוב הכתרים הרבים שקשרו לו לרבי, לא נתנו את הדעת להבין ולהסביר, לידע ולהודיע, שכתר תורתו עולה על גבי כולם ולא עוד אלא שכל שאר כתריו נוצצים מזוהרו.
אכן שאלה קשה היא זו, והיא ניצבת בפנינו מחדש מתוך כל עמוד שבספריו. נאספת כסערה העולה מן הים הגדול של רבבות מראי המקומות עדי בקיאותו המבהילה, פורצת מתהומות עמקות העיון שבתורתו, קוראת אלינו מרום הרקיעים אליהם הגביהה משנתו ומהדהדת מקצה העולם ועד קצהו.
שאלה זו היא מסוג השאלות שתשובות רבות להן, וכולן מתמזגות לתוכה, כי בכל אחת פן של אמת, ומתוך הרצאת מספר תשובות, תעלה ותבוא בנו התשובה האחת שהיא כל האמת כולה.
יתכן, שדווקא הפרסום הגדול שניתן לרבי כדורש טוב לעמו ועסוק בטובתו, הוא זה שהסתיר מעיני הציבור את מפעלו התורני העצום, ואף הגיון הבריות לא נתיישב עם העובדה שמי שהיה עסוק כל כך בהפצת היהדות ובשיקומה שלאחר השואה הנוראה, מי שנראה היה כמונח ראשו ורובו בשליחת שלוחים לכל קצוות תבל, בניהול מאבק ארוך ומתמשך נגד מסירת שטחים וחוק מיהו יהודי, מי ששהה שעות ארוכות ביחידות עם קהלים גדולים, הקדיש בקביעות שעות ארוכות להתוועדויות וכינוסים, לחלוקת דולרים לצדקה, לכוס של ברכה, פני"ם לעקח וכו' וכו', מי שיותר היה מזוהה בעיניהם עם הנהגה ועסקנות הרי לא ייתכן שיהיה שקוע בחידושי תורה עמוקים ובלימוד רצוף ומתמשך בתורה על כל חלקיה.
בפרסומם של אנשי השם המהוללים סלה, אנו מוצאים לעתים דבר והיפוכו, שדווקא הפרסום המגלה שמם ברבים הוא גם פרגוד המכסה על תוכנם האמיתי. מודעת היא, כי הפרסום והתהילה יש בהם כדי לכסות על העיקר, כך נמצאו בינינו רבים היודעים כל כך הרבה על אודותיו ועל כל סביבותיו, עד שאינם רואים עוד חובה להבין אותו לעצמו, להשיג תורתו לעומק, לצלול אל תוך הגיונו, לגעת בחפצו ממש, ומרוב הילה ותהילה נמצא פעלו האמיתי שמוט בקרן זווית. דומה, שההלל הרצוף לזכרו מְשַכֵח דברו לעומק ושמו הגדול המהלך לפניו הוא עצמו מחסום בפני סוד שיחו וראש לקחו.
לעתים נדמה, ששר ההיסטוריה, צרה עינו מתת שני הכתרים לאחד, כתר מורם מעם וכתר נודע בקהל עם, כתר חיי עולם וכתר מורה דרך לחיי שעה, כתר חיי תורה וכתר לקדושת המעשה. על כן, אף אם ידברו בו הבריות השכם והערב, לא יעיינו בספריו. ואם יעיינו לא יהגו בהם אלא יגלשו על פני עמודיהם לקטוף מהם עלים. כסיפור ללא מעשה, כאמרה נאה שאין בצידה מוסר השכל, כמשכיות כסף ללא תפוחי זהב.
יחידי סגולה, בנים יחידים של ממש בקהל ענקי הרוח של כל הדורות זכו לשני שולחנות, שיש להם שולחן גבוה במרומי התהילה ודברם הוא מעין שולחן ערוך לדרי מטה ללמד ממנו תורה חוקים ומשפטים דבר יום ביומו, שהם בגדר נכסי צאן ברזל לתקופתם, וקרן קיימת לכל דור ודור.
אולם טענה זו, הגם שיש בה יותר מפן של אמת, אינה יכולה להיות כל התשובה לשאלתנו שהרי מי אם לא הרבי הוא הראוי לשני השולחות גם יחד, הרי הוא השורה בשני העולמות בכל רגע מחייו ומשיק בכל פעולותיו מחיי התורה אל המעשה, השוהה בקהל חסידיו שעות על גבי שעות ומרביץ תורתו בכל שבת ומועד או בסתם יומא דפגרא, המלמד תורה לעמו ישראל על כל גווניו ומעמדיו.
צא וראה איך שבכל ספריו נכתבה תורתו אל הלומדים ולא אל הספרים, אל המבינים הגדולים ואל מי שלא ראה סוגיה זו מימיו, כמה עמל ומחשבה השקיע בהסברת דבריו ובהרצאת סברותיו תוך שהוא מקדים ומגיש על טס של זהב כל סוגיה וכל ענין על כל צדדיו ומפרשיו טרם יגש לשאול בו קושיותיו וליצוק בו הסבריו המאירים. בא וראה איך גייס את כל סימני הדפוס האפשריים להדגשת דבריו, לסדר הגשתם ולהבאתם בפני הלומדים באופן הבהיר והברור ביותר. על כן, גם ממונה כתרים צר עין על כורחו אומר אמן לשני כתריו ועורך לו שני שולחנות, שבמעלה התהילות ובמרחבי הקהילות.
ייתכן, שסדר עריכת הספרים שנמשכה למעלה מארבעים שנה, כשבכל שבוע יוצאת לאור שיחת חדשה או מאמר חסידות בנושא זה או אחר, היא זו שמנעה מהציבור את ההסתכלות הכללית על מלוא ההיקף של תורתו, וההתהוות המתמשכת של היצירה המושלמת מנעה אף מהחסידים עצמם לשים לבם לכך, שהקונטרסים הנערמים מתחת לאפם שבוע אחר שבוע, נלקטו ונאספו אחד לאחד עד שקמו והיו ליצירה תורנית חסרת תקדים בארון הספרים היהודי שיש בה כדי להעסיק דורות של מוחות לעיון המחשבה וגם לעיון של חשבון נפש וחובת הלבבות.
