הרב ירחמיאל גורליק, טיומאן סיביר

בשבת האחרונה קראתי בהשגחה פרטית בספר סיפורי חסידים מפי המשפיע המקובל הרב גרינגלאס ע״ה, ושם הובא הסיפור הבא:

פעם נכנס מוכר ספרים כלשהו לבית המדרש כדי למכור את מרכולתו, מיד נתקבצו סביבו הלמדנים לעיין בספרים החדשים שיצאו לאור. נכנס לשם יהודי פשוט, ותיכף הבחין במהומה סביב הספרים. ׳על מה הרעש?׳ הוא שאל את אחד העומדים שם, וזה הסביר לו בשפה פשוטה שמוכר הספרים הביא עמו חיבור על מסכת זבחים העוסק בקרבנות שהקריבו בבית המקדש, וכפי שאומרים מידי בוקר ״איזהו מקומן של זבחים״.

׳אינני מבין כיצד ניתן לחבר ספר שלם על איזהו מקומן של זבחים׳ המשיך האיש הפשוט להקשות, ׳הלא אני בא מידי בוקר לבית הכנסת, ובשעה שאני אומר את התפילה הזו אני מתבונן בפירוש המילות: ׳איזהו מקומן?׳ - איה המקום שבו ניתן להביא היום קורבנות?! ומרוב צער אינני מסוגל אפילו להמשיך הלאה באמירת התפילה! והנה מגיע אדם ומחבר על עניין זה ספר שלם?!׳...

•••

לפני מספר חודשים קרתה לנו השגחה פרטית מופלאה כאשר כמה עשרות עופות קפואים אשר עשו את דרכם מהעיר צ׳ילאביסק אלינו ׳אבדו׳ בדרך והמשיכו לעיר טובולסק. אך כידוע ׳אין דבר אבוד׳, ודרך ׳עופות אבודים׳ אלו גילינו יהודי נידח שגר כל חייו בעיר ההיא, הגענו אליו הנחנו עמו תפילין וקבענו מזוזה.

אך זה לא היה הסוף... במשך הזמן שעבר היהודי הספיק לבקר אצלינו בפורים ונסע 300 קילומטר אלינו על מנת לחגוג פסח כהלכתו!...

מסתבר, שהעופות הכשרים דצ׳ילאביסק עדיין ׳חיים׳ ופועלים פעולתם... היום ׳פסח שני׳ ׳ניטא קיין פארפאלן׳ ראינו במוחש ש׳אין דבר אבוד׳! לא יהודי אבוד חלילה, ולהבדיל, גם לא ׳עופות קפואים׳ אבודים... בהשפעתו הישירה ובביצועו של המוהל המומחה ר׳ מרדכי צבי סולומון שיחי׳ נכנס הבוקר היהודי היקר מטובולסק בבריתו של אברהם אבינו...

למרות שהיכנסות בבריתו של אברהם אבינו היא ׳דבר שבשיגרה׳ אצל שלוחי המלך, דומה כי יהודי החש בכל ליבו שכל התקרבותו לאידישקייט ועד היכנסו בברית קודש היא אודות להשגחה פרטית מופלאה שהפגישה בינינו, דבר נפלא הוא עד מאוד.

לסבו של וואלודיה קראו מענדל. סיפרנו לו גם על ה׳סבא׳ האחר שלו, ה׳דעדושקא מענדל׳ שבזכותו בלבד הוא נכנס היום בברית. הוא בחר לעצמו שם זה, הן על שם סבו מצד אמו היהודיה אותו הוא זוכר היטב, והן כשמו של הרבי. ונקרא שמו בישראל: מנחם מענדל בן חנה.

•••

איזהו מקומן של זבחים?!...

יהודי בן 54, מעט מאוד יודע על יהדות, מעט מאוד חווה מהיהדות, ומעט מאוד מתרועע בין יהודים, מקריב עצמו בהתרגשות ובחדוות קודש על מזבח המילה...

אלפי יהודים יקרים שכאלו מכל הסוגים והגילאים בכל עיר ועיירה, בפשטות יהודית אופיינית, מעלים את דמם ובשרם כקרבן וכזבח לפני ה׳...

האם זהו אינו מקומן של זבחים?!..

אם אותו יהודי פשוט מהעיירה היה זוכה לחזות במו עיניו את שרואות עינינו, וודאי היה נעצר מידי בוקר ללא יכולת להמשיך ושואל עצמו בתמיהה: ״איזהו מקומן של זבחים״?!... ספר אחד?!.. איך זה שעוד לא נתמלאו ספרים לאלפים מסיפורם של יהודים 'מקריבים' אלו?!...

זועק היה הוא השמימה: ״זהו מקומן של זבחים!!״...

•••

ואולי, אולי בכל זאת שאלתו של היהודי הפשוט במקומה עומדת...

אם אלו הן המחזות שחוזים עינינו. אם אלו הן התופעות המופלאות המלוות את חיינו. היכן היא הקרבתנו אנו?.. היכן זובחים אנו כך מעצמנו?... ״איזהו מקומן של זבחים???״...