מיומנו של תמים

יום שישי ח"י סיוון: בשעת בוקר מוקדמת השכמנו ממיטותינו בבית המלון המקומי שבסמולנסק, טבילה במקווה המפואר של הרב מונדשיין. הרבה מקוואות בירושלים יכולים להתקנא בו. לא נעים לומר, אבל זה היה ממש גישמאק. שחרית וארוחת בוקר עשירה.

מעת נכנסנו בליל האתמול בשערי העיר, יודעי דבר כבר הוליכו את הקול שרבנו הזקן יחד עם בני משפחתו שבתו כאן בסמולנסק. הרבי הזקן במהלך מסע בריחתו מפני נפוליאון הגיע לסמולנסק בערב שבת קודש ו' אלול ה'תקע"ב – לפני מאתיים שנה בדיוק. צמרמורת קלה חולפת בעצם המחשבה על עובדת בואנו בערב שבת קודש במקום בו בא הרבי הזקן בערב שבת קודש לפני מאתיים שנה. יודעי הרשומות זכרו, כי הרבי הזקן לא נשאר זמן רב במקום, באמצע שבת קודש הוכרח לעזוב את העיר מפני הסכנה. הרבי האמצעי ברשימתו מציין את העובדה כי הם יצאו את העיר דרך 'שער מוסקבה'. לא נותר לנו אלא לברר היכן הוא בדיוק שער מוסקבה. אנו נוסעים לאורך החומה; חומת העיר סמולנסק עומדת על תילה מזה כמה מאות שנים, עד עצם היום הזה. חומת לבנים אדומות, גובהה כעשרה מטרים, כולה הוד והדר.

נהר הדנייפר המקיף את העיר מעניק למחזה הציורי הזה נופך נוסף. והנה מצביע הרב מונדשיין על שער לבנים עתיק – 'שער מוסקבה'. כאן, ממש כאן, יצאו את העיר הרבי הזקן, הרבי האמצעי, ה'צמח צדק', גם ר' ברוך שלום, סבו של הרבי, היה עמם. הלב פועם מהתרגשות. בקו ישיר מן השער נראה בבירור הגשר שהיה שם, ודאי עליו חצה הרבי הזקן את הנהר ביציאתו מן העיר. הגשר המחודש עומד כיום כמה מטרים לצד השער, אך שרידים מן הגשר המקורי קיימים עדיין ועומדים על תילם.

בהתרגשות אדירה, ללא כל התראה, פצחה מלב כולם שירת מארש נפוליאון, בתחושה אמיתית של ניצחון; סוף סוף הרבי מנצח, ואנו כולנו בעצם היותנו כאן משמשים עדים מוחשיים ביותר לכך. הריקוד המשיך בניגון 'דידן נצח' מלא התלהבות.
כעת פנינו מועדות ל'וואגזאל' (תחנת הרכבת) של סמולנסק. נודע ששניים מחברינו התמימים שהיו אמורים להצטרף אלינו למסע ובעקבות תקלות ובעיות של מסמכים וכו' לא יכלו לעלות למטוס, וכעת נתבשרנו שבעקבות שתדלנות רבה וכסף רב שהושקע בכך עלה ביד הרב אורנשטיין להעלות התמימים היקרים למטוס. ממוסקבה הם המשיכו ברכבת לסמולנסק. בשל גילם הצעיר נעתר הרה"ח מנשה אמיתי להתלוות אליהם במסעם. הרב אמיתי אף השקיע רבות להצלחת המהלך.

מאז ומעולם בדברי ימי החסידים הייתה לקבלת פני החסידים ב'וואגזאל' חן ואופי מיוחדים. כל סיפורי החסידים מלאים בזה.עתה גם אנו חלק מזה.  נעמדנו על הרציף ממתינים לבואם של התמימים וכרגע שנראו יורדים מן הרכבת שמחה התגלתה בליבות כולם, שמחה של אהבת רעים חסידית, חיש הורמו הם על הכתפיים ומעגל ריקודים נפתח. 

