עשרות אלפי אוהדים ומאות עיתונאים הגיעו לחרקוב שבאוקראינה בשבועיים האחרונים להשתתף במשחקי הכדורגל של "יורו 2012".

רבים מן האוהדים נעצרו להסתכל על בית הכנסת ברחוב פושקינסקיה שבעיר חרקוב.

באחד העיתונים המקומיים האוהדים ההולנדים דיברו על רשמיהם מחרקוב, והתפעלו מיופיו של בית הכנסת שעל רחוב פושקינסקיה.

בין המבקרים היו גם אוהדי כדורגל יהודים שבהתלהבות הניחו תפילין, ונהנו מארוחות כשרות בבית הכנסת. תרמילאים מצאו מקום לישון בבית חב"ד ורבים הצטרפו לתפילות שבת וארוחות בביתם של השלוחים.

פרשן הספורט של ידיעות אחרונות, עמיר פלג, היה בבית הכנסת בשבת מברכים תמוז האחרונה - והצטרף להתוועדות תוססת בבית הכנסת יחד עם המקומיים ועם אוהדים ישראלים שבאו למשחקי ה"יורו". למחרת הוא כתב מאמר בגרסה של עיתון ידיעות אחרונות.

עמיר פלג

כשאתה מגיע לטורנירים כמו יורו או מונדיאל, קשה שלא לחשוב מה היה קורה אילו נבחרת ישראל הייתה פה, כמה אוהדים היו מלווים אותה, ואיך הם היו מעבירים את הזמן בין המשחקים. ובכן, בניגוד לאולטראס של הגויים, שמבלים רוב הזמן בפאן-זון ושותים בירה, סביר להניח שרבים מהאוהדים שלנו היו מנצלים את השבת כדי להתפלל. גם להצלחת הנבחרת.

לבית הכנסת הגדול בחרקוב דווקא יש קשר לספורט. קודם כל משום שהבניין המרשים שוכן במקום ששימש בעבר היכל ספורט, שנית מפני שאחד המתפללים אתמול, יהודי כן 80, לבש חולצה של מילאן (נשבע לכם), ושלישית מפני שלרב הראשי של העיר, משה מוסקוביץ', יש 11 ילדים, כלומר נבחרת משלו. "בבית אני באמת מרגיש כמו שופט", אמר לי כבוד הרב אתמול.

בית הכנסת החדיש שופץ לפני שנים אחדות באדיבותו הרבה של לב לבייב, כפיי שמעיד שלט מאיר עיניים על הקיר בכניסה. מוסקוביץ' נשלח לחרקוב מוונצואלה בשנת 1990, במשימת חב"ד, וכבר יותר מעשרים שנה הוא מארח מדי שבת יהודים שעוברים בעיר לתפילה ולארוחת צהרים בקומת המרתף של בית הכנסת. אתמול התקבצו שם כ-50 איש ושמעו ממנו בין השאר סיפורים על עם הסגולה, הסבר על משמעות המילה ציצית, ואפילו מעשייה על ילד יהודי מאמריקה ששיחק בייסבול (במלרע), אבל הבין שגם אם הוא מפסיד, זה רק משחק. בסוף הטובים מנצחים. כל סיפור כזה הרבי מעביר בעברית עם תרגום סימולטני לרוסית, ומסיים ב"לחיים על כוסית וודקה.

אחר כך כולם פצחו בשירה, כולל "הנה מה טוב ומה נעים", "ירושלים של זהב" ושיר אחד ברוסית שהתרגום שלו: "הבירה שלנו היא לא מוסקבה, לא ניו-יורק ולא תל-אביב. בירתנו היא ירושלים".

כמו אחיהם בכל רחבי אוקראינה, גם היהודים בחרקוב עברו דברים איומים ונוראים במאה שעברה, וגם לפני כ-30 שנה היה פה לא פשוט. אבל היום, יתברך שמו, הכל בסדר, אחד המתפללים בקהילה, כבן 40, אפילו סיפר לי אתמול: "כשאני הייתי ילד, היהודים נאלצו לשנות את שם המשפחה כדי שלא יתנכלו להם. היום להיות יהודי בחרקוב זה קל. ליהודים יש פה דימוי של אנשים רציניים וחכמים". אולי בזכות זה גם ראש העיר, מיכאל דובקין, הוא יהודי.

על היורו רבי מוסקוביץ' לא יודע הרבה, אבל הוא בהחלט שמע על ההפסד של אוקראינה לצרפת. ככה ה כנראה כשעולים למשחק מכריע בערב שבת.