אהרן דב הלפרין

בשבוע שעבר סיפרתי על השעות רבות שזכיתי לעשות במהלך השנים במחיצתו של 'השליח הנודד', הגה"ח הרב יוסף הלוי ויינברג ע"ה, שבהן גם חשף בפניי לא מעט שליחויות שמימיות ומסתוריות שהטיל עליו הרבי ובאמצעותן רבים השיב מעוון.

את הסיפור המרתק שאני עומד לחשוף בשורות הבאות, שמעתי ממנו והקלטתי לפני קרוב ל-25 שנים, אך נמנע ממני לפרסמו במלואו, וגם במה שכן פורסם היה העיקר חסר מהספר – לא נרמז ולא נחשף במי מדובר.

ובכן, מדובר בסיפור ההתקרבות ובקשר המופלא בין הרבי לבין גדול הפילנתרופים היהודים, הנדיב ר' יוסף ספרא לאוי"ט, כפי שסיפר הרב יוסף ויינברג ע"ה.

COL מתכבד להגיש קטעים נבחרים מהכתבה. 

מספר הרב ויינברג: "עמדתי לפני נסיעה לדרום-אפריקה, ונודע לי שחברת התעופה של דרום אפריקה פתחה קו מארצות הברית לדרום אפריקה עם תחנה בברזיל, ללא תשלום נוסף.

"שאלתי את הרבי האם כדאי לנצל זאת בדרכי, והתשובה היתה שהנסיעה היא דבר נכון ("א גלייכע זאך") והרבי הוסיף נוסח של ברכה נדירה מאוד: 'הצלחה רבה בשליחות – הן בשליחויות הגלויות והן בשליחויות הנעלמות שישנן ולא יודעים עליהן'.

"שינוי הלשון בברכה נתן לי תחושה, שבנסיעה הקרובה יקרו דברים לא רגילים. גם לבני ביתי אמרתי, שאין לי ספק כי בעקבות הנסיעה הזו יתרחש משהו יוצא-מן-הכלל.

"הגעתי לברזיל. התכנית היתה להתעכב שם שבוע אחד בלבד. חשבתי, אמנם, שבזמן קצר שכזה לא אספיק להכיר אנשים חדשים, אלא רק לערוך ביקורים קצרים אצל אלה שהכרתי מכבר, אבל באכסניה שבה התאכסנתי, הציעו לי להכיר יהודי נוסף, מר יוסף ספרא.

"'יהודי זה נתן לאחרונה תרומה יפה לישיבה בפטרופוליס', סיפרו לי, 'ואולי כדאי לבקר אצלו.

"כיוון שהביקור בברזיל היה אמור להיות קצר, לא חשבתי לעשות כן. מה-גם שהד"ר פומרנץ – אחד ממכריי שפגשתי בבית משפחת זוננפלד (מנכדי הגרי"ח זצ"ל) – סיפר לי שגם התרומה לישיבה בפטרופוליס היתה הבטחה לסכום לא גדול שישולם במשך עשר שנים.

"בנוסף לכך, הוסיף ד"ר פומרנץ, הכול יודעים שרעייתו של מר ספרא ממש 'פוחדת' מרבנים. מצד שני, הידידים שאצלם התאכסנתי חשבו שדווקא כדאי לנסות לפגוש אותו. רציתי להיראות כמשביע את רצונם, והשארתי במשרדו הודעה ("ריקארדו" בלשון הברזילאית). להפתעתי הגיב להודעה, וקבענו פגישה".

אמונה פשוטה

"ברגע הראשון לא ידעתי אפילו באיזו שפה לפנות אליו, אבל אחרי כמה דקות התברר שהוא דובר היטב אנגלית, אידיש ועברית, והתפתחה בינינו שיחה מעניינת בנושאים שונים. בשלב מסוים סיפרתי לו שאני נמצא בעיצומו של מסע לטובת 'תומכי תמימים', והצעתי לו לתרום עבור הישיבה בארץ-ישראל. הוא לא התלהב במיוחד מהרעיון, ואמר בנימוס שעוד יחשוב על כך.

"אמרתי לו שאני שוהה במקום רק שבוע, ואחר-כך אסע לדרום-אפריקה. הוא ביקש שאתן לו את כתובתי בדרום-אפריקה, ובכך הסתיימה השיחה בעניין. אחר-כך המשכנו לשוחח בשורה ארוכה של נושאים אחרים, ובסוף השיחה שאלתי אם אוכל לפגוש אותו גם מחר. הוא נענה ברצון וקבענו פגישה נוספת.

