מאת עפרה לקס, מתוך בשבע

התחלה: כסלו תש"כ, ריגה, לטביה, אז ברית המועצות. האם ממשפחה חב"דית ותיקה. האב, בן לחסיד ברסלב ששלח את ילדיו למוסדות החינוך של חב"ד. ארבעה ילדים, הוא הבכור.

ברכה והצלחה: המשפחה עלתה לארץ בשנת תשכ"ה, לא לפני שהדוד בארה"ב נסע לקבל עבורם ברכה מהרבי. "האישור התקבל בצורה ניסית, היה נדיר לתת לזוג צעיר עם ילדים קטנים לצאת".

כפרי זה הכי: אחרי תקופה קצרה בבני ברק, הגיעה המשפחה לכפר חב"ד של לולים ורפתות. "לא היינו צריכים לנסוע כדי לראות את חיות החווה". היום נותרה שם חקלאות של קודש - אתרוגים ודומיהם.

לימודים: תלמוד תורה בכפר חב"ד, ישיבה קטנה בלוד, ולימודים בישיבה גדולה שוב בכפר. אחרי שלוש שנים ב'גדולה' הגיע זמנה של השליחות הראשונה.

השליחות: הרב דוד גרוסמן ייסד ישיבה במגדל העמק וביקש שבחורים יבואו לחזק אותה. הרב ברוד הגיע אליה יחד עם חבריו. "זו היתה הפעם הראשונה שהכרנו קיבוצניקים".

הביקור הראשון: סיפור הפעם הראשונה אצל הרבי מעורר התרגשות, אף שעברו מאז למעלה מ-35 שנה. "חיכיתי שהרבי ייכנס, התכוננתי לברך שהחיינו. אבל פתאום כשהוא נכנס קפאתי במקום, ואפילו שכחתי לברך. העוצמה היתה כל כך חזקה, הרבה יותר מבתמונות". באותה תקופה היתה גם 'יחידות' - אפשרות להיפגש לבד עם הרבי.

עם הרבי: ביום המפגש מתכוננים כל היום ואפילו צמים והפגישה מתרחשת בשעות הלילה, כשהשאלה או הבקשה רשומות על פתק. "פתאום אתה מוצא את עצמך עומד מול הרבי ורועד כולך". על השאלה בפתק השיב הרבי תוך כדי קריאה. "לקח לי שנים להכיר את עצמי ולהבין שהוא נתן לי את התשובה שמתאימה למבנה האישיות שלי".

שנת קבוצה: לפי נוהל חב"ד, אחרי כמה שנים של ישיבה גדולה יוצאים הבחורים לשנה בה הם לומדים ב-'770' וסופגים את האווירה. "המון חוויות רוחניות". גשמיות, קצת פחות.

פחות: "סעודת השבת היתה רק פרוסת עוגה, אבל הרגשת שאתה הולך על פיסגת העולם". עם החזרה ארצה למד שנה נוספת בישיבה בכפר חב"ד וגם למד לימודי רבנות.

האישה שאיתו: מרים, ממשפחה חב"דית גם היא. עסקה בעבר בגרפיקה ולמדה גם הוראה, אך כדי להיות עם הילדים, עברה לעבודה מהבית כמעטרת כיפות ותשמישי קדושה. ההיכרות בין השניים היתה "כמו שמקובל".

כמו שמקובל: "בחסידות חב"ד ההורים מסננים, מבררים ומטפלים בקביעת המפגש. אבל מהרגע שהזוג נפגש הכדור עובר לידיו. ההורים מכוונים".

הברכה: תשעה ילדים, מתוכם בת אחת, ושמונה נכדים, "כן ירבו". אחד הצטרף בשבוע שעבר. הבכור, 28, מסיים תואר שני בייעוץ ומתמקד בטיפול בנוער, הצעיר בן תשע.

בת ים: אחרי שנה בירושלים, החליט הזוג הצעיר לעבור לעיר הגוש-דנית "כי רצינו אווירת שליחות ולפעול בקרב אנשים".

הדרך אל הכפר: המשפחה גדלה והדירה הפכה קטנה מדי, ואילו העבודה הפכה יותר ויותר תובענית. ההחלטה היתה לחזור אל כפר חב"ד, בו נמצא משרד ההוצאה לאור.

הוצאה לאור: המשיכה בעט החלה עוד בתקופת מגדל העמק, אז קיבל תפקיד של תרגום ותימצות ההתוועדויות של הרבי. גם בניו יורק היה עיבוד של דברי הרבי כדי לחלקם לציבור הרחב. ואז החלה גם כתיבה לשבועון כפר חב"ד אודות הנעשה ב-770. "בנקודה הזאת ראיתי שיש לי כישרון".

