שעות ספורת לפני שגזר את הסרט בפתח בית חב"ד, ביקר ר' שמואל רוהר ביחד עם בני משפחתו בבית העיריה של באזל.

כבר לפני שלשה חדשים נענה מר דניאל גאופרט נשיא הפרלמט לבקשת הרב וישצקי, להזמין את משפחת רוהר לקבלת פנים רשמית מטעם הפרלמנט.

בשעה 14:00 הגיעו משפחת רוהר מלווים בר' גבריאל פלדינגר ובנו ר' אלכס פלדינגר. הרב וישצקי ואנשי העירייה קיבלו את פניהם כמו גם הפלאשים של מאיר דהן וצלמי העיתונות הנלווים.

בהכנסו למבנה המרשים שנבנה בשנת 1510 קיבל את פניו מר גאופפרט, והוביל את האורחים, 10 במספר לאולם הפרלמנט... "אני יכול להצביע כבר" שאל ר' שמואל, שלרגע לא מאבד את חוש ההומור העדין שלו.. מימינו נכדתו ומשמאלו וישצקי הקשיב לנאומו של גאופפרט.

באנגלית רהוטה עם מבטא שוויצרי עדין צייר גאופפרט את חייו של רוהר מנקודת מבטם של המסמכים שהיו ברשותו.. היכן היה מותר לו להסתובב והיכן לא.. כשלכיכר השוק, זו שלמרגלות בניין העירייה היה אסור לו להתקרב.. הוא חתום על זה.. רוהר הופתע. אבל חתימתו שלו הזכירה לו נשכחות..

החלק השני היה בחדר קבלת הפנים, שם הוגש לאורחים יין כשר ומאפים מלוחים... ר' שמואל היה מרוגש מאוד... הוא כמו ריחף לפתע פנה אל הרב וישצקי ואמר לו "היום בתהילים אמרנו בהשגחה פרטית 'מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון, להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו' את מבין מה קורה פה? הייתי דל כעפר ואביון באשפתות.. היה אסור לי להסתובב במרכז העיר.. והנה 67 שנים אחרי.. הקב"ה מקימי מעפר ומושיב אותי עם נדיבי עם'..

ג'ורג' פנה ר' שמואל לבנו, עזור לי לתרגם את הפסוק לגרמנית.. 'מקימי מעפר דל.. להושיבי עם נדיבי עם..' מי היה מאמין..

ואולי, כך הרב וישצקי, אולי היו אלו הרגעים המרגשים ביותר..