עם הסתלקותו של הרב מנחם-מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, לפני עשר שנים – נדהמו תושבי השכונות הסמוכות לבית העלמין "מונטיפיורי" ברובע קווינס מזרם ההמונים ששטף את הרחובות משך כל שעות היממה, בבואם לחלוק למנהיג כבוד ולבכות את עובדת חסרונו. המקום לא היה ערוך אז ל"התנפלות" שכזו. גם סככה או תאי שירותים – לא היו אז בנמצא. במשך הזמן, רכשו חסידיו לא מעט בתים באיזור, ובנו בשניים מהם גם מקוואות לטבילה. הם נאחזו בשכונה ויסדו בה נוכחות קבועה, בתוך השכונה שברובה מאוכלסת בתושבים אפרו-אמריקנים (שחורים). ב-25 ליוני, פקדו את המקום כ-25,000 איש לרגל יום השנה לפטירתו של הרבי. אספקה זרמה במיכלי ענק, ולמעט קשיים נקודתיים בשעות עומס – ציינו האחראיים במקום בסיפוק את העובדה שההיערכות הצליחה, והתאפשר לציבור הגדול להתארח במקום ללא קושי. גורמים רשמיים בבית הכנסת שעל יד בית העלמין, הידוע בכינויו "אוהל חב"ד ליובאוויטש" בשדרת פרנסיס לואיס 226-10 בקמבריה הייטס, פועלים כל העת באינטנסיביות בכדי להבטיח את המשך שלוות חייהם של תושבי השכונה. כך מצהיר הרב אבא רפסון, מהנהלת בית הכנסת. "אנו שומרים על קשר טוב עם השכנים ועם מועצת שכונה, ומנסים לוודא שהאורחים ישהו אך ורק בשטחי המבנים שאנו מעמידים לרשותם" מוסיף רפסון, בעצמו תושב הוליסווד. עם זאת, המקום פעיל עשרים וארבע שעות ביממה, ושוקק חיים שבע ימים בשבוע. מספר פעמים בשנה, גוברת נהירת ההמונים: ביום שלפני ראש השנה לפי הלוח היהודי, ביום הסתלקותו של הרבי (12 ליוני) וביום הולדתו (18 לאפריל). "אנו מיידעים את תושבי השכונה לפני כל תאריך כזה" אומר רפסון. מיד לאחר הכאוס ששטף את השכונה בתום ההלוויה הגדולה של הרבי, היה ברור שיש לפעול בכדי להרגיע את השכנים המודאגים. זימנה יושבת-ראש מועצת השכונה, סאלי מרטינו-פישר, אסיפה מיוחדת בנוכחות חברי מועצה, נציגי מוסדות, מספר תושבים, הרב רפסון ונציגי הנהלת בית העלמין. מאז, שבה החבורה ומתכנסת לפחות פעם בשנה וכל הבעיות שמתעוררות – מגיעות לפתרונן מתוך הבנה והסכמה. "לאחר האסיפה הראשונה" היא נזכרת, "הלכנו לדרכנו מתוך אווירה קשה, כאשר בין הצדדים שררה איבה של ממש. ככה זה כשדברים משמעותיים מתרחשים, תמיד ישנם תלונות הדדיות, אבל למדנו להכיר את צורכי הצדדים ואת הקונפליקטים. בהתחלה, היו חברי האסיפה עדים לוויכוחים וחילופי האשמות במשך שלוש שעות ויותר; לאט לאט, למדנו לפתור בעיות לשביעות רצון כולם. באסיפה האחרונה שהתקיימה בראשית חודש יוני, הגענו להסכמה בתוך חצי שעה". לדעתה, מה ששינה את פני הדברים הוא רכישת הבתים, והסכמת מנהלי בית העלמין להקצות ולהכשיר מגרש חניה לאוטובוסים, על שטח ששייך להם בשדרות ספריגפילד. בראשית ימיו של בית העלמין מונטיפיורי, שנמצא בשימוש החל משנת 1908, הוא היה מוקף בעיקר בשטחים חקלאיים. בשנות העשרים, החלו יזמי נדל"ן לפתח באזור שכונות מגורים, שאוכלסו בעיקר על ידי תושבים יהודים. עיקר אוכלוסיית השכונה הגיעה מיד לאחר מלחמת העולם השניה, כשאת ניו יורק שטפו עשרות אלפי מהגרים. כיום, קיימת תשתית