מערכת COL | יום כ"ח סיון ה׳תשע״ב 18.06.2012

עשור לפטירת ר' חיים כהנא ע"ה: יומן מרטיט משמירת הגחלת

היום, כ"ח סיוון חל יום היארצייט העשירי של הרה"ח חנה חיים כהנא ע"ה תושב כפר חב"ד ● COL מגיש קטעים מתוך יומן אישי שכתב, ובו מתואר על מסירות נפשם של החסידים על שמירת השבת ברוסיה הסובייטית לסיפור המלא
עשור לפטירת ר' חיים כהנא ע
נראים בתמונה: ר' חיים כהנא ע"ה, ר' בערקע חן ע"ה, ור' מנדל פוטערפס ע"ה

לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה (ר' חיים,שמשון יבדלח"ט, ואימו הגב' גולדה שרדו, ושלושה אחים ואביו נפטרו בחודש אדר ה'תש"ב) חזרנו לטשרנוביץ' עיר הולדתי. הלכתי ללמוד אצל הרבי מסקולען (שדאג רבות לילדים יהודים לאחר המלחמה) שגם דאג לי בגשמיות.  בשנת 1946 ברח הרבי מסקולן לרומניה ועסק בהברחת ילדים יהודים משם לאמריקה וארץ ישראל. הרומנים תפסו אותו  והושיבו אותו בבית הסוהר.

אחר כך למדתי במחתרת אצל ר' בערקע חן. הייתי אוסף בבית הכנסת את שיירי הנרות, בבית הייתי מתיך אותם ויוצר מהם נר, ולאורו הייתי לומד עם ר' בערקע.
לימים שנפגשנו בכפר חב"ד אמר לי ר' ברקע חן שהוא לימד אותי במחתרת בהיותי ילד. אני לא זכרתי  אבל הוא הזכיר לי ונתן לי סימנים מהבית שלנו.

כשגדלתי קצת, הייתי צריך לפרנס את משפחתי וזה לא היה פשוט בגלל שמירת השבת.

פעם מישהו הציע לי למכור בשוק דברי סדקית, גפרורים, שרוכי נעליים, אבנים למציתים וכדומה.

יום אחד ניגש אלי שוטר ושאל אותי:  "מהיכן יש לך את הסחורה הזו"? תוך כדי תפס אותי וניסה לעצרני. אני חמקתי ממנו וברחתי כל עוד נפשי בי. הוא החל לדלוק אחרי בין הדוכנים אבל אני הייתי זריז ממנו והצלחתי לברוח. לא הייתה לי ברירה, ושוב לאחר זמן הלכתי לסחור בשוק.

יום אחד תפס אותי קצין משטרה ולא יכולתי הפעם לחמוק ממנו. תפס אותי ועוד כמה בחורים כמוני והביא אותנו למעצר בתחנת המשטרה. שם הכניסו אותנו ללא אומר ודברים לתוך מרתף טחוב וקר. היה זה בחורף ושרר שם קור חזק מאוד. רק לפנות ערב קראו לנו לחקירה. שאלו אותנו שאלות שונות ולבסוף אמרו לנו שישחררו אותנו, אבל בפעם הבאה אם ניתפס העונש יהיה חמור הרבה יותר. מאז הפסקתי לסחור בשוק. אבל שוב היה קשה מאוד למצוא עבודה בלי לעבוד בשבת.

יום אחד נמצא פתרון. בגלל שלא היה מספיק חשמל לכל המפעלים באיזור נקבע לכל מפעל יום חופש אחד בשבוע. למפעל אחד יצא שיום המנוחה חל בשבת. אך גם זה לא היה קל כי רק המשמרת הראשונה היתה חופשית כל השבת. כמו כן היתה בעיה בחגים.

בטשערנוביץ' היה יהודי יקר בשם הירשל רבינוביץ'. הוא היה יחד עם אבא של הרבי ר' לוי יצחק במקום גלותו באלמא אטא והוא עזר לו הרבה. היה לו לר' הירשל המקל של ר' לוי יצחק. שהוא היה הולך לסדר עניין  לטובת הכלל היה לוקח המקל הזה והיה מצליח בע"ה. מאותו ר' הירשל הייתי מבקש לעיתים שיסדר לי אישור רפואי לחג והוא היה מסדר לי.

