מערכת COL
|
יום כ"ב שבט ה׳תשע״ב
15.02.2012
הרבנית איננה: כך נשמעה העצרת הראשונה לזכרה ● האזינו
לרגל ה'שלושים' של הרבנית חיה-מושקא שניאורסון ע"ה, התקיים כינוס מיוחד לנשי חב"ד באולם 'אוהל-שם' בת"א. באירוע, נשאו דברים: הגב' הדסה הלפרין מכפר-חב"ד, הרב דוד-מאיר דרוקמן מקריית-מוצקין, הרב היישריק והגב' זלטה אלטהויז ע"ה ● "עברו עלינו שלושים ימים, שלושים ימים של הרגשת אובדן שאין למלא, שלושים ימים של הרגשת חסר שאי-אפשר להשיב, וחבל. שלושים יום של חבל שצובט את הלב ואיננו מרפה", אמרה הלפרין ● COL מביא את ההקלטה המרתקת האזינו
(עיבוד: COL)
עיקרי דברי-הפתיחה של הגב' הדסה הלפרין מכפר-חב"ד:
היום מלאו שלושים יום לפטירתה של הרבנית הצדקת מרת חיה-מושקא ע"ה, ביתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע ואשתו של כ"ק אדמו"ר. עברו עלינו שלושים ימים. שלושים ימים של הרגשת אובדן שאין למלא. שלושים ימים של הרגשת חסר שאי-אפשר להשיב וחבל. שלושים יום של חבל שצובט את הלב ואיננו מרפה.
חבל שאת לא היית זאת שזכית להסתופף בצל רוחב הדעת. חבל שלא אנחנו היינו אלה שזכינו לקבל מפיה ברכה או איחול. אמרו שהרבי אמר שהיא ידעה לברך. הערגה הזאת ולו לראות עוד פעם אחת את הדמות האצילית של הרבנית האצילית ע"ה: את הביטוי של הצניעות והענווה המושלמת זאת שיונקת מהמעיינות הטהורים ביותר של היהדות.
מהי צניעות וענווה
אנחנו מתחבטים תמיד עד היום, איך להגדיר את נושא הענווה והצניעות. אנחנו כמובן יודעים שיש הרבה ספרים, אבל תמיד היינו מוסיפים בסוגריים שיש מקרים שבהם מותר וכולי... היום אנחנו יודעים להגדיר בבהירות ובחדות מהי צניעות ומהי ענווה.
היום אנחנו יודעים להגדיר, איך בכל הנסיבות ובכל שעות המצוקה ודווקא כדי למנוע חילול-השם ודווקא כדי להגדיל שם שמים. לא לסגת. בתוקף. תמיד אל-מול הענווה אל-מול הצניעות הזאת, התנפצו כל גלי הכבוד העכורים אל-מול זה, היו כלא-היו כל גלי החנופה והשוחד.
אל-מול האמת הזאת, התגמדו והתאפסו, הראווה וכל הצעקנות, כל הלא-אמת. כי אין לך דבר תקף יותר אמיד יותר, חזק יותר מן הענווה הצנועה והנחבאת אל הכלים. ועוד אמרנו על הרבנית ז"ל: מעמד הרבנית מחייב בדידות. סחנו אחת לשנייה כי הרבנית נושאת את מסע בדידותה בעוז, באומץ.
מעולם לא היה אדם שהיה פחות בודד מהרבנית ע"ה. רוחב הדעת ורחוב הלב ראותיה המופלאות שלא עזבו אותה אף פעם.
הדאגה לקרובים והדאגה לזולת, הדאגה למפעלי הרבי: הכנסים, הפצת המעיינות ועוד חילקו את זמנה.
אנחנו נשארנו בודדים. זה אנחנו שנותרנו לבד, ללא הדמות הנשית המדהימה. זה אנחנו שאיבדנו את הדמות שעליו יכולנו להצביע לילדנו ולכן, התאספנו כאן הערב ולכן התאספנו כל הבודדים. לכן נתאחד יחד בהחלטה נחושה לעשות את כל מה שהיא היוותה לבצע. את כל מה שהיא התפללה לקיים, את כל מה שהיא רצתה. נכון, לא באותה רוחב הדעת, כי אין לנו אותו.
