מערכת COL | יום כ"ד סיון ה׳תשע״ב 14.06.2012

מארש נפוליון מרגש במבצר בפטרבורג ● גלריה

"הסיור נפתח במקום המבצר בו היה אסור אדמו"ר הזקן. שנים רבות חשבו שהמבצר שוכן במקום אחר... שרידי חומת המבצר עדיין עומדים שם, לזיכרון תמיד. מארש נפוליון שהתנגן ורוקד ברוב עוז ותעצומות חידד את מסר ניצחון תורת החסידות. משם המשכנו אל המזח. ישבנו כולם על מדרגות המזח, והרב אורנשטיין החל בתדרוך"... ● COL ממשיך ללות את מסע התמימים לרוסיה לסיפור המלא 
מארש נפוליון מרגש במבצר בפטרבורג ● גלריה
מיומנו של תמים

יום א כ סיוון

לאחר 11 שעות נסיעה מליובאוויטש, ראינו סוף סוף את פטרבורג. בתוכנייה שחולקה לנו בראשית המסע היה כתוב שתכף בהגיענו נתפלל שחרית בבית כנסת חב"ד.

הופתענו כהוגן. 'בית כנסת חב"ד' מתנשא לגובה רב ועצום ורחב ממדים, ונחשב אחד מבתי הכנסת המפוארים בעולם. נכשלנו לרגע בחטא הגאווה.

מסביב לבית הכנסת מספר מבנים עוצמתיים ומרשימים. קצת ריחמתי עליהם. אילו היה כל אחד מהם שוכן לבדו, היה אור הזרקורים מאיר רק אותו, כאילו האחרים אינם. אחד מאותם מבנים נקרא 'קופצסק'ע שול'. בנה אותו הברון גינזבורג. בתחילה הוא זמם להביא בכספו קבוצה גדולה של 'משכילים' מברלין, על מנת לקלקל את הנוער היהודי בפטרבורג. לאחר שהרבי המהר"ש הזהירו כי יהפוך אותו לקבצן, ואף הראה לו אות ומופת בקשר למניות עמם התעסק, הוא חשש לגורלו וירד מהעניין.

(בהתוועדות בליובאוויטש סיפר לנו הרב אורנשטיין על סופו המר של חברו של הברון גינזבורג, ברגמן מז'יטומיר, בעקבות פרשייה זו).   בהתייעצות עם הרבי המהר"ש, הפנה גינזבורג את כספו לבניית בית כנסת זה, ובשל כך תמיד התפללו בבית כנסת זה בנוסח חב"ד. בית הכנסת נמצא עתה בעיצומם של שיפוצים נרחבים. אך עדיין יכולנו לחוש בתפארתו, ואף להצביע על המקום בו היה הרוגצו'בר הולך אנה ואנה, ומעביר מסכתות. אומרים שגם הרבי התפלל כאן פעמים רבות.

סדר חסידות ערכנו בהפלגה באוטובוס. בנוסף, הרב אורנשטיין נעתר לבקשתנו, ומסר במהלך הנסיעה שיעור מרתק בספר 'היום יום' (כ וכ"א סיוון). עתה נכנסנו למקווה חם ונעים שהוכן עבורנו, והתפללנו בתוככי 'בית כנסת חב"ד' המפואר. התיירים הרבים שבאו להתפעם ממראה בית הכנסת, לא הפסיקו לצלם אותנו מכל זווית אפשרית. חשנו אחריות להתפלל טוב יותר..

לאחר התפלה צעדנו לעבר הישיבה ששוכנת לא הרחק מבית הכנסת, שם ציפתה לנו ארוחת מלכים. לאחר הנסיעה המתישה, היה זה למשיב נפש. על בני הישיבה שם נמנים קרוב לשלושים תלמידים. מתברר שהם עתה בעיצומו של מסע מיוחד בארץ הקודש. 'אחליפו דוכתייהו'. בעקבות פנייתו של הרב אורנשטיין, ראש הישיבה בפ"ב, הרב טלושינצ'קי ובנו אליהו החביב, התמסרו הן לארוחות חמות עבורנו והן לתכנון המסלול בסיור בעיר.