יש הטוענים ששפתו של הרבי וספריו הכתובים חלקם באידיש היו גם כן סיבה לעיכוב התפשטות תורתו בעולם, אולם גם בטענה זו אין די, כי כשם שאין דבר היכול לחסום ניגון משתפך מלפרוט על נימי נפשו של אדם, וכשם שאין כח היכול לעצור התפעמות אנוש מתמונת נוף בראשית, כך אין שפה היכולה לעצור את הגילוי העצום העולה מספריו (מה גם שרוב ספריו תורגמו זה כבר לעברית).
יהיו שיטענו כי הסיבה נעוצה גם בשמות הצנועים בהם נקראו ספריו של הרבי שאינם מעידים על תוכנם, כי יותר משאין אדם נלהב לשמוע ליקוטים, שהיא מילה נרדפת לרעיונות לא מקוריים, אין רצונו שתקרא תורתו בשם "שיחות", "מאמרים", "אגרות" ו"רשימות". אולם גם טענה זו אינה מספקת את התשובה לשאלתנו, שכן טבעם של ספרים מוצלחים במיוחד, ששמועת מיוחדותם עוברת מפה לאוזן, מוחקת את הרושם הראשוני הבא משמו של ספר, וקונה לה שביתה נכונה בתודעת הלומדים. כשם שספר "התניא" זכה למקומו הראוי בתודעת הלומדים ואין עוד מי שמזכירו בשמו האמיתי "ליקוטי אמרים".
גם הטענה שעסקי חסידים ומתנגדיהם בעת ההיא היו אבן נגף בדרך התפשטות תורתו, אין בה ממש כי גם בישיבות ובקהילות בהם רחשו לרבי כבוד עולמים, וסמכו על דעתו בכל צרה ובעיה אישית וכללית, עדיין לא הכניסו את הלימוד בתורתו באופן קבוע ורצוף, ואף לא באופן ארעי, ובנוסף מוכיח הניסיון שכל בן תורה ה"מונח בלימוד" כששמע ולו שיחה אחת של הרבי, אורו עיניו מהנאה ומפליאה, איך זה לא שמע חידוש זה מעולם, על כן, גם בטענה זו אין ממש.
דומני, שהתשובה לכך פשוטה וקצרה, וכך היא דרכן של המהפכות הגדולות, שרק לאחר שוך הסער הגדול הכרוך בהנחלתן לעולם, תבוא התיישבות הדברים על אמיתותה. אם מהפכה בדמות אבק פורח היא סופה שכחלום תעוף, אך אם דבר אמת היא סופה שלעד תיכון.
סער גדול הביאה משנתו של הרבי לעולם, והוא לכל לראש סער מוחות הדור שלא הורגלו לראות כדבר הזה, ומשום כך גם לא היתה רוחם איתנה ודעתם נכונה להאמין בקיומה של אגדה תורנית עצומת מימדים זו, ואף הערצת החסידים לרבם נראתה ללא מעט מהם כחריגה ומוגזמת, כי נתקיים בחסידים מאמר הנביא: "מי האמין לשמעתנו וזרוע ה' על מי נגלתה" לגלות את כל שגילה הרבי בתורתנו הקדושה.
שוך הסער הגדול תלוי בישוב דעתו של הדור ולומדיו, בהבנתו ובהאמנתו בעוצם תורתו של הרבי, בהקיפה, במקוריותה ובשייכותה לכל בן תורה בישראל באשר הוא. כך או כך, סופה של המהפכה התורנית שהביא הרבי לעולם, להכות שורש ולמסד שיטה בעולם התורה.
הנה ימים באים, וניגש חורש בפשט בקוצר הרמז, ודורך בדרש במושך זרע הסוד, ואמרו איש אל אחיו: קמו ונעלה ליובאוויטש ואל ארון הספרים אשר בה, והאירנו באור חכמתו ונלכה באורחות קודשו, והטיפו המאמרים עסיס וכל השיחות תתמוגגנה.
עוד ישבו נער וזקן בכל בתי מדרשות שבעולם ואיש מספרי תורתו בידיו, והם נושאים ונותנים במשנתו ומבררים מקחו של צדיק וקולות הלימוד העולים מביניהם אופפים בקדושתם את עולם התורה ומטהרים חללו של עולם בקדושת דבריו ובטוהר רעיונותיו.
כאמור, גדלה יריעת תורתו לכדי ממדים עצומים ולא יעלה על הדעת לנסות לפורטה ולסכמה, ובוודאי שלא בספר אחד. הספר כולו על כל השיחות שהוא סוקר אינו נוגע אלא בחלק קטן של משנתו ואינו עוסק אף לא בשני ספרות של אחוזים מתורתו, וגם השיחות עצמן מטבע הדברים נסקרו בו שלא בשלמותן. בנוסף, לא ניתן בו המשקל הראוי לחלק פנימיות התורה שבמשנתו, כי אין הוא דבר השווה לכל נפש ודורש ידיעה מקדימה במושגי יסוד שבחסידות ובמונחים שבפנימיות התורה.
כבר לימדתנו תורת החסידות, שכל גילוי אינו בא לעולם אלא מתוך צמצום, וכל צמצום נושא עמו מן הכאב ליודעי הגילוי כולו אולם, עת לעשות ולצמצם הגילוי. הספר "משנתו של הרבי מליובאוויטש" אינו מתיימר לסכם את יבולו התורני העצום ואינו בא אלא לעשות אוזניים לתורתו, לפקח את הגל מעל תלמודו בפני הקהלים שטרם הכירוהו, להפנות את תשומת לב הקוראים אל נקודות הכובד המייחדות את משנתו, ולהעלות אל התודעה את מאפייניה הייחודיים.
