בדרך כלל נהוג בבתי חב"ד לצרף למנין גם מי שהוא מחלל שבת בפרהסיא. אבל יש הסוברים שאי אפשר לצרפם למנין, כיון שגזרו עליהם חז"ל להיות כנכרי לכל דבר, ויש הסוברים שאפשר לצרפם למנין כיון שעתה כולם בגדר "תינוק שנשבה", שהרי חונכו בבית שאינו דתי, ולא גזרו עליהם להיות כנכרי לכל דבר. ומה דעת רבינו הזקן בשלחן ערוך שלו?

בכל אופן נהוג לצרפם למנין בבתי חב"ד, ומכל מקום נזהרים מנגיעתם ביין שאינו מבושל; ומהו טעם ההפרש בינם? ומה דעת הרבי בכל אלו?

כל זאת התבאר בשיעור שמסר הרב שלום בער לוין (בעברית):

לצפייה: לחצו כאן
לדף מקורות וציטוטים: לחצו כאן