מערכת COL
|
יום כ"ז תמוז ה׳תשע״ב
17.07.2012
שנה לרצח הרב אלעזר אבוחצירא זצ"ל ● פוסט מרגש
"אווירת יום כיפור ריחפה בחלל, בכיות ותפילות מול המחיצה המבדילה בינינו. בצד החדר הסתודדו בנוגע ליציאת המיטה מבית החולים וסידורי ההלוויה. כפי שביקש הצדיק רבי אלעזר... הטבילה במקווה הייתה בחרדת קודש...בחרדת קודש טפלנו בכבוד הרב זצוק"ל ב'כבוד המת' וכל הנצרך. פתאום, בבת אחת הבנו מול מה אנו עומדים והזדעזענו" ● אביגדור שטרן, מתנדב זק"א בפוסט מרגש לציון יום השנה לפטירת המקובל הרב אלעזר אבוחצירא זצ"ל לטור המלא
אביגדור שטרן, מתנדב זק"א
הלילה הארוך ליל שישי 29.7.11. לכאורה, עוד ליל שישי כקודמיו, אך את הלילה הזה, לא אשכח כל חיי. 7 דקות לאחר חצות, בדיוק בשעה בה סיימנו את השיעור השבועי למתנדבי זק״א, התקבל דיווח ראשוני על הידיעה המרה, בפריצה למכשיר המירס ע״י מפקד זק"א באר שבע, משה דיקשטיין.
״ברגעים אלו מתבצעת החייאה על הרב אבוחצירא מבאר שבע". בתחילה זה היה נשמע כמו עוד טעות בזיהוי, אך ככל שחלפו השניות והדקות שנדמו כנצח, התברר כי אכן מדובר במקובל רבי אלעזר אבוחצירא. העדכונים זרמו בזה אחר זה, הטלפונים לא חדלו מלהגיע, כל אחד מתעניין, שואל, בודק, מתעניין וחרד לשלומו של הרב.
מספר דקות לאחר מכן, התקשר יו״ר זק״א יהודה משי זהב והודיע: "מדובר במקרה מיוחד, נא לצאת לכיוון". ללא שהיות, יצאתי יחד עם מתנדבים נוספים. בשתיקה עטופת יגון, עשינו את דרכנו לעבר בית החולים סורוקה בבאר שבע. ברחבת הכניסה לבית החולים, התאסף קהל רב שביקש להיות קרוב ככל האפשר למורם ורבם.
בסביבות השעה 2:30 הגיעה שיחת הטלפון בה נתבקשנו להישאר באזור בית החולים, היות והעברת הרב מבית החולים אל ביתו, תעשה בעזרת האמבולנס בו הגענו. הופתענו, אך יחד עם זאת הבנו כי זכות גדולה נפלה בחלקנו כמתנדבי זק"א, לחלוק כבוד אחרון למקובל הקדוש רבי אלעזר אבוחצירא. לאחר המתנה ארוכה של כמעט שעה, הגיעה שיחה נוספת עם ההוראה: "תגיעו עם האמבולנס דרך הכניסה האחורית של בית החולים".
כדי לא למשוך תשומת לב מיותרת מקהל הסקרנים, נסענו באיטיות לעבר הכניסה האחורית, שהייתה נעולה. מאבטח בית החולים נשלח לפתוח את המחסום. בסוף השביל, עמדו שוטרים שאבטחו את דלת הכניסה והמעבר אל המחלקה בה היה הרב וסביבו, מאחורי הפרגוד, בני המשפחה. מסדרונות בית החולים, לא העידו דבר על המתרחש בחדר הסמוך. לאחר שהזדהינו, קיבלנו את אישור השוטרים להיכנס אל תוך החדר בו התאספו בני המשפחה.
אווירת יום כיפור ריחפה בחלל, בכיות ותפילות מול המחיצה המבדילה בינינו. בצד החדר הסתודדו בנוגע ליציאת המיטה מבית החולים וסידורי ההלוויה. כפי שביקש הצדיק רבי אלעזר בצוואתו: "שלא יגע אדם במיטה, אלא באם טבל באותו יום", טבלנו צוות מתנדבי זק"א במקווה הטהרה הפרטי של הרב, אשר נמצא בבניין הישיבה.
הטבילה במקווה הייתה בחרדת קודש מלווה בתחושת "המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא", בתחושה של טבילת 'הכהן הגדול' לפני העבודה. בחרדת קודש טפלנו בכבוד הרב זצוק"ל ב'כבוד המת' וכל הנצרך. פתאום, בבת אחת הבנו מול מה אנו עומדים והזדעזענו. גם אנו, מתנדבי זק"א הרגילים לראות זוועות ומחזות קשות, ידינו רעדו כשטפלנו בכבודו של הנפטר, המקובל הקדוש רבי אלעזר אבוחצירא זצוק"ל.