הפוך בה והפוך בה דכולא בה כי בנוסף להיכרות עם תורתו מגלה הספר שגם אישיותו הפלאית והרב גונית של הרבי כתובה ושוכנת כבוד על גבי דפי ספריו הרבים. רצונך לראות את רבנו לך לך אצל תורתו, ואם לא תדע לך מה דמות לו לרבנו צא ורעה עם עדרי ליקוטיו הרבים העמוסים למדנותו, עמקנותו, בקיאותו, חן הסברה שלו, מקוריות מחשבתו וחדשנות דרכו הלימודית, רוממות יחסו לתורה ולמפרשיה, אמונתו העזה בקדושת התורה, הסתכלותו הרחבה, "כתפיו הרחבות", מבטו החיובי, השקפתו המוצקה, ראייתו הרחוקה, נדיבות רוחו, רוח קדשו, ענוותנותו, טוהר שלמותו ותמימותו, מסירותו לחסידיו ולעמו, אהבת ישראל הבוערת בו, כבוד הבריות שבו, יחסו לגדולי ישראל ולקדושת תורתם, דאגתו לטהרת החינוך, כל אלו ועוד רבים אחרים נוהרים על דפי ספריו זוהרים ומבהיקים. "זה ספר תולדות אדם" ויותר משהאדם הוא הספר הרי שספריו הם תולדותיו ומתוך חידושיו הרבים בתורה ודרכו המיוחדת בלימוד תעלה ותבוא אל מול עיני הקוראים גם דמותו הפלאית.
כיון שאין לדרוש בתורתו של הרבי אלא מתוכה, סוקר הספר בתמצות כמאה וחמשים שיחות מתוך כוונה להטעים את הלומדים במתק דבריו, להביאם בסוד שיטת לימודו, לקחתם אל המקומות הגבוהים מהם הוא צופה באמרות והלכות של תנאים ואמוראים כשהם מצטרפים לשטף מים רבים של שיטתם האחת על פני כל הש"ס. להכיר בפניהם את מאפייני החידוש שחידשה שיטתו בכל אחד מתחומי התורה וליצור בהם את החשק והרצון לגשת אל ספריו בעצמם וללומדם באופן ישיר, רצוף ומעמיק. כשאנו עושים כן לא למענו אנו עושים, כי אם למעננו ולמען הבאת שמחת הלימוד ורגש החיות שבתורה אל קרבנו, אל ילדינו ואל דורות יבואו.
זר לא יבין את ההערצה הגדולה שרוחשים החסידים לרבם, כי רגש הוא ענין המסור ללב ובדרך כלל קשה להעבירו לאחר אם לא שחווה אותו ממש ועד כמה שנדבר בו אי אפשר לגרום לאחר את חווית ההרגש שמרגיש החסיד לרבו. לא כך הדבר כשאנו מדברים במשנתו, ממנה יכולים הקוראים לחוות בעצמם את הרוממות הנגרמת מהלימוד בתורתו, להתפעל עד אין קץ מההסתכלות האופיינית לו ולעמוד על חידושה הייחודי של משנתו ועל היקפה העצום.
יהי רצון מלפניו ית' שיהא זה הספר חוליה נוספת בשרשרת התנועה של המהפכה הגדולה, בסופה תמצא תורתו בכל ארון ספרים שבכל בית יהודי, עד לקיום היעוד "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
זכה הרבי מליובאוויטש ושמעו הולך מקצה העולם ועד קצהו, ועדיין לא זכו כל בתי מדרשות שבעולם להכיר משנתו העצומה והפלאית ולהגות בה דרך קבע.
בתודעה הציבורית נחקקה דמותו כמנהיג מורם מעם, כצדיק וקדוש הפועל ישועות בברכותיו, כאוהב ישראל באמת הדואג לכל יהודי באשר הוא, כהוגה תנועת התשובה ומחוללה וכמי שהפיח חיים יהודיים בכל פינה בעולם על ידי צבא השלוחים שהקים. דעתו הברורה בעניני השעה וקולו הנחרץ בענינים שלדורות עשוהו מורה דרך לרבים בעניני הפרט ולעמוד האש בהוראותיו לכלל. יש שכינוהו היהודי הגדול בעולם ויש שאף הגדילו ואמרו: גדול - דורות הרבה.
אולם פלא גדול הוא, שבקרב הצבור הרחב הנחשף לפעולותיו המגוונות ונהנה מברכותיו והדרכותיו, לא התנחלה ההכרה שחידושו הגדול באמת הוא פלא תורתו ונס יבולו העצום החובק את כל תחומי התורה. גם את כל מגדל מפעלותיו שבכל התחומים הוא בונה מתוך התורה ומכח חידושיו שחידש בה, עד שאין לך ולו מבצע אחד או הוראה אחת שהעביר לחסידיו, שלא מצא לה סימוכין ובנה לה תשתית תורנית רחבת היקף, מקורית, עמקנית וחדשנית העומדת מאחרי כל פעולה ופעולה שבה נקט בכל שנות נשיאותו.
היו אמנם גדולי ישראל הנושאים ונותנים עמו בתורה, מריצים אל חדרו שאלות סבוכות שאין פותר להן ומקבלים תמיד את תשובותיו המקוריות והקולעות. ישנם גם בני תורה רבים העומדים על גדולתו העצומה בתורה על כל חלקיה דרך הלימוד בספריו ומתוך עיון בקונטרסים השונים ובכל זאת, בתודעת ההמונים עדיין לא נחקקה דמותו כשר התורה של דורנו ולא הוטמעה בהם ההבנה הפשוטה שהגילוי העצום העולה מתורתו הוא נקודת הכובד שבאישיותו והוא הציר המרכזי עליו סובבים שלל פעולותיו הרבות.
רבים דיברו על דמותו של הרבי כעל משה רבנו שבדור והזכירו את מאמר הזוהר בדבר "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" , והרי לא על שום הניסים הגדולים שעשה לנו במצרים ובמדבר נקרא משה בתואר רבנו, אלא על שם התורה שהוריד לנו מן השמים ולימדנו חוקיה משפטיה ומצוותיה, כך גם משה רבנו שבדור אינו נקרא כן אלא על שם מפעלו התורני העצום, וכל השאר היא תוצאה הבאה מכח תורתו ומחידושיו שחידש בה.
