הרב יוסף שמחה גינזבורג

תשובה: אמרו חז"ל: "נתחלפו לו כליו בבית האבל או בבית המשתה – לא ישתמש בהם, עד שיבוא הלה וייטול את שלו". גם אם האיש שאל את כל הנוכחים וברור שאין לחפץ בעלים כאן, וסביר להניח שהבעלים החליף את החפצים – כל זמן שייתכן שהבעלים לא עמד על הטעות, אסור לקחת את החפץ, וגם אם המאבד לקח אותו, אסור לו להשתמש בו.

אם עבר זמן שבו סביר להניח שהבעלים עמד על הטעות, מותר לקחת את החפץ, כי מכיוון שלא טרח לחפש את שלו (או שחיפש ולא מצא) יש לשער שהחליט כי החילופין יישארו בעינם. אך אם נודע מי המחליף, צריך להודיע לו על החילופין.

ואם עבר זמן רב, ומסתבר שהבעלים לא יבוא עוד לחפש זאת, יש מקום להתיר להשתמש בחפץ אפילו אם נלקח קודם שהבעלים גילה זאת, כי אז סביר שהמצב הוא כעין מכירה.

יש מקום להקל אם מי שאבדה לו טלית בבית-הכנסת מצא שם טלית דומה, ואין הוא יודע בוודאות אם היא שלו או לאו. אבל אם הוא בטוח שאינה שלו, אף שגם לו אבדה טלית כזאת, אין היתר לקחתה לעצמו, אלא כשיש לחוש לחילופין, בדרכים האמורות.

מוסדות ציבור, שאנשים רבים רגילים לבקר בהם, ושוכחים שם חפצים אישיים (טליתות, מגבות, מטריות ועוד), מודיעים מראש שכל חפץ שלא יידרש במשך תקופה מסויימת – יזכו בו בעלי המקום. נכון לנהוג כך, וכעבור הזמן האמור הם רשאים לעשות בו מה שירצו.

מקורות: ב"ב מו,א. שו"ע חו"מ סי' קלו ס"ב. שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' יז. פתחי חושן (ח"א) הל' אבידה פ"ד סי"ט, וש"נ.