מספר ר' מאיר-צבי טורקוב, מיוזמי המבצע: הגענו למקום יום שלישי בלילה לא לפני שהגענו שבועיים לפני-כן בכדי לסכם עם בעל המקום על התנאים העומדים לרשותינו לקראת ראש השנה. בקבלת פנים מאירה קיבל אותנו רפת מוסטפה כשכל הדלתות נפתחו לקראתנו, מקום לבית הכנסת מקום לארוחה ואפילו מטבח מאולתר לבישולים, מה שלנו היה נראה כל-כך טבעי. הסתבר שלא היה כך, כשקמנו בבוקר אל הלא נודע... כבר הכל השתנה, לא מקום לתפילה ולא מקום לאוכל, ואם כן, אז במקום אחר, תחת עלי תמר יבשים מהחום המצרי כשעמודים חלודים תומכים אותם לבל תיפול קשת העלים על ראשינו, ועם חשבנו שנוכל להתסתדר עם זה התברר שעל זה לא חשבנו.. ברגע האחרון הבוס מלמעלה החליט לגבות מכל אורח שלנו $20 לא פחות ולא יותר וללא שום אפשרות לוויכוח. כשהבנו שכנראה הם מעדיפים אותנו מעבר השני של הגדר פנינו בלית ברירה המומים למצוא מקום חדש, כשאנחנו עוד צריכים להכין אוכל ל-3 ימים ואולי ל-240 אנשים ועדיין אין עוד מקום.... הינו מבולבלים אבל נחושים... ניגשנו לבעל מסעדה גדולה השכנה למקום מגורינו, שבעבר התענינו במקום, כשאנחנו לפתע מבינים למה עברנו גם דרכו בעבר בדרך למקום שבחרנו בסוף... כשתאוות בצע בפניו הוא מציע 10 לירות מיצריות לאדם, כשזה נשמע קצת יותר הגיוני סגרנו איתו מחיר אחרון ויצאנו לדרך מאושרים, הלכנו לחנות המקומית לקנות ירקות ושם מצאנו לא יותר מהדברים הבסיסים ביותר שבירקות כמו עגבניות מלפופונים, פלפל צמוק במיוחד, חציל גמדי אם אפשר לקרא לזה כך, קישוא מאולץ, בצל וכו'.. הנשים נגשו למלאכה בשעה 12:00 בצהרים בשיא המרץ הגברים יצאו לפרסם את דבר בואנו לחוף לכל נמצא. באחד הפעמים שיצאתי להזמין אנשים תוך כדי חלוקת עלוני שנה טובה של צעירי-חב"ד, הבחנתי בשוטר מצרי מאותת לי בידו לסור מן החול החופי לאבר "החושה" הקרובה ולהתיישב לצד שוטר נוסף על גזע עז חסון מרופד בשטיח בדואי. ר' מנחם אשר טורקוב שעל פניו היה ניכר שהשיזוף הלבין, וכשדיבר הבנתי שנעתקה דיבורו מהלחץ. שאלתי את השוטר מי הוא, הוא הראה לי תג שהוא שוטר, תוך כדי שהוא חושף את אקדחו מצופה בנילון מתחת חליפתו הלבנה, כאות מובהקת לשוטר קשוח. לידינו התיישב בעל החושה דובר עברית ערבית, ותירגם ביננו. הוא שואל אותנו מה כתוב בעלון שחלקנו, ושכנענו אותו שמדובר רק בעניין דתי ולא תעמולה מסחרית כל שהיא שתפגע בבעלי המקום. הוא שאל לכוונתינו הידועות לו לערוך "חפלה" כלשונו ובוודאי הכחשנו. לאחר דין ודברים החזיר לי את העלונים ושילח אותנו לדרכינו, ובוודאי שהשעה לחצה 4:00 לפני כניסת החג ועוד מעט הכל צריך להיות ערוך ועדיין אנחנו לא יודעים מה מצפה לנו במשך השעתיים הקרובות. אנחנו