"ההצלחה השמימית בבחינות הבגרות הושגה בזכות האחדות"
כתב COL
בשבוע שעבר, חשף COL, את ההסדר ההיסטורי אליו הגיעה אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש בראשות הרב יוסף יצחק אהרונוב, לפיו נבנה מקצוע חדש בשם 'יהדות-חב"ד' בו תוכלנה הבנות ללמוד חסידות ולהבחן בתניא בבחינות הבגרות .
בעקבות ההישג הגדול, פנינו לראיין את הרב פרץ בלוי ממנהלי "בית חנה" בירושלים שאומר כי "ההישג הכי גדול בעיני הוא שכל חב"ד התאחדה יחד. ההצלחה, שהיא כמעט שמימית, הושגה, באופן די ברור, בזכות הסגולה הרוחנית וגם הפרקטית שבאיחוד ובאחדות".
"מעבר להסתכלות ה"מיסטית" והסגולית רוחנית, היה כאן אתגר לא פשוט, שכדי להצליח בו היו זקוקים לכוחות וגם כישורים לא מעטים, והם אוגמו יחד על ידי איחוד הכוחות. אינני אומר זאת ב"ציניות חסידית". חשוב לזכור כי הסאגה נמשכת כבר כמעט שנה. ונרשמו בה פרקים בהחלט לא נעימים, ואפילו דרמטיים, והיו בה לא מעט צמתים קשים, כשביניהם גם שלבים של כמעט "הרמת ידיים" בפני המנגנון הפילי והענק הזה ששמו "משרד החינוך". בנקודת ההתחלה של המאבק היה המצב קשה מאוד. "גזירת התניא" איננו מונח מדוייק. היתה כאן גזירה כפולה ואפילו משולשת! גם "זרקו" את התניא; גם חייבו את כל בתי הספר ללמוד יחידת לימוד שאיננה מתאימה לרוחנו (בתחומי האישות); וגם ניתבו את לימודי ההלכה לפי פסיקה ופוסקים ש"אינם בקונסנזוס" כשהם כוללים "הלכות שאינן צריכות".
צריך לזכור שמקצוע "תושב"ע" הוא מקצוע ליבה ומקצוע חובה בבתי הספר הדתיים. קרוב ל-40 שנה הכירו כל המפקחים המרכזים (המפמר"ים) בייחודיותה של חב"ד, והכירו בלימודי התניא כחלק ממקצוע התושב"ע. הסדר זה היה בהחלט הסדר מכובד (שאבי שליט"א היה בזמנו מיוזמיו) אך ה"רפורמה" במקצוע הכתה אותנו מכל הכיוונים. כחסידים אנו חשים בצורה חדה מאוד שהגזירה על התניא הייתה חוד החנית, ואדמו"ר הזקן הוא שהוביל את המערכה, עד להסרת כל שלושת הגזירות. זה לא היה קל. רחוק מאוד מזה. בתחילת הדרך "זרקו לנו עצמות", ניסו "לעגל פינות", לבנות מעקפים שונים – אך אט אט חדרה ההכרה בצורה מופלאה לכל הגורמים - שהם כמובן לא "בוגרי תומכי תמימים" - בחשיבות הערכית החבדי"ת, והתחילו "פתאום" לקלוט את ה"שפה החבדי"ת", וה"פתרונות" וה"רעיונות" הוסרו.
לא הייתה כאן מלחמה. לא עמדו מולנו "אוייבים"
חשוב להדגיש שלא הייתה כאן מלחמה. לא עמדו מולנו "אוייבים". אך היה כאן בהחלט מאבק, קודם כל הסברתי, על הדרך ועל ה"קשי עורף החב"די" החינוכי. אני אישית יכול לומר לך, כי בנקודות הכרעה מסויימות, עלו גם לי מחשבות כמו "אולי כאן כדאי לעצור? אולי אם נתעקש יותר נפסיד את הכל?"
