מאת מנחם כהן

הבאים והיוצאים בשערי המלון הישראלי לא ידעו כי בלובי מתקיימת באותה עת פגישה היסטורית וטעונה. ישבו שם הרב ניסים אנדיבו-כהן, הרב הראשי של קהילת יהודי דמשק, שהיה עם המרגל אלי כהן הי"ד ברגעיו האחרונים, ומולו האלמנה הגב' נדיה כהן. "המפגש נערך בסודיות מוחלטת", היא משחזרת השבוע ל'שיחת השבוע'. "הרב היה נרגש מאוד ולחוץ".

זמן רב חיכתה הגב' כהן למפגש הזה. "זה היה בשנות השמונים. הרב בא לארץ לזמן קצר, ולאחר מכן חזר לסוריה. במהלך המפגש פרצתי בבכי. הוא סיפר לי על רגעיו האחרונים של אלי, התפילה האחרונה שלו, והתנהגותו כגיבור גם רגע לפני העלאתו לגרדום. הרב סיפר שאלי לא אמר מילה, חוץ ממילות התפילה".

נישק את המזוזה

אלי כהן נחשב גדול המרגלים הישראלים. הוא פעל בסוריה, הצליח להתחבר לצמרת הממשל והביא מידע יקר-ערך. ראשי מערכת הביטחון גילו כי המידע שמסר סייע רבות לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים. בשנת תשכ"ה (1965) נלכד בידי המודיעין הסורי והוצא להורג.

"לאלי הייתה זיקה חזקה מאוד ליהדות", מספר נדיה (76), המתגוררת בהרצליה. "הוא היה נוהג לנשק את המזוזה בכניסתו לבית וביציאתו ממנו ונהג לשמור על כבוד השבת. הוא רחש כבוד לכל מה שקשור למסורת ישראל".

מילים חרותות

הגב' כהן מספרת סיפור שסיפר לה בעלה: "באחד מימי חול המועד הפסח הלך אלי עם ידידיו הבכירים בשוק. הוא עצר ליד חנות בבעלות בני משפחה יהודית וגלגל איתם שיחה על החג, כאילו אין לו שום מושג עליו. כששמע על המצות הביע התעניינות, ואחד מבני המשפחה נתן לו מצה לטעום. כך זכה לאכול מצה בפסח בהיותו בסוריה, בלי שאיש יחשוד".

למרות השנים שחלפו, אלמנתו מקבלת מפעם לפעם רסיסי מידע על בעלה. "לפני כמה חודשים פגשתי פעיל כורדי מעיראק, שישב בכלא הסורי וביקר בישראל. הוא סיפר לי כי ראה על קירות תאו בכלא הסורי מילים בעברית שאלי חרת, קודם הוצאתו להורג. אלי כתב: 'אני לא מצטער על מה שעשיתי. אם יש בי צער זה על מה שלא עשיתי ולא יכולתי לעשות'".

בתי-כנסת לזכרו

ברחבי הארץ נבנו במהלך השנים בתי-כנסת רבים לזכרו של כהן. "כמעט בכל עיר בארץ הוקם בית-כנסת לזכרו", מספרת נדיה. "אני מעריכה מאוד את הציבור הדתי על כך. זה מרגש אותי יותר מכל הנצחה אחרת. זה המשך לבקשתו האחרונה של אלי שנתפלל לעילוי נשמתו ולעילוי נשמת אביו". מדי שנה נערך טקס זיכרון במטה המוסד. "משתתפים שם בכירים בקהילת המודיעין, עם רב המוסד", היא מגלה. "אלי נערץ על אנשי המודיעין, הם לומדים עליו ומלמדים את השיטות שלו".

למרות התהפוכות כיום בסוריה, היא מאמינה כי יום יבוא ותזכה להביאו לקבורה בארץ-ישראל. "אני מקווה שהתהליך המתרחש שם יגרום בסופו של דבר להקמת משטר שיצעד לכיוונים חיוביים. כשרואים את האכזריות שלהם אפשר לשער מה עבר על אלי כשהיה בידיהם. עד שתקוותי תתממש, אמשיך לפעול למענו ולזכרו".