פתגם ליום שבת:
גְּאֻלָּה בְּרֹאשׁ-הַחֹדֶשׁ

נוֹסַף לְכָךְ שֶׁהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיְתָה בְּיוֹם זֶה הִיא נְתִינַת-כּוֹחַ לַהֲפֹךְ לִקְדֻשָּׁה אֶת כָּל עִנְיְנֵי הַחוֹל – הֲרֵי זֶהוּ גַּם "רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁל גְּאֻלָּה"...

וִיהִי-רָצוֹן... שֶׁבְּעָמְדֵנוּ בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ הַגְּאֻלָּה, שֶׁ"בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לְהִגָּאֵל" – תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה מִיָּד בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ, כִּי בְּרֹאשׁ-הַחֹדֶשׁ נִכְלָלִים כָּל יְמֵי חֹדֶשׁ נִיסָן, שֶׁבָּהֶם עֲתִידִין לְהִגָּאֵל.

(ש"פ ויקרא, ר"ח ניסן ה'תשמ"ח.
התוועדויות תשמ"ח, כרך ב, עמ' 481)

יום ראשון, ב' בניסן
מִלְחֶמֶת בֵּית-דָּוִד

תֹּכֶן שִׂיחָתוֹ הַיְּדוּעָה שֶׁל כְּבוֹד-קְדֻשַּׁת אַדְמוֹ"ר הָרַשַׁ"בּ נִשְׁמָתוֹ-עֵדֶן, "כָּל הַיּוֹצֵא לְמִלְחֶמֶת בֵּית דָּוִד":

"בֵּית דָּוִד" זֶהוּ גִּלּוּי אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ – מָשִׁיחַ בֶּן-דָּוִד. וּ"מִלְחֶמֶת בֵּית דָּוִד" זוֹהִי הָעֲבוֹדָה שֶׁל הֲפָצַת הַמַּעְיָנוֹת חוּצָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה פּוֹעֲלִים אֶת בִּיאַת מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, כְּמַעֲנֵה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב עַל שְׁאֵלָתוֹ "אֵימָתַי קָאָתִי מַר" – "לִכְשֶׁיָּפוּצוּ מַעַיְנוֹתֶיךָ חוּצָה, כַּאֲשֶׁר הַמַּעְיָנוֹת שֶׁל תּוֹרַת הַחֲסִידוּת (תּוֹרַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב) וְדַרְכֵי עֲבוֹדָתוֹ יָפוּצוּ בָּעוֹלָם.

וְזֶהוּ תַּפְקִידָם שֶׁל חַיָּלֵי בֵּית דָּוִד – לָצֵאת לְמִלְחֶמֶת בֵּית דָּוִד, מִלְחָמָה שֶׁמִּתְנַהֶלֶת "לֹא בְּחַיִל וְלֹא בְּכוֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי" – גִּלּוּי וַהֲפָצַת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, תּוֹרַת הַחֲסִידוּת, וְחִזּוּק הָאֱמוּנָה בַּגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה עַל-יְדֵי מְשִׁיחַ-צִדְקֵנוּ.

(התוועדות תשמ"ה כרך א, עמ' 606)