משם המשכנו לסיור המרתק. המדריך שלנו בסיור, ר' יפרח אברמוב, נעתר לבקשת השליח הראשי הרב פעווזנער, והוא התלווה אלינו ב-12 שעות הסיור הבאות. זכינו למדריך נעים וחביב במיוחד.

הסיור נפתח במקום המבצר בו היה אסור אדמו"ר הזקן. שנים רבות חשבו שהמבצר שוכן במקום אחר. בשנים האחרונות, 'עלה' ר' יפרח על הטעות. התברר שהמקום בו אנו עתה עומדים, כאן זה היה. שרידי חומת המבצר עדיין עומדים שם, לזיכרון תמיד. מארש נפוליון שהתנגן ורוקד ברוב עוז ותעצומות חידד את מסר ניצחון תורת החסידות.
משם המשכנו אל המזח. ישבנו כולם על מדרגות המזח, והרב אורנשטיין החל בתדרוך. דפי ההיסטוריה מלמדים כי בימי המאסר בשנת תקנ"ט (1799) שימש רק מזח אחד איזור זה של הנהר. היה זה מזח שנבנה 12 שנה קודם לכן בשנת תקמ"ז.
שער הכניסה למזח, אכן מציין את שנת הקמת המזח:1787. מכאן שזה וודאי המזח דרכו ירד אדמו"ר הזקן לסירה עימה הפליג לחקירות בטנייע סווייעט הידוע. למרגלות הנהר, על מדרגות המזח ניגנו 'כאיל תערוג על אפיקי מים', 'קול דודי דופק', ועוד מניגוני אדמו"ר הזקן. מתברר שזה המקום הכי מדויק שניתן להצביע עליו בכל הקשור לפרשת המאסר והגאולה של אדמו"ר הזקן. כאן הוא וודאי עבר.

ואז הגיעה ההפתעה. עלינו על סירה, והפלגנו משם אל עבר הטנייע סווייעט.. במהלך ההפלגה הבריק הרב אורנשטיין את הרעיון: לעצור את הסירה לתפילת מנחה.. (כסיפור הידוע אודות הקידוש לבנה). בתחילה סירב המלח, בטענה שאין זה חוקי, אך בסופו של דבר, בלי להראות לו 'קונצים' ומופתים, הוא נעתר. הרב אורנשטיין הציע שהרב וולפא, נכדו של אדמו"ר הזקן, ישמש שליח ציבור. הרב וולפא במנגינת יום טוב ביצע זאת על הצד הטוב ביותר.

הגענו לטנייע סווייעט. בניין מפואר המשמש היום את בית המשפט הגבוה בפטרבורג. במהלך ההפלגה הכיר לנו ר' יפרח בניינים יפהפיים רבים ששמם נקשר בהיסטוריה החסידית שלנו. כמו גן המלכים בו נפגשו החסידים במהלך מאסרו של אדמו"ר הזקן, כמו ארמון פאוול הראשון בו הוא גם נרצח, דבר שאפשר את חנינתו של אדמו"ר הזקן במאסרו השני, ויציאתו מפטרבורג. הרב אורנשטיין העיר שזה אירע בליל י"א בניסן..

משם המשכנו לעבר בית הרבי הריי"צ ברח' מאחוויע 22. לא יודע איך קורים לנו כל הניסים, אך בדפי ההיסטוריה שלנו מצוין כי משפחת בית הרב נכנסה לבית זה שבועיים לאחר חג השבועות. 'שבועיים', זה כ' סיוון, דהיינו, היום. הרב אורנשטיין מעורר על כך שכשם שיש את 'הזמן', י"ד כסלו, שמקשר אותנו עם הרבי, וכשם שיש את 'הנפש' שקישרה אותנו עם הרבי (הרבנית), כך יש גם את 'המקום' שקישר אותנו עם הרבי. זה המקום. מאחווייע 22. כאן למעשה נעשה הרבי חתן, לכאן אף הגיעה הרבנית חנה ע"ה לקבלת החלטה בדבר. "לא באנו לכאן כהיסטוריונים, כי אם כדי לשאוב דליים של התקשרות מ'המקום'",הפציר בנו.

