חלוקה לפי אופן ה'עבודה'

באחת היחידויות שהיו לגה"צ רבי פינחס מנחם אלתר, לימים האדמו"ר בעל 'פני מנחם' מגור, אצל הרבי, פנה ושאל: מדוע בלימוד התניא לפי החלוקה היומית (ב'מורה שיעור') יש כמה וכמה ימים שבהם לומדים את אותם שיעורים בשנה פשוטה ובשנה מעוברת, ואחר-כך – ברוב השנה – השיעורים חלוקים?

תשובת הרבי היתה:

כשם שבקריאת התורה יש הבדל בין שנה פשוטה (שבה קוראים שתי פרשיות מחוברות) לשנה מעוברת (שבה קוראים כל פרשה בפני עצמה) – וטעם הדבר כי יש הבדל בין עבודת ה' בשנה פשוטה לעבודת ה' בשנה מעוברת – כך גם השינויים בחלוקת הלימוד היומי בתניא [הרבי הדגיש שאין זה מפני ששנה מעוברת ארוכה יותר וזו (שנה פשוטה) קצרה יותר].

תוכן דברים אלה סיפר ה'פני מנחם' להרה"ג הרה"ח ר' יעקב מנדלסון שליט"א, רב קהילת חב"ד בערד.

להוסיף ולהרבות – כנגד החושך

בפתק נדיר שכתב הרבי בכתב-יד-קודשו כמענה לשאלה, מסביר הרבי את הטעם שהוא מרבה בכתיבת וציון מראי מקומות, וכן מעודד עריכת מפתחות לספרים:

המ[ראי] מ[קומות] – מעורר ע[ל] כ[ל] פ[נים] אחדים מהשומעים לראות בפנים, ובמילא לומדים דברים נוספים. ואפילו בשביל א[חד = שיעיין בפנים] כדאי הציון. וזהו גם א[חד] הטעמים שמרבים במ[ראי] מ[קומות] (ובמפתחות [= לספרים]) בזמן שנתרבה החושך וכו'.

ע[ל] ד[רך] המבצעים [= עשרת מבצעי המצוות שנבחרו מכלל תרי"ג המצוות, בעת שנתרבה החושך, לעודד כמה וכמה מבני-ישראל שיקיימו מצוות אלו].

נוסף על דעירובין כ"א ס[וף] ע[מוד] ב. נד, ס[וף] ע[מוד] ב'. [= במקומות אלו הגמרא משבחת את מעלת ה'סימנים' לתורה ('מפתחות' ו'מראי מקומות')].

תנא דמסייע לך

הרב חיים-דובער גולבסקי, רב ליטאי חשוב, דיין בבית-דין ומחבר הספר 'ממקור ישראל', פרסם מאמרים תורניים רבים, בין השאר בקובץ יגדיל תורה ניו-יורק, שהופיע מטעם מזכירות הרבי [בחוברת לט (כסלו טבת תשמ"א) עמ' קפג-קצ אודות "ציצית ששוזרין קטנים", ושוב בחוברת סז עמ' שסא אודות "דג אסטערייא אם יש לו קשקשים"].

והנה, בביטאון התורני 'בית יצחק', מטעם תלמידי ישיבת רבנו יצחק אלחנן, שהופיע בשנים תשמ"א-תשמ"ב, חוברת טו, התפרסמו דברי תורתו (ממקור ישראל חלק שני, בעמ' 61-41), ובין דבריו (שם בעמ' 54-53) הוא כותב:

"לפני זמן הייתי בהתוועדות של מרן האדמו"ר שליט"א מליובאביץ, בזמן שיצא בקול חוצב להבות אש, שגם בנות צריכות להדליק נר שבת קודש. והאדמו"ר שליט"א אמר בפירוש שהאם חייבת לחנך את בתה הקטנה וכו', ומדבריו משמע שהדלקת נר זוהי מצוה המוטלת על האשה, וברור שהאם חייבת לחנך את בתה. ואפשר שלפי דבריו גם אבות העולם בעל מגן אברהם ואדמו"ר הזקן, שפוסקים שאין האם חייבת לחנך את בניה, עיין בשולחן ערוך הרב בהלכות סוכה שם בסימן תר"מ – מכל מקום מודים הם שהאם חייבת לחנך את בתה בכו' וחלה והדלקת הנר, ואלו דברי טעם...