שבת בליובאוויטש

ועכשיו, זהו, הגענו לקטע הרציני של המסע, ליעד המרכזי של המסע. אנחנו פותחים בנסיעה, לאחר זמן מה אנחנו מגיעים לתחנת רכבת 'רודניא', המפורסמת משום סמיכותה לליובאוויטש. התחנה משום מה ריקה, עושה רושם שהיא ידעה ימים יפים יותר.

הלב מתחיל לדפוק, הרגשות גואים, אנחנו נכנסים לעיקולי הדרך האחרונים לפני ליובאוויטש, השלט המורה את שם העיירה הכ"כ אהובה "ליובאוויטש" נחשף במלוא תפארתו, קריאות התפעלות ספונטניות פורצת מפיות הבחורים המתרגשים, ליובאוויטש מתגלית בכל הודה והדרה, השדות המוריקים, הפרדסים המפורסמים, אפילו הכבשים והפרות של הרבי (כהסיפור הידוע) רועים בשלווה בירוק העשיר. הסוס שהיה אמור להכניס אותנו אל פאתי ליובאוויטש מת לפני שעה קלה (באמת..).

אנחנו עוברים על פני קבוצה של בקתות עץ מטות ליפול, והנה אנחנו מגיעים לחצר ליובאוויטש, החצר בה חיו ופעלו ששה מהרביים. ההתרגשות בשיא, כאן היה גר הרבי הצ"צ, וכאן היה חדר היחידות של הרבי המהר"ש, ומן הסתם כאן התוועדו התמימים עם המשפיע האגדי ר' מיכאל בעלינער.. חמישים תמימים מסתובבים ב'חצר' בעליצות נפש. החיים חזרו לחצר. בטח הרבי נ"ע והרבי ריי"צ מאד מרוצים. דומני שלא היה לכך תקדים– חמישים תמימים יושבים ולומדים, מתוועדים עשרות שעות..

אחרי ההתמקמות במקום, סרנו ל'באניע' (סאונה בלע"ז) להתרחץ לכבוד שבת. חוויה מעניינת להתרחץ עם דליים.. לאחר מכן התיישבנו לסקירה מרתקת מהרב אורנשטיין על המקום, היכן התגורר כל אחד מהרביים, היכן היה ממוקם אולם הישיבה. 

מתיישבים ללמוד את המאמר האחרון שאמר הרבי הריי"צ בעת ביקורו היחיד בליובאוויטש בזמן נשיאותו. הרב וולפא לימד את המאמר שחולק לכולם מבעוד מועד. 'קבלת שבת', לעמוד ניגש הת' דוד אקסלרוד שהתפלל ברגש רב ובנעימות מתוקה.

סעודת שבת יפה, יותר טובה מכפי שנערכת בתנאים רגילים.. בכלל כל העניינים הגשמיים והרוחניים 'מתקתקים'. על הכל מנצח הרב אורנשטיין ביד רמה. הכל עובד כמו שעון שוויצרי טוב. אבל שבת בליובאוויטש זו כבר התארגנות מסוג אחר. אצטרך ליומן נפרד לתאר זאת. בכל מקום אליו אנו מגיעים מתברר כי השלוחים במקום יצאו מגדרם לסייע. לשבת הזו הגיע במיוחד מקייב, מנהל המקום הרב גבריאל גורדון, שסייע רבות לפני ובמהלך השבת בהתארגנות והפעלת המקום. סעודות השבת סודרו באמצעות השליח הרב לוי מודנשיין, שהוא ורעייתו, ארגנו זאת על הצד היותר טוב. ממש נפלא. הסעודה הפכה חיש מהר להתוועדות חמה במיוחד שהזכירה לכל אחד מאיתנו על איזו אדמה אנו עתה עומדים.

