דרוש חינוך ולא אזיקים ● טורו של הרב מנחם ברוד
הרב מנחם ברוד
מספרים על עיירה אחת שכאשר שורטטו גבולות המדינה, התברר שקו הגבול עובר בצמוד לעיירה ומפריד בינה ובין בית-העלמין שלה. התושבים קיבלו היתר מיוחד לעבור את הגבול כדי לקבור את המתים. סוחרים ממולחים ניצלו את הפרצה, ובמהרה החלו לעבור הרבה 'ארונות קבורה', שהיו מלאים סחורה מוברחת.
ברבות הימים נעשה הדבר הרגל, ויום אחד הבחינו שומרי הגבול כי זו 'הלוויה' מוזרה – איש אינו בוכה, והמלווים צוחקים. החליטו לפתוח את הארון, ואז החלו המלווים לבכות. כשהסחורה נתגלתה אמר להם המפקד: "שוטים שכמותכם, אילו הייתם בוכים בתחילה, לא הייתם צריכים לבכות עכשיו".
אלימות אינה בידור
אנחנו בוכים אחרי שמתרחשים אירועים קשים ומכאיבים, כמו שאירעו בשבת האחרונה. כולנו מזדעזעים מהקלות שבה נלקחים חיי אדם. עכשיו הכול בוכים: משפחת הנרצח וגם משפחת הרוצח.
ברגע אחד של קלות-דעת ונמהרוּת גזר נער צעיר על עצמו חיי כלא לשנים רבות, ואימלל לא רק את משפחת הנרצח אלא גם את משפחתו שלו.
אבל למה איננו בוכים קודם לכן ואין אנו עושים מה שצריך כדי למנוע את מעשי האלימות המטופשים האלה? הטענות כלפי המשטרה יכולות להיות מוצדקות, אבל גם אם נעמיד שוטרים בכל פינה, לא נפתור את הקלות הבלתי-נסבלת שבה מרשים לעצמם נערים צעירים לשלוף סכין ולדקור בני-אדם. בזאת אפשר לטפל רק באמצעים חינוכיים וערכיים.
איש אינו מעז לגעת בהשפעת סרטים אלימים על בני-הנוער. השפעה זו הוכחה בעשרות מחקרים ברחבי העולם. למעשה, אין צורך במחקרים כדי לדעת זאת. ברור לחלוטין שאדם הנחשף למנות גדושות של אלימות, לרבות רציחות, מפתח סוג של אדישות לפשעים האלה.
בני-הנוער קולטים מסר שאלימות ורצח הם תופעות מצויות. צריך רק שתהיה סיבה טובה למדיי (כמו הערה על רעש באמצע הלילה) כדי לממש זאת. איננו משדרים לבני-הנוער מסר ברור וחד-משמעי – רצח ואלימות הם בבחינת 'בל ייראה ובל יימצא' בחברה אנושית מתוקנת.
חינוך לאמונה
אך דרוש גם חינוך. הדרך היחידה למנוע אלימות היא לחזק את האמונה בבורא-עולם ומנהיגו, המשגיח על עולמנו והקובע את המותר ואת האסור. הזיקה בין אמונה זו ובין מוסריות אנושית באה לידי ביטוי חד בתשובתו של אברהם אבינו לאבימלך: "רק אין יראת-אלוקים במקום הזה – והרגוני".
חינוך שאינו מבוסס על אמונה בה', לעולם יהיה רופף וכפוף לשינויים. ערכים המושתתים על היגיון אנושי עלולים להשתנות על-פי הנסיבות והצרכים. רק ערכים המבוססים על אמונה בבורא-עולם קבועים ובלתי ניתנים להזזה. הדיבר "לא תרצח" – הוא צו מוחלט. הציווי האלוקי "מיד האדם, מיד איש אחיו, אדרוש את נפש האדם" – הוא סופי ונצחי.
רובו הגדול של הציבור מאמין בבורא-עולם. המחקר המקיף של מכון גוטמן העלה כי כ-80 אחוזים מאזרחי ישראל מאמינים באלוקים. אם-כן למה אין נותנים לו להיכנס לבתי-הספר הממלכתיים? אם כל ילד ונער היה חש ומפנים שיש "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" – ההכרה הזאת הייתה מחסום בפני התלהטות היצרים. זה הפתרון ואין בלתו.
המאמר מתפרסם בגליון 'שיחת השבוע'
מאפשרים לכם לקבל