רבים מלומדי התורה לא שמו לבם לכך שמשנתו הענפה פורצת דרך אל מחוזות תורניים חדשים ולא שכיחים בהיכלי הישיבות של דורנו ומעצבת בתוך כך דמות חדשה של בן תורה שיש לו ידיעות רחבות והשגות עמוקות בתורה על כל חלקיה: בפרש"י על החומש, בפרקי אבות, במאות רבות של סוגיות תלמודיות בבבלי ובירושלמי, באין ספור מדרשים, בהלכה ובאגדה, ברמב"ם על כל ספריו, בזוהר, בקבלה ובחסידות ובמאות רבות של ספרי ראשונים ואחרונים.
קהלים אלו כלל לא הבחינו שתורתו של הרבי רלוונטית לגמרות הנלמדות בישיבותיהם, לפרש"י שעל החומש אותו למדו מידי שבת בשבתו, לרמב"ם שכה עסקו והתפלפלו בו ואף לאמונות והדעות המעסיקות את בני דורנו. צבורים גדולים בעדת לומדי התורה אינם יודעים עד היום שלקוטי השיחות של הרבי, לא לקוטים הם ולא שיחות, כי כל אחת מכאלף ושש מאות! השיחות שבשלושים ותשעה הכרכים שבסדרה זו, היא הרבה יותר מהידוע בישיבות כשיעור כללי עמוק ומרתק בעל עשרות רבות של מראי מקומות שונים ומגוונים שבכל אחת מהן ימצא הלומד הסתכלות חדשה על הענין הנדון והסברים מאירים ומקוריים שלא נאמרו קודם מעולם, תוך ביסוסם על הגמרות והמדרשים השונים ועל דבריהם של הראשונים והאחרונים.
רבות דובר על החדר הקטן ממנו ניהל הרבי את שלל פעולותיו הנוגעות ליחיד ולכלל, ובו קיבל עד השעות הקטנות של הלילה שועי עולם ופשוטי עם, תוך שהוא משפיע מברכותיו ופותר מגוון עצום של בעיות, תהיות וספיקות, בכל תחומי החיים הגשמיים והרוחניים, הפרטיים והציבוריים גם יחד.
אלבומים לא מעטים סיקרו את תקופת נשיאותו בשלל תמונות וספרים רבים נכתבו על הניסים והמופתים ש"התגלגלו מתחת לשולחנו". אולם, חובה עלינו לדעת, שהמופת הגדול מכולם התרחש דבר יום ביומו, מעל לשולחנו דווקא, ובאותן עשרות שנות נשיאותו, בין כתליו של חדרו הקטן והצנוע, נתרחש לעמנו הנס הגדול באמת.
נס היצירה התורנית שקשה למצוא לה אח ומשל בכל קרית הספר של עמנו, מפרי רוחו של איש אחד. לא בהיקפה ומבנה, לא בחדשנותה ומקוריותה, לא בגאונות העצומה שבה הגובלת לא פעם ברוח הקודש של ממש, ולא בחן ההסברה הנסוך עליה.
נס הנר המערבי שלא כבה מעולם בחדרו אפוף הפשטות ועמוס הספרים, והוא עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל ואף התורה מסורה לישראל על כל יופייה והדרה, נתונה היא גם בדורנו על כל עומקה ואין סופיותה, על אלפי דיוקיה העדינים ורבבות דקדוקיה והוראותיה המרננים.
נס המנורה הטהורה שהכל צריכים לאורה, גאוני עולם ופשוטי עם, עמקנים ופשטנים, למדנים ובעלי בתים, חכמי הסוד ופוסקי ההלכה, חסידים ומתנגדים, בעלי מקרא ובעלי גמרא, דרשנים ומשפיעים, כולם יחד הוארו באור יקרות הנוטע בהם שמחה וחיות מחודשים בלימוד התורה על כל חלקיה.
נס להתנוסס בו ולהגביה נפשות הלומדים אל דרגות חדשות בעבודת השם ובתיקון המידות ואל רום גובה השגת אנוש בהגות ובמחשבה שבתורתנו.
נס עמוד העשן של עצי המערכות הרבות שערך באין ספור נושאים תורניים, הבלולים בעמקות הגיונו ובחריפות סברותיו, נס בו לא נצחה שום רוח אחרת את רוח קדשו העולה ניצבת מעל הנושאים הרבים שביאר שהרי כל גץ היוצא מ"פטיש יפוצץ סלע" שלו, הוא כחץ שלוח אל לב הענין המצוי בנקודת הפנים שלו, ומשום כך, ארשת של אמת גדולה אופפת את כל דבריו.
אכן, נס גדול היה שם, וכשם שאין בעל הנס מכיר בנסו, כך אין עולם התורה מכיר עדיין בנס היצירה התורנית העתידה להאיר בהיכליו, ועדיין לא הפנים את העובדה הפשוטה שבמאה השמינית לאלף השישי דרך כוכבו של מי שעתיד להנחיל לישראל תורה חדשה ארוכה מארץ רוחבה ומני ים עומקה.
רבים מבינינו מתרפקים בגעגועים על השנים ההן ומפליגים בערגה אל ימי הזוהר של נשיאותו, בהן עינינו ראו ולא זר, את הפלא הגדול שביהודי הגדול של דורנו. אבל צריכים אנו לידע ולהודיע שהפלא הגדול עודנו שוכן כבוד בתוך ספריו הרבים, שהרי כל אחת משיחותיו היא נס של ראיה רוחנית, מופת של גאונות על אנושית ופלא של למדנות נבואית, וכולן יחד, הן עדות נחרצת על משכן הלעד ולעולמים בהיגיון לב אנוש.
תנאי גדול לבינה במשנתו הוא דעת ייחודה, וכשם שחולצים את המנעלים לפני הכניסה לטרקלין מזרחי, כך יש לחלוץ מתוך מוחנו את המדדים המקובלים בהם הורגלנו להתבונן ביצירות התורנית. שונה יצירתו התורנית של הרבי מרוב הספרים המוכרים והידועים - פירות הדורות האחרונים, כי דרך כלל נודעו גדולי האחרונים על שום חיבוריהם בתחום אחד או שנים לכל היותר.
