כמו כן נשא דברים המרא דאתרא הרב אהרן יעקב שוויי, אשר עורר את הקהל על הצורך להתחזק באחדות ישראל ובאהבת ישראל, לדאוג ולהתעניין כל אחד בצרכי זולתו וכו'. בדבריו הזכיר שביום זה התחילו בני המשפחה בכתיבת ספר התורה לעילוי נשמת הבנות, ובוודאי גם זה יביא ל"יתגדל ויתקדש שמה רבא", וכל אחד מתושבי השכונה נדרש מעתה להתנהג באופן שמעשיו יגדילו ויקדשו את ה'. לאחר מכן הוזמן האבא ר' אפרים שמואלי לסיים את ששה סידרי משנה, וביקש מכל מי שהיה מעורב באיזה מחלוקת, שינסה למשוך את ידו ממנה. "שלום זה המילה בה מסתיים שישה סדרי משנה", אמר שמואלי וקולו נשנק מבכי. הרב מרדכי גוראריה רב בית כנסת חברת ש"ס, שהבנות היו מתפללות בו, עורר על מה שאומרת הגמרא שפטירת ילדים היא כמו שריפת בית המקדש כמו שקראנו בתורה "כי תצא אש ומצאה קוצים", שברגע שיש אש מיד יש נפגעים, ודיבר על כך שיש אנשים שמשתמשים במקרים כאלו לקידום צרכיהם האישיים שזה דבר שחייבים לזעוק עליו. אל דוכן הנואמים הוזמן הרב זעליגסון שציין שבתור שכן הוא יכול להעיד על הבנות ששתיהם היו שמות של רבניות שהיו תמיד שמחות וחיזקו חברות אחרות וכן שהיו תמיד יחד ובחיהם ובמותם לא נפרדו עד שאחת מסרה את נפשה להצלת אחותה שזה מראה מה שכתוב בהיום יום שאהבת ישראל היא עד מיצוי הנפש. הת' שמואל שמואלי, אחיהם של הנפטרות, אמר שלמד מאחיותיו כיצד לעשות כל דבר תמיד בשמחה, ואחריו נשא דברים הנואם המרכזי הרב יוסף יצחק יעקבסאהן, שסיפר כי הוא השתתף בהתחלת כתיבת ספר תורה בבית המשפחה וביקש מהאמא שתגיד לו משהו על הבנות, ובדמעות אמרה לו שהם היו בנות של הרבי ... הרב יעקבסאהן סיפר על יהודי 'מתנגד' שביקש מבחור ללמוד איתו תניא ולאחר כמה שיעורים סיפר לו שמתי שהוא היה בגיל 19 היה בבית החיים מונטיפיורי באזכרה משפחתית ולאחר מכן פנה לכיוון האוהל והרבי היה בדרכו החוצה. הוא פנה אל הרבי ואמר לרבי "שמעתי שאתם כאן שעות רבות מה עם ביטול תורה?| ענה לו הרבי שיש זמן ללימוד ויש זמן לתפילה. הוא אמר לרבי "אבל אפשר גם להתפלל בזמן קצר למה אתה קורא כל מכתב?", ענה לו הרבי: "יהודי לקח מזמנו וכתב אלי שאני ידלג על מכתבו? ואני הוא אותו בחור שלמד בישיבה ליטאית אבל דבריו של הרבי לפני 30 שנה גרמו לי שינו ולכן החלטתי ללמוד חסידות". סיפור נוסף שסיפר הרב יעקבסאהן: בל"ג בעומר היו באים לרבי לבקש ברכות לזרעא חיא וקיימא. פעם, בא יהודי לבקש ברכה אך לא נתנו לו לגשת לרבי, כי הרבי היה בדרכו לאהל הק'. אותו יהודי קפץ מעל גדר ואמר לרבי את שמו. הרבי ביקש ממנו לחזור עליו. לאחר מספר שנים ביציאה מהאוהל רואה אותו אחד מוועד המסדר ושואל אותו לשמו הוא אמר "אני לא משלכם", אתה הוא היהודי שבאת לבקש ברכה בל"ג בעומר?, הוא שואל. והיהודי ענה לו, כן, אתה זוכר שהרבי אמר לי לחזור על השם? היום, ברוך ה' נולדו לי שני ילדים בתוך שנה מאז ברכת הרבי... הכינוס הסתים בהחלטה להוסיף בשיעורי תורה וכן באהבת ישראל. חיים בן ניסן -770