רחבה של כבישים בשכונה, שמתאפיינת בבתים נאים מצופי לבנים ומדשאות מעוצבות. עדויות שונות עוד מצויות פה ושם, לתושבים הראשונים. רפסון מספר, שעד היום ניתן להבחין בסימניהם של מזוזות שהיו קבועות בפתחי הבתים – אותם מגילות קלף בתוך נרתיק שקבועות על דלתות ביתם של יהודים, כביטוי וסימן לאמונתם בבורא. חב"ד נבנה עם דגש לכל יהודי בודד תנועת ליובאוויטש היא זרם בקבוצה היהודית-אורתודוכסית שנקראת "חסידים". בשנת 1942, לדברי רפסון, נטמן במונטיפיורי מנהיג התנועה דאז. מדובר בתנועה, שהתפתחה ברוסיה בשנות ה-1700 המאוחרות. ראשוני חסידי ליובאוויטש הגיעו לארצות הברית בשנות ה-1800, כפי שמתעדת הסופרת סו פישקוף, מחברת "הצבא של הרבי – המתרחש בתוך עולמה של חב"ד ליובאוויטש" (שוקן, 2003). על פי הערכתה, נאמדת התנועה בכ-100,000 חסידים. במסגרת מפקד האוכלוסין של שנת 2000, נספרו כ-11,000 חסידים בשכונת קראון-הייטס, הנחשבת כמרכז הרוחני של התנועה. "במשך ה-40 שנה האחרונות", אומרת פישקוף, "בנה שניאורסון את עוצמתה של ליובאוויטש, כאשר שם דגש על חשיבות הדאגה לכל יהודי בודד בכל מקום בעולם. כל מאמיניו חדורים בשליחות זו". המבנה חסר הגג שמקיף את מקום קבורתו של הרבי, כולל גם את קברו של חמיו, הרב יוסף-יצחק שניאורסון, המנהיג השישי של התנועה, שנפטר ב-1950. החל משנת 1951, כיהן הרבי מליובאוויטש כמנהיגה השביעי של התנועה, עד להסתלקותו בשנת 1994. חסידיו בכל העולם נוהגים על "טנקי מצוות" – רכבים מעוטרים ומושכי עין, ופונים לעוברים ושבים בשאלה: "סליחה, האם אתה יהודי?". רבים חושבים שהוא המשיח רבים בליובאוויטש מאמינים ששניאורסון הוא המשיח, למרות שמדובר בנושא שפיצל את התנועה. המחלוקת גאתה במשך השנים שחלפו מאז להסתלקותו. שניאורסון לא הצביע על יורש. הליובאוויטשערס מנוהלים על ידי וועדה שיושבת במרכז העולמי, בשדרות איסטערן פארקוויי מס' 770. הם הקימו יותר מ-1,000 בתי חב"ד, מרכזי יהדות מסורתיים ומוסדות חינוך, ברחבי העולם. מקום מנוחתו של הרבי, שהיה מנהיג כריזמטי ביותר, הפך לאתר עליה לרגל – מציינת פישקוף. בכדי לשרת את ההמונים, רכשו המוסדות הראשיים של ליובאוויטש שלוש בתים קטנים, הסמוכים לאוהל. אחד מהם הוכשר לקבלת קהל ובית כנסת, והשאר כאכסניות לאורחים מרחוק. "הראשון הוצע למכירה, ורצינו מאוד לקנות אותו" משחזר רפסון. "לאחר מכן, באו השניים הנוספים והציעו לנו את הבתים למכירה, והחלטנו לרכוש אותם למרות שאין לנו אינטרס ברכישות נוספות של נדל"ן". בימים בהם פוקד את המקום קהל גדול, שוכר רפסון מקום במועדון מקומי שמוסב לאכסניה גדולה. האורחים ישנים על מזרונים ושקי שינה. לנוחות הציבור, הוקמה סככת ענק בחצרות הבתים הסמוכים. על המכוניות שגדשו את מקומות החניה ברחוב הסמוך, ראיתי לוחיות זיהוי של קונטיקט, ניו ג'רסי, פלורידה וויג'יניה. "אחד מהאתרים הקדושים ליהודים" מבנה קטן, חסר גג, עשוי אבן גרניט, בגודל כ-50 יארדים, ממוקם בבית העלמין בסמוך לשדרות פרנסיס לואיס. בכניסה ישנו חדרון קטן, מעין גומחה, עם עשרות ספרי תפילה בשפות שונות, מרופטים משימוש. בשטח