מאת מנחם ברוד

י"א ניסן תשע"ב מחזיר אותי שלושים שנה לאחור, לי"א ניסן תשמ"ב, שנת השמונים לרבי. הייתי אז בחור בישיבת תומכי-תמימים בכפר-חב"ד, לאחר ה'קבוצה'. בלילות אהבתי מדי פעם בפעם להיכנס אל מבנה ה'רשת', אל משרדו של ר' משה סלונים ע"ה, מנהל ה'רשת', שם דלק האור גם בשעות הקטנות של הלילה.

באחד הערבים בחודש אדר ישבתי בחדרו והוא אמר: "חייבים לעשות משהו שיעורר את כל הארץ לקראת יום-הולדתו השמונים של הרבי". הוא סיפר שהעלה רעיונות כאלה ואחרים, והתברר שאין כסף כדי להגשימם. "אבל איך ייתכן שי"א ניסן של שנת השמונים יעבור ככה!", דיבר בסערת-נפש, מסרב להשלים עם המצב.

ואז עלה בדעתו רעיון: "אנחנו נעשה שיירת משאיות. על כל אחת נבנה מוצג מיוחד הקשור ברבי ובמבצעי הקודש. השיירה הזאת תיסע בכל רחבי הארץ ותביא את המסר להמוני בית-ישראל".

אומר ועושה. הוא גייס את הכסף ודאג לבניית המוצגים ולשכירת המשאיות. עליי הטיל לשבת במשאית המובילה ולהכריז ברמקולים את המסר. במשך יומיים או שלושה נסענו מבוקר ועד ערב ברחבי הארץ. בי"א ניסן עצמו עלינו לירושלים (אחת המשאיות התקשתה לעלות את העליות לירושלים, ומצאנו את עצמנו מטפסים בקסטל במהירות של 20 קמ"ש...).

עברנו בקריית הממשלה, במרכז העיר ובשכונות החרדיות. אנשים עמדו ברחובות ובמרפסות הבתים והניפו את ידיהם לעידוד. במקומות מתאימים עצרנו והזמנו את הציבור להניח תפילין. ההיענות הייתה רבה ואלפי יהודים זכו להניח תפילין במהלך המסע הזה.

מצאתי באמתחתי תמונות מהמסע הזה, והנה הן לפניכם. זיכרון חי ליוזמה ולמרץ של ר' משה סלונים, שלא הסכים להניח לי"א ניסן שנת השמונים לעבור בלי פעולה עוצמתית ומרשימה.

הטור פורסם בגליון החג החדש "הכפר של הרבי"