חשיפה עצמית של הנוער ברשת
עפר דוד דישון- מזכיר ועדת החינוך
 B.Ed ויועץ נישואין ומשפחה מאוניברסיטת בר-אילן,
מטפל בילדים ובנוער בסיכון
[email protected]

עם חדירת האינטרנט יותר ויותר לשורותינו, כך גדלה גם חשיפת הנוער למרחב החדש שנפתח בפניהם. כשאנו שואלים אחד את השני מהם הסכנות הטמונות בכך, נקבל על פי רוב שתי תשובות עיקריות- חשיפה לאתרים לא צנועים מחד, וביטול זמן יקר מאידך.

למעשה, מחקרים אקדמאיים מצאו, שרבים מבני הנוער מבלים את רוב זמנם ברשת- בתוך האתרים החברתיים כדוגמת הפייסבוק, הפורומים והבלוגים. במקומות אלו ניתן להביע עמדה, לקרוא יומניהם של אחרים, להחליף מידע וקבצים ובעיקר- ליצור קשרים ומעמד חברתי.

לעתים, כחלק מתהליך חברתי טבעי ברשת, נפגוש תופעה של חשיפה עצמית של הנער ברשת. הנער יכול לפרט את פרטיו  המזהים, "קורות חייו", תמונות, מחשבות, ונקודות התורפה שלו.

חשיפה זו מאפשרת  כניסה חדה אל תוך העולם הווירטואלי, ה"רחוב" שנמצא עמוק עמוק בתוך המחשב. ברחוב הזה, נמצאים בני כל הגילאים, מכל העולם.

מהי התופעה?

כאשר שני זרים יושבים אחד ליד השני באוטובוס או ברכבת, לעתים תתפתח שיחה, שיתכן ותאפשר לצדדים להיפתח ולחשוף פרטים אישיים על עצמם, מתוך ההנחה שקרוב לוודאי לא ייפגשו יותר, ולכן  אין להם ממה לחשוש ולהציב מחסומים. לכשתיגמר הנסיעה נישאר אנונימיים.

העובדה שהאינטרנט מונע אפשרות של ראייה והיראות על ידי האחר,  תורמת לאשליית האנונימיות ולשימור החוויה של "זרים ברכבת", גם כאשר הכתיבה נעשית בשם מלא ובפרטים מזהים אחרים, כפי שאכן קורה לעתים בבלוגים ובפורומים.
הסיטואציה המיוחדת הזו, מסירה את כבלי האשמה והבושה. מכאן המרחק קצר לשחרור מהיר של דחפים, המושלכים בקלות ובמהירות על הגולשים האחרים ברשת. אותם גולשים אחרים, דווקא בשל היותם בלתי נראים לעין, יכולים להוות "קרקע נוחה" ליצירת השלכות אודותם.

במילים אחרות- הילד/נער עלול לחשוף מידע רב, המציב אותו חסר הגנה ב"רחוב" הווירטואלי.

מה הסיבה לתופעה?

בני הנוער מצויים בשלב  התפתחותי של מעבר מהישענות רגשית על ההורים להישענות על יחסים קרובים עם בני גילם. כאשר משהו במעבר הזה אינו תקין, עקב נסיבות כאלה או אחרות, נוצר מצב של ריק רגשי, זמני או קבוע. זהו מצב של מחסור בדמות אמפתית המסוגלת לראות את הנער כפי שהוא, "מבפנים" כביכול, באופן אינטימי ולא שיפוטי.

את המבט החסר הזה, אשר יכול לאשר לנער את קיומו כבעל ערך ולהרגיע את חרדותיו מפני העתיד ומפני העולם "שמחכה בחוץ", הוא מחפש דרך השתתפות במסגרות וירטואליות כמו פורומים ובלוגים, מסגרות המערבות חשיפה עצמית רבה בתנאים הנראים בטוחים יחסית, בשל האפשרות להסתתר תחת "העדר הראייה" שהמדיום הזה מספק.

הרצון להשיג מבט רואה ואמפתי, עלול להוביל לחשיפת יתר ולהתמכרות היוצרת מעגל של צריכת יתר המרחיק את המתבגר מהחברה ומקשרים חברתיים רגילים.
היות וברשת הקשרים אינם מחייבים,  כאשר הצורך אותו הפנו אל המרחב הווירטואלי, לא יענה כלל, או יענה באופן פוגעני, החוויה עלולה להיות טראומטית.

מי נמצא בקבוצת הסיכון?

בהכללה, כל מי שמצוי באופן זמני או מתמשך, בתוך מצב של חסך בדמות אמפתית קרובה:
1. נערים שחווים נתק רגשי זמני או קבוע מהוריהם,
2. נערים שיחסיהם עם בני גילם אינם עולים יפה או נקלעו למשבר ,ולפיכך קבוצת הגיל שלהם אינה מצליחה להוות עבורם חברה קרובה ואמפתית המפצה על הבלעדיות הפוחתת של ההורים בגיל ההתבגרות.
3. נערים הנוטים מטבעם להתבודדות ו/או חרדה חברתית, המונעת מהם יצירת קשרים חברתיים מספקים מבחינה נפשית.
4. נערים שעברו ניצול.
5. נערים עם פער גדול במיוחד בין היכולת לביטוי רגשי כתוב, לבין היכולת לבטא עצמם בעל פה, פנים אל פנים.

אז מה כן עושים?

חשוב להקדיש מחשבה ומאמץ לאיתור מוקדם, ולטיפול בתופעות של חשיפת יתר ברשת.

הטיפול עובר דרך הקשבה אמפתית ובלתי שיפוטית לצרכיו הרגשיים של הנער.
כאשר המשפחה אינה מסוגלת להעמיד הקשבה שכזו, יש מקום להעמיד חונך רגיש, ובמידה והתופעה חמורה- כדאי להפנות את הנער לטיפול מקצועי.

בהדרגה, יוכל הצעיר לוותר על החשיפה העצמית המוגזמת ,ולהפנות את תשומת הלב והמשאבים הרגשיים שלו אל הסביבה הלא- וירטואלית, להעז ולחפש לעצמו קשרים ממשיים, שיוכלו להוות עבורו מענה חברתי אמיתי: כאלה שמחויבים כלפיו, ואשר ניתן לבטוח במחויבותם לאורך זמן. כאלה שיאפשרו לו להמשיך, ללא הפרעות גדולות מדיי, את צמיחתו הבריאה והשלמה.