מאת הרב דוד-מאיר דרוקמן

"אני אוהב לקרוא את העיתונים האנטישמיים יותר מאשר את העיתונות היהודית", כך שח יהודי אחד בשטיבל בפולין בזמן שבין מנחה למעריב. למה? "כי העיתונאים היהודים כל הזמן מדווחים על צרות שאנחנו סובלים מהגויים, על רדיפות וכו' וכו', וזה ממש מעצבן. אבל מה כותבים האנטישמים? שהיהודים הולכים ומתרבים, אהה 'א מחייה', יופי! היהודים כובשים, אויי וויי, את העולם, מצויין! עוד יותר טוב! אמן כן יהי רצון, ובימינו!"

וגם אנכי הכותב, למשמע הסיפור שקצין יהודי חבט בגוי שבא ממדינת דנמרק ומופיע עטוף בדגל פלסטין והופיע כאן במטרה לגרות את כלבי הבוקסר הפלסטינים לנגוס את בשרנו, כלומר, בסה"כ מטרתו של הבלונדיני הזה רק לעשות צדק וסדר בארצנו הקטנטונת. איי, מה מאד נהניתי שהנ"ל חטף 'זעץ' (חבטה) כדבעי היישר לחוטם ה'ארי' שלו, ועוד מ'בני"ש' (ר"ת; בן ישיבה, בלקסיקון החרדל"י), וכל זאת, ללא מורא ופחד ממה שמייצגת בייניש...

מיד יעוטו עלי מן הסתם יפי הנפש למיניהם וישלפו ברוב ידענותם את מאמר שמואל הקטן בפרקי אבות: "בנפול אויביך אל תשמח"! אמנם כן, "אל תשמח" בשעה שהוא נופל, כי הוא עדיין רק בתהליך הנפילה, הוא עוד לא נחת ארצה, אל תמהר לשמוח, אל תיחפז להספיד אותו - כי הוא עדיין עלול להתרומם שוב.... אבל אילו גיבורנו וגיבור סיפורנו הסמח"ט שלום אייזנר הי"ו היה מטפל באנרכיסט האנטישמי הזה לא בצורה מעודנת, אלא כפי שמטפלים השוטרים בארץ מוצאו של הגוי הזה במדינת דנמרק, הוא היה חוטף מכה הגונה של אלה מעל ראשו, כפי שמקובל בהפגנות שם, וכמעט לא הייתה לו עוד תקומה. למזלו הוא נפל בידיו של מח"ט שנמנה על יהודים רחמנים בני רחמנים שהפעיל עליו אך כוח סביר..

אמנם, זה עתה נפרדנו מחג שביעי של פסח, וכולנו חכמים כולנו נבונים וכולנו אף קצת שמאלנים וזאת לאור מה שמסתמא הזכרנו לפחות פעם אחת במהלך היו"ט את דברי חז"ל כי בקשו מלאכי השרת לומר שירה בעת קריעת הים, ואמר להם הקב"ה "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?", ולכאורה, אליבא דאמת, הקב"ה מלמדנו שגם שכאשר הגוי הרשע טובע עדיין לא צריכים לשמוח? ובכן, מה פשר הסאדיזם והשמחה לאיד הנ"ל ש'קיצוני ימני' כמוני משדר?

ברם כבר פירש הדברים הרה"ק רבי פנחס ניקל שבורג זי"ע, ובהקדים קושיא: והרי ייפלא הדבר. וכי בגלל שאכזרים כאלה טבעו בים יש להצטער ולהימנע משום כך לומר שירה? והרי רשעים אלה שעבדו את גופנו ואת נשמתנו בעבודת פרך במשך למעלה ממאתים שנה, ושיקעו אותנו בתוך מ"ט שערי טומאה, שפכו את דמינו ואת דם בנינו והשליכו אותם למוות לבין לבני הבניינים, האם על אבדן של ארורים כאלה אין לשמוח ולאמר שירה? ועוד לכנותם בשם הסימפטי - "מעשי ידי?"

אלא שאצל מחנה סנחריב אנו מוצאים שהמלאכים אמרו שירה, ובשירה שלהם הרגו את כל החיל הגדול של סנחריב.