רבים מגדולי ישראל התפרסמו בגין חיבוריהם על הש"ס, ורבים אחרים נחקקו בתודעת עולם התורה כעושי חיל בביאוריהם על הרמב"ם. ישנם גדולי ישראל השקועים כל כולם בד' אמות של הלכה ופסיקה, וישנם המפליאים פירושיהם וחידושיהם במקרא או באגדה, בנסתר ובקבלה. גם לעוסקים בכמה מתחומי התורה, היתה תמיד נקודת הכובד האחת שעל שמה נקראו בחיבוריהם, וחידושיהם בשאר התחומים היו כפרפראות ליצירתם העיקרית.
משנתו הענפה, לא רק שעוסקת בהרחבה בכל הנושאים כולם, אלא שבכל אחד מהתחומים הוא פורץ דרך חדשה ומקורית בדמות שיטת לימוד ייחודית להבנתו, ובכל תחום בו אנו עוסקים בלימוד תורתו יכולים היינו לומר הנה התחום שהוא גולת הכותרת של משנתו, כי בכל תחום ותחום לא רק שהוא עושה מטעמים, אלא אף סולל נתיבים.
אילו לקטנו את כל חידושיו בש"ס בבלי וירושלמי, ויצקנו לתוכם גם את מאה חמישים ואחד ההדרנים שאמר על מסכתות הש"ס השונות, הרי לנו יצירה תורנית עצומת מימדים שהכל בה: שיטת לימוד ייחודית ומקורית, למדנות עצומה ובקיאות שלא בנמצא, ביאורים מדהימים בשורשי ההלכות ובפשט הגמרות, גילויים נרחבים בשורשי שיטות התנאים והאמוראים הלוקחים את הלומדים בכל הדרן ובכל שיחה למסע מרתק של הבנה חדשה בהוכחת שיטתם האחת על פני כל הש"ס כולו. כל זאת הוא עושה תוך תירוץ קושיות רבות ששאלו הראשונים והאחרונים בסוגיות השונות. אילו בא מאן דהו והניח על שולחן עולם התורה מאסף תורני בדמות זה על כל עומקו ורוחבו, היינו בוודאי אומרים גדול ראשי הישיבות לפנינו.
הלא סך כל ביאוריו ברש"י על התורה, הם לא פחות מאשר מהפכה אמיתית בלימוד רש"י שעל החומש, שיטה חדשה שלא רק שאין כמותה אלא שגם אין דומה לה בספרות התורנית שבכל הדורות.
הלומדים במאות! שיחותיו ברש"י על החומש שכל אחת מהן היא שיעור עמוק ומרתק לביאור חדש ברש"י שלא נאמר קודם מעולם, מוצאים עצמם מוקפים בתוך שלל ביאורים המגלים עמוקות וצפונות בכוונות רש"י גדול פשטני המקרא תוך דיוקים עדינים ודקדוקים מופלאים בכל מילה ובכל אות שבדבריו, ולא עוד אלא שעל ידי פירושו החדש, הניח הרבי פלס חדש על שולחן בית המדרש בישראל בדמות כללי רש"י המגלים שיטה חדשה ודרך סלולה ללימודו, עד שנמצאו הלומדים פוסקים ואומרים : רש"י חדש לפנינו, כי אינו דומה כלל רש"י שלפני השיחות לזה שאחריהם. אילו בא מאן דהו והניח על שולחן הלומדים כדבר שגילה הרבי במאות "דיבורים המתחילים" שבפרש"י שעל החומש, ועמם כללי רש"י שכתב, היינו לבטח פוסקים ואומרים: ממשיכו של רש"י לפנינו.
אילו קיבצנו לחוד את כל חידושיו הרבים והמופלאים ברמב"ם על כל ספריו, הרי לנו כמה וכמה כרכים עבי כרס ובהם הוא מבאר בביאור חדש ומקורי כאלף! הלכות וענינים מספרי היד החזקה תוך ראיה חודרת וסברה נוקבת בכל אחת מההלכות הרבות שביאר ובענינים רבים נוספים שבספר המצוות, במורה נבוכים ובפירוש המשניות. בכולם הוא טובע חותם של ראיה חדשה ומופלאה ללימוד הרמב"ם על כל ספריו בדמות דרך חדשה ללימודו. אילו בא אדם ואמר זוהי סך כל יצירת חיי היה לבטח מרומם בעינינו לדרגת גאון הדורות ברמב"ם.
אילו ערכנו מאסף לכל השיחות העוסקות בהוראות הנלמדות לעבודת ה', מסיפורי התורה ומאורעות האבות והשבטים, הרי שאנו עומדים משתאים אל מול יצירה מופלאה שכל אחת משיחותיה היא צידה לדרך חיים ופרנסה לנפשות ההמונים המבקשים דרך בעבודת השם ומתענגים על הגיונות הקודש ורגשות הטוהר הנוהרים על דפי ספריה. כל אחת מהן היא מעיין לאנינים, וכולן יחד שפיעה להמונים. כל אחת היא בנין בנוי ומשוכלל, וכולן יחד עיר גדולה לאלוקים.
אילו כרכנו יחד את כל ביאוריו הרבים בזוהר בחסידות ובקבלה, בפנימיות התורה וברזין דאורייתא ועשינו אותם חטיבה אחת, די היה בה כדי להכריז ולומר חכם הרזים שבדורנו.
הלא רק אלף חמש מאות ששים ושלושה מאמרי החסידות שהשפיע עלינו, שתוכנם רצוף מדע האלוקות ונפש האדם, וכולם בגדר פרי חדש מרוח קדשו, הם הוכחה ניצחת לכך שמעולם לא שקעה שמשה של חב"ד ובכל דור ודור קם לה אדמו"ר שהוא עמוד האש לפני המחנה ומורה דרך לרבים המבליע תורתו החדשה בתוך מאמרי קודמיו.