בסיום כל ההכנות, לקול בכיות ודמעות הוצאה המיטה מבית החולים והוכנסה אל האמבולנס שעמד מוכן. האחים האדמו"רים לבית אבוחצירא, הצטרפו אף הם לנסיעה באמבולנס. לפתע, מצאנו עצמנו, מתנדבי זק"א ומשמשי הרב ברכב אחד עם המקובל רבי אלעזר אבוחצירא זצוק״ל והאחים הגאונים רבי דוד, רבי יקותיאל, רבי רפאל ורבי ישועה ורחמים יבלח״א. אווירה של הוד וקדושה הייתה באמבולנס של זק"א, תחושה של 'קודש הקדשים' בהיכנסו של 'הכהן הגדול' לפני ולפנים. הנסיעה לביתו של הרב, ברחוב קפריסין בבאר שבע, הייתה תחת אבטחה כבדה של המשטרה וכוחות מג"ב, שסייעו לנו לחלוף על פני הצמתים, ללא כל עיכובים מיותרים. לאחר נסיעה של מספר דקות, נפתח שער הכניסה לרחבת הבית, שם הוצאה מיטתו של הרב מהאמבולנס והונחה ברחבת האולם שבבנין המוסדות, ומסביבה נרות, כאשר הסובבים לא מפסיקים מאמירת פרקי תהילים.
את הטהרה בקדושה ובטהרה עשו צוות מיוחד של יראים ושלמים מאנשי 'החברה קדישא' של חסידי סאטמר בראשותו של הרב יעקב יעקובוביץ’ ממקורבי הרב ומבאי ביתו. לאחר הטהרה, שנערכה אך ורק ע"י אנשי החברא קדישא, נכנסו בזה אחר זה בני משפחתו של רבי אלעזר להיפרד מאביהם. גם אנו צוות המתנדבים ביקשנו מחילה בשם מתנדבי זק"א, המיטה הוצאה ע"י אנשי החברא קדישא ומתנדבי זק"א, אל תוך האמבולנס שחנה בפתח הבית, אל ההלוויה המונית, תחילה בבאר שבע ומשם כל הדרך לירושלים.
סמוך ונראה לכניסת השבת, חזרנו צוות מתנדבי זק"א בחזרה לבני ברק, לאחר למעלה מ-30 שעות ללא שינה. חלפו שעות ארוכות, בעצם ימים ארוכים, ועדיין טרם הצלחנו לעכל את הלילה הנורא ההוא, ליל שישי, שייחרט לשנים ארוכות.
כשהגענו לנחם אבלים, אמרו לנו האחים האדמ"ורים: "למרות שאותו יום שישי היה יום קשה לכולנו, אנחנו זוכרים כל אחד מכם, את המסירות שלכם, המתנדבים, אנחנו מלאי הכרת הטוב כלפיכם".
״ברגעים אלו מתבצעת החייאה על הרב אבוחצירא מבאר שבע". בתחילה זה היה נשמע כמו עוד טעות בזיהוי, אך ככל שחלפו השניות והדקות שנדמו כנצח, התברר כי אכן מדובר במקובל רבי אלעזר אבוחצירא. העדכונים זרמו בזה אחר זה, הטלפונים לא חדלו מלהגיע, כל אחד מתעניין, שואל, בודק, מתעניין וחרד לשלומו של הרב.
מספר דקות לאחר מכן, התקשר יו״ר זק״א יהודה משי זהב והודיע: "מדובר במקרה מיוחד, נא לצאת לכיוון". ללא שהיות, יצאתי יחד עם מתנדבים נוספים. בשתיקה עטופת יגון, עשינו את דרכנו לעבר בית החולים סורוקה בבאר שבע. ברחבת הכניסה לבית החולים, התאסף קהל רב שביקש להיות קרוב ככל האפשר למורם ורבם.
בסביבות השעה 2:30 הגיעה שיחת הטלפון בה נתבקשנו להישאר באזור בית החולים, היות והעברת הרב מבית החולים אל ביתו, תעשה בעזרת האמבולנס בו הגענו. הופתענו, אך יחד עם זאת הבנו כי זכות גדולה נפלה בחלקנו כמתנדבי זק"א, לחלוק כבוד אחרון למקובל הקדוש רבי אלעזר אבוחצירא. לאחר המתנה ארוכה של כמעט שעה, הגיעה שיחה נוספת עם ההוראה: "תגיעו עם האמבולנס דרך הכניסה האחורית של בית החולים".