עתה הייתה המשימה להיכנס לבית הרבי. זה לא פשוט. הרב אורנשטיין היה בקשר קודם עם כמה מהשלוחים בפטרבורג בניסיון לקבל את הסכמת הדיירים לקבל אותנו, אך הדבר לא צלח. הדירה המקורית כבר פוצלה לשלוש דירות. הרבנים בלוויית ר' יפרח עלו אל הדירות. לאחר מאמצי השכנוע, התירו לנו בעלי שתים מהדירות, להכניס לתוכן קבוצה קטנה. ערכנו הגרלה, והתמימים המאושרים עלו אחר כבוד בלוויית הרבנים אל הבית פנימה. הם חזרו שם על מאמר מהרבי הריי"צ, אמרו את הקאפיטל תהילים שלו (קלב), ובעיקר התרגשו מאד.

לפתע צדו עינינו, אנו העומדים למטה, את הרב אורנשטיין והרב וולפא יוצאים אל המרפסת. על מרפסת זו, יצאה הרבנית בט"ו סיוון תרפ"ז וצעקה לעבר חתנה, הרבי: "שניאורסון, יש לנו אורחים בבית". הרבי שהבין את הרמז, שם תכף את פעמיו אל עבר ביתו של ר' אלי'ה חיים אלטהויז, והם פנו לעבר בית המזכיר רח"ל, ששרף תכף את כל הדרוש. לשוטרי הק.ג.ב שהגיעו אליו זמן קצר לאחר מכן, לא נותר אלא לרגוז, אל מול הדליקה..

אך אל דאגה, בסופו של דבר, התאפשרה לכולנו הכניסה אל חדר המדרגות המובילות עד לבית הרבי. אלו המדרגות, עליהן דרך הרבי מידי יום. דרך מדרגות אלו אף נלקח למאסר. התיישבנו שם על המדרגות, אמרנו תהילים, והמדריך הת' מנדי סטזגובסקי לימד קטע ממאמר הרבי הריי"צ.

משם צעדנו לעבר ה'שפלערקע' הזכור לשמצה. צעדנו בדרך בה הובל הרבי אל המאסר. והנה הגענו. המבצר הנורא נמצא מעבר לבניין משרדי תמים ונעים למראה.

עמדנו על יד דלת הכניסה לרכבים, דרכה נכנס הרבי למבצר, אך את המבצר עצמו יכולנו לראות (מעט) רק דרך סדקי הדלת. בהפלגה הנזכרת, ראינו יותר. יכולנו לראות משם את גושי הבטון האימתניים. בפתח הכניסה לשפלערקע אחזנו זה בכתפו של זה, והכרזנו ממושכות בשמחה ובשפת המדינה: נייעט נייעט ניקאווא.. אני חושב שזה היה רגע מאד מיוחד  של המסע. כל אחד מאיתנו קרא בכאב את היומן 'רשימת המאסר', ולחשוב שאנו עומדים כאן גאים ביהדותנו ובשייכותנו העזה לרבי הריי"צ, ואנו שרים בכל עוז ותעצומות את שיר המהפכה הרוחנית אותה חולל הרבי..

בתקופה זו הלילות בפטרבורג הינם לבנים (הלילה כולו מואר, כמו שעת בן הערביים מאוחרת). אנחנו כבר אחר חצות הלילה אך העיר נראית כמי שרק עתה התעוררה לפעילות. הפקקים כמוהם כאלף עדים לכך. אבל העיניים שלנו כבר יותר 'שחורות' מאשר 'לבנות'. את המוקדים הבאים נאלצנו לבקר אך ביעף. מהשפלערקע המשכנו לרח' "נייבסקי קכ"ח", כלשונו הקדוש של הרבי הריי"צ. במקום זה התקיים בית כנסת ואף ישיבה שפעלה במסירות נפש. ר' ישראל אריה לייב ז"ל, אח הרבי, נהג למסור שם שיעורים. המשכנו לתחנת הרכבת 'מובקובסקי' שם נשא הרבי ריי"צ את דרשתו האמיצה מלאת ההשראה, עם הקריאה והתחינה: "יהי ה' אלוקינו עמנו".