"אולם לשיטת רש"י בריש חגיגה ותוספות בעירובין והתרומת הדשן ובעל אליהו רבה ובעל אורח מישור וכל גדולי הדורות שסוברים שהאם חייבת לחנך את בניה הקטנים אין שום ספק שהעיקר כהאדמו"ר שליט"א, שמצוה מיוחדת לאם לחנך את בתה במצוות השייכות לנשים, וכבר כתוב במשלי הרבה על האם שמלמדת חכמה לבניה. והכתוב אומר בפירוש ואל תטוש תורת אמך. וברור שאין מכאן שום קושיא למאן דאמר שהאם פטורה לחנך את בניה הקטנים".

השתתפות האדמו"ר בפעילות חב"ד

באחד מביקוריו של האדמו"ר הרה"צ מוויזניץ, רבי משה יהושע הגר זצ"ל (שנלב"ע בכ' אדר השתא) בערד, התבטא בהתפעלות על עבודתו בקודש של הרבי ומסירות-נפשו למען עם-ישראל. אולם בד בבד השמיע 'טענה' כלפי חסידי חב"ד: מדוע החסידים לא דואגים יותר לבריאותו של הרבי ואינם משגיחים על אכילתו ושנתו כדבעי!

באותה הזדמנות אמר להרה"ג הרה"ח ר' יעקב מנדלסון שליט"א:

סבורני שחסידי חב"ד בערד צריכים לפתוח בית ספר לבנות ברוח 'בית יעקב', כדי לדאוג לבנות תושבי העיר, שיתחנכו ברוח ישראל סבא על טהרת-הקודש.

בתום דבריו הוציא מכיסו 600 ש"ח ואמר: הא לכם, זו השתתפותי להתחלת העניין (נרשם מפי הר"י מנדלסון שליט"א).

בניו ממלאי-מקומו שליט"א זכו להיות בחצר הרבי. הרה"צ ר' ישראל שליט"א זכה לשהות ב'יחידות' בשנת תשד"מ, ונקודות מיחידות זו התפרסמו ב'רישומה של שנה' תשד"מ (עמ' 123). כמו כן היה אף במעמד חלוקת השטרות לצדקה.

הרה"צ ר' מנחם מענדל נכח בהתוועדות שלמה של הרבי. זה היה בצעירותו, בעת ששהה בארצות-הברית, והחליט לבוא ולראות מקרוב את עבודת הקודש של הרבי, ואכן נכח בהתוועדות פורים תשל"ט והביע לאחר מכן את התפעלותו מהמעמד המיוחד (שמעתי בשעתו מהרה"ח ר' יוסף גרינברג ז"ל, שהיה תושב שיכון ויז'ניץ ושהה באותה עת בחצרות-קדשנו לרגל שמחת נישואי בתו. הוא פגש אותו אז, והרמ"מ שליט"א הביע לפניו את התפעלותו).

יצויין כי בהזדמנות אחת ('תורת מנחם – מנחם ציון' כרך ב' עמ' 352) כשהזכירו לפני הרבי את דרכה של ויז'ניץ בעבודת ה' מתוך שמחה, התבטא הרבי שהעובדה שוויז'ניץ נמצאת בבני ברק, היא דבר המתבקש, מכיוון שמחדירה וממשיכה את עניין השמחה במקום שיש שם כאלה שהנהגתם בקו של עצבות...

כמו כן העלה על נס את דרך אהבת-ישראל, שחסידות ויז'ניץ שמה עליה דגש רב על כך.

במה מעוניין יצר-טוב יותר?