הכיצד? מה היה הסיפור שם? בשעה שבא סנחריב עם מאה ושמונים אלף ראשי גייסות ורצה להחריב את ירושלים, הוא אמר אני יכול להפוך את ירושלים לבית קברות ענק, והייתה לו תכנית איך מבצעים את זה. פנו איפוא לחזקיה המלך ואמרו לו שילחם עם צבא סנחריב, אך חזקיה אמר שאין לו כלי נשק להתנגד, כי הוא לא רכש אי פעם אמצעי הגנה. באו אליו בטרוניא שאינו אחראי למעשיו ומזניח את בטחון עמו. התפלל חזקיה לה' ואמר לו ית': גלוי לפניך שלא לעצמי נטלתי כסף אלא הכול הענקתי להחזקת לומדי תורה ומשום כך לא קניתי כלי מלחמה. עשה עמי נס!. ואכן נעשה נס – ובא המלאך גבריאל ואמר שירה ויצאו מפיו גחלי אש ונכנסו לתוך נחיריהם של המוני החיילים וחדרה ללבותיהם ושרפה אותם.

כי השירה האלקית העליונה היוצאת מפי מלאכי מעלה קדש היא אש אלוקית השורפת וממסמסת את כל כוחות הטומאה והחושך עד מבלי להשאיר בהם כל רוח חיים, ובאופן כזה חיסלו את מחנה סנחריב.

באותה שיטה ובאותו 'פטנט' חפצו המלאכים לכלות את פרעה וחילו להטביעם ולכלותם בעוצמה הרוחנית של שירת הקודש שלהם . כלומר, תכנית המלאכים הייתה שפרעה וחילו ימותו ללא יסורים מיותרים, כפי שהם מחקו את סנחריב וחילו.

אבל, צבא סנחריב בעת המצור לא התנהגו יחסית באכזריות יתירה, ולכן היה די להיפטר מהם במיתה קלה וזאת נעשה באמצעות שירת האופנים – "בקשו מלאכי השרת לומר שירה".

ואילו השי"ת, לא מחשבותיו – אפילו מחשבות המלאכים, ודעת עליון הייתה כי המצרים הרשעים האלה ששיעבדו כ"כ קשה את "מעשי ידי" – את עם ישראל בניו של מקום ורצו אף להטביעם בים לא די לכלותם באמצעים רוחניים מתוקים כך סתם ללא טראומה, הם-המצרים רצו להטביע את "מעשי ידי", כלומר, את היהודים שלי בים של צרות ויסורים נוראיים "' אומר להם השי"ת: ואתם אומרים שירה" ? רצונכם לכלותם רק במיתת נשמה, במיתה רוחנית יפה ועריבה כפי שהיה אצל סנחריב? לא ולא! לא די להם בעונש קל מסוג זה!.... . יש לטפל בהם בסגנון שלהם; מידה כנגד מידה הם צריכים לטבוע בים, ולא למות ע"י שירה....

וגם מצינו בסיפור הגמרא במסכת מגילה שכאשר ניסה מרדכי לטפס על הסוס אשר הכין לו המן, אמר מרדכי שאיננו מסוגל להעפיל על הסוס היות והוא חלש-כחוש כתוצאה מימי התענית. נאלץ המן להתכופף ומרדכי פשוט טיפס עליו, לאחר מכן הוסיף מרדכי הצדיק וכיבד את המן ב...בעיטה (אהה? "לא עובר מסך". נכון שמאלן קטן?).

המן שכנראה קצת ידען היה טען כלפי מרדכי האם לא כתוב אצלכם "בנפול אויביך אל תשמח"? ענה לו מרדכי (ושימו לב ל'גזענות'....); בנפול אויביך אל תשמח זהו כאשר מדובר ביהודים, אבל עליכם נאמר; "ועל במותימו תדרוך"....

ונשים לב! 'ההתגרות' הלזו של מרדכי באומות העולם הייתה חרף העובדה ש"אכתי עבדי אחורוש אנן" (עדיין עבדי אחורוש אנחנו), כדברי הגמרא, שלכן אין אומרים 'הלל' בפורים, כלומר עדיין היו ישראל אז (כמן לעת-עתה היום) בגלות תחת אחשוורוש (קרי, אובאמה וכיו"ב), ללמדך, שגם בזמן הגלות שיש להימנע מלהתגרות סתם כך באומות העולם, אבל עדיין אין פירוש הדבר שאנו צריכים לשדר נון-סטופ 'סמרטוטיות'...

