שאלה: בתי בת התשע שאלה אותי משהו. התחלתי להשיב לה וקלטתי שאני לא מדברת ברמה שלה. האם תוכל לעזור לי?

"אם אלוקים אמור להיות טוב, למה יש סבל בעולם?"

תשובה: הסבירי לבתך במלים שמתאימות לילדים.

את ילדה חכמה בת תשע. ישנם דברים רבים שאת יכולה להבין, אבל אחיך התינוק לא היה מבין אותם. לדוגמה, האם אחיך התינוק מקבל לפעמים פריחה? בוודאי שכן. מה עושים כשתינוק מקבל פריחה? אימא שמה משחה כדי להקל על המצב. התינוק המסכן צורח כאשר המשחה צורבת את עורו, אבל אימא ממשיכה ומתעלמת מן הצרחות. ככל שקשה לה להכאיב לתינוק שלה, היא עושה זאת כיוון שהיא יודעת שזה לטובתו.

תארי לך שהיה אפשר לשאול את התינוק איך הוא מרגיש. סביר שהוא היה אומר, "דווקא האדם שאמור לאהוב אותי ולדאוג לי יותר מכל – מכאיב לי! לאימא שלי אין רחמים. היא מתעלמת מן הבכי שלי!"

ולא תהיה כל תשובה שמישהו יוכל לתת לו על כך. אין כל דרך בעולם בה נוכל להסביר לתינוק שלא כואב לו אלא שהוא מתרפא. נכון שזה כואב, אבל זה נעשה רק כדי למנוע כאב ולהבריא אותו. תינוק פשוט לא מסוגל להבין שום דבר מעבר לכאב שהוא חש.

כולנו דומים לתינוק הזה. בפני האלוקים, אפילו האדם החכם והפיקח ביותר הוא כמו תינוק. אנו מביטים בעולם ורואים את הסבל ושואלים למה. ואיש אינו מסוגל לתת לנו תשובה מספקת. איננו יכולים להבין. כל שאנו יכולים לעשות הוא לבכות מרוב כאב. הבכי שלנו נוגע ללבו של אלוקים, מכאיב לו לראות את כאבנו. הוא מבין אותנו, אבל אנחנו לא מבינים אותו.

הפער שבין תודעתנו לבין זו של אלוקים גדול אף יותר מן הפער שבין תודעתו של תינוק לבין זו של מבוגר. התינוק יגיע יום אחד לבגרות ואף הוא יוכל להבין את דרכי הוריו, אבל אנחנו לעולם לא נגיע לאלוקים. אין באפשרותנו אפילו להתחיל להבין את דרכיו של אלוקים.

אבל התינוק עדיין אוהב את אמו, אף שהוא לא מבין את מעשיה. גם אנו איננו צריכים להבין את אלוקים כדי לאהוב אותו. איכשהו, כל הסבל בעולם מסייע לריפוי, וכל חוויה מכאיבה באה כדי ללמדנו ולתקן דברים. מדוע זה צריך להיות כך? אלוקים יודע. לנו אין מושג מדוע.

אמא יודעת מה היא עושה. כך גם אלוקים. הלוואי שהוא לא יזדקק עוד למשחות כדי לרפא את הפריחה.