משם המשכנו לדירה בה התגורר הרבי תקופות ארוכות כאשר שהה בפטרבורג. מתברר שעד היום אף אחד לא נדרש לאתר זה, אך ראש ישיבתנו הרב אורנשטיין, כמובן לא ויתר, חקר ודרש ואף מצא. זהו ביתם של משפחת נימוטין ז"ל והי"ד. בדירה זו התגורר גם אביו של הרבי, הרה"ק ר' לוי'ק, וסב הרבי, ר' ברוך שניאור. גם הרבנית חנה התגוררה באותה דירה. הרבי נ"ע והרבי ריי"צ אכלו דרך קבע את האוכל שהוגש לפניהם מדירה זו. הרב אורנשטיין סיפר בהרחבה על מסירות נפשם של הנימוטינים ועל יראת השמים המופלגה שלהם.

הסיור הסתיים במקום שבו נפתח. בישיבה. למרות השעה המאוחרת קיבלו אותנו בארוחה חגיגית ומרשימה משל היינו נסיכים. קחו דוגמא של אהבת חסידים. כאשר ב-3 לפנות בוקר התחלנו להתארגן לקראת נסיעה חזרה למוסקבה, התברר כי המזונות אותם הכינו צוות מטבח הישיבה, נמצא במטבח מאחורי שתי דלתות נעולות. לאף אחד במקום לא היה מפתח. הרב טלושינצ'קי ששהה במקום, נטל פטיש ושאר כלים דומים, ושבר את שתי הדלתות, כשאנו עומדים ומשתוממים מהמחזה. "מה אתם חושבים? שאני אתן לכם לצאת לדרך כה ארוכה ללא צידה לדרך? השתגעתם?" כנראה שהוא הנורמאלי.  

הדרך חזרה הייתה הארוכה מכולם. היעד היה הלעגער (מחנה קיץ שכזה) של הרב יצחק קוגן בפרברי מוסקבה. שם המקום 'רנובסקי'. נציג המקום הת' יריב קליין קיבל אותנו בקבלת פנים מאירה וחמימה במיוחד. היינו גאים בעובדה שהוא בוגר ישיבתנו. המקום באמת  מדהים ביופיו ובשלווה שהוא מקרין. חלוקי דשא רחבים לצד בתי מדרש יפים ומתוחזקים היטב, ולפתע גם בניין 770 מזדקר ביופיו. נכנסנו לאולם בית המדרש, והבחורים (כעשרים במספר) ישבו ולמדו בהתמדה ובשקידה גדולה במשך שעות ארוכות ללא משגיח. (הרב של המכון, הרב שגב פרידמן שוהה עתה בחו"ל).

לאחר טבילה במקווה, תפלה ב-770, וארוחה חמה, פנינו ליהנות מהבריכה במקום,  מהמגרשים המוריקים דשא, ובעיקר לחלץ עצמות לאחר 13 שעות נסיעה מפטרבורג. לקראת ערב שמנו פעמינו לעבר 'בית הנתיבות', על מנת לשוב ארצה. במהלך הנסיעה לשדה התעופה, נשא אחד מחברנו תודה מקרב לב לרב אורנשטיין על המסע הנפלא, וכמו כן לכל המשתתפים במסע שתרמו לאווירה המיוחדת שלה, לרב וולפא, לרב העכט, לת' מנדי סטזגובסקי. היינו צפויים לכאורה ל"לא תודה" אופייני, או "אין צורך, זה שום דבר, בשמחה", וכיוצא באלו. אך דווקא לא. הרב אורנשטיין בתגובה, תיאר בפנינו מעט מהמורכבות שבארגון מסע שכזה, ואת המאמץ הכביר שהוא דורש, שלא לדבר על העלויות. והוא דרש תמורה. הוא ביקש, כמעט התחנן, לבל נשכח מההחלטות הטובות שקיבלנו על עצמנו בבית הרבי הריי"צ בפטרבורג, בחצר בליובאוויטש, באוהל הק', בינות לספרי וכתבי הקודש במוסקבה וכו' וכו'. לא לשכוח על פירוק החבילות. להשאיר את ליובאוויטש בלב לעד ולעולמי עולמים.            
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.