מאת הרב שניאור חביב

אם להיות פוליטקלי קורקט, צריך לברך על מכתב הרבנים שיצא לאור לאחרונה וקרא לבחורים להקדים את גיל הנישואין. למרות שאם להיות כנה, הרי שהמאבק הזה מזכירלי יותר את מלחמת ופרצת בה התגוששו הכיתות בתלמוד תורה של בני בכורי סביב השאלה האם לצאת לשליחות או להישאר ב-770.

לפני שבוע התקיימה מסיבת הסיום, בה הוטל עלינו, ההורים להכריע אחתולתמיד בסוגיה בלתי פתירה זו באמצעות הטלת פתקים אדומים או כחולים לתיבות קרטון גדולות. בעודי בוהה בזאטוטי כיתות א' וב' מתפלמסים בלהט האם שליחות היא היא הערך העליון או שמא דווקא הסתופפות בד' אמות ויניקה ישירה מהקירות של 770 ובעודי תוהה מה לפצפונים החמודים הללו ולשאלות הרות גורל בה מתחבטים גדולי המשפיעים ובכירי הטוקבקיסטים, רגע לפני שהמנהל הכריז שכולם ניצחו, כמובן.

הבנתי שבחיים, כמו במלחמת ופרצת, ישנן דילמות שפתרונן לא בהכרח חד משמעי. אין צודקים וטועים, אין טובים ורעים, אין צדיקים ורשעים, אין זדים ועוסקי תורתך.

הכל תלוי בנקודת המבט. ואם נדלג רגע על חובת התקינות הפוליטית, אזבמילה אחת גסה: הכל אינטרסים. והתשובה לשאלה האם על תמים שזה עתה סיים את שנתהקבוצה להמשיך ללמוד ב-770, לתקוע דגל משיח על פסגה אקזוטית או לחזר במרץ אחר אבדתו היא: תלוי את האינטרס של מי אנחנו מחפשים. כי בקונפליקט הזה, כמו בסיפור הידוע עלהשופט שהצדיק את צד א' ואת צד ב' וכמישהו שאל איך יכול להיות ששניהם צודקים? ענה לו השופט: 'גם אתה צודק', גם בסיפור שלנו כולם צודקים. או שבכלל נכריע את השאלה הזו במלחמת ופרצת של בית חנה?...

ובכל זאת, עדיין טוב שיש מי שתופס יוזמה ומנסה לראות את התמונה היותררחבה ולא רק דרך המשקפיים הצרות של הבנות / אמהות / אבות / שדכניות / בחורים. (בכלל, יש לברך על כל יוזמה חיובית שיוצאת מבית הדין שלנו ולא משנה מה תוכנה. רקלראות את קשת הרבנים חתומים על אותו מכתב זה כבר יכול להביא את הגאולה). והלוואי שלמכתב הזה תהיה איזו שהיא השפעה מעשית על מישהו, או לפחות שיכנס כמרכיב במערכת השיקולים שעל פיהם יתכננו הבחורים את עתידם.

הבעיה היא, שאת הסיפור של הבנות הבוגרות שיושבות וממתינות למשיח שיגיע על חמור לבן לא ניתן לפתור באבחת מכתב או קריאת רבנים נרגשת ככל שתהיה. ואפילו כל בחורי החמד יצאו בטיסת ז' מר-חשון של מוצאי הקבוצה והסתערו בהמוניהם על פתחן של השדכניות, יהיה זה רק חלקו של הפתרון. כדי שהפתרון יהיה משמעותי, יחד עם הקדמת גיל הנישואים צריך להתרחש שינוי יסודי בתפיסות המקובלות בעולם השידוכים שחלקן, ללא ספק מעוותות ובלתי חסידיות בעליל.

אבל בשבילזה דרוש הילד שיקום שיזעק המלך הוא עירום. כיצד יתכן שבקהילת חב"ד של שנת ה'תשע"ב רקע עדתי של סבא יהווה עילה לדחיית הצעה על הסף? וכיצד יתכן שמשפחה שנוהגת כך תחשב לחסידית? היש לגישה זו איזה שהוא קצה חוט של מקור במכתבים או בהנהגות של הרבי?

בקהילות אחרות בהן יש לשיוך העדתי השפעה מעשית על מנהגים, מוסדות לימוד וסגנון חיים, ניחא. במצב כזה, אכן, בחירת הצעה על פי מוצא עדתי, למרות שזהלא נשמע הכי טוב,יש בה מן ההיגיון והטעם.

אבל מדוע בן או בת, בנים למשפחות אנ"ש מן המניין, שלמדו במוסדות חב"ד כל חייהם ורוצים להקים בית חסידי אמיתי הופכים לפתע להיות שגרירים בעלכורחם של תפוצת הורי הוריהם? הרי ברור כי אין שום קשר ישיר או עקיף בין מוצא ההורים לבין יראת שמים, חסידישקייט, התקשרות, שליחות או כל קריטריון יהודי אחר.

מה, אתם באמת חוששים שתמצאו את עצמיכם מתמודדים פתאום עם דרישה להעביר את הבנות ל'בית מרגלית' או להתחיל להתפלל נוסח 'אשכנז' רק בגלל שהסבא רבא נולד במרוקו או בגליציה?

שינוי אמיתי של דפוסים מעוותים כאלו יכול לבוא רק מראשי העדה. למשל מאותם רבנים שחתומים על המכתב. ולא בעוד מכתב הקורא נרגשות ופניה מעומק הלב, אלא במעש. בדוגמא אישית. גם בגיל הנישואין, אגב.

* * *

אחרי השואה, שבע נדודים ותלאות נשלח הרב משה אליהו גערליצקי ע"ה שהפך לימים משפיע אנ"ש במונטריאול למעלה משבעים שנה, על ידי הרבי הקודם יחד עם עוד קבוצת בחורים, להקים עולה של תורה וחסידות בקנדה.

לפני נישואיו, כתב אבי הכלה שהיה יהודי מכובד מראשי הקהילה היהודית הוותיקה במונטריאול, מכתב לרבי הריי"צ ובו פרט את חששותיו לגבי חתנו המיועד שהגיע בגפו, אוד מוצל מן התופת, עם ייחוס מעורפל שנספה בגיא ההריגה.

הרבי הריי"צ כתב לו בחזרה שתלמידים אלו הבנים. ותמים שהתחנך בתומכי תמימים הרי הייחוס שלו הוא אני והרבי נ"ע, הרבי מהר"ש, הרבי הצמח צדק אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הזקן. וכי הוא יכול לראות בו (ברבי הקודם) ובאביו הרבי נ"ע את המחותנים בשידוך הזה.

הבנתם? מי שהתחנך בתומכי תמימים הייחוס שלו זה הרבי והרבי הקודם והרבי הרש"ב והרבי המהר"ש הרבי צמח צדק, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הזקן,  וזה ממש לא משנה אם קוראים לו סויסא, בוקובזה, או רסקין.