"כל אותו זמן, היתה לי תחושה שלמרות שביקורי הנוכחי קצר ולא נראה לי שבדעתו לתרום לישיבה סכום משמעותי, ראוי לשוחח אתו עוד. הוא היה איש משכיל ונעים שיחה והרשים אותי במידותיו העדינות, וכיוון שכך, קבעתי אתו פגישה שלישית. הפעם הוא היה כבר ממש פתוח, והעלה בעצמו נושא שמילא, לדבריו, את כל ישותו בזמן האחרון.

"התברר שהיה רחוק מאוד מאורח-חיים יהודי, מקיום מצוות, ובכל-זאת הצטיין באמונה פשוטה בקב"ה. לפני שנים אחדות הרוויח יחד עם שותף איטלקי סכום כסף עצום, ואז החליט שהוא חייב לעשות משהו לה'.

"כבר כמה שנים הוא מחפש מה לעשות, ולאחרונה מתגבשת אצלו ואצל השותף האיטלקי החלטה לבנות במדינות שונות מרכזים לכל הדתות, כדי להגביר את האמונה בבורא עולם. כשסיים את סיפורו, שאל מה דעתי על הרעיון. (אגב, כדי להבהיר את מהותו, אקדים את המאוחר ואציין שמאוחר יותר, הרבי התבטא פעם בפניו: "איהר קאכט זיך דאך אין דעם אויבערשטן" [=אתה הרי 'מונח' באמונת ה']).

"מובן שהתחלתי להסביר לו עד כמה הרעיון פסול. "אתה רוצה להוסיף אמונה בה'", אמרתי לו, "ואתה מכין תכנית שתביא צעירים יהודיים להיות בחברת בני דתות אחרות, תגרום רק להתבוללות ותרחיק מהאמונה", ואחר הסברתי לו את החומרה שבעבודה זרה וכו'. הוא השתכנע מדבריי וביטל את תכניתו, ואז חזרה הבעיה מה לעשות עבור הבורא כאות תודה על ההצלחה הגדולה שלו – אני מצידי הצעתי לבנות בניין עבור הישיבה, אבל ראיתי שהוא לא מתלהב מזה.

"לא ללחוץ"

"בשלב הבא של שיחתנו עברנו לעורר אותו לקיים מצוות בפועל. 'לכל לראש', התחלתי להסביר, 'האמונה צריכה להביא אותך להתקרבות לה', והדרך להתקרב אליו, היא בקיום המצוות". ביקשתי ממנו שיקבל על עצמו להניח תפילין. והוא טען: "אין לי תפילין'.

"מובן שלקחתי על עצמי לפתור את הבעיה הזו, והבטחתי להביא לו תפילין. אחר התפילין, התחלתי לדבר על כשרות. "את זה אשתי לא תסכים לעשות לעולם", ענה בהחלטיות, ואז פירטתי לפניו איך יוכל להסתדר בתחילה עם ירקות ודגים וכדומה, וכך יוכל להימנע מאכילת בשר, וכו' וכו'.

"הוא התחיל להניח תפילין, ואני נסעתי לדרום-אפריקה. כאשר חזרתי לניו-יורק בסוף המסע, כתבתי לרבי דו"ח על הנסיעה, כפי שאני נוהג תמיד. מספר עמודים בדו"ח היו תיאור מהותו של מר ספרא והתרשמותי-שלי ממנו, ובסיומם הבאתי את דבריו של מר ספרא, שאם הרבי יציע לו משהו, ישקול זאת בחיוב. זמן קצר לאחר מכן קיבלתי את תשובת הרבי, שבה הציע למר ספרא לקחת על עצמו את מימון הוצאות פרוייקט חשוב, שעמד באותה שעה בשלביו הראשונים.

"לקחתי את תכניות הפרוייקט, ונסעתי לברזיל. פגישתי עם מר ספרא היתה לבבית, ונתתי לו את החומר לעיון. הוא עיין בתשומת-לב, אבל משום-מה לא התלהב: "זה עוד לא זה", אמר. ניסיתי ללחוץ עליו קצת, אבל ראיתי שאינני מצליח. התקשרתי אם כן לניו-יורק והשגתי קשר עם הרב חדקוב ותיארתי את המצב בפרוטרוט. (ידוע שפעמים רבות הרבי היה על הקו, וידעתי שגם הפעם הרבי מאזין). לבסוף שאלתי מה לעשות. לאחר זמן קצר נמסרה לי התשובה – "לגמרי לא ללחוץ".

המשך הכתבה המרתקת בשבועון 'כפר-חב"ד'