עולם הדמיון ● תובנות לחודש אלול
בתורת הקבלה העולם הזה 'זוכה' ועונה לשם ולתואר המפוקפק 'עלמא דשקרא'.עולם השקר.
אין הכוונה שזה עולם שכולם בו שקרנים, אף שברוך ה' לא חסרים כאלה בעולמנו.. אלא שזה עולם בו סולם הערכים והדברים הנחשקים הם לא אמתיים אלא שקריים. במילה עדינה יותר, דמיוניים.
אחד הדברים החזקים ברצון האנושי בעולם הוא ללא ספק התאווה הגסטרונומית העיסוק המוגבר סביב אוכל. זו תעשייה אין סופית המגלגלת הון רב.
כשנתבונן נבין ונבחין שהרכיבים של האוכל אינם בעלי חשיבות אמיתית, שכן אלו דברים שלאחר כמה שעות או יממות בחוץ הם מרקיבים ומסריחים ואין בהם נעימות.
יתר על כן. התאווה של האדם אליהם היא רק 'על בסיס מקום פנוי' בכרסו.
לאחר שהוא מתמלא הרי שאינו יכול יותר להכניסם לפיו, וזה יכול להגיע עד כדי תחושת גועל כלפי אותם 'סטייקים' שלפני זמן קצר הוא כה התאווה להם..
אגב ישנו ביטוי בחז"ל 'איזהו עשיר – כל שיש לו בית הכיסא סמוך לשולחנו'. (שבת כה עמוד ב) על פי הפירוש הפשוט, זה משום שלא היה בכל מבנה של פעם חדר נוחיות.
בפנימיות העניין הכוונה היא שהאדם הרוחני העליון והמושלם שזהו העשיר האמיתי - 'אין עשיר אלא בדעת', הוא אחד כזה שלא מתלהב מחיצוניות האוכל, טעמו ניחוחו ומראהו המשובב עין, אלא מתבונן מה יהיה באחריתו שסופו להיות רימה ותולעה, כנאמר 'איזהו חכם – הרואה את הנולד', וממילא אינו נמשך ונסחף אחריו מעבר לשימוש המושכל בו לצורך בריאות גופו. אחרת אינו עונה לשם אדם אלא זה מצב בהמה ובלשון הרמב"ם בהלכות דעות פרק ג: 'לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאווה, כמו הכלב והחמור, אלא יאכל דברים המועילים לו, אם מרים אם מתוקים. ולא יאכל דברים הרעים לגוף, אף על פי שהן מתוקים לחיך'.
דוגמא נוספת למצב של היסחפות האדם לדמיון, זה נושא של יופי גופני פיזי וגשמי. חומר הגלם ממנו מושתת היופי הוא בעצם 'שק בשר ועצמות עם דם'. אם ניקח את הדוגמן/דוגמנית היפים ביותר בעולם ונגרד מהם כמה מילימטר מעור גופם הרי שלא ניתן יהיה להסתכל עליהם..
היופי הוא סוג של דמיון היוצא ממצב ואופן ההרכבה של החומר, אבל החומר עצמו שהוא מהותו ומצבו האמיתי של הדבר הוא ללא נעימות כלל אדרבה הוא יכול לעורר באדם תחושת מיאוס ודחייה חריפה.
יתירה מכך: כל מציאותו ונראותו של הגוף הוא מצד הנפש. הגוף מצד עצמו הרי הוא נפסד ונרקב.
נסו לשאול איש זק"א מה מצבו של גוף מת שהוזנח בדירה כמה ימים. תחושת הקבס תלווה אתכם עד כדי שבמשך כמה שעות תאבדו כל תאבון. אגב זו סגולה לא רעה לדיאטה..
כך חיים אנשים גדולי הרוח. חז"ל מספרים במסכת אבות דרבי נתן(פרק ט"ז) שפעם הלשינו על רבי עקיבא למלכות רומי, כנראה בנושא שאין הוא כזה נעלה כמו שאומרים עליו. סגרה המלכות את רבי עקיבא בחדר והכניסו לשם כמה יצורים שלא בדיוק ענו לתואר 'נשים צדקניות'. ורבי עקיבא לא התייחס כלל אליהן ואף רקק בגועל.למחרת כששאלו השלטון ברומי למה נהג בהם בביזיון? ענה להם רבי עקיבא: מה אעשה שריחן היה דומה עלי כבשר נבילות טריפות ושרצים..
(אגב מעניין דיוק הדוגמאות : נבילה הוא גוף ללא חיים, טריפה הוא גוף חי אך מקולקל מבחינת בריאות, ושרצים הרי הם חיים אך גם בחייהם מגעילים. אלו בעצם שלושה סוגי התבוננות בפחיתות הגוף לפני מיתה וגם לאחריה).
אין באמור לעיל לשלול לחלוטין את עולם הדמיון. אחד מפלאי העולם הזה היא היכולת שנתן בו הבורא לחבר את החול אל הקודש.
נאמר בתהילים 'היינו כחולמים' : כמו בחלום שיש בו חיבור של מציאויות שונות ואף מנוגדות הבאות ברצף אחד, מציאות ודמיון המשמשים בו בערבוביה. כך בעולם הזה יש את הקסם של יכולות חיבור מופלאות ולא מוגבלות. אגב, זאת בשונה מהעולמות העליונים שם כל מציאות מבוררת בפני עצמה ללא ערבוב כלשהוא כלל.
