"התינוקת שלך לא רגילה. לילדה יש תסמונת-דאון"
פנינה ששון, YNET
חבקתי את בתי.
לפני דקות אחדות רק יצאה לאוויר העולם, כל-כך שמחתי בה. הרגשתי בשלות ומוכנות להעניק ולהרעיף עליה אהבה בעקבות הניסיון מהלידות הקודמות.
לפתע נכנסה לחדרי אחות עם מזרק בידה ונעצה בזרועי חומר מטשטש. "סליחה" אמרתי לה, "מה קורה פה? זו לא לידה ראשונה שלי, למה נותנים לי טשטוש"? האחות לא הספיקה לענות ו..סוללה של רופאים נכנסה לחדרי. הרופאה הראשית פונה אלי ואומרת לי בעדינות "התינוקת שלך לא ילדה רגילה. לילדה יש תסמונת-דאון"!
צמרמורת עטפה אותי, כשדמעות זולגות על לחיי הרמתי עיניי למעלה, "ריבונו של עולם! כולי שלך! תודה על כל הילדים הבריאים ותודה על המתנה בעטיפה המיוחדת שנתת לי".
הרגשתי שהיכולת הזו להודות לקב"ה, מגיע כתוצאה מכך שהתרגלנו להודות לה' על הכל, גם על השגרה המתוקה, גם על הדברים הקטנים שנראים מובנים מאליהם. בעלי ישב לידי ואמר לי "למה את בוכה? איפה האמונה שלנו בהשם הטוב והמטיב לכל? איפה האמונה שלנו בביאת המשיח בכל יום שיבוא והכל יתהפך לטובה. ה' עזר, עוזר ויעזור להתמודד עם המשימה באמונה".
הכנה מוקדמת
כעת, הייתי מוטרדת כיצד לספר לילדים. אך הקב"ה עשה לנו הכנה מוקדמת מדהימה. מספר חודשים לפני הלידה כשטיילתי עם ילדי בפארק הסמוך לביתנו, נגשה אלי גברת צעירה ושאלה אם תוכל לבוא אלינו לסעודת ערב שבת. ואכן היא הגיעה..עם ילדה בן השלוש והוא עם ..תסמונת-דאון.
ילדיי נקשרו לבנה, האכילו אותו, השקו אותו, שיחקו איתו, עשו לו פיזיותרפיה, ממש 'בייביסיטר'. הקשר בינינו הלך והתהדק והיא החלה להגיע אלינו כמעט בכל שבת שניה. חלפו מספר חודשים, ו'תותי' נולדה בשעה טובה, בעלי חזר הביתה לאחר הלידה, אסף את כל הילדים וסיפר לילדים שנולדה לנו ילדה מיוחדת ונקרא לה 'תרצה' כי אצלנו היא רצויה.
מיד הילדים צעקו בשמחה "מה ..התינוקת שלנו היא כמו 'אורי' הילד שבא אלינו מידי שבת? וואוו אנחנו אוהבים אותה, אנחנו רוצים אותה, ומיד ניגשו לקשט את כל הבית ואת דלת הכניסה לבית מבחוץ בפלקאטים מרהיבים, "אמא מזל טוב! תרצה, ברוכה הבאה! אחותנו המתוקה אנחנו אוהבים אותך!".
תגובת הילדים גרמה לנו להתרגשות רבה. בורא עולם הכין אותנו מראש, "כל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה". אמנם לקח לנו זמן להפנים את הדברים, להיחשף לפני כל-כך הרבה אנשים שאמורים לטפל בה. ואז קיבלנו על עצמנו לעשות הכל לקידומה של תרצה (שאחיה הדביקו לה מיד את שם החיבה המתוק 'תותי')בחברה, לא לדאוג את דאגת המחר, להאמין חזק בדברי ספר התניא הקדוש ש"באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב - רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו" - אנחנו נהפוך בכך את מה שנראה כ'ברוך' לברכה.
והיום. 8 שנים אחרי תותי היא ממש "מרכז הבית", הכל מתמקד סביבה. בכל שבת מאז שנולדה חיברנו שירים עליה ולכבודה. עשינו 'שמח' על 'שולחן השבת' כשהאורחים משתאים ומתרגשים מהרעפת האהבה על הזאטוטית המתוקה. איך אפשר לתאר את חיינו בלעדיה? אנו מתייחסים אליה כאל ילדה רגילה, וכך החברה מסביב התרגלה אליה כפי שאנו מקרינים.
יום יום היא יוצאת בשמחה אל בית הספר הרגיל ולומדת בשילוב עם סייעת, ולאחר מכן היא נוסעת בצהרים לקבל העשרה חווייתית במקום מקסים שנקרא "שלוה". כולה מלאת חדוות חיים, שרה ורוקדת ומפעילה את כולם לשמחת כולם.
כשאחותה של תותי חגגה יום-הולדת בכיתה א', המחנכת שאלה אותה מה המשאלה שלך כעת? והיא השיבה "להביא את תותי המתוקה לכיתה!". הרגשתי שהצלחנו להעביר לילדינו עד כמה אנו גאים בה ואוהבים אותה. אכן, זכינו לנשמה בעטיפה מיוחדת.
0
0
מאפשרים לכם לקבל