ואז, ברגעים שכאלה, הוצפתי בתמונה חרוטה ובלתי נשכחת, שבה אני חוזר לילדותי, כשאבי שליט"א לקח אותי עם כל המשפחה ל"הקהל" אצל מלכנו בשנת תשל"ד ע"פ הוראה ישירה של הרבי לאבי שליט"א בשנה שלפני כן (היה זה רמז ברור לרצונו הק' של הרבי, וביוזמתו הקדושה, ליישום המושג "הקהל אצל הרבי"), וביחידות המשפחתית הרבי מחלק לכל אחד מבני המשפחה סידור, ולי, רק לי, לילד הקטן בן 9 מוסר ספר תניא במהדורת כיס, כשהוא מביט בי במבט ממושך וחודר ומשהה את ידו הקדושה במסר משמעותי. כמי שאומר: "זכור זאת! אני מפקיד בידך את התניא!".
זה נשמע אולי דמיוני, אולי נאיבי, אבל מה לעשות – זה עבד! התמונה הזו לא הרפתה ממני. היו רגעים ששוחחתי עם חסידים מבוגרים, משפיעים, והם הרימו גבה על ה"עקשנות". אך בהשפעת אותה תמונה, ובראותי את השליחות שעומדת כאן ובהזדמנות שלא תחזור יותר – הצלחתי, כך נראה לי, להדביק גם אותם בלהט.
נושא הבגרויות הוא נושא מאוד מורכב, הוא הענף הכי ביריוקרטי והכי מבוקר והכי "משפטי" שיש במשרד החינוך. אנו כמנהלים חשים בביורקרטיה בכל צעד ושעל. ולהזיז משהו ב"מגדל השן" של הבגרויות זה כמו להפציץ כור אטומי... יש להוסיף לכך שאנו בעיתוי לא פשוט שכן אנו נמצאים בתקופה שהמדינה עושה הכל כדי לצמצם ובאופן דרסטי את שאלוני הבגרות – והנה דווקא בעיתוי זה היא "פתאום" "מצאה לה זמן" להוסיף שאלונים, לשנות סדרי בראשית! זה גם כרוך בכספים ובריאורגנזיציה.
"גזירת התניא" היא אולי לא מונח מדוייק לכל הגזירות שהיו כאן, אך הוא "מונח על", הוא מבטא את הגזירה על ערכי החינוך החבד"י. ולכן אני מזדהה עם המונח הזה.
אספר לכם אפיזודה שהיא ממחישה גם את עוצמת הגזירה, אך אם תרצה גם את עוצמת האחדות והמסירות של מנהיגי החינוך החב"די. בערב בדיקת חמץ, י"ב בניסן בערב אני משוחח עם המפקחת הארצית של על יסודי, הגב' בארי בנושא, ולאחר שיחה לא קלה, ואפילו קולנית היא אומרת לי: אז אולי נשוחח פנים אל פנים מחר. הסכמתי מיד. ולאחר סיום השיחה, חשבתי לעצמי שכדאי שבפגישה יהיו נוכחים נציגים נוספים של בתי הספר (היו אלה ימים שנשאר לנו טעם מר מפגישה קודמת עם נציגות חב"דית שהביאה עמה תוצאות לא מחמיאות).
חששתי שלבד לא אוכל לעמוד מול הלחץ. הרמתי טלפונים לנציגות בתי הספר, ולמחרת, שים לב – מדובר בערב פסח ממש – התייצבו נציגות ונציגים כמעט מכל בתי הספר בארץ, בהתרעה של מספר שעות ובערב פסח ממש! המנהלות והרכזות ונציגות בתי הספר המסורות עזבו את כל עבודות הפסח בעיצומן ובאו לפגישה בהולה (שברשמית הם אפילו לא הוזמנו אליה) והתייצבו כמו "צבא" וישבו לפגישה ממושכת של מספר שעות כשנוכחו שם בעלי תפקידים מגוונים במשרד החינוך. ואכן, פגישה זו לדעתי שידרה בפעם הראשונה את הנחישות החבדי"ת להחזיר את הגלגל, ולזרוק סיכומים קודמים. עצם ההתאספות הזו ובשעת לחץ שכזו – שידרה זאת
מסר למנהלים
אני יכול להצביע כבר ברגע זה על כמה וכמה סוגיות כבדות משקל, הרובצות על פתחנו, שעל פניו הם קשות לשינוי אף הרבה יותר מהמערכה הזו. אך ההצלחה במערכה הזו בהחלט "מתדלקת" וממלאת מצברים להשיג השיגים גם ב"גזירות" הלא פשוטות שצפויים לנו בהמשך הלא רחוק. ואני לא יכול מסיבות מובנות לפרט אותם כאן. אני בהחלט מאמין שברכת הרבי חלה כשמתאחדים – ואבקש מאוד מעמיתיי לאגור כוחות לקראת המשימות שנמצאות באופק.
