מהו איסור 'פת של גויים' ובאילו תנאים מותר לאכול לחם זה?

תשובה: מכיוון שהלחם הוא עיקר מזונו של אדם אסרו חז"ל אכילת לחם של גויים, שמא יבואו להתקרב אליהם ואף להתחתן עמם. זאת, אף אם הגוי אין לו ילדים, ואף אם איננו עובד עבודה זרה בפועל. גם פת של יהודי, אם האופה גוי, יש בה איסור זה.

האיסור הוא על לחם ממין דגן (חיטה, שעורה, שיבולת-שועל, שיפון וכוסמין), או עוגה שיכולה להגיע לידי  ברכת 'המוציא' בקביעת סעודה. סופגניות של גויים, המטוגנות בשמן, דינן כ'בישולי גויים'.

אם יהודי עשה אחת משלוש המלאכות: הדלקת התנור, הכנסת הבצק לתנור או 'השלכת קיסם' (=הגברת חום התנור, גם על-ידי חיתוי הגחלים) –  אף אם האופה עצמו גוי – כל המאפים שבתנור מותרים, כי דיי בהיכר המבטא שפת של גויים אסורה.

ב'השלכת קיסם' הותר גם כל מה שיאפו שם באותו יום, בתנאי שנשארו גחלים מן ההיסק הראשון. בתנור המופעל בחשמל על המשגיח להדליק לפחות גוף חימום אחד, שיישאר דולק כל הזמן. אם לאו, וכמו-כן בתנור המופעל בגז, על יהודי להדליק את התנור בכל פעם מחדש.

במקומות שפת ישראל אינה מצויה התירו 'פת פלטר' של גוי, שאפאהּ הגוי כדי למוכרהּ (לעומת 'פת בעל-הבית', שנאפתה לצורך בני-ביתו). אולם בעשרת ימי תשובה חייבים להיזהר גם מזה, או להתיר את הפת על-ידי 'השלכת קיסם', אלא אם כן היהודי נמצא בדרך ואין לו 'פת ישראל' אף לא במרחק גדול. מידת חסידות שלא לאכול 'פת פלטר' רגילה כלל.

כל האמור להיתר הוא רק כאשר ברור לחלוטין שבחומרים שבהם האופה משתמש אין חשש כשרות. שמנים ושומנים שבבצק ובתבניות, שמרים וחומרי התפחה, אבקת אפייה, אנזימים, מייצבים, חומרי טעם, ריח וצבע, עלולים להכיל מרכיבים לא-כשרים, וככל שהאפייה מתוחכמת יותר, החשש גדל והולך. זאת מלבד חובת ניפוי הקמח, ובפרט בימי הקיץ.

מקורות: ע"ז לה,ב. טושו"ע יו"ד סי' קיב ונו"כ. או"ח סי' תרג. 'הכשרות' פ"ז ס"ה-ל, ופי"ט ס"א-יג, וש"נ.