בא וראה את ארבעים הכרכים של אגרות הקודש שכתב לאלפים בלמעלה מארבעים שנות נשיאותו, שהם נושא לעצמו הראוי למחקר מקיף ומעמיק ובהם פורס הרבי לכל אחד ואחד את הפרוסה הראויה לו מלחם הפנים של דעת עליו, ומהן ניצבת דמותו כשר המשקים ובידו כוס ישועות של הדרכה אישית ומיוחדת למעמדו ומצבו של היחיד.
כל בן תורה המתוודע אל מימדה העצומים של יצירתו התורנית, משתאה ומשתומם מגודל היקפה ומהמספר הרב של הנושאים בהם היא נוגעת, אך בעיקר משתומם הוא מן השפיעה, אותה שפיעה שאין בה הפסק או מנוחה ואדרבה, כל כמה שהיא מגלה והולכת היא הולכת וגוברת עד שנעשית נביעה להנביע ושפע על טבעי להשקות בו עדרי צאן קדושים לרוב.
תדע, שעל אף הקיפה העצום והבלתי נתפס של משנתו, הרי שעיקר חידושה הוא בעומק שבה. ועד כמה שלא נדבר בכמותה עדיין לא חיסרנו טיפה אחת מים איכותה, כי יותר משיצירתו התורנית אינה נתפסת בהיקפה ובגודלה העצום, אין היא נתפסת בעמקנותה, בחריפות שבה, בהגיון הנוקב שבסברותיה החדות, בלומדות העצומה העולה ממנה, בבהירות שהיא זורקת בכל נושא ונושא, במקוריות המחשבה ובדרך הלימוד הייחודית שסללה בכל אחד מהתחומים שבהם עסקה, עד שכלל לא מתקבל על דעתו של האדם הסביר להניח שנכתבה בידי איש אחד ובתקופת שנות דור אחד, כי אילו השאיר אחריו ספרים העוסקים רק בתחום אחד מכל הנ"ל, היה ראוי לדורות של לומדים להודות ולהלל לו על ההארה החדשה שהאיר להם בתחום זה בלבד.
ואנו תמהים, הכיצד זה לא נחקקה עדיין דמותו של הרבי בתודעת עמנו לכל לראש, כגדול מנחילי התורה בדורנו, כחדשן ומהפכן אמיתי היוצר דמות חדשה של בן תורה שהוא בעל ידיעות נרחבות ומקיפות בתורה על כל חלקיה. הכיצד זה לא הגיעו עדיין ספריו הרבים אל מקומם הראוי בארון הספרים של כל בית יהודי בארץ ובעולם.
הייתכן שעדיין לא נלמדת תורתו בכל בית מדרש ונדרשת מפיו של כל ראש ישיבה ומגיד שיעור בישראל. כיצד ייתכן שעוד מסתובבים בינינו בני תורה שאינם יודעים אפילו את שמות ספריו, ואת תוכנם לא כל שכן. איך קרה שמרוב הכתרים הרבים שקשרו לו לרבי, לא נתנו את הדעת להבין ולהסביר, לידע ולהודיע, שכתר תורתו עולה על גבי כולם ולא עוד אלא שכל שאר כתריו נוצצים מזוהרו.
אכן שאלה קשה היא זו, והיא ניצבת בפנינו מחדש מתוך כל עמוד שבספריו. נאספת כסערה העולה מן הים הגדול של רבבות מראי המקומות עדי בקיאותו המבהילה, פורצת מתהומות עמקות העיון שבתורתו, קוראת אלינו מרום הרקיעים אליהם הגביהה משנתו ומהדהדת מקצה העולם ועד קצהו.
שאלה זו היא מסוג השאלות שתשובות רבות להן, וכולן מתמזגות לתוכה, כי בכל אחת פן של אמת, ומתוך הרצאת מספר תשובות, תעלה ותבוא בנו התשובה האחת שהיא כל האמת כולה.
יתכן, שדווקא הפרסום הגדול שניתן לרבי כדורש טוב לעמו ועסוק בטובתו, הוא זה שהסתיר מעיני הציבור את מפעלו התורני העצום, ואף הגיון הבריות לא נתיישב עם העובדה שמי שהיה עסוק כל כך בהפצת היהדות ובשיקומה שלאחר השואה הנוראה, מי שנראה היה כמונח ראשו ורובו בשליחת שלוחים לכל קצוות תבל, בניהול מאבק ארוך ומתמשך נגד מסירת שטחים וחוק מיהו יהודי, מי ששהה שעות ארוכות ביחידות עם קהלים גדולים, הקדיש בקביעות שעות ארוכות להתוועדויות וכינוסים, לחלוקת דולרים לצדקה, לכוס של ברכה, פני"ם לעקח וכו' וכו', מי שיותר היה מזוהה בעיניהם עם הנהגה ועסקנות הרי לא ייתכן שיהיה שקוע בחידושי תורה עמוקים ובלימוד רצוף ומתמשך בתורה על כל חלקיה.
בפרסומם של אנשי השם המהוללים סלה, אנו מוצאים לעתים דבר והיפוכו, שדווקא הפרסום המגלה שמם ברבים הוא גם פרגוד המכסה על תוכנם האמיתי. מודעת היא, כי הפרסום והתהילה יש בהם כדי לכסות על העיקר, כך נמצאו בינינו רבים היודעים כל כך הרבה על אודותיו ועל כל סביבותיו, עד שאינם רואים עוד חובה להבין אותו לעצמו, להשיג תורתו לעומק, לצלול אל תוך הגיונו, לגעת בחפצו ממש, ומרוב הילה ותהילה נמצא פעלו האמיתי שמוט בקרן זווית. דומה, שההלל הרצוף לזכרו מְשַכֵח דברו לעומק ושמו הגדול המהלך לפניו הוא עצמו מחסום בפני סוד שיחו וראש לקחו.
