מ.צ.כ. ביתר עלית, אחד הגולשים

ר' זושא הוא חלק ממהות כפר חב"ד וכפר חב"ד ללא ר' זושא זה חסר ענק.

צדדים רבים ומרתקים - ואף נראים נוגדים לכאורה - יש בדמותו, ולכן קשה להעלות תיאור משקף על הכתב.

אחד ראה בו "אבא של הילדים" כשבילדותו זוכר את ר' זושא משגיח על הילדים כל התפילה כולל אמירת "אמנים" ופסוקים בסופה.

אחרים זוכרים אותו כחסיד בעל תקיפות אופיינית משולבת בחיוך שובבי שדואג למאן דהוא שיתפלל כדבעי.

מבוגרים יותר זוכרים בוודאי שהקים עם אחיו חיים ז"ל את "בית מנחם" למרות העלויות העצומות של מבנה גדול ויפה שכזה. (זושא סיפר פעם שהגיעו לציפוי השיש נגמר הכסף... ובעידוד הרבי ובמסירות נפש סיימו אכן את הבנייה).

וכמובן סיפור ה"מסעדה" של ר' זושא ברחוב מזא"ה בתל אביב ששימש שם ממש בהוראת הרבי עד שנותיו האחרונות כשליח לכל דבר ועניין ממש. כמו אברהם אבינו ע"ה נותן אוכל ללקוחות ומרביץ תורה חסידות ויראת שמיים.

ברצוני לספר שני סיפרים שאולי יתנו מימד נוסף על אישיותו החסידית והמיוחדת:

תשליך למהדרין

בר"ה כשרוב תושבי כפר חב"ד נהגו ללכת לבריכה של "בית הספר למלאכה" לאמירת התשליך, לר' זושא ור' חיים כהנא ז"ל זה לא הספיק. הרי מהודר יותר ללכת "מחוץ לעיר".

לאחר תפילת מנחה בבית מנחם יצאו השניים לפרדסי "מהדרין" שהקיפו באותם שנים את הכפר. היה שם בלב הפרדס מאגר מים למטרת השקייה בעל היקף גדול מאוד, ודגים קטנים היו במים. אנחנו הילדים השתרכנו אחריהם.

בכל שנה ר' זושא היה מנסה לגרש אותנו כגרש מיטרד. "לכו עם ההורים שלכם!" קרא-פקד עלינו. "אבא שלך מרשה לך?"... אך אנו כמובן התעקשנו והמשכנו ללכת.

ידענו היטב שברגע שנצא מתחום הכפר אנחנו כבר בתחום אחריותו ואין דרך חזרה. ואכן כשהתקרבנו לתחום הפרדס, ר' זושא לקח אותנו תחת אחריותו המלאה. הדרך הובילה לפרדס דרך שביל עפר, לא סלולה בלשון המעטה, ומכוסה בתלמי בוץ דביקים. הדרך היתה עוברת ליד לולי התרנגולים שהיו אז בסמוך לשכונת הרב.

כשהגענו לפרדס התפוזים, האווירה נעשתה שלווה ומיוחדת במינה. שילוב מדהים של קדושת החג ויופי עולמו של הקב"ה. אוויר צלול, ציוץ ציפורים, רעש של עלים נרמסים מתחת לרגלינו וריח של פירות הדר.

ר' זושא ור' חיים – בהשראת היום הקדוש והאווירה המיוחדת - החלו מספרים מדרשי אגדה שונים שמדברים בעיקר על לעתיד לבוא. זה פותח בסיפור על עשרת השבטים שיתגלו עם משיח צדקינו, וזה מספר על המנורה האבודה ושוב הראשון מוסיף כהנה וכהנה.

מה שזכור לי שהיו מספרים ברגש וגעגועים, כאילו היום שמעתם אוזן בפעם הראשונה. ההליכה עצמה היתה ממש חלק מהמצווה וחוויה מיוחדת במינה.

זכורני מקרה בשנה אחת כשכבר כמעט יצאנו מתחומי הפרדס חזרה לכפר, כשנטו כבר צלילי ערב, אנו שומעים צעקות מרחוק מאחור: "עיצרו! עיצרו מיד! הסתכלנו לאחור בהפתעה ואנו רואים מרחוק פרש חמוש על סוס דוהר לקראתינו ופנס מנצנץ בידו.