שם בדוי: במהלך השנים היו שמות עט שונים כמו למשל 'מנחם לוינסון'. אחרי הנישואים נהייתה זהות בין הכותב ושמו, "הרגשתי בוגר יותר, ואני חושב שאם אתה כותב - תתייצב מאחורי הדברים".

התובנה: אחרי הכתיבה בחו"ל עלתה מחשבה שיש למסד את ההוצאה לאור של החסידות. פנינו ליו"ר צעירי חב"ד, הרב לייבוב, קיבלנו ברכה מהרבי והמחלקה יצאה לדרך. הידוע שבפרסומיה הוא העלון 'שיחת השבוע'.

שיחת השבוע: הכניסה לתחום נעשתה בגלל מתקפה תקשורתית חד צדדית על חוזרים בתשובה, וכן בשל העובדה שבתי חב"ד הוציאו עלונים באופן עצמאי, וזה היה ביזבוז אנרגיה. "ראיתי לנגד עיניי את האנשים מבת ים, שמגיעים לבית כנסת בליל שבת, אבל לא שומרי מצוות קלאסיים. אלה חשופים כל השבוע לתקשורת העוינת".

חצי יובל: של 'שיחת השבוע' והפורמט עודנו אותו פורמט, כי "קשה לי לוותר על מדורים". התפוצה עומדת על מאתיים אלף עותקים. "אני מתעקש שיהיו פרסומות מעטות בלבד ואנחנו לא מאשרים את כלל סוגי המודעות". פרסומת שיש בה הוראה שאינה מותרת בשבת, או סכומי כסף, תישאר בחוץ.

דובר חב"ד ישראל: החל משנת תש"ן הוא נושא גם בתפקיד הזה. "אני לא מאמין בלהגיד 'התקשורת עוינת' ולהסתפק בכך. לתקשורת יש אג'נדות משלה, אבל אפשר לעבוד מולה ולהשיג הישגים". ויש גם עשייה שקשורה לחגי ישראל יותר מאשר לידיעות חדשותיות.

הנרות הללו: מדי חג מגיע הרב ברוד עם חברים אל מערכות החדשות ומכניס קצת יידישקייט. "אתה נכנס למעוז של מה שנחשב אנטי, מציב חנוכייה על דסק החדשות, אחד מברך, כולם שרים, מחלקים סופגניות ושותים לחיים".

ג' תמוז: "מבחינתי, הרבי אמר לנו: 'חבר'ה תתחילו לעבוד'. אם עד אז חשבנו שהגענו לסוף הדרך והרבי יעשה לנו את העבודה, אז לא, עלינו מוטל להפוך את העולם למקום שמשיח יכול להיות בו".

עצב: "בוודאי, זה יום כואב, מרגישים כמה הרבי חסר". מנגד, "כשרואים שהגוף חי, רואים את הנשמה. כשרואים שחב"ד ומפעלותיה חיים - רואים את הרבי".

הרבי חי: "לא במובן שהוא אוכל ארוחת בוקר, אלא שהשפעתו נמשכת, הוא מעורר רחמים ומרעיף ברכות".

תנועת התשובה הציונית: במהלך השנים נשמעו הפצרות מצד המגזר שיתחיל לפעול בתחום, וכשהתנועה החלה, ניתנה גם הכוונה מצידו, שיחות ומתן עצות. "זה דבר נפלא ומבורך".

בקשה: "חשוב שלא נכלה אנרגיות בתחרות אחד בשני, כי אין לנו אנרגיות מיותרות. תפעלו במקומות שבהם עדיין אין עשייה".

צבא: צה"ל רצה שישרת ברבנות, אך הוא רצה להשתמש בכישורים שלו. לבסוף התקיים השירות המקוצר בהוצאת 'מערכות' של הצבא, אך המילואים היו ברבנות. סוג של פשרה.

חרדים וצבא: מה שמקובל בחב"ד, לא שכיח בכל המגזר. "הציבור החרדי הולך וגדל, אבל מתנהג כמיעוט של 'תעזוב אותנו במנוחה', וזה לא הולך ביחד. יש להכיר בחשיבות של לימוד תורה, אבל שהנשואים ייתנו את חלקם. יש היום בצבא מסגרות הרבה יותר בטוחות מכל מיני מקומות עבודה".

אם לא היית דובר התנועה: "תמיד היה ברור לי שאצא לשליחות. לולא הייתי במסלול הזה, הייתי בשליחות אחרת".