"בחרסון ראיתי את תחיית יהדות אוקראינה" ● רשמי מסע
לפני כמה ימים שבתי מביקור באוקראינה אליה נסעתי בצוותא עם נבחרת ישראל בכדורסל לטורניר "יוז'ני" שנערך במדינה.
במסגרת עבודתי, ביקרתי בערים רבות בעולם, ובאירופה בפרט, אך באוקראינה עוד לא יצא לי לבקר. ביקרתי הרבה במדינות הגוש הסובייטי לשעבר בשנות שלטון הקומוניזם ולאחרי הנפילה. אמת שישנם ערים יפות במדינות האלו אך מאחר והקידמה המערבית עדיין לא הגיע אליהן, לא נענתי עד כה להזמנתו של בני הרב ניר גושן השוהה בשליחות חב"ד בעיר חרסון, להגיע לביקור בעירו. כעת, כשנבחרת ישראל הוזמנה להשתתף בטורניר "יוז'ני" החלטתי לנצל את ההזדמנות, ולנסוע לראות את "החור" בו בני, כלתי, ונכדיי שוהים בעשור האחרון.
למזלי, לפני שהגעתי לחרסון שהיתי כמה ימים בעיירה יוז'ני. עיירה גם במונחים ישראליים, עיירה בה מתגוררים 27.000 איש סימפטיים ונחמדים אך זו כזו עיירה שבבנק המרכזי שלה לא ניתן היה לפרוט 2000 יורו והיינו צריכים לחכות יומיים עד שהבנק יביא את הכסף מהעיר אודסה...
חרסון זו כבר עיר. עיר אמיתית בה מתגוררים כשלוש מאות וחמישים אלף איש, עיר מיושנת לצד ניצני קידמה. חרסון, כמו ערים אחרות באוקראינה, בעלת סממנים סובייטים נפוצים: תשתיות מיושנות, כלי תחבורה ציבוריים שהורדו מכבישי ישראל בשנות ה-60 המאוחרות, פסלי ולדימיר לנין בפארקים העירוניים ובמרכז הרחוב הראשי וגולת הכותרת העדר מודעות של התושבים להתחממות כדור הארץ - אין מונית ממוזגת אחת בחרסון! בביקורי בעיר החום הגיעו ל-38 מעלות בצל, אבל מזגן הרגשתי רק בקניון, בבית הכנסת וכמובן בבית משפחת גושן. בני סיפר לי שיש ערים שניתן להזמין במיוחד מונית עם מזגן אך יש להוסיף תשלום של 20%...
ככלל, החיים באוקראינה זולים. עלות כח אדם היא מהזולים במדינות אירופה (טוב, אוקראינה היא לא בדיוק אירופה...) עוזרת בית משתכרת 5 שקלים לשעה ומונית מחרסון לאודסה מרחק של 200 ק"מ (מטולה-חולון) עולה 420 שקל... אך, למרות עלות החיים הזולה ביחס למדינות המערביות.
האוכל הכשר אינו ניתן להשגה בקלות ומחירו יקר אף מהאוכל הכשר בארץ. לבני יש בבית ארון מיוחד עמוס עד לאפס מקום בעשרות קופסאות שימורים, בקבוקי יין, ממתקים וחטיפים כשרים. מאחר ולא ניתן להשיג אוכל כשר בנקל, הוא קונה אוכל כשר במארזים וכך קרה שנכדיי נאלצו לאכול במשך שנה שלימה רק ביסלי-גריל, כי זה מה שהיה ניתן להשיג...
כבן לניצולי שואה (משפחתו של אבי פסח גרשונוביץ ז"ל נכחדה כמעט לגמרי בשואה בפולין) אני נוהג לחפש שורשים וקהילות יהודיות בכל עיר בה אני מבקר בעולם ככלל ובאירופה בפרט. עוד כשהייתי ביוז'ני פגשתי שני יהודיים (עם אחד מהם אף "תיקשרתי" בשפה האידיש אותה אני זוכר במעומעם מימי ילדותי) והם סיפרו לי שהם גרים בעיר קטנה באיזור ניקולייב. בחרסון גרו בעבר כחמישים אלף יהודים וגם כיום עדיין נותרו בעיר אלפי יהודים.
בליל שבת הגעתי לבית הכנסת היהודי בעיר. בית הכנסת נבנה בשנת 1895, עבר את כל תלאות הקומוניזים, נסגר בשנות השלושים והוחזר לקהילה היהודית בשנת 1990. בית הכנסת עבר שיפוץ לאחרונה ונחנך בו ארון קודש יפיפייה. את פניי קיבל הרב של חב"ד בחרסון הרב יוסי וולף, רב נחמד וצעיר בן 40 שגדל בישראל והגיע לחרסון לפני עשרים שנה. רב חברמ'ן עם ראש על הכתפיים, שחי עם אשתו ועשרת ילדיו בחרסון. ארבעת נכדיי הם כמו אחים עם ילדיו של הרב היות והם הילדים הישראלים היחידים בעיר. נכון שחרסון אינה קטמנדו אבל הקשיים ליהודים דתיים בגולה, משותפים לחורים נידחים כאלה.
למרות השעה המאוחרת הגיעו הרבה מתפללים לתפילת השבת וגם כמה ישראלים המתגוררים בעיר.
ראיתי הרבה בתי כנסת עתיקים באירופה. בתי כנסת שמספרים על עבר יהודי עשיר ובדרך-כלל על הווה שומם. בחרסון ראיתי את תחיית הקהילה היהודית לאחר עשרות שנים בהם לא איפשרו השלטונות ליהודים להתפלל ולהתכנס, ראיתי נערים ונערות יהודיים המגיעים לבית הכנסת גם בימי השרב הלוהטים.
בני סיפר לי שביום כיפור הוא, אשתו וילדיו צעדו 12 ק"מ במצטבר בדרכם לבית הכנסת! מתברר שקשה מאוד להשיג בחרסון דירות מערביות-ארופאיות ולכן הם נאלצים לצעוד כל-כך הרבה בשבתות.
בסך-הכל נהנתי מאוד באוקראינה. ראיתי אוקראינה שרוצה לקבל כרטיס כניסה חברתי לאירופה, אוקראינה שתושביה מאירים פנים לתייר ולארנקו... אוקראינה של קהילות יהודיות מתחדשות- אוקראינה עם טעם של עוד...
הכותב הינו רכז הליגות באיגוד הכדורסל בישראל
מאפשרים לכם לקבל