קמנו לקול ציוצי הציפורים וקריאות ההשכם של התרנגולים. טבילה בנהר ברזניא המפורסם הממוקם למרגלות 'החצר'.  הת' מנדי סטזגובסקי מנצח בחן ובזהירות הנדרשת על הטובלים. סדר חסידות מעורר. הרב אורנשטיין מוסר שיעור במאמר שנאמר במקום זה ממש בש"פ בהעלותך תער"ב, היום לפני מאה שנה. מאמר קשה. בשל קושיו חזר אותו הרבי נ"ע פעמיים, לבקשת התמימים והחוזרים. אנו מדמיינים את ר' שילם עומד באחת הפינות, חורק שיניים, מנסה בכל כוחו להתרכז, לא לאבד מילה.

שחרית. ממש שמחת תורה. התפילה התארכה והתארכה, התפילה הייתה ריקוד ליובאוויטשאי אחד גדול וארוך. לאחר קריאת התורה הרצה הרב העכט מסר נפלא עפ"י 'רשימת המנורה' המפורסם של הרבי. לאחר התפלה התוועדות מלהיבה שנמשכה ונמשכה עד 9 וחצי בערב. (זמן כניסת שבת ב-10:12 דקות. יציאת השבת: 12:02..). לאחר מנחה שוב מתיישבים להמשך ההתוועדות. עתה ההתוועדות הינה 'התוועדות הכנה' לכניסה לאוהל הק'. ההתוועדות כאילו סירבה להסתיים. בסוף עשו הבדלה בשעה אחת וחצי בלילה. זו הייתה התוועדות מרוממת במיוחד. אף אחד לא נשאר אדיש. גם המיושבים שבנינו הגביהו רום בריקודיהם, וערכו 'קולע'ס של שמחה. הייתה התרוממות רוח נדירה. "לא ייתכן שהחיים שלנו לאחר הביקור אצל הרביים, ישארו אותו הדבר כפי שהיו עד היום", "חייבים להשתנות", חזרו המשפטים והדהדו היטב באוזננו. אני אישית קיבלתי על עצמי החלטה טובה, אם אעמוד בה, זה יהיה בהחלט שינוי מרנין. אשתדל. נראה כי מאז נסגרה הישיבה בליובאוויטש לפני 96 שנה, לא הייתה בליובאוויטש שבת ליובאוויטשאית חמה כל כך.

ההליכה לאוהל הייתה מרגשת מאוד. השעה מתקרבת לשלוש בלילה. אין אור כלל ברחובות.  (למעשה אין אף אור בבתי ליובאוויטש. בשעה 6 בערב מורידים את השלטער, וסוגרים את ברז המים המרכזי, אך הישיבה רכשה באמצעות הרב גורדון את הזכות באור ובמים). צעדנו בסמטאות הבוציות של ליובאוויטש, החלקנו בבלאטע, נכנסנו אל הבית אותו קנה הרבי מכספו ונקרא 'בית שניאורסון', כתבנו שם את הפני"ם. ונכנסנו אל מעבה היער החשוך. היער הוא בעצם 'בית החיים' אחד גדול. מאות חסידים ואנשי מעשה, קבורים פה. כשראינו מצבות נפולות אמרנו קאפיטל תהילים,

חולצים נעליים, נוקשים בדלת, ונכנסים לד' אמות של הרבי הצ"צ והמהר"ש, מנגנים בהתרגשות גואה את הניגונים, ומבקשים מהרביים שיפעלו שיתגלה כבר כ"ק אבינו.
סובבים את האוהל מבחוץ ורואים את מצבתה של הרבנית רבקה, אשת כ"ק אדמו"ר מהר"ש, מעמיקים עוד קצת בתוך היער ולעיננו נגלה אוהל הרבניות. רבניות אדמו"ר הזקן, האמצעי, הצ"צ טמונות שם. 

בהתעוררות פנימית עלינו לאוטובוס, היעד עכשיו הוא פטרבורג, 12 שעות נסיעה ואנחנו שם.. אז שיהיה לילה טוב, להתראות, בינתיים.