והחי ייתן אל ליבו
הרגשות של כולנו סוערות. סוף-כל-סוף מדובר באירוע שהתחולל בבית-חיינו. דבר שקשור באופן טבעי לכל אחד ואחת מאיתנו. לכן מובן שכל מה שמתחולל בבית-רבינו יש לו קשר לחסידים. על אחת כמה וכמה שמדובר במנוחה ע"ה שידועה אמרתו של הרבי בהקשר לי"ד כסלו - יום החתונה: היום הזה קישר ביני ובניכם.
זאת אומרת שבחיצוניות הרבנית הייתה הסיבה לנשיאותו של הרבי עלינו ועל עם-ישראל בכלל, כך שברור שהסתלקותה של הרבנית קשור באופן אישי אלינו. מובן שאין מקרה בעולם ויש משמעות לכל מה שמתרחש בשנה הזאת. יש דברים מפורשים שהרבי כתב והגיה והדברים התפרסמו בעיתון 'כפר-חב"ד' האחרון. לא תמיד מסתכלים במראי-מקומות למטה. אבל הבחנתי באחד מהם וזה מזעזע ממש (המשך בהקלטה). כאן אומר לנו הרבי דברים ברורים. שהשנה היא שנה מיוחדת.
להתעורר וודאי שצריך. לקבל החלטות – חייבים. הרבי דיבר ביום הראשון של האבלות על העניין של אהבת-ישראל ואחדות ישראל. והייתי אומר לעצמנו הבה ונוציא את המושג אהבת-ישראל מהמרכאות ומהשלטים ונשים אל ליבנו בדאגה לזולת ובאהבה לזולת.
דאגה לזולת
יש סיפור מפורסם על אחד מגדולי הצדיקים שעבר ליד פונדק של גויים ושמע סיג-ושיח של שני עגלונים וכשהיגע לבית-המדרש, אמר: היום למדתי דרך בעבודת-השם והוא סיפר על הדו שיח.
יוון: "יאשא, אתה אוהב אותי?"
יאשא: "יוון, בטח שאני אוהב אותך!"
יוון: "אתה יודע מה חסר לי?"
יאשא: "לא יודע".
יוון: "איך אתה אוהב אותי, אם אתה לא יודע מה חסר לי"...
והנמשל מובן: לא ייתכן אהבת-ישראל אמיתית אם לא יודעים באמת מה חסר לזולת.
יהי רצון שיקויים בנו והחי ייתן אל ליבו ובזכות נשים צדקניות יקויים כימי צאתך מארץ-מצרים אראנו נפלאות ממש-ממש בביאת משיח צדקנו .
להאזנה לחצו על כפתור ההפעלה, או באופצייה הנוספת:
● לא מצליחים להאזין? לחצו כאן
היום מלאו שלושים יום לפטירתה של הרבנית הצדקת מרת חיה-מושקא ע"ה, ביתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע ואשתו של כ"ק אדמו"ר. עברו עלינו שלושים ימים. שלושים ימים של הרגשת אובדן שאין למלא. שלושים ימים של הרגשת חסר שאי-אפשר להשיב וחבל. שלושים יום של חבל שצובט את הלב ואיננו מרפה.
חבל שאת לא היית זאת שזכית להסתופף בצל רוחב הדעת. חבל שלא אנחנו היינו אלה שזכינו לקבל מפיה ברכה או איחול. אמרו שהרבי אמר שהיא ידעה לברך. הערגה הזאת ולו לראות עוד פעם אחת את הדמות האצילית של הרבנית האצילית ע"ה: את הביטוי של הצניעות והענווה המושלמת זאת שיונקת מהמעיינות הטהורים ביותר של היהדות.
מהי צניעות וענווה
אנחנו מתחבטים תמיד עד היום, איך להגדיר את נושא הענווה והצניעות. אנחנו כמובן יודעים שיש הרבה ספרים, אבל תמיד היינו מוסיפים בסוגריים שיש מקרים שבהם מותר וכולי... היום אנחנו יודעים להגדיר בבהירות ובחדות מהי צניעות ומהי ענווה.
היום אנחנו יודעים להגדיר, איך בכל הנסיבות ובכל שעות המצוקה ודווקא כדי למנוע חילול-השם ודווקא כדי להגדיל שם שמים. לא לסגת. בתוקף. תמיד אל-מול הענווה אל-מול הצניעות הזאת, התנפצו כל גלי הכבוד העכורים אל-מול זה, היו כלא-היו כל גלי החנופה והשוחד.
