מיומנו של תמים

מנוחה חטופה. אולי שעתיים (למדנו לישון מהר...). טבילה במקווה המפואר של מרינה רושצ'ה. סדר חסידות. שחרית. 52 הגומל'ס בקריאת התורה. אווירה של 770. בכלל ישנם כאן מניינים רבים וגדולים בזה אחר זה. שיעורי תורה בכמה מפינות בית הכנסת הגדול והמפואר. צד את עיני במיוחד קבוצת אברכים נכבדה יושבת ומתפלפלת בגמרא. לרגע שוכחים שאנו ברוסיה.

היעד הראשון הוא בנין הספרייה הלאומית, בו שבויים עדיין בידי השלטונות, ספרי הקודש השייכים לרבותינו נשיאינו. הרב אורנשטיין יזם ביקור במקום, ובעזרתו האדיבה של הרב יצחק קוגן והת' יריב קליין הדבר אכן התאפשר. בטרם הגענו ליעד הסביר לנו הרב אורנשטיין על מה מדובר. בנסיעות הארוכות שלאחר מכן המשיך ודיבר על כך בהרחבה, מתובל בסיפורים הממחישים את היות הספרים והכתבי היד ציר מרכזי בחייהם של רבותינו נשיאנו. ההתרגשות אצל התמימים הייתה בשיא. יש להבין, אצלנו בישיבה נושא הספרים והכתבי יד הוא אחד הנושאים המרכזיים והמדוברים ביותר.

למשל, המון התוועדויות מתקיימות בישיבה, אך ה' טבת נחוג באופן אחר לגמרי, הרבה בוגרים באים להתוועדות שנמשכת לפעמים כל היום והלילה.

חזות בנין הספרייה משקיפה על פני ה'כיכר האדומה', והמחשבה על ספרי וכתבי הרביים שם מעוררת תחושה לא נוחה. לאחר מכן קיבלה כיכר זו מאיתנו 'בירור' יפה, כאשר כל התמימים חברו זה לזה במעין עיגול ענק, והכריזו שם לעיני מאות מצלמות מתקתקות כי: "ניעט ניעט ניקאווא"..

מכניסים אותנו לחדר ההמתנה והרב אורנשטיין מנצל את ההזדמנות לחזור על שיחת הרבי האחרונה בקשר לספרים הללו. "אוי להם ואבוי להם!" התבטא הרבי כלפי מי שייטפל לספרים. ר' יוסף, בנו של הרב קוגן, סוקר בפנינו את התהפוכות שידע ויודע האוסף המיוחד.

הנה הגיע הרגע. אנו מוכנסים אל חדר הכספות בו שוכן בגלות 'אוסף שניאורסון'. נכנסנו  בשלוש קבוצות. אנו פוגשים עתה את אלפי הספרים, ניתנת לנו ההזדמנות למשש אותם בידיים, (כמובן בהשגחתם של שמונת השומרים..). אנו נוגעים ברכושם הפרטי של הרביים. מרגישים את הנוכחות שלהם בחדר.

בין לבין אנו נתקלים בספרים שונים שאת קצוות ושולי הדפים, המעטרים דיו שנכתב ע"י רבותינו האהובים. פתחנו ספרים ולמדנו. כן, באותם הספרים בהם למדו רבותינו נשיאנו. חשנו כי הספרים מחכים כבר הרבה שנים שמישהו יפתח ויעיין בהם, וכך רבים מאיתנו נהגו.

לפתע פתאום תגלית שהרעישה את כולנו: לעינינו נגלה ספר קטן מימדים בשם "ברית עולם", על דף השער שלו הופיע הכיתוב הבא בכתב יד קודש הרבי הריי"צ, בדיו ברור, כאילו נכתב רק לפני מספר דקות "ב"ה, מנחה מכ"ק אאמו"ר שליט"א, כ"ח אד"ר רס"ה". מתנה אישית שקיבל הרבי הריי"צ מאביו הרבי (רש"ב) נ"ע).. "באיזה זכות הם מחזיקים כאן ספר שקיבל הרבי במתנה מאביו?" שאלנו כולם במקהלה.

הרבנים אורנשטיין ווולפא נרגשים ומעוררים שוב ושוב כי הדרך לניצחון להשבת הספרים, עוברת בהחלטות הטובות שנקבל עתה למען הפדיון שבויים הזה. אני בטוח שזה מה שכולנו עשינו. בשירת דידן נצח עזבנו את הספרים, בתחושה וביטחון שבמהרה ניפגש שוב בהשבתם לרבי.

חזרנו למרינה רושצ'ה, שם סעדנו את ליבנו במסעדה שפינקה אותנו כהוגן.
ממשיכים ליעד הבא. לסמולנסק. נסיעה קצרה. רק שמונה שעות.. אבל בסוף הגענו. השליח המקומי הרב לוי מונדשיין, קיבל אותנו בלבביות, בכל כך הרבה חן ועדינות חסידית. נכנסנו לבית הכנסת לתפילת מעריב. בית כנסת חדש ומפואר. מתברר שאנו עתה חונכים את בית הכנסת. ניתן להריח את ריח הרהיטים החדשים.

לאחר מכן ארוחת ערב נעימה שהפכה להתוועדות חסידית מלהיבה. הרב מונדשיין חולק איתנו את ההיסטוריה החב"דית של המקום, ומרתק את כולנו בתיאור ההתפתחות החב"דית הנוכחית. הוא זכה למופתים גלויים. הרב וולפא והרב אורנשטיין מתוועדים גם הם. במהלך ההתוועדות, נחשפנו לאפשרות שאנו יושבים עתה במקום בו נכנס אדמו"ר הזקן לעיר בבורחו מנפוליון. בשירת מארש נפוליון הידוע סרנו לבית המלון לומר קריאת שמע שעל המיטה.