זה קרה לפני ארבעים שנה. למחרת ראש-השנה תשכ"ה נכנס יהודי לחנותו של חסיד חב"ד במנהטן. הוא סיפר כי הוא מהנדס, המשרת בבסיס חיל-האוויר האמריקני 'טולי' בגרנלנד. "עימי משרתים יהודים רבים ואין להם רב שינהל את התפילות ביום-הכיפורים", אמר ושאל אם אפשר לשלוח לשם מישהו. החסיד העביר את המידע למזכירות הרבי מליובאוויטש. הרבי הורה מיד לשגר לשם שליח ליום-הכיפורים. זו נראתה משימה בלתי-אפשרית. 'טולי' הוא בסיס סודי ושמור ביותר. כניסה אליו כרוכה בבדיקת הפרופיל האישי והמשפחתי של האיש. באותה שנה חל יום-הכיפורים ביום רביעי, והמטוס האחרון ל'טולי' עמד לצאת ביום ראשון, יומיים לפני היום הקדוש. זה בית-כנסת? מי שנבחר למשימה היה הרב שמואל לו, כיום מחשובי עסקני חב"ד באנגליה, אז אברך 'כולל' צעיר. הרבי הדריך אותו בפרוטרוט לקראת השליחות. בין השאר הורה לו להצטייד במחזורים ובנעלי-נייר לחיילים שיבואו לתפילות. בשבת שובה באותה שנה (ו' בתשרי) נפטרה אימו של הרבי, ובכל-זאת, ביום ראשון, שעות אחדות לפני ההלוויה, שיגר הרבי ללו את ברכת-הדרך בצירוף הנחיות נוספות. לאחר שהופעלו כל הקשרים האפשריים ואפילו משרדו של הנשיא הטרי ג'ונסון התערב בעניין, יצא השליח לדרך. מספר הרב לו: "ביום שני בבוקר נחתתי בגרנלנד. את פניי קידם הצ'פליין (קצין-הדת) של הבסיס - כומר נוצרי. הוא לקח אותי לביקור ב'בית-הכנסת'. עיניי חשכו: המקום היה מלא צלבים ונראה ככנסייה. 'זה בית-כנסת?!', נדהמתי. 'זה בית-תפילה ואפשר להפוך אותו גם לבית-כנסת', ענה הצ'פליין. 'אז תהפוך אותו', אמרתי. עד-מהרה סולקו כל הצלבים, ו'מגן-דוד' גדול נתלה על הקיר. דוב לבן לכפרות? "ניגשתי לארון שבו היה אמור להימצא ספר-תורה. הרמתי את הכיסוי של הספר והרגשתי כאילו סכין ננעץ בליבי. זה היה 'ספר-תורה' מודפס על נייר, מהסוג שילדים רוקדים עמו בשמחת-תורה... בתוך כך נודע לי שבראש-השנה הגיעו לתפילות לא יותר מתשעה יהודים. "לרגע הייתי על סף ייאוש, אך מיד התבוננתי במצב ואמרתי לעצמי כי נשלחתי למקום נידח זה בדיוק כדי להאירו. התחלתי להתהלך ברחבי הבסיס, והזמנתי לתפילות כל מי שאישר לי שהוא יהודי. גם בטלוויזיה המקומית, שהעבירה הודעות פנימיות בבסיס הענק, בישרו על בואי. שאלתי אם אפשר להשיג תרנגול ל'כפרות', והוסבר לי שאם אני מאוד רוצה, אפשר להשיג לי דוב לבן. גם על טבילה במקווה אפשר היה רק לחלום. האולם התמלא "יום-הכיפורים הגיע. אט-אט החלו חיילים להגיע לאולם התפילה. הטפטוף גבר והלך מרגע לרגע. בשלב מסויים גדשו את המקום עשרות חיילים. הייתי המום. נשאתי לפניהם דברים על מהות היום ועל הקשר של כל יהודי עם הקב"ה. המתפללים היו נרגשים. אחד מהם, מהנדס ממוצא דני, שחבריו היו בכלל בטוחים שהוא גוי, עמד ובכה כילד". תפילות היום התנהלו באווירה מרוממת של התעוררות עצומה. למחרת יצא הרב לו חזרה לניו-יורק; יודע שזכה למלא את השליחות – להעיר ולהאיר נשמות יהודיות נידחות ביום הקדוש.