כבישים סואנים. אוויר חונק ואלפי אנשים שמסתובבים ברחובות עייפים אחרי יום עבודה מייגע.

ילדים ותינוקים מחוסרי בית פזורים בין המדרכות ואמהות עומדות ומקבצות נדבות.
חמה ששוקעת המבשרת ומביאה עימה את כניסתו של חג הפסח-חג החירות.
אני נכנסת פנימה אל מלון trident .. מלון מפואר השוכן במומבאי בלב ליבו של הסירחון השורר בחוץ.

זו השנה הראשונה בה ניתנת אפשרות לערוך סדר כשר למהדרין במלון היוקרתי ועקב כך נירשמו יותר מ150 איש לסדר.

אני מנסה להרגע מהחום שבחוץ. בפנים הכל נראה לגמרי אחרת! פאר והדר סובבים אותי.

אני שואפת את האוויר הצח ופוסעת לכיוון אולם הסדר, לצידי השליחה מוסי, אחייניתי בת השלוש. היא נכנסת פנימה ומברכת את כולם בחג שמח, עוזבת אותי ורצה להנות מהמקום החדש והיפה.

אט אט הם הגיעו. אנשים ממקומות שונים כל אחד בצבע, בלבוש ובשפה אחרת.
היה שם יהודי שרק היום צלצל לחנוך וסיפר כי נזכר פתאום שהערב חג פסח,היו שם מטיילים, סטודנטים, אנשי עסקים, משפחות וילדים.

אחותי הגדולה הגיחה פתאום מהצד,הבטתי בה, היא הייתה נראית כל כך יפה וחייכה לכולם במן רוגע מוחלט ומלא באהבה כאילו לא היא זו שעמדה כאן שלושה ימים הכינה, טרחה, עשתה, הורתה וספגה.

היא הדליקה עם ביתה את הנרות, הנשים כולן עמדו מול הנרות וברכו עליהם בקול...וראיתי כמה נשים שצופות בה בכזו הערצה..אני הייתי אחת מהם...

אחרי התפילה התחיל הסדר.

הגעתי הנה עם משפחתי. אבא אמא אחי ואחותי...באנו לחגוג לראות,לחוות ולהרגיש עם אחותינו הגדולה בעלה וביתם את החג.

כולם התיישבו. כשנעשה שקט התחיל חנוך להסביר וליקי ומוסי שותפותיו הנאמנות, היו שותפות מלאות בעריכת הסדר. סביבו ישבו המוני אנשים כולם מרוגשים ויחד עושים הכל כאילו היו רגילים לכך.

הכל היה ערוך כל כך יפה ומסודר.

ואנחנו ישבנו, משפחתינו הקטנה והבטנו בכל אותו היופי בשירת ה"די דיינו" שאיחדה את כל יושבי הסדר ששרו בהתרגשות ובניצוח היפה שלכם על כל זה.

הסתכלנו על הילד שהגיע מבלגיה יחד עם משפחתו לטיול בהודו שעמד ושר "אחד מי יודע" על מחיאות הכפיים של הנשים המרוגשות.

הבטנו בכם ולא עשינו דבר יותר מכך..התרגשנו כל כך.. וכן, גילינו שאנחנו בוכים יחד.

כמנה אחרונה קבלנו את הריקוד המרגש של ״לשנה הבאה בירושלים״..

זה היה כל כך יפה... חשבתי על כך שרק רבי אחד גדול כמו שלנו יכול לדאוג לכל אותם היהודים שישבו שם יחד כאילו היו אחים.

רק הרבי שלנו יכול לתת לזוג צעיר כל כך, חסר יידע וניסיון כח כזה עצום וגדול לעמוד בניסיונות כל כך קשים בגבורה כזו גדולה.

רק עם רבי כמו שלנו במקום כל כך שחור, שעבר תקרית כזו נוראה ואיבד את האנשים הכי צדיקים והכי יקרים הרב גבי ורבקי הי״ד, יקום ויעמוד סדר ענק ומרגש וכל כך יפה.

והם עמדו שם ליקי וחנוך.. הרב והרבנית הצעירים עם חיוך גדול לכולם שאמר לכל אחד אני כאן במיוחד בשבילך!

ואני שאלתי את עצמי מאין הם שואבים כל כך הרבה כח וסבלנות לכל אחד שעמד שם.
ראיתי אנשים מרוגשים יוצאים אחרים מאיך שהם נכנסו .

נזכרתי באותו חייל יהודי אמריקאי שנמצא באפגניסטן ששלח מייל, כי מומבאי הוא המקום ״היהודי״ הקרוב ביותר, ועזרתם לו.

חשבתי על אותה יהודיה מקומית הנשואה לגוי שדאגתם להביא לילדיה אוכל כשר לפסח מהארץ וקיבלתם אותה יום לפני החג בסבר פנים, בסבלנות ובחיוך גדול.
חשבתי על כל אותם האנשים שהיו אצלכם ימים ספורים לפני החג ואתם שירתתם אותם כאילו היו בני משפחתכם ממש.

והבנתי...הבנתי שיש מי שעומד, מכוון ודואג לכל אותם האנשים שפזורים ברחבי העולם והוא שולח לכם, שלוחיו, את החיוך הזה. חיוך מלא ביטחון ברבי אחד גדול שנותן המון כח!

אז אני הייתי שם..הייתי, ראיתי ,חוויתי והתרגשתי...היום כשאני חוזרת אני רק מבקשת שלא נזדקק עוד לסוע כל כך רחוק בשביל להיות עם משפחתינו.

הלוואי שעוד היום הם ישובו יחד איתנו לארץ על עננים ושנצעד יחד במהרה לגאולה האמיתית והשלימה.

וכשתעמדו שם ליקי חנוך ומוסי הקטנה והמתוקה.. אני בטוחה שהרבי ירים את ידו יכוון את עיניו אליכם יביט בגאווה ויחזיר לכם את אותו החיוך בחזרה,

החיוך של אני כאן במיוחד בשבילך!

בית חב״ד מומבאי מבקש להודות לרב משה יהודה קוטלרסקי על תמיכתו ועזרתו הרבה במשך כל השנה ופעילויות פסח. ליל הסדר נערך בחסות חברת ״מכתשים אגן - הודו״. ותודה מיוחדת לתמימים אברהם זעליג גכטמן ומוישי רסקין על ההשקעה והעבודה המסורה להצלחת פעיליות פסח.