לעתים נדמה, ששר ההיסטוריה, צרה עינו מתת שני הכתרים לאחד, כתר מורם מעם וכתר נודע בקהל עם, כתר חיי עולם וכתר מורה דרך לחיי שעה, כתר חיי תורה וכתר לקדושת המעשה. על כן, אף אם ידברו בו הבריות השכם והערב, לא יעיינו בספריו. ואם יעיינו לא יהגו בהם אלא יגלשו על פני עמודיהם לקטוף מהם עלים. כסיפור ללא מעשה, כאמרה נאה שאין בצידה מוסר השכל, כמשכיות כסף ללא תפוחי זהב.
יחידי סגולה, בנים יחידים של ממש בקהל ענקי הרוח של כל הדורות זכו לשני שולחנות, שיש להם שולחן גבוה במרומי התהילה ודברם הוא מעין שולחן ערוך לדרי מטה ללמד ממנו תורה חוקים ומשפטים דבר יום ביומו, שהם בגדר נכסי צאן ברזל לתקופתם, וקרן קיימת לכל דור ודור.
אולם טענה זו, הגם שיש בה יותר מפן של אמת, אינה יכולה להיות כל התשובה לשאלתנו שהרי מי אם לא הרבי הוא הראוי לשני השולחות גם יחד, הרי הוא השורה בשני העולמות בכל רגע מחייו ומשיק בכל פעולותיו מחיי התורה אל המעשה, השוהה בקהל חסידיו שעות על גבי שעות ומרביץ תורתו בכל שבת ומועד או בסתם יומא דפגרא, המלמד תורה לעמו ישראל על כל גווניו ומעמדיו.
צא וראה איך שבכל ספריו נכתבה תורתו אל הלומדים ולא אל הספרים, אל המבינים הגדולים ואל מי שלא ראה סוגיה זו מימיו, כמה עמל ומחשבה השקיע בהסברת דבריו ובהרצאת סברותיו תוך שהוא מקדים ומגיש על טס של זהב כל סוגיה וכל ענין על כל צדדיו ומפרשיו טרם יגש לשאול בו קושיותיו וליצוק בו הסבריו המאירים. בא וראה איך גייס את כל סימני הדפוס האפשריים להדגשת דבריו, לסדר הגשתם ולהבאתם בפני הלומדים באופן הבהיר והברור ביותר. על כן, גם ממונה כתרים צר עין על כורחו אומר אמן לשני כתריו ועורך לו שני שולחנות, שבמעלה התהילות ובמרחבי הקהילות.
ייתכן, שסדר עריכת הספרים שנמשכה למעלה מארבעים שנה, כשבכל שבוע יוצאת לאור שיחת חדשה או מאמר חסידות בנושא זה או אחר, היא זו שמנעה מהציבור את ההסתכלות הכללית על מלוא ההיקף של תורתו, וההתהוות המתמשכת של היצירה המושלמת מנעה אף מהחסידים עצמם לשים לבם לכך, שהקונטרסים הנערמים מתחת לאפם שבוע אחר שבוע, נלקטו ונאספו אחד לאחד עד שקמו והיו ליצירה תורנית חסרת תקדים בארון הספרים היהודי שיש בה כדי להעסיק דורות של מוחות לעיון המחשבה וגם לעיון של חשבון נפש וחובת הלבבות.
יש הטוענים ששפתו של הרבי וספריו הכתובים חלקם באידיש היו גם כן סיבה לעיכוב התפשטות תורתו בעולם, אולם גם בטענה זו אין די, כי כשם שאין דבר היכול לחסום ניגון משתפך מלפרוט על נימי נפשו של אדם, וכשם שאין כח היכול לעצור התפעמות אנוש מתמונת נוף בראשית, כך אין שפה היכולה לעצור את הגילוי העצום העולה מספריו (מה גם שרוב ספריו תורגמו זה כבר לעברית).
יהיו שיטענו כי הסיבה נעוצה גם בשמות הצנועים בהם נקראו ספריו של הרבי שאינם מעידים על תוכנם, כי יותר משאין אדם נלהב לשמוע ליקוטים, שהיא מילה נרדפת לרעיונות לא מקוריים, אין רצונו שתקרא תורתו בשם "שיחות", "מאמרים", "אגרות" ו"רשימות". אולם גם טענה זו אינה מספקת את התשובה לשאלתנו, שכן טבעם של ספרים מוצלחים במיוחד, ששמועת מיוחדותם עוברת מפה לאוזן, מוחקת את הרושם הראשוני הבא משמו של ספר, וקונה לה שביתה נכונה בתודעת הלומדים. כשם שספר "התניא" זכה למקומו הראוי בתודעת הלומדים ואין עוד מי שמזכירו בשמו האמיתי "ליקוטי אמרים".
גם הטענה שעסקי חסידים ומתנגדיהם בעת ההיא היו אבן נגף בדרך התפשטות תורתו, אין בה ממש כי גם בישיבות ובקהילות בהם רחשו לרבי כבוד עולמים, וסמכו על דעתו בכל צרה ובעיה אישית וכללית, עדיין לא הכניסו את הלימוד בתורתו באופן קבוע ורצוף, ואף לא באופן ארעי, ובנוסף מוכיח הניסיון שכל בן תורה ה"מונח בלימוד" כששמע ולו שיחה אחת של הרבי, אורו עיניו מהנאה ומפליאה, איך זה לא שמע חידוש זה מעולם, על כן, גם בטענה זו אין ממש.
דומני, שהתשובה לכך פשוטה וקצרה, וכך היא דרכן של המהפכות הגדולות, שרק לאחר שוך הסער הגדול הכרוך בהנחלתן לעולם, תבוא התיישבות הדברים על אמיתותה. אם מהפכה בדמות אבק פורח היא סופה שכחלום תעוף, אך אם דבר אמת היא סופה שלעד תיכון.
סער גדול הביאה משנתו של הרבי לעולם, והוא לכל לראש סער מוחות הדור שלא הורגלו לראות כדבר הזה, ומשום כך גם לא היתה רוחם איתנה ודעתם נכונה להאמין בקיומה של אגדה תורנית עצומת מימדים זו, ואף הערצת החסידים לרבם נראתה ללא מעט מהם כחריגה ומוגזמת, כי נתקיים בחסידים מאמר הנביא: "מי האמין לשמעתנו וזרוע ה' על מי נגלתה" לגלות את כל שגילה הרבי בתורתנו הקדושה.