פעם אחת לקראת יום כיפור לא הצלחתי לסדר שום אפשרות להתחמק מעבודה. הלכתי למרפאה של המפעל ובאותו היום הרופאה שהיתה נוכרייה לא הייתה ורק האחות היהודייה הייתה שם. אמרתי לאחות שיש לי חום. היא נתנה לי מודד חום ואמרה שאכן יש לי חום. נתנה לי פתק שחרור לאותו יום אבל למחרת ביום כיפור הייתי צריך להגיע לביקורת אצל הרופאה. ביום כיפור לא הלכתי למרפאה כנדרש והרופאה הנוכרייה שלחה לקרוא לי מדוע לא הגעתי למרפאה? אינני זוכר את התירוץ שעניתי אז.

לבסוף הציעו לי לנסוע לסמרקנד ששם קל להשיג עבודה בין אנ"ש בלי לעבוד בשבתות וחגים.

החלטתי לנסוע לסמרקנד. נסעתי קודם למוסקווה שם עשיתי תחנה לשבת. הנסיעה ארכה 3 ימים ולילות ברכבת מהירה. ברכבת היו שלושה מדפים-קומות. ראשונה ושנייה היו בשביל אנשים,ושלישית בשביל המזוודות. בחרתי במדף השני דווקא, כי המדף היה ברוחב מיטה בערך ומהמדף הראשון לא ראו מה עושים במדף השני וכך יכלתי להניח תפילין בדרך. ממוסקווה נסעתי חמישה ימים והגעתי לסמרקנד.
אנ"ש קיבלו אותי יפה והרגשתי כמו במשפחה.

עבדתי במפעל השלטים של מישולובין.

בשבתות ובחגים לא התפללנו בביהכנ"ס אלא בבתים של אנ"ש מחשש עין השלטונות.
פעם היה זה בערב יום כיפור, הלכתי למקווה והתכוננתי לתפילה,נכנס בעל הבית ואמר בהתרגשות: "אתה יודע? יש לנו אורח מארץ ישראל!" התפעלתי מאוד איך מגיע לסמרקנד יהודי מארץ ישראל? באותו הזמן זה היה פלא גדול. התברר שהיהודי הזה הגיש בקשה לשלטונות רוסיה לבקר בסמרקנד והם אמרו לו בתנאי שיצא מהמלון רק בליווי אנשים שלהם ורק בשעות היום. אבל היהודי הנ"ל מאוד רצה לפגוש יהודים, ולכן חמק בלילה מהמלון והגיע למניין המחתרתי שלנו. לאחר סיום תפילת יום הכיפורים ניגשנו אליו שאלנו שאלות רבות והוא השתדל לענות כמיטב יכולתו. לאחר מכן התחלנו להתפזר כל אחד בכיוון אחר. לפתע אנו חשים שיש אחרינו "מלווים".

לאן שאנו פונים – הם אחרינו. הבנו מיד מי ה"אורחים" הנ"ל. התחלנו לרוץ-והם רצים אחרינו. פחדנו ללכת הביתה שלא ידעו היכן אנו גרים, אבל בשלב מסויים לא הייתה לנו ברירה אלא ללכת לבתינו. לא עבר זמן רב, וה"חברה" האלה מגיעים למקום העבודה שלנו בדפוס השלטים. עומדים מתבוננים ולבסוף שואלים-פוסקים שלא ע"מ לקבל תשובה: "למה צעירים וחזקים כמוכם עובדים בכזו עבודה קלה?" "רגע, למה אין לכם שלט בכניסה?" ועוד ועוד. לבסוף קראו לבעל הבית בוכרי מקומי שהעבודה התבצעה אצלו, והודיעו לו שאם לא יזרוק אותנו משם, ייקחו לו את הבית. לא הייתה לנו ברירה ועזבנו את הבית. התחלנו לחפש מקום אחר ולבסוף מצאנו "חורבה" ושם מיקמנו את מפעל השלטים. אך גם שם לא הרפו מאיתנו והבטיחו שיבואו לראות אם אנחנו עובדים בשבת. אז החלטנו שכדי שלא יפתיעו אותנו נגיע בשבת לאיזור ונסתובב שם על כל צרה שלא תבוא.

לאחר זמן נמאס לנו להגיע לשם והחלטנו לא להגיע בשבת. בדיוק באותה שבת הגיע הביקורת, וכמובן לא מצאו אף אחד בסביבה...

עד כאן חלקים מתוך זיכרונות ר' חנה חיים כהנא. תנצב"ה.

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.