האוהל, מצטופף הקהל – מרביתו גברים המתנועעים אנה ואנה בקצב איטי, מתוך תפילה שקטה. במרכז המתחם ישנו שטח מגודר, בתוכו משאירים המתפללים דפים קרועים, בעיקר מכתבים בכתב יד ודפי פקס' שממוענים אל הרבי. רפסון אוסף את הדפים פעמיים או שלוש בשבוע, ושורף אותם. "יכולתי להשליך אותם סתם כך, באשפה" הוא אמר. "אבל יש משהו סימבולי בכך שגם הנייר עליו נכתבו תפילות ובקשות שעלו מעלה – עולה אף הוא למעלה בלהבות". מלבד בעיות חניה ופקקי תנועה, מתלוננים השכנים גם על הנוכחות הגבוהה של כוחות משטרה, בימים בהם זורם הקהל הגדול אל המקום. "נראה כאילו כל שוטרי המחוז נמצאים כאן בימים כאלה" אומר הבישוף מתיו ג'ונסון, שגר בקרבת מקום ומכהן ככומר בכנסיית ס. אלבאנס. "ליובאוויטש אינה משלמת עבור תגבור כוחות המשטרה" מגיב רפסון. "אני שומע את הביקורת, כאילו אנו מקבלים יחס מועדף" הוא אומר, "אבל ראוי לזכור שמדובר באחד מהאתרים הקדושים ליהודים, ועובדה זו היא שמגבירה את תשומת הלב של המשטרה, שהחליטה להגביר את הערנות". מי שהמריצה את משטרת ניו יורק להקים חפ"ק בשכונה ולהיערך באופן מוגבר לקראת תאריכים המוניים בשכונה, היא מרטינו-פישר. "רציתי שהתושבים יהיו רגועים, ששלוות חייהם תימשך, שיהיה מי שימנע חניית רכבים בחצרות ומבואות של משפחות פרטיות ושהסדר יישמר. זו הסיבה לנוכחות גבוהה של המשטרה" היא אומרת. "כאשר יש לך אלפי אורחים, אי אפשר שהכל יהיה פרפקט, אבל לא רציתי שמאורעות קראון הייטס יחזרו על עצמם כאן" היא מוסיפה, כשכוונתה למהומה שפרצה ב-19 לאוגוסט 1991 אחרי שאחד מכלי הרכב בשיירה של הרבי פגעה והרגה ילד שחור קטן. בעיצומן של הפרעות דקר אדם שחור את אחד מהחסידים, ורצח אותו. מיד לאחר הסתלקותו של הרבי, הביעו חלק מהתושבים דאגה באשר להמוני החסידים שהחלו לפקוד את המקום. "בהתחלה, היו תלונות שהסיבה האמיתית להן היתה חשש מפני הלא נודע. אנשים לא ידעו מה מצפה להם כאן באיזור" אומר ג'ונסון. "אנשים פחדו מהקהל הגדול שהסתובב במקום. אבל הדברים נעשו מוכרים, והתרגלנו לזה. אין לנו כל בעיה עם זה שהם באים לכאן". למעשה, גם אם העלייה לרגל לאתר היא כבר עובדה שתושבי קמבאריה הייטס התרגלו אליה, התופעה לא תחרוג הרבה מעבר לכך. "אנשים מכל רחבי העולם יבואו תמיד לפקוד את קברו של הרבי, אבל בשום אופן לא מדובר בתהליך של כיבוש השכונה" קובעת פישקוף. "אנשים לא מתכוננים להעתיק את חייהם למקום בצורה קבועה, הם לא מקימים במקום מוסדות חינוך גדולים. ככל שהזמן חולף, אל תצפו שהתופעה תתרחב". עוד בנושא: + גלריית תמונות ופרטים נוספים על הציון הק' + סיום 'ספר-תורה הנודד' נחגג באוהל הרבי + ערב ראש השנה: אלפים על הציון הק' + שבת סליחות מרגשת ב'אוהל' הק' + פיני גרשון בציון של הרבי: "הברכות מלוות אותי תמיד" + משלחת ראשי ערים כתבו פ"נ לרבי + סוכנות הידיעות העולמית 'רויטרס' בדיווח על ג' תמוז + מיליוני מאזיני ה'נשיונאל רדיו' שמעו על ה'אוהל' + ג' תמוז תשס"ד: רבבות באו אל הרבי + ג' תמוז: גלרייה מדהימה של Getty Images + העלייה לציון של הרבי - באירועי השנה של יהודי העולם