אל-מול האמת הזאת, התגמדו והתאפסו, הראווה וכל הצעקנות, כל הלא-אמת. כי אין לך דבר תקף יותר אמיד יותר, חזק יותר מן הענווה הצנועה והנחבאת אל הכלים. ועוד אמרנו על הרבנית ז"ל: מעמד הרבנית מחייב בדידות. סחנו אחת לשנייה כי הרבנית נושאת את מסע בדידותה בעוז, באומץ.
מעולם לא היה אדם שהיה פחות בודד מהרבנית ע"ה. רוחב הדעת ורחוב הלב ראותיה המופלאות שלא עזבו אותה אף פעם.
הדאגה לקרובים והדאגה לזולת, הדאגה למפעלי הרבי: הכנסים, הפצת המעיינות ועוד חילקו את זמנה.
אנחנו נשארנו בודדים. זה אנחנו שנותרנו לבד, ללא הדמות הנשית המדהימה. זה אנחנו שאיבדנו את הדמות שעליו יכולנו להצביע לילדנו ולכן, התאספנו כאן הערב ולכן התאספנו כל הבודדים. לכן נתאחד יחד בהחלטה נחושה לעשות את כל מה שהיא היוותה לבצע. את כל מה שהיא התפללה לקיים, את כל מה שהיא רצתה. נכון, לא באותה רוחב הדעת, כי אין לנו אותו.
והחי ייתן אל ליבו
הרגשות של כולנו סוערות. סוף-כל-סוף מדובר באירוע שהתחולל בבית-חיינו. דבר שקשור באופן טבעי לכל אחד ואחת מאיתנו. לכן מובן שכל מה שמתחולל בבית-רבינו יש לו קשר לחסידים. על אחת כמה וכמה שמדובר במנוחה ע"ה שידועה אמרתו של הרבי בהקשר לי"ד כסלו - יום החתונה: היום הזה קישר ביני ובניכם.
זאת אומרת שבחיצוניות הרבנית הייתה הסיבה לנשיאותו של הרבי עלינו ועל עם-ישראל בכלל, כך שברור שהסתלקותה של הרבנית קשור באופן אישי אלינו. מובן שאין מקרה בעולם ויש משמעות לכל מה שמתרחש בשנה הזאת. יש דברים מפורשים שהרבי כתב והגיה והדברים התפרסמו בעיתון 'כפר-חב"ד' האחרון. לא תמיד מסתכלים במראי-מקומות למטה. אבל הבחנתי באחד מהם וזה מזעזע ממש (המשך בהקלטה). כאן אומר לנו הרבי דברים ברורים. שהשנה היא שנה מיוחדת.
להתעורר וודאי שצריך. לקבל החלטות – חייבים. הרבי דיבר ביום הראשון של האבלות על העניין של אהבת-ישראל ואחדות ישראל. והייתי אומר לעצמנו הבה ונוציא את המושג אהבת-ישראל מהמרכאות ומהשלטים ונשים אל ליבנו בדאגה לזולת ובאהבה לזולת.
דאגה לזולת
יש סיפור מפורסם על אחד מגדולי הצדיקים שעבר ליד פונדק של גויים ושמע סיג-ושיח של שני עגלונים וכשהיגע לבית-המדרש, אמר: היום למדתי דרך בעבודת-השם והוא סיפר על הדו שיח.
יוון: "יאשא, אתה אוהב אותי?"
יאשא: "יוון, בטח שאני אוהב אותך!"
יוון: "אתה יודע מה חסר לי?"
יאשא: "לא יודע".
יוון: "איך אתה אוהב אותי, אם אתה לא יודע מה חסר לי"...
והנמשל מובן: לא ייתכן אהבת-ישראל אמיתית אם לא יודעים באמת מה חסר לזולת.
יהי רצון שיקויים בנו והחי ייתן אל ליבו ובזכות נשים צדקניות יקויים כימי צאתך מארץ-מצרים אראנו נפלאות ממש-ממש בביאת משיח צדקנו .
להאזנה לחצו על כפתור ההפעלה, או באופצייה הנוספת:
● לא מצליחים להאזין? לחצו כאן
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