שוך הסער הגדול תלוי בישוב דעתו של הדור ולומדיו, בהבנתו ובהאמנתו בעוצם תורתו של הרבי, בהקיפה, במקוריותה ובשייכותה לכל בן תורה בישראל באשר הוא. כך או כך, סופה של המהפכה התורנית שהביא הרבי לעולם, להכות שורש ולמסד שיטה בעולם התורה.
הנה ימים באים, וניגש חורש בפשט בקוצר הרמז, ודורך בדרש במושך זרע הסוד, ואמרו איש אל אחיו: קמו ונעלה ליובאוויטש ואל ארון הספרים אשר בה, והאירנו באור חכמתו ונלכה באורחות קודשו, והטיפו המאמרים עסיס וכל השיחות תתמוגגנה.
עוד ישבו נער וזקן בכל בתי מדרשות שבעולם ואיש מספרי תורתו בידיו, והם נושאים ונותנים במשנתו ומבררים מקחו של צדיק וקולות הלימוד העולים מביניהם אופפים בקדושתם את עולם התורה ומטהרים חללו של עולם בקדושת דבריו ובטוהר רעיונותיו.
כאמור, גדלה יריעת תורתו לכדי ממדים עצומים ולא יעלה על הדעת לנסות לפורטה ולסכמה, ובוודאי שלא בספר אחד. הספר כולו על כל השיחות שהוא סוקר אינו נוגע אלא בחלק קטן של משנתו ואינו עוסק אף לא בשני ספרות של אחוזים מתורתו, וגם השיחות עצמן מטבע הדברים נסקרו בו שלא בשלמותן. בנוסף, לא ניתן בו המשקל הראוי לחלק פנימיות התורה שבמשנתו, כי אין הוא דבר השווה לכל נפש ודורש ידיעה מקדימה במושגי יסוד שבחסידות ובמונחים שבפנימיות התורה.
כבר לימדתנו תורת החסידות, שכל גילוי אינו בא לעולם אלא מתוך צמצום, וכל צמצום נושא עמו מן הכאב ליודעי הגילוי כולו אולם, עת לעשות ולצמצם הגילוי. הספר "משנתו של הרבי מליובאוויטש" אינו מתיימר לסכם את יבולו התורני העצום ואינו בא אלא לעשות אוזניים לתורתו, לפקח את הגל מעל תלמודו בפני הקהלים שטרם הכירוהו, להפנות את תשומת לב הקוראים אל נקודות הכובד המייחדות את משנתו, ולהעלות אל התודעה את מאפייניה הייחודיים.
הפוך בה והפוך בה דכולא בה כי בנוסף להיכרות עם תורתו מגלה הספר שגם אישיותו הפלאית והרב גונית של הרבי כתובה ושוכנת כבוד על גבי דפי ספריו הרבים. רצונך לראות את רבנו לך לך אצל תורתו, ואם לא תדע לך מה דמות לו לרבנו צא ורעה עם עדרי ליקוטיו הרבים העמוסים למדנותו, עמקנותו, בקיאותו, חן הסברה שלו, מקוריות מחשבתו וחדשנות דרכו הלימודית, רוממות יחסו לתורה ולמפרשיה, אמונתו העזה בקדושת התורה, הסתכלותו הרחבה, "כתפיו הרחבות", מבטו החיובי, השקפתו המוצקה, ראייתו הרחוקה, נדיבות רוחו, רוח קדשו, ענוותנותו, טוהר שלמותו ותמימותו, מסירותו לחסידיו ולעמו, אהבת ישראל הבוערת בו, כבוד הבריות שבו, יחסו לגדולי ישראל ולקדושת תורתם, דאגתו לטהרת החינוך, כל אלו ועוד רבים אחרים נוהרים על דפי ספריו זוהרים ומבהיקים. "זה ספר תולדות אדם" ויותר משהאדם הוא הספר הרי שספריו הם תולדותיו ומתוך חידושיו הרבים בתורה ודרכו המיוחדת בלימוד תעלה ותבוא אל מול עיני הקוראים גם דמותו הפלאית.
כיון שאין לדרוש בתורתו של הרבי אלא מתוכה, סוקר הספר בתמצות כמאה וחמשים שיחות מתוך כוונה להטעים את הלומדים במתק דבריו, להביאם בסוד שיטת לימודו, לקחתם אל המקומות הגבוהים מהם הוא צופה באמרות והלכות של תנאים ואמוראים כשהם מצטרפים לשטף מים רבים של שיטתם האחת על פני כל הש"ס. להכיר בפניהם את מאפייני החידוש שחידשה שיטתו בכל אחד מתחומי התורה וליצור בהם את החשק והרצון לגשת אל ספריו בעצמם וללומדם באופן ישיר, רצוף ומעמיק. כשאנו עושים כן לא למענו אנו עושים, כי אם למעננו ולמען הבאת שמחת הלימוד ורגש החיות שבתורה אל קרבנו, אל ילדינו ואל דורות יבואו.
זר לא יבין את ההערצה הגדולה שרוחשים החסידים לרבם, כי רגש הוא ענין המסור ללב ובדרך כלל קשה להעבירו לאחר אם לא שחווה אותו ממש ועד כמה שנדבר בו אי אפשר לגרום לאחר את חווית ההרגש שמרגיש החסיד לרבו. לא כך הדבר כשאנו מדברים במשנתו, ממנה יכולים הקוראים לחוות בעצמם את הרוממות הנגרמת מהלימוד בתורתו, להתפעל עד אין קץ מההסתכלות האופיינית לו ולעמוד על חידושה הייחודי של משנתו ועל היקפה העצום.
יהי רצון מלפניו ית' שיהא זה הספר חוליה נוספת בשרשרת התנועה של המהפכה הגדולה, בסופה תמצא תורתו בכל ארון ספרים שבכל בית יהודי, עד לקיום היעוד "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