בגיליון 'בית חיינו' גיליון יט (של התלמידים השלוחים לישיבת תו"ת), שהופיע בעש"ק פ' ויקהל פקודי שנה זו, נחשף כתב-יד-קודשו של הרבי בנושא ציון שנת ה-150 להילולת אדמו"ר הזקן ( נושא שהקדשנו לו השנה כמה רשימות, בגיליונות תקיב-ד). יצויין כי תוכן המענה נאמר גם בהתוועדות, אבל עם זאת יש ב'נותן טעם' לצטט גם את מכתב ה'טענות' של אחד מחשובי הרבנים, אליו הופנה המענה. הוא כתב לרבי:

"שמעתי וראיתי בעיתונים כי כבוד-קדושתו הכריז לחוג השנה כשנת היובל של 150 שנה ליום פטירתו של הגאון-הקדוש אור עולם אדמו"ר הזקן בעל התניא זצ"ל זי"ע ועל כל ישראל אמן.

"בוודאי צריכים לזכור התורות והשיחות והעובדות מרבינו הזקן, ועל זה נאמר זכר צדיק לברכה, כלומר המזכיר זוכה גם-כן לברכות, אבל לאו דווקא בשנת היובל של 150.

"מעולם לא שמעתי שאצל החסידים מכל הענפים מתלמידי הבעש"ט ז"ל יחוגו שנת היובל, ומדוע לא התנהגו כן הצדיקים הקודמים? וגם כפי מיעוט ידיעתי לא שמעתי ולא ראיתי שנשיאי חב"ד לדורותיהם יחוגו ויציינו שנת היובל ליום פטירת הבעש"ט או המגיד הגדול או בעל התניא. רק ערכו יומא דהילולא בכל שנה ושנה, אבל לא ציון של סכום שנים, והנני רואה בזה התחקות למנהגי המודרנים שמקורם במנהגי הגויים.

"ובודאי יש לכבוד תורתו הנעלה טעמים ונימוקים ומקורים לזה אשר נעלמו ממני, בכן מאד אבקש מכבוד-הדרת-גאונו אם יאפשר להודיעני בכדי להסיר החששות מלבי, כי כ"ק מכירני שאין אני בא חס-ושלום לקנטר רק בבחינת ילמדני רבינו".

וכך השיב לו רבינו:

לשאלת כ[בוד] ת[ו]ר[תו] במכתבו בנוגע ליום הולדת, יובל שנים וכו' – מקצת המקורות מצוין בשיחת ח"י אלול דהשתא. ובכמה משיחות כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נזכר והובדל לברכה ולתוס[פת] באה[בת] ויר[את] השם וכו' – יום ההולדת, יובל וכיו[צא] ב[זה]. ושם ביאר ג[ם]- כ[ן] שאף שע[ד] ע[תה] לא נתפרסם ע[ל] ד[בר] ז[ה] בכ[ל] ז[את] כו' [=הגיע עתה הזמן לנוהג כזה].

ומה שנוגע ביותר – שרואים במוחש שע[ל] י[די] ה[נזכר] ל[עיל – התעמולה וההתעוררות על דבר שנת המאה וחמישים] נתוסף בת[ורה] ומצ[וותיה] אצל כ[מה] וכ[מה] מאח[ינו] ב[ני] י[שראל] כ[ן] י[רבו], והולך ומוסיף. והתעמולה של אלה המרעישים נגד זה – במקום שפעלה, הרי לא התאספו ביום ההוא [=ח"י אלול או כ"ד טבת], לא דברו בעניני יר[את] ש[מים] וכו', ואם לדון ע[ל] פ[י] המעשה בפועל – לכאורה ברור באיזו תעמולה מעונין היצ[ר] ט[וב], ובאיזו כו' [=היצר הרע].

לכאורה המרעישים הנ"ל [=נגד ציון היובלות] ה[וה] ל[יה] להתלהב מתחילה נגד קריאת ה"פייפער" [=עיתונים] בכל יום, (ובפרט שכמה מהם יקיימו על-ידי זה קשוט עצמך). הרדיפה אחר ה"שלימות" בלימודי חול החודרת לכותלי הישיבות וכו' וכו' [ולא עתה הזמן להזכיר ענינים כאלה].

להערת כת"ר ע[ל] ד[בר] מנהגי או[מות] הע[ולם] – עיין שו"ת הצ[מח] צ[דק] ח[לק] יו[רה] ד[עה] ס[ימן] צא ובהשמטות (נדפס בסוף ח[לק] ו'). וש[ם] נ[סמן].