אי לכך, יש בכוחו של הדמיון לסייע ולחזק את האמת. 'דירה נאה, כלים נאים ואישה נאה מרחיבים דעתו של אדם'(ברכות נז עמוד ב). בכוחו של מאכל משובח, של טיול טוב או בדיחה נאה להרחיב את ליבו ולפקח את דעתו של האדם.
אך זהו כל זמן שנרגש שזהו על תקן טפל בלבד ולא מעבר לכך. ציר לוגיסטי התומך בציר המבצעי הלוחם. אך כשהטפל הופך להיות עיקר, כשהחייל חושב שהשק"ם הוא מרכז הבסיס והעשייה, זו בעיה לא פשוטה.
תפקיד האדם עלי אדמות הוא להפעיל את הg.p.s שלו, ולראות את היעד ממוקד בצורה ברורה והאם הוא אכן צועד בעקבותיו או שעליו 'לחשב מסלול מחדש'.
זהו עניינו של חשבון נפש ביהדות. ישנם זמנים המתאימים לכך. בסופו של יום .בסופו של חודש. ובסופה של שנה. אנו על פתחו של חודש אלול החודש המסכם את השנה, ובו אנו בודקים עד כמה אנו מציאותיים ולא חיים בהנאות הדמיון, עם שני רגליים על הקרקע ולא עם ראש מתחת לקרקע.
ואם ישאל השואל, מה אכפת לי דמיון או מציאות ,העיקר שאני נהנה?!
האמת היא שלאדם נורמלי ישנם חיישנים הרגישים מאוד למהות וסוג ההנאה וכשמדובר בהנאה מעולם הדמיון הרי לאחר זמן קצר, לאחר שחום התאווה הדמיונית נרגע, היא מתנדפת כלא הייתה ואינה ממלאת כלל את הנפש. הריקנות תוקפת אותו במלא עוצמתה ועוד יותר מלפני מימוש הדמיון.
נאמר בחז"ל שאפילו פושעי ישראל 'מלאים מצוות כרימון'.
שאל פעם הרבי: אם התורה מעידה עליהם שהם מלאים במצוות, ומלא פירושו כפשוטו שהוא ממלא את כל כולו, אם כן איה מקום כבודם של כל עברותיו שבגינם זוכה הוא בטייטל המכובד של חבירות במועדון הv.i.p. של 'פושעי ישראל'?!
אלא, ביאר הרבי יסוד נפלא, מכאן מוכח שכאדם עושה עבירה היא אינה ממלאית אותו. היא במהותה נבובה וחיצונית לגמרי, וזו גם התחושה והטעם שהיא משאירה אחריה לאחר שערפליה מתפזרים.לעומת זאת המעט מצוות שעשה, ממלאים את כל ישותו ונותנים לו תחושה של מליאות אמיתית.
בעצם זהו מאושיות ההבדל בין אדם נורמלי לאדם משוגע. זהו ההבדל בין חיים בצל הדמיון של מאורעות שכאילו התרחשו + פירוש דמיוני ומעוות של המציאות או לחיות חיים מציאותיים וריאליים.
מפקח מגיע לבית משוגעים .מבחוץ מבחין בו אחד המאושפזים וצועק 'היי, הלו , נעים להכיר, אני המשיח'. לפתע מגיח מחלון אחר מאושפז נוסף וצועק למפקח, 'אל תתייחס אליו הוא לא נורמלי'. שואל אותו המפקח 'וזאת מניין לך שהוא אכן אינו המשיח?!' 'בוודאות אדוני - מפטיר לעברו המאושפז – אני אלוקים ועדיין לא שלחתי אותו..
אוקיי. זו הייתה הקבלת פנים. לאחר מכן נכנס המפקח אל תוך בית משוגעים ורואה באולם המרכזי את כולם יושבים על כסאותיהם, ועושים קולות של נסיעה +חריקות בלמים וכו'.כולם למעט אחד היושב ברוגע ובאלגנטיות על כסאו. הו, נורמלי אחד לרפואה באזור.
קורא לו המפקח: אפשר לשוחח אתך ידידי?
מיד אני מגיע אליך –עונה לו הברנש- ,שניה, אני מתניע. אן אן אן..
אם נראה אדם מבוגר שישחק ברצינות לעצמו בארגז החול בגן המשחקים השכונתי, כשהנאה צרופה ממלאת את ישותו, נניד בראשנו כהשתתפות בסיטואציה המצערת. ככל שהוא יפגין יותר את הנאתו הרחמנות עליו ועל השגותיו תהיה גדולה יותר.
זוהי אחד ממטרותיו של חודש אלול העומד במפתנינו. לאחר שיקוע רב מדי לעיתים, בעולם הדמיון במהלך השנה ובפרט בחודשי הקייץ והקייט, האתגר העכשווי הוא לשדרג את אישיותנו ממרדף אחרי מציאויות דמיוניות למציאות של ערכי והנאות אמת הקשורים לאמיתת המציאות לאלוקים אמת. דבר הנותן לאדם תחושת סיפוק אמיתית ארוכת טווח
מאפשרים לכם לקבל
