"התמזל מזלי", כותב הרב, "ולא כמו אצל רבנים אחרים שבכלל אינם מקבלים משכורת, אני מקבל 'רק' 6,000 ש"ח ממשכורתי", כבר במשך כמה חודשים. הרב מוסיף בציניות, כי "השאלה ההלכתית שהייתי מציע שכבודו ישטח לפני הרב שלו [היא], האם על מקרה כמו שלי, צריך כבודו לקיים את נדרו ולהתחיל בשביתת רעב כפי שהבטיח/נדר, או שמא, בגלל שחלק מהמשכורת כן קיבלתי - יצא כבודו ידי חובתו ב'תענית שעות' בלבד?...". "אני אזרח שומר חוק", מוסיף הרב דרוקמן, "ולא סתם שומר חוק, אלא דומני שאני הרב היחידי בכל ארצנו הקדושה שאפילו את הארנונה עבור הלשכה שבה אני מתפקד אני משלם מכיסי! אפילו הציוד המשרדי שעומד לרשותי גם הוא נטו מכיסי, ללא עזרה אפילו בשקל מן המועצה הדתית". הרב מציין, כי הוא המפרנס היחיד בבית, משום שאשתו אמנם "עובדת, ואפילו קשה, בעבודה ציבורית הקשורה למועצה הדתית – אבל בהתנדבות מלאה...". "עכשיו גוזלים ממני גם את המשכורת", אומר הרב ומדגיש כי אינו דואג לעצמו, אלא דווקא לנזקקים. "תקופת החגים הבאה עלינו לטובה מתקרבת, ואנא אני בא? ואני שואל; מילא אני ומשפחתי, אבל כל אותם יהודים טובים חסרי משפחה שסמוכים על שולחני במיוחד בשבתות וחגים, האם איאלץ חלילה להודיע להם כי לא אוכל יותר לארחם 'עקב קיצוצים בתקציב'"?. בסוף מכתבו מבהיר הרב את מה שאינו טעון הבהרה: "אם כי אני כותב את דברי בנימה מחוייכת קמעא, אבל הסיפור לצערי רחוק מלהיות מצחיק".