מנחם כהן

שמונה בבוקר, יום שני השבוע, היה עוד בוקר שגרתי אצל הרב גבריאל סבאג, שליח הרבי בעיר טולוז שבדרום צרפת. הרב סבאג עשה את דרכו לבית-הספר "אוצר התורה", שם הוא מלמד מדי יום מקצועות קודש, כמו משנה ונביא.

ואז הגיע הטלפון. "אחד התלמידים שלי התקשר אליי ואמר לי בבהלה: 'המורה, אל תבוא לבית-הספר, אל תבוא, הייתה פה פצצה", מספר הרב סבאג.

הרב סבאג ניתק את הטלפון והתקשר מיד למשטרה. "שלחנו מסוק", אמרו לו במוקד. במקביל, הוא מיהר לבית-הספר ונתקל במראות מחרידים: גופות ילדים שרועות על הרצפה ודם רב בכל פינה.


הרב גבריאל סבאג בזירת האירוע, אתמול (צילום מסך: ערוץ 2)

14 שעות לאחר-מכן, בחצות הלילה, חזר הרב סבאג לביתו – אחרי יום שחור, והרשה לעצמו להתייפח בבכי. עכשיו הוא משחזר את היום הקשה בראיון מיוחד.

"לאורך כל היום התקשרו אליי מאין-ספור כלי-תקשורת, אבל סירבתי. COL זה האתר שלנו", הוא מסביר את הסכמתו לשוחח איתנו.

לאורך הראיון, הרב סבאג נשמע בוכה ומתקשה לדבר. "היה קשה לישון כל הלילה, המראות עוברים לך בראש", הוא אומר ומתייפח בבכי חסר מעצורים.

ברכת הרבי לשליחות

הרב סבאג, הגיע לטולוז בשנת תשמ"ו. "הכנסתי לרבי פתק על רצוני לנסוע לעיר וקיבלתי מכתב ברכה", הוא מספר. מאז ועד היום הוא פועל עם יהודי הקהילה במגוון תחומים: ביקורי-בית, שיעורי-תורה, לימוד יהדות, והפצת המעיינות.

כבר בשנים הראשונות לשליחותו החל לשמש מורה בבית-הספר "אוצר התורה" בעיר. "למרות שהתחלפו מנהלים והיו שינויים במבנה בית-הספר, תמיד נשארתי כאן", אומר הרב סבאג, והוא תולה זאת בברכתו של הרבי לשליחותו.

במהלך השנים, הרב סבאג מונה לרב הצבאי בדרום צרפת ומאז הוא משמש כתובת לכל עניין יהודי בקרב החיילים היהודיים שנזקקו לשירותיו. "במסגרת תפקידי אני מספק מענה יהודי לכל חייל שמבקש, ויש הרבה".

המוות היכה פעמיים

השבוע, המוות היכה בשני מקומות עבודתו של הרב סבאג: גם בבית-הספר היהודי וגם בצבא. בבית-הספר נרצחו ארבעה בני-אדם: הרב יונתן סנדלר הי"ד בן 30, ושני ילדיו הקטנים - אריה בן ה-6 וגבריאל בן ה-3.

הרב סנדלר, ישראלי-צרפתי שעזב לפני שנתיים את ארץ-ישראל ועבד כמורה בבית-הספר של הקהילה היהודית בטולוז. נרצחת נוספת היא בתו של מנהל בית-הספר, מרים מונסנגרו הי"ד בת ה-8.


למעלה: הנרצחים הי"ד. למטה: שוטרים בזירת האירוע

מספר ימים קודם הרצח בבית-ספר, שלושה חיילים צרפתיים מגדוד צנחנים, נורו למוות מטווח קצר. היורה, רוכב אופנוע חבוש קסדה, נמלט מהמקום. דפוס פעולה דומה לפיגוע הקשה ב"אוצר התורה".

את המראות בזירה ב"אוצר התורה" הוא לא ישכח לעולם. "ראיתי את הילדים עם הוריהם עומדים מחוץ לבית-הספר, בוכים ובוכים", הוא משחזר ולא יכול להתאפק ופורץ בבכי. "ניסיתי, עד כמה שאפשר לנחם אותם בדברים. הייתה אמה שלא מצאה את בנה ופחדה שהוא נהרג. רק כעבור כמה דקות מצאה אותו".

העובדה שהוא משמש רב צבאי עזרה לו להיות בתוך הזירה, גם במקומות שבהם איש לא יכול היה להיכנס, מלבד אנשי המקצוע. אנשי המשטרה ביקשו מהרב סבאג לטפל בלא מעט דברים דחופים בזירה.

הילדה שיננה את 12 הפסוקים

הרב סבאג הכיר היטב את הנרצחים בבית-הספר. "שלושת הילדים היו מצטיינים בבית-הספר", סופד הרב סבאג. "הבת הגדולה שלי הייתה המורה של מרים ז"ל. היא סיפרה על ילדה נפלאה ומצטיינת. בתי הקטנה למדה עם מרים באותה כיתה והייתה חברתה הטובה. הוריה חיכו עשר שנים ללידתה.

"אתמול, כששוחחתי עם אמה של מרים, היא סיפרה שרק לפני יום חמישי האחרון היא סיפרה לה בהתלהבות שסיימה לשנן את שנים-עשרה הפסוקים".

בתוך כל הדרמה בבית-הספר היהודי, נסע הרב סבאג עם שר הפנים הצרפתי לנחם את חיילי היחידה, שבה נרצחו החיילים בשבוע שעבר.

מיד לאחר-מכן שב בחזרה לזירת המוות בטולוז, לשם בדיוק הגיע הנשיא הצרפתי ניקולא סרקוזי. לאורך כל מסיבת העיתונאים, עמד הרב סבאג על-יד הנשיא. "הייתי צריך להיות מאופק, אבל בליבי בכיתי כל הזמן".


הרב סבאג מלווה את הנשיא סרקוזי בבואו לזירת הפיגוע

ורק בלילה, כשחזר לביתו, הרשה לעצמו לפרוק את התחושות עם בני משפחתו. "כולנו בכינו ובכינו, הוצאנו את כל מה שהיה לנו כל היום הקשה הזה".

היום, יום שלישי, הרב סבאג לא הלך לבית-הספר. "אף-אחד לא הגיע היום, כולם עדיין מפחדים. היום ההלוויה בפריז ומחר תיערך הלוויה גדולה בישראל".

הרב סבאג מסתכל קדימה. "אני מעדיף שלא להתמקד במה היה ומה קרה. אני מעדיף להסתכל קדימה, וכיהודים מאמינים אנו בטוחים שיהיה טוב יותר ושהכל מלמעלה".