ר' זושא הפנה מעט את ראשו הניף ידו לתנועת ביטול אופיינית והוסיף באופן תקיף: "המשיכו ללכת, אל תשימו לב". כנראה סירב להעניק תשומת לב מיותרת ל"מניעות ועיכובים".

אכן היה זה שומר הפרדס שהלך בעקבותינו. כשראה אותנו מקרוב הסתובב והלך לדרכו. אין צורך להכביר במילים על הדביקות במהלך אמירת התשליך עצמו, כשגם אנו הילדים הרגשנו טעם מיוחד.

הבריכה הבנויה היתה גבוהה ואיפשרה תצפית למרחקים מעל הפרדס לכיוון ראשון לציון, צריפין, השיכונים החדשים, והכפר כמובן. כשסיימנו ה"תשליך" הזדרזנו לחזור לכפר בטרם תרד החשיכה.

אכן "תשליך" שכזה לא יישכח מכל אחד שהשתתף בו.

המסעדה ברחוב מזא"ה

לפני בערך שנתיים החלטתי לגשת למסעדה של ר' זושא ולראות במו עיניי במה מדובר. "האם ר' זושא ממרומי גילו עדיין עומד ומשמש? שאלתי את עצמי והגעתי למסעדה שממוקמת לא רחוק מרחוב שינקין הידוע בלב תל אביב.

שלט דהוי היה בכניסה שפעם הסביר שמדובר במסעדה של "אוכל יהודי". אך משנכנסתי פנימה לא היה אפשר לטעות. כן, זה המקום. תמונה ע-נ-ק-י-ת של הרבי מול הפתח כמכריזה מי הוא בעל הבית האמיתי כאן. יהודי עם שיער ארוך עד לכתפיו טמן את ראשו בתוך עיתון. לא נראה איש נוסף בכל המסעדה.

היה זה ביום קיץ והמזגנים הישנים נאבקו בקושי בחום הכבד. ר' זושא מחייך חיוך רציני ופנה אלי ביידיש "אתה רוצה לאכול משהו"? לאחר מחצית השעה בערך ר' זושא החל להתרוצץ ונראה היה מוטרד משהו.

"ר' זושא, אתה צריך עזרה אולי?" שאלתי אותו.

"לא זה בסדר", ענה, "צריכה לבוא קבוצת ילדים בעוד כמה דקות".

ר' זושא נחפז למקרר קטן בפינת המסעדה והוציא קרחונים בצבעים שונים ועוד אי אילו מיני מתיקה. סידר הכל על שולחן קטו ממול הפתח עזב את כל עיסוקיו האחרים וחיכה ל"לקוחות".

ואכן לפתע ללא הודעה מוקדמת הופיע קבוצת ילדים רעשנית ותוססת עם ילקוטים על הכתפיים ניגשו במהירות לשולחן של ר' זושא. כל אחד ניגש לפי תורו מניח כיפה לבנה על ראשו ומתחיל קורא בקול את שכתוב ממול. "שמע ישראל", "תורה ציווה" וברכת "שהכל" על הממתק. ניראה שהילדים מתורגלים היטב..

ר' זושא מרכין ראשו מטה אוזנו ומקשיב לבל יאבד אפילו מילה. ילד חביב אומר במהירות רבה את הפסוקים. הילד כבר מושיט ידו לקבל ה"משכורת" אך ר' זושא אומר בטון רציני: "תתחיל מהתחלה לא שמעתי כלום". ממש ראיתי בעיניי איך ר' זושא מקבל חיות כפשוטו מכל מילה של תינוקות אלו.

כשיצאו שאלתי את ר' זושא למי עדיין ממתין. הסביר לי שבעוד חצי שעה כיתה נוספת מסיימת ללמוד ולכן הוא עדיין ממתין לקבוצה הבאה.

מדהים ומפעים היה המראה.

האם אני נמצא ממש באוהל של אברהם אבינו?

כיצד ואיך הופך יהודי חסיד ומקושר לרבי מסעדת פועלים בלב תל אביב למקום של אור?

יצאתי "לגמרי אחרת" ממה שנכנסתי.

יהיה ר' זושא הצדיק למליץ יושר עבורנו ושנזכה לביאת משיח תיכף ומיד ממש.