כדי לא למשוך תשומת לב מיותרת מקהל הסקרנים, נסענו באיטיות לעבר הכניסה האחורית, שהייתה נעולה. מאבטח בית החולים נשלח לפתוח את המחסום. בסוף השביל, עמדו שוטרים שאבטחו את דלת הכניסה והמעבר אל המחלקה בה היה הרב וסביבו, מאחורי הפרגוד, בני המשפחה. מסדרונות בית החולים, לא העידו דבר על המתרחש בחדר הסמוך. לאחר שהזדהינו, קיבלנו את אישור השוטרים להיכנס אל תוך החדר בו התאספו בני המשפחה.
אווירת יום כיפור ריחפה בחלל, בכיות ותפילות מול המחיצה המבדילה בינינו. בצד החדר הסתודדו בנוגע ליציאת המיטה מבית החולים וסידורי ההלוויה. כפי שביקש הצדיק רבי אלעזר בצוואתו: "שלא יגע אדם במיטה, אלא באם טבל באותו יום", טבלנו צוות מתנדבי זק"א במקווה הטהרה הפרטי של הרב, אשר נמצא בבניין הישיבה.
הטבילה במקווה הייתה בחרדת קודש מלווה בתחושת "המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא", בתחושה של טבילת 'הכהן הגדול' לפני העבודה. בחרדת קודש טפלנו בכבוד הרב זצוק"ל ב'כבוד המת' וכל הנצרך. פתאום, בבת אחת הבנו מול מה אנו עומדים והזדעזענו. גם אנו, מתנדבי זק"א הרגילים לראות זוועות ומחזות קשות, ידינו רעדו כשטפלנו בכבודו של הנפטר, המקובל הקדוש רבי אלעזר אבוחצירא זצוק"ל.
בסיום כל ההכנות, לקול בכיות ודמעות הוצאה המיטה מבית החולים והוכנסה אל האמבולנס שעמד מוכן. האחים האדמו"רים לבית אבוחצירא, הצטרפו אף הם לנסיעה באמבולנס. לפתע, מצאנו עצמנו, מתנדבי זק"א ומשמשי הרב ברכב אחד עם המקובל רבי אלעזר אבוחצירא זצוק״ל והאחים הגאונים רבי דוד, רבי יקותיאל, רבי רפאל ורבי ישועה ורחמים יבלח״א. אווירה של הוד וקדושה הייתה באמבולנס של זק"א, תחושה של 'קודש הקדשים' בהיכנסו של 'הכהן הגדול' לפני ולפנים. הנסיעה לביתו של הרב, ברחוב קפריסין בבאר שבע, הייתה תחת אבטחה כבדה של המשטרה וכוחות מג"ב, שסייעו לנו לחלוף על פני הצמתים, ללא כל עיכובים מיותרים. לאחר נסיעה של מספר דקות, נפתח שער הכניסה לרחבת הבית, שם הוצאה מיטתו של הרב מהאמבולנס והונחה ברחבת האולם שבבנין המוסדות, ומסביבה נרות, כאשר הסובבים לא מפסיקים מאמירת פרקי תהילים.
את הטהרה בקדושה ובטהרה עשו צוות מיוחד של יראים ושלמים מאנשי 'החברה קדישא' של חסידי סאטמר בראשותו של הרב יעקב יעקובוביץ’ ממקורבי הרב ומבאי ביתו. לאחר הטהרה, שנערכה אך ורק ע"י אנשי החברא קדישא, נכנסו בזה אחר זה בני משפחתו של רבי אלעזר להיפרד מאביהם. גם אנו צוות המתנדבים ביקשנו מחילה בשם מתנדבי זק"א, המיטה הוצאה ע"י אנשי החברא קדישא ומתנדבי זק"א, אל תוך האמבולנס שחנה בפתח הבית, אל ההלוויה המונית, תחילה בבאר שבע ומשם כל הדרך לירושלים.
סמוך ונראה לכניסת השבת, חזרנו צוות מתנדבי זק"א בחזרה לבני ברק, לאחר למעלה מ-30 שעות ללא שינה. חלפו שעות ארוכות, בעצם ימים ארוכים, ועדיין טרם הצלחנו לעכל את הלילה הנורא ההוא, ליל שישי, שייחרט לשנים ארוכות.
כשהגענו לנחם אבלים, אמרו לנו האחים האדמ"ורים: "למרות שאותו יום שישי היה יום קשה לכולנו, אנחנו זוכרים כל אחד מכם, את המסירות שלכם, המתנדבים, אנחנו מלאי הכרת הטוב כלפיכם".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