צועדים שוב לעבר המלון, הנשים עדיין מבשלות כשסיום לא נראה באופק, אנחנו מקבלים מידע מעורפל על כוונת בעל המקום לאשר לנו לערוך סעודות בחינם, וכשכל רגע מגיעות ידיעות סותרות על אמינות השמועה אנחנו לא משנים תוכניות, רק כשמגיעה ההודעה שלבעל המקום ליד הנקרא MORGANA יש מה להגיד לנו, כבר חצי שעה לפני החג, ר' נווה מרחב ניגש אליו שם הוא מקבל את כסף הפיקדון בחזרה באמתלה שמשטרה לא מאשרת לו לערוך את "החפלה" במקום. והנה החג נכנס ואנחנו לבושים כבר בבגדי חג ועדיין אין לנו מקום מאושר לפעילות החג, מרוב תיסכול השלמנו עם המציאות וקבענו עובדה שיהיא מה ואנחנו אוכלים במלון על החוף במקום שסוכם בתור אורחי המלון, ומי שמגיע אינו מגיע כאורח שלנו, מעין התחמקות מהמציאות, שמסתבר שקצת הוכיחה את עצמה. החג נכנס, אנחנו עורכים תפילת חג בחדר המגורים שהפך לבית כנסת ותיק במראהו, יוצאים מן התפילה אל השולחנות הערוכים והאורחים מגיעים תוך חצי שעה , ומילאו את מקומות הישיבה עד אפס מקום. בעל המקום מסתובב כעכבר בכלוב, שעל פניו חיוך סטני הוא פונה אלי. עוד לפני שהוציא הגה אמרתי לו חג שמח, ושיקבל את פני הבאים כי הם לא אורחים שלי הם שלו מעתה הוא יכול לגבות מהם כל מחיר זה כבר לא עניני. כשהוא ראה שכל מאמציו לא נשאו פרי, פנה לנווה בספק קביעה או שאלה על מחיר הבאים שנצטרך לשלם, התעלמנו ממנו ואמרנו שעיניני עסקים אצלינו לא בחג. במן רגשות מעורבים לחץ כעס, שביעות רצון, אולי ניצחון מסויים ניהלנו ביד רמה את יריית הפתיחה של החג, באווירה חגיגית ביותר, לצד שולחנות ערוכים בכל טוב כולל כל סממני החג, מטעמים בשפע כולל את כל מנות הבניים... את הערב הנחה ר' מאיר צבי טורקוב, כפתח בהסבר על מהות החג, מלווה הסברים על כל השלבים החל מהקידוש וכלה בסימני החג. ואז סיפר את הסיפור עם בן המלך האובד שלא מילא את ציפיותיו של אביו והתרחק מדרך המלך, וכך כשהסיפור מתארך וממחיש את הכשלון הצורב של בן המלך אז נראו בקהל כמה עינים נוצצות באור הקלוש מהרטיבות בעניים, כאלו הם חשים כרגע כבנים אובדים, ובכל זאת הם באים לסעודת חג בבגדיהם הצואים... ומקבלם בסבר פנים יפות.... ופתחנו בשירה סוחפת ושמחה שלא תשכח זמן רב לכולנו! למחרת התגיסו ר' אליהו והבחורים גבי ויחיאל למצוא מניין וב"ה היה מניין מדויק, וזכינו להתפלל את תפילת ר"ה כהילכתה בחדר שינה שהפך לבית כנסת, ועוד עשרות יהודים ששמעו תוך כדי היום תקיעת שופר. החג היה ארוך וארוך מלכתוב את כל חוויות החג... אבל לסיכומו של דבר הבנו את רגשות החסידים של פעם שנלחמו בקומניסטים והצליחו ואכן הצלחנו! והם שנתנו לנו איזו שהיא מן שותפות לאמונה שזה רק נסיון והכל יעבור בשלום!