אגרת כ"ז שבאגרת הקודש שבתניא, נכתבה על ידי אדמו"ר הזקן, מיסד חסידות חב"ד, כאגרת תנחומים על הסתלקותו של הצדיק רבי מנחם מענדל מויטבסק, שהיה נשיא החסידים לאחר הסתלקות המגיד ממזריטש - נולד בשנת ה'תצ, עלה לארץ בראש קבוצה גדולה של עולים בשנת ה'תקלז, נפטר בא' אייר ה'תקמ"ח ומנוחתו כבוד בבית העלמין הישן בטבריה.

בהרחבה מבוארת באגרת מהותו של צדיק, שמעביר לתלמידיו,

מ"חייו" הרוחניים ומהמדות הספוגות בו בעבודתו את ה'. וגם לאחר הסתלקותו הוא אינו עוזב את צאן מרעיתו, ואדרבה, השפעתו המגוונת אל המקושרים אליו לאחר ההסתלקות,  היא באין ערוך גדולה יותר מאשר בחייו.

בבאור המתלוה לאגרת, השתדל הרב גרין לסכם את כל באורי רבותינו נשיאינו אדמו"רי חב"ד על האגרת, המפוזרים בספרות החב"דית העניפה (עם ציון מראי מקומות מדויקים, לדבריהם המצוטטים או המתומצתים). וזאת, בשילוב דבר זקני המשפיעים, ובתוספת הגדרת מושגים שיש בהם תועלת מרובה לקהל הלומדים.

*

ובנוגע לספר השני, יש לצין כי לפנינו הכרך הראשון של באור התניא "משכיל לאיתן" על ה"קונטרס אחרון" שבתניא,  פרקים א-ג.

כידוע, בקונטרס האחרון שבתניא ליבן אדמו"ר הזקן והבהיר, עניני קבלה מהזוהר וכתבי האריז"ל שהזכירם בעת כתיבת התניא, ורשמם לעצמו בנפרד. ואחר הסתלקותו, מצאו בניו לנכון לצרפם ביחד עם אגרת הקודש לספר התניא.

והיות שבדברי קבלה עסקינן, כדי להקל על הלומד,  בראש  ובראשונה, צוטטו המקורות שאדמו"ר הזקן מדבר אודותם, ובתוספת הבהרת המושגים המובאים בהם. וכמקובל  באופן כללי ב"משכיל לאיתן", גם כאן השתדל מחברו הרב יקותיאל גרין, לסכם בקצרה את כל באורי רבותינו נשיאנו המפוזרים בספרות החב"דית העניפה, כשהם שזורים עם דבר זקני המשפיעים, ומשולבים בהגדרות וסיכומים המאפשרים גם לימוד עצמי.
יצוין, כי אף שה"קונטרס אחרון" שבתניא, נושא מטבעו אופי עיוני ומעמיק באופן מיוחד. כאן ניתן להבחין בסגנון קל ובעריכה הנאה. שיש בהם, הן כדי להביא את הבנתו לציבור הרחב, והן כדי לסיע בידי העוסקים בהפצת המעינות לקיום היעוד "אימתי קאתי מר, לכשיפוצו מעינותיך חוצה".