מאת שמואל סופר

חלפה לה שנה מאז השבת הקשה ביותר שידעה היישוב איתמר, בה נרצחו באכזריות בני משפחת פוגל - האב אודי, האם רות, ושלושת ילדיהם הקטנים: יואב, הדס ואלעד הי"ד.

באותו ליל שבת מחריד, ליל הטבח באיתמר, פרצו המחבלים בתחילה לבית משפחה חב"דית - השכנים של משפחת פוגל. מכיוון שהבית היה ריק ודייריו לא נכחו באותה שבת בביתם, לקחו המחבלים כלי-נשק שמצאו בבית, יצאו והמתינו על-יד ביתם של משפחת פוגל, שם התנהלה באותה העת מסיבת שבת עם אורחים רבים.

לאחר שהסתיימה המסיבה וסעודת השבת, שיערו המחבלים שבני המשפחה כבר ישנים, מה שכמעט והיה נכון. אז החליטו לבצע את זממם ונכנסו דרך דלת הבית שלא הייתה נעולה ורצחו בדקירות סכין את יואב בן ה-11 ואת אלעד בן ה-4.

לאחר-מכן פנו לחדר ההורים, שם נאבק אחד מהמחבלים עם האב אהוד, ולבסוף גבר עליו באמצעות דקירות רבות בכל חלקי גופו. כך היה גם עם האם רות שניסתה להיאבק על חייה ולהציל את בני המשפחה אך לבסוף נדקרה למוות.

הדס נרצחה בדקירות

לאחר שיצאו הרוצחים חזר אחד המחבלים אל הבית כדי לחפש את הנשק ששכח שם, וכשנכנס שמע שם את בכייה של התינוקת הדס, בת השלושה חודשים. הוא רצח גם אותה באמצעות דקירה בראשה הקטן.

למרבה הנס המחבלים לא הבחינו בשני ילדים נוספים ששהו בבית באותה העת, אחד בן 8 והשני בן שנתיים, שישנו בחדר אחר, ולא התעוררו באורח-פלא - וניצלו.

לאחר-מכן נעלו המחבלים את דלת הבית מבפנים, יצאו דרך החלון של הסלון ונמלטו מהזירה, דרך אותה נקודה שפרצו בגדר הישוב, שהם משאירים מאחוריהם זירת דמים שלא תשכח לעולם.

אין קול ואין עונה 

בחצות הלילה הגיעה חזרה אל הבית הבת הבכורה, תמר בת ה-12, שהייתה בפעילות שבת ביישוב ומצאה את דלת הבית נעולה.

היא שמעה מבחוץ את אחיה הקטן בוכה בכי תמרורים שניסה להעיר את הוריו,‏ אך לא הבינה מדוע דפיקותיה על הדלת לא נענים.

היא הלכה בחוסר-אונים והעירה את אחד השכנים שיעזור לה. יחד הם הצליחו להעיר את אחיה בן ה-8, שישן אז בסלון, וביקשו ממנו לפתוח את דלת הבית.

כאשר היא נכנסה לביתה וגילתה שם את הזוועה והמראות הקשים שהוריה ושלושת אחיה מתבוססים בדמם.

בהלווית קורעת הלב של 5 הקדושים בני משפחת פוגל, הגיעו למעלה מ 25 אלף איש, ביניהם רבנים אישי ציבור בני משפחה וכלל עם ישראל. 

מסע ההלוויה
לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה, או על האופצייה הנוספת:
לא מצליחים לצפות? לחצו כאן