שומו שמים! מצד אחד משדרת התקשורת הפלסטינית צילומים מהפגנת פעילי השמאל בנעלין – המפגינים בועטים בחיילי צה"ל חמושים, מפילים אותם לקרקע וחובטים בהם באגרופים. החיילים המושפלים לא מגיבים, ומצד שני, קצין יהודי זקוף גו שאיננו מוכן להגיש את לחיו השניה מושפל עד עפר, וע"י מי? ע"י יהודים!

פשוט לא יאומן; בית מספר 10 בישוב עמונה; שוטר אלים נכנס לבית שבו ישבו אנשים פאסיבים והכה אותם באלימות ברוטלית, מנחית אלות על ראשם בחבטות רצח, והשוטר האלים, מיותר כמעט לציין, לא הושעה. הוא ממשיך לשרת כקצין יס"מ ומגיע לגירושים, ואילו הקצין אייזנר נ"י חובש הכיפה ומגודל הזקן מגיב כפי שהיה צריך להגיב (ולעניות דעתי, מידי במתינות), וזאת, לאחר שנשברו אצבעותיו, ועוד עדיין לא הייתה חקירה ממצה של האירוע, והנה הוא כבר מושמץ ע"י כל המי ומי, וברגעים אלה שמענו שגם מודח, שבשיא הצביעות ישירו בשבוע הבא את 'ההימנון הלאומי' בראש מורם "להיות עם חפשי (במלעיל) בארצנו.... ארץ פלסטינה ואויס (יוק) ירושלים... (ירחם ה', היה לא תהיה!).

"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" – בדירת ארעי, כי דירתו בשטח ישראל אינה מובטחת לו, כי יתכן שהיום או מחר ישלפו אותו בפראות מביתו עקב לחץ אנרכיסטי של מסוממים ומופרעים זיבורית של כל העולם המתקבצים כאן – סייעני הערבים-ההיטלריסטים (ואבוי לנפשי, לתשומת הקוראים מה'שטינקרים' מהשמאל, באמת, אינני עושה הכללות!).

במדינת החוק היהודית צריך לכוון פעמיים בכל יום למסור את נפשו על קדושת החוק: אם החוק מורה שיש לחבוט ביהודים עד זוב דם, אם יש לרמוס יהודים תחת פרסות סוסים (כן, כך זה היה בעמונה) הידד! אבל היחס של חיילי צה"ל לאורחינו הבלתי קרואים (סליחה, בעצם קרואים ומוזמנים ע"י השמאל בישראל), הני פרצופים אריים המזכירים את ' הגזע העליון' ששורצים כאן כמו טפילים במגמה להתיר את דמנו – אוי לך אם תגרום מח"ט יקר שתיפול שערה בלונדינית אחת מראשם ארצה.

אמור פעמיים בכל יום והתוודה בעמידה: אשמנו, בגצ"נו..", וקבל על עצמך יסורים באהבה מן הפריץ השמאלני. בכך תזכה להיות נמנה על 'קרבנות השלום' נוסח רבין;  אל תהיה סמרטוט ריצפה – "תהיה גבר"; שיחבטו בך, שירמסו את כבודך, שישפילו אותך נוכח כל העמים, שיביישו אותך בתקשורת המקומית והעולמית, שתשלם אפילו בחייך ובחיי ילדיך, מה גם שאולי תזכה למעלות קדושים וטהורים מלווים במטחי כבוד והנחת זרים, ול'מזרח' מכובד בשיכון הקבע הצבאי בהר הרצל. אם תתעקש ובג"צ ייענה לעתירת משפחתך השכולה (רח"ל!) יחקקו על מצבתך באותיות זהב שהיית ממלכתי, שומר חוק וצייתן בדחילו ורחימו לממונים עליך, ובעיקר היית קשוב לשגיונות התקשורת. הדא הוא דכתיב כדלעיל : "להיות עם חפשי בארצנו"...