אי אפשר שלא להודות קודם כל לאגודת חסידי חב"ד ולרב שי צ'רבנסקי שהיה הפושער, זה שנידנד, דחף, צעק, ריכך כל מה שצריך. ולא נרתע מ"כאבי הראש" שבהבנת דברים שלא היה לו בהם מושג, שכן איננו מכהן בתפקיד בבית ספר. והיה עליו לאזור סבלנות להבין תקנות וניסוחים, ולדחות "מלכודות ניסוחיות" שהערימו על פתחנו. אך בעיקר ברצוני להודות להרב גלוכובסקי, ש"לקח מנהיגות" וניווט את המערכה "ללכת עד הסוף" עד כדי איומים מרומזים של יציאה לתקשורת למלחמה גלוייה במשרד החינוך או חלקים ממנו, ואפילו עד כדי איום של אי פתיחת בתי הספר – שהוא "קלף" שבחב"ד נחשב כ"יהרג" – אך הוא ידע שכאן אסור "לעבור", ויש ללכת עד הסוף.
מסר נוסף לכלל חב"ד. עד ההסדר החדש היינו "בנים חורגים" במערכת של הממלכתי דתי. קיבלנו "הנחות" או "הבנות" וכדומה. התברר שכשמעבירים מסרים ברורים אנו מצליחים לעמוד על "רגליים עצמאיות", ואף "תופרים" עבורנו מסלול לימודים וערכים שהם מתאימים להשקפת עולמנו ללא פשרות וללא "בקשת טובה" כל שנה מחדש. המנהלים נמצאים כל יום בדילמות ערכיות מול המערכת. כאן זה עמידה בצפירה, כאן זה היחס לעמידה בצפירה, כאן זה דרישות ביצוע של מטלות לא הכי "חסידיות". והלקח מההתפתחות האחרונה הוא אחד: האמינו בכוחכם כי אלו כוחות של הרבי! אל תתפשרו על ערכים! הנה לכם ש"אחרים" רק מעריכים את העמדות הערכיות שלנו. הם לא "יכעסו" לא "יפעילו סמכויות" במקומות אלה.
אגב, לדעתי התוכנית החדשה שתפורה לחב"ד יכולה להילמד (ואף ניתן לעבור בהם בחינות...) גם בישיבות שלנו, ואני גם מאמין שבתי יעקב חסידיים לא של חב"ד יצטרפו אליה. רשום זאת. גם "מטפורית" רצוי להבחין מה קורה כאן: "לקחו" 2 יחידות שנלמדות בממ"ד ושמו אותם בצד אחד, עוד 2 יחידות שנלמדות בחינוך החרדי ושמו אותם בצד שמאל - ובתווך, כיחידה מובילה וחובתית, 'נמצא' אדמו"ר הזקן עם יחידת התניא, כ'יושב בראש השולחן', שמוביל ומאחד את כל אסכולות החינוך יחדיו למקצוע אחד מפואר. זהו הרי בדיוק מתאים לאמונתנו והשקפתנו גם מהבחינה ה"כלל יהודית". נפלא!
אנצל את ההזדמנות לבקש סליחה (עוד מעט יום כיפור...) מהרב יהודה זודלן מפמ"ר תושב"ע, שחתום על כל ה"רפורמות" וה"גזירות". היום אני יודע בבירור שכוונתו בוודאי הייתה לשם שמים, אך היו ביננו לא מעט מתחים והטחת האשמות. היום הוא היה למוביל של המתווה החדש, הוא זה שכותב את הפרוטקולים, הוא זה שמסייע בכל דבר ועניין לקדם את זה באופן של "מהדרין מן המהדרין"! כך שההערה שהוא אמר בציניות בתחילת הדרך ש"אתם רק מעוניינים ב"דידן נצח"! הפך לברכה... כי אוהבנו ה' אלוקינו.
שנה טובה, הן השנה העברית והן שנת לימודים, פורייה ומצמיחה ערכית וחסידית.
מאפשרים לכם לקבל
