מאת א. מורה

"שלום ד"ר כהן, קוראים לי חיה. ידוע לי שאתה מטפל במשפחת כהן. תגיד, האמא לקתה בדכאון אחרי לידת יעקב, לפני 22 שנה ולקחה כדורים? ומצד האבא, זה נכון שישנה היסטוריה של סכרת/ מחלות לב/ יתר לחץ דם (מחק את המיותר)?"

● ● ●

"שלום, זה הפקיד שמעון? יופי, תוכל לעזור לי מאוד. הבנתי שמשפחת ישראל מנהלת את החשבון בסניף שלכם. תגיד, בחצי השנה האחרונה היה להם 'אובר', זה הגיע לרמה של חשבון מוגבל? והמשכנתא, כמה שנים עדיין נשארו לשלם?"

● ● ●

"זאת שולה? נכון שאת העוזרת אצל משפחת לוי? נחמדים הם, נכון? אבל תגידי, האמא צועקת על הילדים?  מחליפים כלי מיטה פעם בשבוע או פעם בשבועיים? שומרים אוכל משבת עד איזה יום?"

● ● ●

"אדון דקל, מסרו שאתה טיפלת בעיזבון של המנוח משה טל, זה פילג את המשפחה? הנכדים גם קבלו חלק?"

● ● ●

הזוי, לא? לא יעלה על דעתו של אף-אחד מאתנו להתקשר לרופא, לפקיד הבנק, לעוזרת או לעורך-הדין כדי לברר על הלקוחות שלהם, אפילו לעניין הנעלה והמקודש של "עבודת הבירורים" לשידוכים, למרות שלנ"ל יש בהחלט אינפורמציה חשובה שעשויה לעזור מאוד!

מובן שהכללים של צנעת הפרט ואתיקה מקצועית שולטים. לכן, לא ברור לי כלל מדוע בתור מורה/ שליחה/ רבנית אני מחויבת לספר בפרוטרוט את מה שידוע לי על תלמידותיי / מקורביי / מושפעי? 

איפה החסינות שלהן?  איפה הכרת הטוב שלי כלפיהם, כאשר ידוע לי המאמץ שהשקיעו בשליחות / בלימוד / בהתקדמות בעבודת ה'?

נכון, מתוקף תפקידי הנ"ל, עלי לעזור להם לבנות בית נאמן בישראל, אך מדוע לא בצורה המכבדת את כולנו?

כשאני מקבלת טלפון לצורך בירורים, ממישהו שלא מוכן להזדהות בשמו, הוא בעצם משדר לי שהוא או היא לא סומכים עליי, אני לא דיסקרטית ואין לי שיקול דעת בריא (ולכן לא כדאי להיחשף אליי...)  אז מדוע כן סומכים עלי בהערכת הצניעות, היראת שמים והמידות טובות של פלונית?  

ועוד, מבקשים ממני לשבת על כסא הכבוד ולשפוט את בנות ישראל עם שאלות מתוחכמות כמו:

"אז מי צנועה יותר, מושקא או דבורה-לאה? וחני שומעת רדיו?" ובנוסף, אתם הרי יודעים עם מי אתם משוחחים ואפילו יכולים 'להאשים' אותנו בחוסר פרגון וכו', הלא קיים פה עניין של 'מכה רעהו בסתר', לא?!

אנא מכם, עזרו לנו לעזור לכם, כבדו אותנו וכבדו את עצמכם והזדהו.

וטיפ קטן, המספר שלכם מופיע על הצג, לא שיש לי הזמן, או הצורך להשתמש בנתון...